קוסקוס נמרי מצוי

קוסקוס נמרי מצוי
	פוחלץ של קוסקוס נמרי מצוי
מיון מדעי
תחום תפוצה
	תפוצה טבעית הובא על ידי האדם

קוסקוס נמרי מצוי או קוסקוס טלוא^[1] (שם מדעי: Spilocuscus maculatus), הוא מין של כיסאי בינוני-גדול דמוי קוף בסוג קוסקוס נמרי שחי באיים רבים ברחבי מלנזיה והמין הנפוץ בסוגו. הוא תואר מדעית בשנת 1803 על ידי הזואולוג הצרפתי אטיין ז'ופרואה סנט-אילר, ויש לו 4 תת-מינים שנבדלים זה מזה בצבעי הפרווה. הקוסקוס הנמרי פעיל בשעות הלילה, וניזון בעיקר מעלים ופירות. הוא יונק טריטוריאלי שחי בגפו רוב הזמן. לעומת שאר המינים בסוגו, מצבו של הקוסקוס הנמרי המצוי יציב למדי בשל טווח התפוצה הרחב.

מיון וטקסונומיה

הקוסקוס הנמרי המצוי שייך לסוג קוסקוס נמרי במשפחת הקוסקוסיים, לצד המינים הבאים: קוסקוס נמרי שחור, קוסקוס נמרי ואיגאו, קוסקוס נמרי ביאק וקוסקוס נמרי אדמירלתי; אחדים מהמינים הללו נחשבו בעבר לתת-מינים שלו. קוסקוס נמרי אוסטרלי, תואר במקור על ידי ג'ון גולד כמין עצמאי, אך לאחר מכן סווג כתת-מין של הקוסקוס הנמרי המצוי וזוהי הדעה המקובלת כיום. בשנת 2015, ספר מדריך היונקים של העולם (Handbook of the Mammals of the World) החזיר לקוסקוס האוסטרלי את מעמד המין. ערך זה מתייחס אל המין המצוי והמין האוסטרלי כאל שני מינים נפרדים, והמידע שבו אודות האקולוגיה תקף עבור שניהם.

לתת-המינים של הקוסקוס הנמרי המצוי, צבעי פרווה שונים לחלוטין זה מזה, והם עשויים לקבל בעתיד מעמד של מינים נפרדים.

S. m. maculatus - צפון, מרכז ומערב גינאה החדשה.
S. m. goldiei - דרום ודרום-מערב גינאה החדשה.
S. m. chrysorrhous - איי מאלוקו.

אלפרד ברם ציטט בספרו "חיי בעלי החיים" חוקר טבע הולנדי שנתקל לראשונה בקוסקוס הנמרי על האי אמבון ותיאר אותו במילים הבאות:

סמור הקוסקוס או הקוסו כפי שמכנים אותו המלנזים, הוא אחד היונקים המוזרים ביותר שראיתי...ראשו דומה מאוד לחולדה או שועל, ופרוותו מנומרת באדום ולבן; זהו יונק גדול למדי שנחשב על ידי המקומיים לתוקפן ומסוכן; אם תופסים אותו בזנבו כשהוא יושב על ענף נמוך, הוא מסוגל לגרור את האדם למעלה לצמרת העץ, עד שהלה עוזב את זנבו ונופל למטה...הוא גם מגן על עצמו באמצעות טפריו החדים.

אלפרד ראסל וולאס, סיפק גם הוא תיאור יוצא דופן על הקוסקוס:

הקוסקוסים הם בעלי חיים עצלנים עם פרווה צמרירית רכה ומגוונת להפליא בצבעיה. מכיוון שהתנועות שלהם כל כך איטיות, קל מאוד לתפוס אותם על הענפים וצדים אותם בכל מקום עבור בשרם; מאידך, הילידים מתקשים להרוג אותם בגלל העקשנות, עובי הגולגולת והעצמות העבות שמאפיינים את מין זה. כדור רובה לרוב יכנס בגוף ולא יזיק להם, ואפילו שבירת עמוד השדרה או פגיעה קשה במוח ממיתה אותם רק לאחר מספר שעות...

