פוסום זנב-טבעת אלברטיס

פוסום זנב-טבעת אלברטיס
	פוחלץ של פוסום זנב-טבעת אלברטיס
מיון מדעי

פוסום זנב-טבעת אלברטיס (שם מדעי: Pseudochirops albertisii) הוא מין של פוסום בינוני בסוג פוסום זנב-טבעת מדומה שמצוי בכיסים מבודדים בצפון ומערב גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1874 על ידי הזואולוג וילהלם פטרס (אנ') וקרוי על שמו של חוקר הטבע האיטלקי לואיג'י מריה אלברטיס שרכש את הדגימה הראשונה של המין. לפוסום אלברטיס 3 תת-מינים המופרדים גאוגרפית זה מזה.

תיאור

פוסום אלברטיס הוא המין הקטן ביותר בסוגו. מבנה גופו גוצי ועגלגל וראשו צר ומחודד. הוא מתאפיין באוזניים קטנות, בעיניים גדולות ובלוע קצר. במראהו החיצוני הוא דומה לפוסום זנב-טבעת נזירי שחופף איתו בטווח התפוצה ונחשב בעבר לתת-מין שלו, אך הלה גדול וכבד ממנו משמעותית. פוסום אלברטיס נבדל ממינים אחרים באוזניו הדלילות בשיער ובפרוותו הצמרירית. זנבו הארוך והדקיק של הפוסום מכוסה בשיער דליל, ובקצהו טבעת לפיתה שמסייעת לאחיזה בענפים. כאשר הזנב אינו בשימוש הוא מגולגל סביב עצמו. בדומה לפוסומים אחרים, גם למין זה טפרים חדים וכריות הצמדה בתחתית הכפות. אורך ראשו וגופו של פוסום אלברטיס 29 סנטימטרים, אורך זנבו 29–32 סנטימטרים ומשקלו 0.8-0.6 קילוגרם.

צבעו הכללי של הפוסום נע בין חום-ערמוני או מהגוני לחום-קפה או אפרורי. הצד התחתון נע בין לבן לשמנת ולאורך הגב יש פס שחור עבה. הזנב והכפות נוטים לחום שוקולד כהה עד שחרחר.

תפוצה וביולוגיה

פוסום אלברטיס מצוי בגינאה החדשה, בעיקר בצד האינדונזי ובמידה פחותה גם בצד הפפואני. טווח התפוצה שלו אינו רציף, אלא מתפצל בין רכסי הרים המרוחקים גאוגרפית זה מזה. האוכלוסייה הגדולה ביותר נמצאת על רכס טמראו ורכס ארפק בחצי האי ראש ציפור (ווגלקופ), האוכלוסייה השנייה בגודלה על רכס טוריצ'ילי, ואוכלוסיות קטנות נוספות מצויות על רכס הרים קטן ליד רכס מאוקי, הרי צ'יקלופס ליד ג'איאפורה, ואולי גם בהרי פוג'ה המבודדים ובהרי ויילנד. אוכלוסייה נוספת חיה על האי האינדונזי יאפן (אנ') במפרץ סנדרוואזיה.

בית הגידול של פוסום אלברטיס כולל יערות גשם ממוזגים וטרופיים או יערות עננים על מדרונות הרריים ברום 1,900-1,000 מטר מעל פני הים, והוא אינו נמצא ביערות גשם שפלתיים. פוסום אלברטיס הוא יונק לילי שמבלה את שעות היום במנוחה בהצטלבות ענפים או תחת גזעים ובולי עץ אך לא בעץ חלול. הוא ניזון בעיקר מעלים, פירות וניצנים. הרבייה מתרחשת כנראה מספר פעמים לאורך השנה, והפוסומית ממליטה גור יחיד לאחר תקופת היריון קצרה. מעבר לכך אין מידע זמין אודות אורח חייו של הפוסום.

מצב

פוסום אלברטיס מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור קרוב לסיכון (NT), מאחר שסביר מאוד שהוא חווה ירידה משמעותית הקרובה לשיעור של 30% במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, וצפויה גם ירידה ממושכת במספריו כתוצאה מרמות ציד גבוהות בכל שטחי המחיה שלו שעשויה לגרום לו להעפיל לקטגוריית הפגיע (VU). בחוף הצפוני הפוסום סובל גם מצד בירוא יערות לחקלאות.

פוסום אלברטיס מצוי במספר אזורים מוגנים. נדרשים מחקרים נוספים אודות האקלוגיה והאיומים המרחפים על המין וכן סקרים ברכסי ההרים נוספים בצפון האי שבהם המין עשוי להיות נוכח.