פוסום זנב-קשקש

פוסום זנב-קשקש
	איור של פוסום זנב-קשקש
מיון מדעי
סוג:	פוסום זנב-קשקש
מין:	פוסום זנב-קשקש
תחום תפוצה

פוסום זנב-קשקש (שם מדעי: Wyulda squamicaudata) הוא מין פוסום דמוי חולדה במשפחת הקוסקוסיים שאנדמי לצפון-מערב יבשת אוסטרליה ומהווה מין יחיד בסוגו. מעט מאוד ידוע על מין זה, בשל אורח חייו הלילי, אופיו הביישני והחמקמק ובית גידולו המחוספס והנידח. הפוסום הקשקשי הוא אחד מתוך שלושת הפוסומים היחידים שחיים בחלק הצפון-מערבי של אוסטרליה.

מיון וטקסונומיה

פוסום זנב הקשקש שייך למשפחת הקוסקוסיים בתת-סדרת דמויי-קוסקוס שבסדרת הקנגוראים, לצד הסוגים הבאים: קוסקוס, קוסקוס נמרי, קוסקוס דובי, קוסקוס גמדי ופוסום זנב-מברשת; פוסום זנב-קשקש הוא הקטן מבין הסוגים הנזכרים, והיחיד שמהווה טקסון מונוטיפי; מבחינה חיצונית וגנטית הוא קרוב בעיקר לסוג פוסום זנב-מברשת, ועשוי להיות חולייה פילוגנטית המקשרת בין האחרון לבין הסוג קוסקוס.

פוסום זה הוצג בפני החברה המלכותית של מערב אוסטרליה בשנת 1918 על ידי הצפר האנגלי וילפרד באקהאוס אלכסנדר, שהועסק באותה עת במוזיאון אוסטרליה המערבית, והתיאור המדעי שלו פורסם בכתב העת של החברה באותה השנה. התיאור המדעי לווה בציור מאת החרט והצייר ג'ורג' פיט מוריסון (מופיע בראש הערך), יחד עם שתי תמונות של גולגולת הדגימה שעליה התבסס התיאור. ההולוטיפ נאסף באזור קימברלי בתחנת עמק ויולט, והועבר לסר וולטר קינגסמיל ששלח אותה לגן הזואולוגי של פרת'.

וילפרד אלכסנדר הקצה לפוסום זה סוג חדש הקרוי Wyulda, שמקורו בשם עממי של ילידים אבוריג'ינים ליד נהר ליונס עבור פוסום המברשת הצפוני; שמות מקומיים נוספים עבור המין הם יילנגל וילאנגורה. השם המדעי הספציפי למין (squamicaudata) כמו גם השם הרשמי שהוצע על ידי אלכסנדר (אופוסום זנב-קשקש) מציינים שניהם את התכונה הייחודית של פוסום זה שאינה נמצאת אצל אף מין אחר ממשפחת הקוסקוסים; מכיוון שמדובר בכיסאי אוסטרלי ולא אמריקני, החלק הראשון של השם הרשמי הוחלף לפלנגר ובהמשך לפוסום.

אנטומיה ומראה

יחסית לבני משפחת הקוסקוסיים, הפוסום הקשקשי נחשב ליונק קטן-בינוני; במראו החיצוני, הוא נראה כצורת ביניים בין האופוסום לבין החולדה. מבנה גופו דק וגלילי, וראשו חרוטי וצר עם חרטום מחודד במיוחד. האוזניים שלו קטנות ועגלגלות, עיניו גדולות ושחורות ואפו עגלגל ואדמדם. התכונה הבולטת ביותר של פוסום זה היא זנבו המוזר והייחודי שאינו מצוי אצל אף קוסקוס אחר זולתו: הזנב חסר שיער ומכוסה בקשקשים עבים ומחוספסים שאינם חופפים זה לזה. לעומת הפוסום המברשתני, זנבו של הפוסום הקשקשי בעל יכולת לפיתה איתנה והוא עושה בו שימוש אינטנסיבי יותר במהלך הטיפוס. לפוסום יש כריות הצמדה גדולות בתחתית הכפות וטפרים גדולים וחזקים שמסייעים בטיפוס הן על ענפים והן על סלעים. אורך ראשו וגופו של הפוסום הקשקשי 30–41 סנטימטרים, אורך זנבו 29 סנטימטרים ומשקלו 2-1.3 קילוגרם. הזכרים גדולים וכבדים מן הנקבות.