תיאור

אנטומיה ומאפיינים פיזיים

הקוסקוס הנמרי הוא כיסאי שוכן-עצים בגודל בינוני, ובצורתו החיצונית נראה כשילוב של קוף, עצלן, נמיה וחתול. מבנה גופו עגלגל ומקושת וראשו גדול, עגול ונפוח. הגולגולת הרחבה שלו מתאפיינת בקשתות זיגומטיות עבות ובחרטום צר וקצר. אוזניו עגלגלות, זעירות ובלתי נראות. עיניו גדולות עם אישוני חתול אנכיים, והן מוקפות בטבעות עור בולטות בצבע אדום-צהוב. אפו ריבועי וסביבו זיפים לבנים.

בדומה לקוסקוסים אחרים, גם לקוסקוס הנמרי תכונות פיזיות המסייעות בטיפוס: יש לו טפרים מעוגלים וחזקים וכריות הצמדה חשופות בתחתית הכפות. הבהונות ברגליים גדולות וחסרות טופר, והאצבעות השנייה והשלישית סינדקטיליות עם שני טפרים זעירים המשמשים לסירוק הפרווה. הזנב ארוך, שרירי ושעיר, וקצהו החשוף מחוספס ומשמש ללפיתת ענפים כרגל חמישית. אורך ראשו וגופו של הקוסקוס הנמרי: 65-35 סנטימטרים; אורך זנבו: 60-32 סנטימטרים ומשקלו: 6-3 קילוגרם. אצל מין זה יש דו-צורתיות זוויגית ניכרת: הזכרים גדולים וכבדים מן הנקבות, ופרוותם צבעונית יותר ומנומרת בחברבורות ובכתמים.

כסות

לקוסקוס הנמרי פרווה עבה וצמרירית שצבעה משתנה בהתאם לגיל, לזוויג ולאזור הגאוגרפי. בצפון, מרכז ומערב גינאה החדשה, הזכר בצבע אדמדם, ערמוני או כתום בפלג הגוף הקדמי והאחורי, בזרועות ובפנים, ואילו הגב והצלעות בצבע לבן בוהק או שמנת שמנומר בחברבורות וכתמים אדומים או כתומים; הנקבה לעומתו כולה בצבע לבן בוהק להוציא מספר חלקים אדמדמים-כתמתמים (הפנים, המצח, הידיים, הרגליים והזנב) או צהבהבים (הבטן והחזה).

בדרום ודרום-מערב גינאה החדשה, הזכר בצבע בז' או קרם-שמנת ברוב הגוף, אדמדם בכתף או בזרועות, ומנומר בחברבורות חומות כהות או זיתניות (משתנה בין דרום לדרום-מערב). הנקבה לעומתו בצבע צהבהב-שמנת, עם כתם חום כהה גדול דמוי מכנס שמקיף את פלג הגוף האחורי והרגליים, ובטן אפרפרה. באיי מאלוקו, צבעי הפרווה זהים לקוסקוס נמרי אוסטרלי: הזכר בצבע אפור כחלחל שמנומר בחברבורות לבנות, והנקבה אפורה לגמרי; אצל שני הזוויגים הצד התחתון (הבטן, החזה, הגרון, הסנטר והלחיים) בצבע לבן.

להוציא אולי את איי מאלוקו, בכל האזורים האחרים עשויות להיות גרסאות צבעוניות נוספות שאינן שכיחות. בכל האזורים, חלקי הגוף החשופים (הכפות, הפנים וקצה הזנב) בצבע ורוד או כתמתם. לגורי הקוסקוס פרווה אפורה כהה שמתבהרת בהדרגה בהתאם לווריאציה האזורית עד הגעתם לבגרות.

