פרס נובל לפיזיקה

פרס נובל לפיזיקה

מיקום הטקס	סטוקהולם
מדינה	שוודיה
הגוף המעניק	האקדמיה המלכותית השוודית למדעים
תקופת הפרס	1901–הווה (כ־123 שנים)
נקרא על שם	אלפרד נובל

וילהלם קונרד רנטגן (1845-1923), הזוכה הראשון בפרס נובל לפיזיקה, עבור גילוי קרני ה-X שמאוחר יותר נקראו על שמו בשם "קרני רנטגן"

פרס נובל לפיזיקה מוענק מדי שנה, החל משנת 1901, לאנשים אשר תרמו תרומה ייחודית או ביצעו מחקר יוצא דופן בתחום הפיזיקה. הפרס מוענק על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים.

בין השנים 1901 ו-2012, הפרס לא חולק שש פעמים. 32 פעמים ניתן הפרס לשני אנשים בו זמנית, ו-36 פעמים ניתן לשלושה זוכים בו זמנית. בסך הכול קיבלו אותו עד שנת 2023, 225 איש, מתוכם חמש נשים בלבד (מארי קירי (1903), מריה גופרט-מאייר (1963), דונה סטריקלנד (2018),אנדראה גז (2020) ואן ל'ווילייה (2023)) כאשר כל הנשים חלקו את הפרס עם אנשים אחרים. ג'ון ברדין הוא היחיד שקיבל את הפרס פעמיים. 56 יהודים קיבלו את הפרס, 25% מכלל הזוכים.

נכון לשנת 2023, סכום הפרס הוא 10 מיליון קרונות שוודיות לפרס נובל מלא.

חתני פרס נובל לפיזיקה

1901–1910

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1901	וילהלם רנטגן	אוניברסיטת מינכן	בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיא בגילוי הקרניים המיוחדות, קרני X.
1902	הנדריק לורנץ	אוניברסיטת ליידן	בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו במחקרם על השפעת המגנטיות על תופעת הקרינה.
	פיטר זימן	אוניברסיטת אמסטרדם
1903	אנרי בקרל	אקול פוליטקניק	בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיא באמצעות גילוי הרדיואקטיביות הספונטנית.
	פייר קירי	ESPCI - פריז	בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו באמצעות מחקריהם המשותפים על תופעת הקרינה שהתגלתה על ידי פרופסור אנרי בקרל.
	מארי קירי
1904	הלורד ריילי	המכון המלכותי	על מחקריו בנושא צפיפות הגזים החשובים ביותר ועל גילוי הארגון במחקרים אלה.
1905	פיליפ לנארד	אוניברסיטת קיל	על עבודתו בחקר הקרניים הקתודיות.
1906	ג'יי ג'יי תומסון	אוניברסיטת קיימברידג'	בהוקרה לערכם הגדול של מחקריו התאורטיים והניסיוניים בהולכת חשמל על ידי גזים.
1907	אלברט אברהם מייקלסון	אוניברסיטת שיקגו	על המכשור האופטי המדויק שלו, ועל המחקרים הספקטרוסקופיים והמטרולוגיים שערך בעזרת ציוד זה.
1908	גבריאל ליפמן	סורבון	על השיטה ליצירת תצלומים צבעוניים המבוססים על תופעת ההתאבכות.
1909	גוליילמו מרקוני	חברת מרקוני	על תרומתם להתפתחות הטלגרפיה האלחוטית.
	קרל פרדיננד בראון	אוניברסיטת שטרסבורג
1910	יוהנס דידריק ואן דר ואלס	אוניברסיטת אמסטרדם	על עבודתו על משוואת המצב של גזים ונוזלים.

