פוסום ננסי זוטי

פוסום ננסי זוטי
	פוסום ננסי זוטי
מיון מדעי
תחום תפוצה

פוסום ננסי זוטי או פוסום ננסי קטן (שם מדעי: Cercartetus lepidus) הוא מין כיסאי זעיר בסוג פוסום ננסי המצוי בעיקר בטסמניה ובמידה פחותה גם בדרום יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1887 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס, מדגימה במוזיאון שנחשבה קודם לכן כפוסום ננסי מזרחי צעיר. הפוסום הזוטי הוא המין הקטן ביותר בסוגו, בתת-סדרת הפוסומים ובסדרת הקנגוראים. הוא חי ביערות יבשים או בכיסי סבך צפופים, ופעיל בשעות הלילה. הפוסומון ניזון מצוף, אבקה וחרקים ומשמש כמאביק של צמחים מסוימים.

כסות ומאפיינים פיזיים

הפוסום הננסי הזוטי הוא הכיסאי הקטן ביותר בסדרת הקנגוראים כולה. גודלו כשל בוהן אנושית, והוא כמעט זהה בממדי גופו לנינגאווי ולפלניגל הזעירים מסדרת טורפי הכיס. לפוסומון מבנה גוף קומפקטי בצורה קיצונית, צוואר קצרצר וראש חרוטי ושטוח שמתאפיין בחוטם ובלוע קצרים. העיניים גדולות ובולטות כלפי קדימה, אך הן קטנות יחסית לפוסומים ננסיים אחרים. אוזניו העגלגלות של הפוסומון רחבות וקרומיות, וסביב אפו הזוטי יש שפם ארוך.

הזנב ארוך וגלילי עם יכולת לפיתת עצמים; בסיס הזנב משמש כמאגר שומן ומתרחב לקראת החורף. בכפות הידיים והרגליים יש לפוסומון רפידות וכריות דביקיות, והבהונות חסרות טפרים. השיניים קטנות ועדינות ומותאמות ללעיסת מזון רך. אורך ראשו וגופו של הפוסום הננסי הזוטי: 7.5-6.6 סנטימטרים בלבד, אורך זנבו 7.2-6 סנטימטרים, ומשקלו 7–10 גרם. אין הבדלים בין הזכר לנקבה באורך ובמשקל. לנקבה כיס עם 4 פטמות שנפתח חזיתית.

הפרווה של הפוסום הזוטי צפופה ורכה מאוד, ומגיעה לאורך 7 מילימטר. צבעה בדרך כלל אפור כהה, אפור-צפחה או חום-אפרורי, אך היא עשויה להיות גם בגוון חאקי או בז'. הצד התחתון בצבע אפרפר חיוור עד לבנבן, בניגוד לצבע הלבן בוהק אצל המינים האחרים. הראש זהה לצבע הגוף, ונוטה להיות חיוור באזור הלחיים והסנטר וכהה באזור המצח; לפוסומון אין טבעות שחרחרות בולטות סביב העיניים, ובמקומן יש לו כתמים אפורים מעורפלים. החוטם, האוזניים, וכפות הידיים והרגליים קירחים משיער וצבעם ורדרד. להוציא את הבסיס הפרוותי, הזנב מתאפיין בקשקשים ובשיער דליל במיוחד שמעניק לו צבע ורוד כהה.

תפוצה וסביבת מחיה

הפוסום הננסי הזוטי מצוי בדרום אוסטרליה. בעבר, הסברה הרווחת הייתה שהוא נכחד מן היבשת ושרד אך ורק בטסמניה; בשנת 1964 התגלתה אוכלוסייה שלו באי הקנגורו, ובהמשך גם באגן מארי-דרלינג בדרום היבשת (לאורך גבול ויקטוריה ואוסטרליה הדרומית).

שרידי מאובנים מצביעים על תפוצה רחבה יותר בעבר שהשתרעה עד לניו סאות' ויילס, והטווח היבשתי שלו הצטמצם כנראה בעקבות התיישבות האירופאית באוסטרליה שגרמה להרס יערות ולהכנסת טורפים פולשים; עם זאת, ישנה סבירות לקיומן של אוכלוסיות לא ידועות בדרום-מערב ניו סאות' ויילס. לפוסומון אין תת-מינים מוכרים, אך ייתכן שהאוכלוסייה היבשתית והטסמנית מייצגות תת-מינים או אפילו מינים נפרדים.

בית הגידול של הפוסום הזוטי כולל חורש ים-תיכוני, יער סקלרופילי סגור ויבש, יער אקליפטוס פתוח, כיסי סבך צפופים שמנוקדים בברוש, בנקסיה, האקאה, שיטה והדס דבשי, ערבות-שיח חופיות (הית'לנד), וכיסי מאלי (אקליפטוסים עבי-גזע שצומחים בצורת שיחים). ההעדפות בית הגידול משתנות מעט בין טסמניה לבין אי הקנגורו או היבשת, אך בכל המקומות הפוסומון נמנע לחלוטין מיערות גשם טרופיים או כרי דשא תת-אלפינים. כמות המשקעים הממוצעת נעה בין 300 מילימטר בערבה הוויקטוריאנית עד ל-1,200 מילימטר באזור-הפרא הטסמני.