הפרווה של הפוסום הקשקשי קצרה, עבה וחלקה, להוציא את בסיס הזנב שמוקף בפרווה גסה. צבעו של הפוסום בחלק העליון נע בין אפור כהה לאפור בהיר, חום בהיר או אפרפר חיוור, והוא נוטה להתכהות באזור הגב עד לשחרחר. בחלק התחתון שלו (המפשעה, הבטן, החזה והגרון) ובמותניים, הצבע משתנה ללבן בוהק עד קרם-שמנת, ולרוב יש גם סינר לבן בוהק סביב הצוואר והסנטר. לפוסומים רבים יש לאורך הגב פס דקיק בצבע שחור דהוי. ראשו של הפוסום הקשקשי בצבע זהה לגוף, עם חריץ שחור דקיק על המצח וכתם חום דהוי סביב החוטם; מתחת לעיניים, יש לו כתמים לבנים בולטים בצורת סהר. הכפות ופנים האוזניים חסרי שיער ובצבע ורוד או כתמתם. הזנב הקירח עשוי להיות שחור/אפור ברובו וכתמתם/ורדרד בקצהו או כתמתם/ורדרד כולו.

למרות הזנב הייחודי, הפוסום הקשקשי דומה במבט שטחי לשני הפוסומים האחרים החיים בצפון אוסטרליה ובעלי פרווה אפרפרה-חומה: פוסום הסלע ופוסום זנב-מברשת צפוני. הפוסום הסלעי נבדל ממנו במצחו התלול בלועו המחודד יותר ובכך שיש לו כתמים לבנים גם בבסיס האוזניים ופרווה המכסה מחצית מן הזנב. פוסום המברשת הצפוני נבדל מהפוסום הקשקשי בפניו השועליות ובזנבו השעיר והשחור. שני המינים הללו גדולים ממנו משמעותית.

תפוצה וסביבת מחיה

פוסום זנב הקשקש אנדמי לאוסטרליה. התפוצה שלו מוגבלת לצפון-מערב קימברלי באוסטרליה המערבית במקביל לקו החוף: מחוף קלומבורו עד חצי האי יאמפי עם צפיפות גבוהה יחסית באזור הרכס הארטזיאני. הדגימה המקורית שעליה התבסס התיאור המדעי נאספה בעמק ויולט ליד ורמון במזרח קימברלי, ורק בשנת 2010 אומת קיומה של אוכלוסייה מזרחית לאחר שנתגלו מספר פוסומים ברכס קוקבורן, בתחנת אל קווסטרו ובאמה ג'ורג'. לא ברור האם האוכלוסייה המזרחית מבודדת לחלוטין מהאוכלוסייה הצפון-מערבית, מאחר שנעשו מעט מאוד סקרים באזורים שביניהם.

הפוסום הקשקשי נמצא גם על איים ספורים בחוף קימברלי: האי אוגוסטוס (190 קילומטרים רבועים), האי ביגה (171 קילומטרים רבועים) והאי בונגאריי (42 קילומטרים רבועים); אף על פי שהוא תועד בעבר גם על האי ברום, ההערכה היא שמדובר בהבאה על ידי האדם ולא בתפוצה טבעית שכן בית הגידול באי זה אינו נחשב כמתאים עבור המין.

בית הגידול של הפוסום הקשקשי כולל חורש ים-תיכוני, יער אקליפטוס פתוח, יער סקלרופילי סגור ושוליים של יער גשם טרופי, עם פסיפס של סלעים, אבני חול ונקיקים המשמשים לו כמקלט טבעי מטורפים ושריפות. הפוסום מעדיף יערות נמוכים ופתוחים עם סבכי גפנים צפופים שבהם המזון שופע יותר. התפוצה של הפוסום נמצאת סמוך לגובה הים בחופים עד רום 300 מטר בפנים היבשת ומוגבלת בהתאם לבית הגידול הזמין.

אקולוגיה

אורח החיים של הפוסום הקשקשי בשילוב עם בית גידולו המחוספס והנידח הובילו לכך שידוע מעט מאוד על האקולוגיה של המין. באופן כללי, מדובר ביונק פעיל לילה שמבלה את שעות היום בשינה במקלט סלעי (נקיק או סדק) וחי רוב הזמן בגפו. הפוסום ביישן וחשאי, ולאחר שעזב את המקלט הסלעי בתורו אחר מזון, הוא משתדל לנוע במשך הלילה על העצים כדי להיות פחות חשוף לטורפים קרקעיים. הפוסום הקשקשי מפגין זריזות רבה בעת הטיפוס, ונעזר ביכולת הלפיתה החזקה שלו כדי לאחוז בענף בעוד ידיו הקדמיות חופשיות לחיתוך עלים. הוא מיומן גם בתנועה על החופה, ומסוגל לקפוץ בין הענפים עד למרחק מטר.

