קוסקוס המשי

קוסקוס המשי
מיון מדעי

קוסקוס המשי (שם מדעי: Phalanger sericeus), הוא מין כיסאי בסוג קוסקוס שאנדמי לגינאה החדשה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1907 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס ולו שני תת-מינים. המין קשור מבחינה חיצונית וגנטית לקוסקוס ההרים שחופף איתו בכל טווח התפוצה וניתן להתבלבל ביניהם בקלות. קוסקוס המשי נוטה לחיות באזורים גבוהים יותר מעמיתו.

תיאור

קוסקוס המשי מתאפיין בגוף חסון, מוצק ועגלגל, ראש בינוני ואגסי עם לחיים מלאות וחרטום רחב. אוזניו עגלגלות וזעירות, אפו קטום, ועיניו גדולות, בולטות ומותאמות לראיית לילה. זנבו ארוך וגמיש עם יכולת לפיתה, כשחציו הראשון שעיר וחציו השני חשוף וחלק. בדומה לקוסקוסים אחרים, יש למין זה כריות הצמדה בתחתית הכפות וטפרים ארוכים וחזקים שהופכים אותו לטפסן מצוין. אורך ראשו וגופו של קוסקוס המשי 37–46 סנטימטרים, אורך זנבו 27–32 סנטימטרים ומשקלו 2.4-1.7 קילוגרם.

בהתחשב בבית גידולו ההררי והקריר הפרווה של קוסקוס המשי ארוכה ועבה במיוחד ובעלת מרקם משי רך שהעניק למין את שמו. אורך השיער בגב 3.8 סנטימטרים לעומת 2.7 סנטימטרים אצל קוסקוס ההרים. צבע הפרווה בצד העליון כהה למדי, ונע בין חום-שוקולד כהה לאפר, פחם, אפור-הובנה או אפור-אבן; עם זאת, קוסקוס המשי נוטה להיות בהיר במעט בצבעו מקוסקוס ההרים. הצד התחתון (הגחון, החזה והגרון) בצבע לבן בוהק, בעוד שהכפות וקצה הזנב אפרפרים. הראש בצבע אפור או אפר, והפנים והאוזניים שחרחרות יותר. מאמצע הגב עד לחרטום יש פס שחור צר שבולט בעיקר במצח ודהוי למדי בגב ובכתף. על הלוע ובסיס הזנב יש לעיתים כתם בצבע חום בהיר.

תפוצה ואקולוגיה

קוסקוס המשי אנדמי לגינאה החדשה, ומצוי הן בצד של פפואה והן בצד של אינדונזיה; טווח התפוצה שלו משתרע לאורך הקורדילרה הניו-גינאית החוצה את האי ממזרח למערב, וכולל את רכסי ההרים הבאים: רכס אואן סטנלי במזרח, רכס ביסמרק במרכז ורכס מאוקי במערב. בית הגידול שלו מורכב מיער גשם טרופי ויער עננים על מדרונות הרריים גבוהים במיוחד ברום 3,900-1,500 מטר מעל פני הים. מין זה נמנע משהות ביערות נמוכים, יערות משניים עם הפרעה אנושית או במטעים, והוא נוטה לשהות בגובה רב בשל אי יכולתו לסבול טפרטורות חמות.

אין מידע רב על אורח החיים של קוסקוס המשי. הוא פעיל לילה שמבלה את שעות היום בשינה בחללי עצים, נקיקי סלעים או תחת שורשי עצים. הקוסקוס משתמש בו זמנית ב-10 עד 20 מקומות מסתור שונים שמפוזרים בטריטוריה שלו ונמצאים במרחק 100 מטר בממוצע זה מזה. כ-50% מהלילה מנוצל על ידי הקוסקוס לאכילה, 25% למנוחה ו-25% נוספים לתנועה, טיפוח ואינטראקציות עם בני מינו.

קוסקוס המשי ניזון בעיקר מעלים ופירות, כאשר העלים מהווים יותר מ-90% מהתזונה הכוללת, והשאר מורכב מפירות וכמויות קטנות של חסרי חוליות או ביצים. הקוסקוס נוהג לירוק עלים קשים לעיכול וסיבים לפני הבליעה. הקוסקוסית ממליטה גור יחיד לאחר תקופת היריון קצרה, והגור שוהה בכיס שלה מספר חודשים. כאמור, בין קוסקוס המשי לקוסקוס ההרים מתקיימת חפיפה בכל טווח התפוצה והשניים עשויים להתרבות זה עם זה.

מצב

קוסקוס המשי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצתו הרחבה, אוכלוסייה גדולה ככל הנראה (במיוחד באזורים גבוהים), העדר איומים משמעותיים, וגם מאחר שלא סביר שתתרחש ירידה במספריו בשיעור הנדרש להעפיל לקטגוריה מאוימת יותר. מגמת האוכלוסייה איננה ידועה לעת עתה. באזורים מסוימים, קוסקוס המשי סובל מציד למזון על ידי התושבים המקומיים, אולם בית גידולו ההררי ממתן במידה רבה את איום הציד. מאידך, ההפרעה האנושית הולכת וגוברת גם באזורי ההרים וגורמת לדחיקת קוסקוס ההרים למרחב המחיה של קוסקוס המשי וליצירת תחרות על מקורות המזון בין שני המינים הללו. קוסקוס המשי מצוי בשני אזורים מוגנים.