ביולוגיה

הפוסום הזוטי הוא יונק לילי שמבלה את שעות היום בשינה בקן מוסתר בצמחייה הצפופה. הקן הכדורי נבנה מסיבים וקליפות בתוך חלל עץ או גזע רקוב, והוא עשוי לקנן גם בתוך קינים נטושים של דבשן ניו-הולנד. אף על פי שהפוסומון בעל יכולת טיפוס מצוינת תודות לזנבו וכפות רגליו, הוא מעדיף לשהות בסמוך לאדמה ולא להסתכן בטיפוס גבוה מדי; ככל הנראה, התנהגות זאת נובעת מהרצון להתחמק מעיני עופות דורסים. בהתחשב בממדי גופו הזעירים, הטורפים הטבעיים של הפוסומון רבים ומגוונים; הם כוללים בין השאר: שד טסמני, נמיית כיס, קוקברה, תנשמת, ינשוף טסמני מנוקד, נחש טיגריסי ואוסטרלפס סופרבוס, ואפילו קרפדות ועכבישים גדולים דוגמת המברשן. הפוסום חי בדרך כלל בבדידות בשטח ביתי קבוע שגודלו משתנה בהתאם לזמינות המזון, והוא אינו חולק את קינו עם פוסומונים אחרים (להוציא צאצאים ובן זוג במקרים מסוימים). זמני הפעילות של הפוסום חופפים לדפוסי הפריחה של הצמחים; כאשר המזון שופע, הפוסום צובר שומן רב בבסיס זנבו שמשמש עבורו כמאגר אנרגיה לעת מחסור.

בגלל גודלו הקטן, הפוסום הזוטי מתקשה לשמור על טמפרטורת גוף אחידה במזג אוויר קר או כשיש מחסור במזון. על מנת להתמודד עם חסרונו אלה, הפוסום פעיל לסירוגין לאורך עונות השנה ונמנע מפעילות בתקופות קרות. כאשר טמפרטורת הסביבה צונחת ל-9 מעלות צלזיוס ומטה, הפוסום הזוטי נכנס למצב של תרדמת זמנית (טורפור) במהלכה קצב חילוף החומרים וקצב פעימות הלב מואט, וטמפרטורת הגוף יורדת. מצב זה נמשך כ-6 ימים ברציפות וחוזר חלילה אם טמפרטורת הסביבה עדיין קרה. במהלך השינה או התרדמת, הפוסום מתכרבל לכדור, כשאוזניו וזנבו מקופלים. תהליך היקיצה מהתרדמת איטי, ולוקח לפוסום כ-20 דקות של התאוששות כדי לחזור לפעילות מלאה.

אף על פי שהפוסום הזוטי מוגדר כאוכל-כל, בפועל, התזונה שלו מתבססת בעיקר על צוף ואבקנים שאותם הוא מלקט מתפרחות מגוונות (בייחוד של מיני בנקסיה ואקליפטוס). מי סוכר, דבש, שרף ותפוח, תופסים גם הם נתחים משמעותיים מהתזונה. שיניו של הפוסום מותאמות גם לאכילת מזון מן החי; הוא ניזון מחסרי חוליות קטנים ורכים, כולל עכבישאים, עקרבים, לטאות וזחלים. זריזותו של הפוסום מאפשרת לו לחטוף את הטרף הקטן בידיו, והוא מחזיק אותו בכפותיו הקדמיות וקורע ממנו פיסות עם שיניו. בתום ליקוק צוף או אכילת חרק הפוסום מטפח את גופו בכפייתיות, ובדרך זו הוא מנצל גם את האבקנים שנדבקו לגופו במהלך הטיפוס על התפרחת. הפוסום הזוטי צורך מדי יום מזון המהווה 7% ממשקל גופו. הפוסום הננסי הזוטי חופף במרבית התפוצה שלו עם הפוסום הננסי המערבי והמזרחי; עם זאת, נראה שאין בינו לבינם תחרות על מקורות המזון.

בעוד שביבשת הפוסום הזוטי מתרבה לאורך השנה, בטסמניה הרבייה מוגבלת לאביב ולקיץ. הפוסומונית עשויה להמליט פעמיים בשנה, וגודל השגר מוגבל בהתאם למספר הפטמות בכיס (4). הגורים נולדים לאחר תקופת היריון קצרה של חודש, והם שוהים בכיס 42 יום ונגמלים שבוע לאחר מכן. כאשר הפוסומונית חשה שהגורים כבדים מדי לנשיאה בכיס, היא משאירה אותם בקן כשהיא יוצאת לתור אחר מזון. במקרה שיש צורך להעביר את הגורים למקלט אחר, הפוסומונית תשא אותם על גבה. הגורים מתלווים לאם לתקופה קצרה, והופכים לעצמאיים בגיל 3 חודשים.

מצב

הפוסום הננסי הזוטי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל היותו נפוץ יחסית בטסמניה, התרחשותו באזורים מוגנים ומגמת אוכלוסייה יציבה. אף שאין איומים משמעותיים על הפוסומון, בכל זאת המין זקוק לפיקוח הדוק בכדי לוודא שלא מתרחשת ירידה במספריו; במקומות מסוימים, הפוסום סובל מאובדן בית גידול כתוצאה ממשטרי אש לא הולמים, כריתת יערות, פינוי כיסי סבך עבור אדמה חקלאית, והתפשטות עשבים פולשים. טריפה על ידי חתולים עלולה לגרום לירידות אזוריות. ארגון IUCN ממליץ לרשויות השימור האוסטרליות לעשות מחקרים מפורטים יותר אודות הביולוגיה, הטקסונומיה וטווח התפוצה של הפוסום הזוטי.