תפוצה וסביבת מחיה

הקוסקוס הנמרי המצוי נפוץ באיים רבים ברחבי מלנזיה, בחלקם באופן טבעי ובחלקם הובא על ידי האדם; טווח התפוצה שלו הוא הגדול ביותר מבין המינים בסוגו. בין האיים שבהם הוא חי ניתן למנות: גינאה החדשה (הן בחלק של פפואה והן בחלק של אינדונזיה), סאלאווטי, מיסול ובטנטה (מזרחית לגינאה), נרפור ויאפן מקבוצת איי ביאק (צפונית לגינאה), לצד איים רבים מאיי מאלוקו: קבוצת איי ארו, קבוצת איי קאי וקבוצת איי ווטובלה בדרום מאלוקו, האיים סראם, בורו, אמבון וקבוצת איי בנדה במרכז מאלוקו. הקוסקוס הובא על ידי האדם לאיים מוסאו ואירלנד החדשה בים ביסמרק, ולאי סאלייאר בים פלורס דרומית לסולאווסי.

בית הגידול של הקוסקוס המצוי מגוון יחסית למינים אחרים בסוגו, וכולל יער גשם טרופי, יער גשם ממוזג, יער עננים, יער מנגרובים, יער גדותיים ויער משני עם הפרעה אנושית ברום 1,000-500 מטר מעל פני הים. הקוסקוס מסוגל להתקיים גם במטעי קוקוס ובסמיכות לאזורים כפריים. טווח התפוצה הרחב והסובלנות ליערות מגוונים גורמים לכך שמצבו של הקוסקוס המצוי יציב למדי לעומת קוסקוסים נמרים אחרים.

אקולוגיה

הקוסקוס הנמרי הוא יונק ביישן שוכן עצים שנראה בטבע לעיתים רחוקות; הוא פעיל לילה, ומבלה את שעות היום בשינה ונמנום במקלט על חופת היער (הצטלבויות ענפים, חללים, קינים, ועוד) ולעיתים בין סבכי במבוק, כפות קוקוס, תחת שורשי עצים וסלעים. על מנת לווסת את חום גופו במשך היום, הקוסקוס נוהג לנשוף וללקק את פרוותו. אף על פי שהקוסקוס טפסן מיומן שמסוגל לרוץ בזריזות על הענפים, בדרך כלל תנועתו איטית ומסורבלת כשל העצלן.

הקוסקוס יונק סוליטרי שחי בגפו בטריטוריה קבועה שגודלה דונם בדרך כלל, והוא מסמן את שטחו באמצעות בלוטות ריח, רוק, וחיכוך הפרווה בעלת ניחוח המושק על ענפים. הקוסקוס מפגין אגרסיביות כלפי קוסקוסים אחרים מאותו הזוויג, והוא מגיב בנביחות, נחירות, צווחות, קליקים ולחישות בתגובה לפלישה של קוסקוס אחר. מפגשים פנים אל פנים מלווים בעמידה זקופה ומאיימת כלפי הפולש, ובמקרה הצורך גם בשריטות, נשיכות ובעיטות.

הקוסקוס הנמרי ניזון בעיקר מעלים צעירים של מיני פיקוס, אלסטוניה, סלואניה, אלון הליתוקרפוס, שרכים, אפיפיטים וצמח הבטל (Piper betle), אך מגוון גם בצוף, פרחים, קוקוסים לא בשלים, פירות של ליצ'י האיים (Pometia pinnata) ומיסקורפוס (Mischocarpus), חסרי חוליות, חרקים וביצים.

הטורפים העיקריים של הקוסקוס הנמרי הם הרפיה ניו-גינאית, עיטם לבן-גחון ומיני פיתונים, נציים ודורסי לילה. על מנת להגן על עצמו מטריפה, הקוסקוס משתדל להישאר בחופה הצפופה, כשפרוותו המנומרת מתמזגת עם משחקי האור והצל שנוצרים על ידי חדירת קרני השמש לחופת היער. במצב של חוסר ברירה, הקוסקוס ינסה להתגונן מפני טורפיו באמצעות שריטות ונשיכות.