הפוסום חי בשטח ביתי קבוע שחופף ברובו לפוסום מהזוויג השני ועשוי גם לחפוף לפרטים אחרים מאותו הזוויג. התקשורת בין הפוסומים אינה ידועה; ככל הנראה, היא מתבצעת באמצעות חותמי ריח או ציוצים. הטורפים של המין אינם ידועים, אך כוללים ככל הנראה חתולים, עופות דורסים ונחשים גדולים.

הפוסום הקשקשי נחשב לאוכל פירות במידה מסוימת, שכן הפירות מהווים עד שלושה רבעים מתזונתו. הרבע הנוסף מורכב מפריטי מזון מגוונים: עלים, זרעים, שורשים, פרחים ובמידה מצומצמת גם אגוזים וחרקים. פריטי מזון בולטים הם: האקליפטוס על מיניו המגוונים, קסנתוסטמון אקליפטוסי (Xanthostemon eucalyptoides), קסנתוסטמון צפוני (Xanthostemon pradoxus), תפוח קקדו (Planchonia careya) ושיח טרכימנה (Trachymene). הפוסום תר אחר מזונו הן על החופה והן על האדמה, ובעת הצורך יגמע מרחק ניכר בתורו אחר עצי פרי.

אין מידע רב על הרבייה של המין. ייתכן שהמין מונגומי באופן חלקי ומתרבה בעיקר עם הפרט מהזוויג השני החופף איתו בשטח. הפוסומית ממליטה צאצא אחד בלבד בכל שנה, לרוב בין מרץ לאוגוסט בעונה היבשה האוסטרלית. הגור מבלה בכיס מספר חודשים ולאחר מכן ממשיך להתלוות לאימו. לא ברור האם רק הנקבה נושאת בטיפול הצאצא או גם הזכר. הגור נגמל לאחר שמונה חודשים ומגיע לבגרות לאחר שנתיים (לנקבה) או 18 חודשים (לזכר).

מכיוון שפרטים מעטים נחקרו בשבי, אין מידע מהימן אודות תוחלת החיים של המין. בטבע היא נעה בין 4 ל-6 שנים ובשבי ייתכן שהיא מטפסת עד ל-12 שנים.

מצב

פוסום זנב הקשקש מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור קרוב לסיכון (NT), מכיוון שתחום התפוסה המשוער שלו בסביבות 2,000 קילומטרים רבועים בלבד וצפויה ירידה במספרי המין (אם כי לא ברמה מספיקה בכדי להעפיל למצב הפגיע). האיומים העיקריים על הפוסום הם שריפות בר גדולות תכופות שנגרמות ממשטרי אש לא הולמים וטריפה על ידי חתולים שגורמת לצמצום אוכלוסיות מבודדות.

הפארקים הלאומיים שבהם המין מצוי מנוהלים על ידי המחלקה לגנים וחיות הבר, שטחים מוגנים על אדמות האבריג'ינים מנוהלים על ידי התאגיד האבוריג'יני ויונאמבה והתאגיד האבוריג'יני דמבינגארי, ושמורת הרכס הארטזי מנוהלת על ידי הארגון לשמירת חיות הבר האוסטרליות. בחלק גדול מהאזורים המוגנים, יש תוכניות לניטור ומניעת שריפות. אוניברסיטת טסמניה והארגון לשמירת חיות הבר האוסטרליות מבצעים במשותף בטבע מחקרים על הפוסום על מנת ללמוד את ההשפעות של שריפות וחתולים על האקולוגיה וההישרדות של הפוסום בטבע.

אומדן האוכלוסייה העולמי של פוסום זנב הקשקש הוא 10,000-5,000 פרטים.

לקריאה נוספת

Runcie, Myfanwy Jane. ‏Behaviour and Ecology of Tropical Rock-possums: the Rock-haunting Possum, Petropseudes dahli and, the Scaly-tailed Possum, Wyulda squamicaudata. School of Biological and Environmental Sciences Northern Territory University 2002.
Doody, J. Sean, et al. "Rediscovery of the scaly-tailed possum (Wyulda squamicaudata) in the eastern Kimberley." Australian Mammalogy 34.2 (2012): 260-262.
Potter, Sally, et al. "Persistence of a potentially rare mammalian genus (Wyulda) provides evidence for areas of evolutionary refugia within the Kimberley, Australia." Conservation Genetics 15.5 (2014): 1085-1094.
Runcie, Myfanwy J. "Movements, dens and feeding behaviour of the tropical scaly-tailed possum (Wyulda squamicaudata)." Wildlife Research 26.3 (1999): 367-373.
Humphreys, W. F., et al. "The biology of Wyulda squamicaudata, Alexander 1919." Possums and gliders (1984): 162-169.