1911–1920

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1911	וילהלם וין	אוניברסיטת וירצבורג	על גילוייו בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום.
1912	נילס גוסטב דאלן	חברת AGA	על המצאת שסתום אוטומטי לשימוש במצבורי גז להארת מגדלורים ומצופים.
1913	האיקה קמרלינג אונס	אוניברסיטת ליידן	על מחקרו על תכונות החומר בטמפרטורות נמוכות, שהביא בין השאר לייצור הליום נוזלי.
1914	מקס פון לאואה	אוניברסיטת גתה בפרנקפורט	על גילוי תופעת העקיפה של קרני X במעבר דרך גבישים.
1915	ויליאם הנרי בראג	הקולג' האוניברסיטאי של לונדון	על תרומתם באנליזה של גבישים באמצעות קרני X.
	ויליאם לורנס בראג	אוניברסיטת ויקטוריה של מנצ'סטר
1917	צ'ארלס גלובר ברקלה	אוניברסיטת אדינבורו	על גילוי קרינת הרנטגן האופיינית ליסודות.
1918	מקס פלאנק	אוניברסיטת הומבולדט	בהוקרה על תרומותיו לקידום הפיזיקה באמצעות גילוי קוונט האנרגיה.
1919	יוהנס שטארק	אוניברסיטת גרייפסוואלד	על גילוי אפקט דופלר בקרני תעלה, ופיצול קווים ספקטרליים בשדה חשמלי.
1920	שארל אדואר גיום	הלשכה הבינלאומית למידות ולמשקלות	בהוקרה על תרומתו למדידות מדויקות בפיזיקה על ידי גילוי אנומליות בסגסוגות פלדת ניקל.

1921–1930

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1921	אלברט איינשטיין	מכון הקייזר וילהלם	על תרומתו לפיזיקה התאורטית, ובפרט על גילוי החוק של האפקט הפוטואלקטרי.
1922	נילס בוהר	אוניברסיטת קופנהגן	על תרומתו לחקר מבנה האטומים והקרינה הנפלטת מהם.
1923	רוברט מיליקן	המכון הטכנולוגי של קליפורניה	על עבודתו אודות המטען החשמלי הבסיסי ואודות האפקט הפוטואלקטרי.
1924	מאנה סיגבאן	אוניברסיטת אופסלה	על גילוייו ומחקריו בתחום של ספקטרוסקופיית קרני רנטגן.
1925	ג'יימס פרנק	אוניברסיטת גטינגן	על גילוי החוקים השולטים בפגיעה של אלקטרון באטום.
	גוסטב הרץ	אוניברסיטת האלה
1926	ז'אן-בטיסט פרן	סורבון	על עבודתו על המבנה הבלתי רציף של החומר, ובייחוד על גילוי שיווי המשקל המשקעי.
1927	ארתור קומפטון	אוניברסיטת שיקגו	על גילוי האפקט הקרוי על שמו.
	צ'ארלס וילסון	אוניברסיטת קיימברידג'	על שיטתו לגרום למסלולי חלקיקים טעונים חשמלית להיות נראים באמצעות עיבוי אדים (ראו: תא ערפל).
1928	אוון וילאנס ריצ'רדסון	אוניברסיטת לונדון	על עבודתו על התופעה התרמיונית ובמיוחד על גילוי החוק הקרוי על שמו.
1929	לואי דה ברויי	סורבון	על גילוי האופי הגלי של האלקטרונים.
1930	ונקאטה רמאן	אוניברסיטת כלכותה	על עבודתו על פיזור אור ועל גילוי האפקט הקרוי על שמו.

1931–1940

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1931	לא חולק
1932	ורנר הייזנברג	אוניברסיטת לייפציג	על יצירתה של מכניקת הקוונטים, שיישומה הוביל, בין היתר, לגילוי צורות אלוטרופיות של מימן.
1933	ארווין שרדינגר	אוניברסיטת הומבולדט	על גילוי צורות מועילות חדשות של התורה האטומית.
	פול דיראק	אוניברסיטת קיימברידג'
1934	לא חולק
1935	ג'יימס צ'דוויק	אוניברסיטת ליברפול	על גילוי הנייטרון.
1936	ויקטור הס	אוניברסיטת אינסברוק	על גילוי הקרינה הקוסמית.
	קארל דייוויד אנדרסון	המכון הטכנולוגי של קליפורניה	על גילוי הפוזיטרון.
1937	קלינטון דייוויסון	מעבדות בל	על הגילוי הניסיוני של עקיפת אלקטרונים על ידי גבישים.
	ג'ורג' פג'ט תומסון	אוניברסיטת לונדון
1938	אנריקו פרמי	אוניברסיטת רומא	על הוכחת קיומם של יסודות רדיואקטיביים שנוצרים באמצעות הקרנת נייטרונים ועל גילוי ריאקציות גרעיניות שנגרמות על ידי נייטרונים איטיים.
1939	ארנסט לורנס	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על המצאת הציקלוטרון ופיתוחו, ועל התוצאות שהושגו בו, בייחוד בנוגע ליסודות רדיואקטיביים מלאכותיים.
1940	לא חולק