הקוסקוס הנמרי הוא יונק פוליגמי ומתרבה בכל השנה ללא עונה קבועה; עם זאת, הנקבה אינה ממליטה יותר מפעם אחת מדי שנה. משך ההיריון של הקוסקוסית 20–42 יום. אף על פי שבכיס ארבע פטמות והוא גדול דיו כדי להכיל שלושה או ארבעה צאצאים, בפועל הקוסקוסית ממליטה גור יחיד בדרך כלל או תאומים, ובמקרים נדירים שלושה או ארבעה; גודל השגר מושפע מזמינות המזון והקוסקוסית יכולה לעכב את התפתחות העוברים בהתאם לתנאים הסביבתיים. הגורים מבלים בכיס 5–7 חודשים ולאחר מכן רוכבים לתקופה קצרה על גב האם. הם מגיעים לבגרות בסביבות גיל שנה.

תוחלת החיים של הקוסקוס הנמרי המצוי: בטבע עד 11 שנים, בשבי 7–9 שנים.

מצב

קוסקוס מצוי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), לאור תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה, התרחשותו במספר רב של אזורים מוגנים, הסתגלות מסוימת להפרעה אנושית ומגמה כללית יציבה. אין איומים משמעותיים על הקוסקוס, אף על פי שהוא ניצוד באופן איטנסיבי לבשרו ופרוותו ברחבי גינאה החדשה ונלכד לעיתים בתור חיית מחמד. אצל שבטים רבים, ציד הקוסקוס מהווה חלק מטקסים שונים (ימי הולדת, לידה, וחניכה).

הקוסקוס המצוי מופיע בנספח ב' של אמנת CITES, המאפשרת מסחר מפוקח במין ובמוצריו. נדרשים מחקרים נוספים אודות הטקסונומיה שלו, בשביל לקבוע האם חלק מתת-המינים שלו זכאים למעמד של מינים עצמאיים. הגידול באוכלוסייה האנושית בגינאה עשוי בסופו של דבר להשפיע לרעה על מצבו של הקוסקוס המצוי, כפי שאירע לכיסאים עם טווח תפוצה מצומצם יותר.

אומדן האוכלוסייה העולמי אינו ידוע.

לקריאה נוספת

SARAGIH, EVI W., MARIA JUSTINA SADSOEITOEBOEN, and FREDDY PATTISELANNO. "The diet of spotted cuscus (Spilocuscus maculatus) in natural and captivity habitat." Nusantara Bioscience 2.2 (2010).
Heinsohn, T. E. "Observations of probable camouflaging behaviour in a semi-commensal common spotted cuscus Spilocuscus maculatus maculatus (Marsupialia: Phalangeridae) in New Ireland, Papua New Guinea." Australian Mammalogy 24.2 (2002): 243-246.
SINERY, ANTON SILAS, WARTIKA ROSA FARIDA, and JACOB MANUSA WAI. "The population of spotted cuscus (Spilocuscus maculatus) and its habitat carrying capacity in Numfor Island, Papua, Indonesia." Biodiversitas Journal of Biological Diversity 17.1 (2016).
KAYADOE, MARTHA, et al. "Effect of different feed combination on the growth development of spotted cuscus (Spilocuscus maculatus) in captivity." Biodiversitas Journal of Biological Diversity 20.2 (2019): 526-531.
Heinsohn, Tom. "Ecological variability in the common spotted cuscus Spilocuscus maculatus in the Australasian Archipelago-a review." The biology of Australian possums and gliders. Surrey Beatty & Sons, 2004.
Heinsohn, T. E. "Status of the common spotted cuscus Spilocuscus maculatus and other wild mammals on Selayar Island, Indonesia, with notes on Quaternary faunal turnover." Australian Mammalogy 24.2 (2002): 199-208.