1941–1950

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1941 1942	לא חולק
1943	אוטו שטרן	אוניברסיטת קרנגי מלון	על תרומתו לפיתוח שיטת הקרן המולקולרית, ועל גילוי המומנט המגנטי של הפרוטון.
1944	איזידור אייזק רבי	אוניברסיטת קולומביה	על שיטת התהודה למדידת התכונות המגנטיות של גרעינים אטומיים.
1945	וולפגנג פאולי	אוניברסיטת פרינסטון	על גילוי עקרון האיסור, הקרוי גם עקרון פאולי.
1946	פרסי ברידגמן	אוניברסיטת הרווארד	על המצאת מכשיר ליצירת לחץ גבוה במיוחד, ועל התגליות שנעשו בעזרתו בתחום הפיזיקה של לחץ גבוה.
1947	אדוארד אַפֵלְטון	המחלקה למחקר מדעי ותעשייתי	על חקירת הפיזיקה של האטמוספירה העליונה, ובמיוחד על גילוי שכבת אפלטון.
1948	פטריק בלקט	אוניברסיטת ויקטוריה של מנצ'סטר	על קידום שיטת תא הערפל של וילסון, ועל התגליות שנעשו בעזרתה בתחום של פיזיקה גרעינית וקרינה קוסמית.
1949	הידקי יוקאווה	אוניברסיטת קיוטו ואוניברסיטת קולומביה	על ניבוי קיום מזונים על בסיס עבודתו התאורטית על כוחות גרעיניים.
1950	ססיל פאוול	אוניברסיטת בריסטול	על פיתוח שיטת צילום למחקר תהליכים גרעיניים, ולתגליותיו הנוגעות למזונים שהתקבלו בשיטה זו.

1951–1960

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1951	ג'ון קוקרופט	אוניברסיטת קיימברידג'	על עבודתם החלוצית על טרנסמוטציה של גרעיני אטום על ידי חלקיקים אטומיים מואצים מלאכותית.
	ארנסט וולטון	טריניטי קולג'
1952	פליקס בלוך	אוניברסיטת סטנפורד	על פיתוח שיטות חדשות למדידות מגנטיות גרעיניות מדויקות, ולתגליות הקשורות בהן.
	אדוארד מילס פרסל	אוניברסיטת הרווארד
1953	פריץ זרניקה	אוניברסיטת חרונינגן	על הדגמת שיטת קונטרסט הפאזה, ובייחוד על המצאת מיקרוסקופ קונטרסט הפאזה.
1954	מקס בורן	אוניברסיטת אדינבורו	על מחקרו הבסיסי במכניקת הקוונטים, ובמיוחד על הפרוש הסטטיסטי של פונקציית הגל.
	ולתר בותה	אוניברסיטת היידלברג ומכון מקס פלאנק	על שיטת צירוף-המקרים והתגליות שנעשו בעזרתה.
1955	ויליס לם	אוניברסיטת סטנפורד	על גילוייו בנוגע למבנה הדק של ספקטרום המימן.
	פוליקרפ קוש	אוניברסיטת קולומביה	על הקביעה המדויקת של המומנט המגנטי של האלקטרון.
1956	ויליאם שוקלי	בקמן אינסטרומנטס	על מחקריהם במוליכים למחצה ועל גילוי אפקט הטרנזיסטור.
	ג'ון ברדין	אוניברסיטת אילינוי
	וולטר בראטיין	מעבדות בל
1957	צ'ן-נינג יאנג	המכון למחקר מתקדם בפרינסטון	על מחקרם החודר של חוקי הזוגיות שהוביל לתגליות חשובות בתחום חלקיקים אלמנטריים.
	צונג-דאו לי	אוניברסיטת קולומביה
1958	פאבל צ'רנקוב	מכון לבדב לפיזיקה	על גילוי אפקט צ'רנקוב ופירושו.
	איליה פרנק	אוניברסיטת מוסקבה ומכון לבדב לפיזיקה
	איגור תם	אוניברסיטת מוסקבה ומכון לבדב לפיזיקה
1959	אמיליו סגרה	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על גילוי האנטיפרוטון.
	אוון צ'מברלין	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
1960	דונלד גלייזר	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על המצאת תא הבועות.

1961–1970

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1961	רוברט הופסטדטר	אוניברסיטת סטנפורד	על מחקריו החלוציים על פיזור אלקטרונים בגרעין האטום, והגילויים שנבעו מכך לגבי מבנה הנוקליאונים.
	רודולף מסבאואר	האוניברסיטה הטכנית של מינכן והמכון הטכנולוגי של קליפורניה	על מחקריו בנוגע לבליעה רזוננטית של קרינת גמא וגילוי האפקט הקרוי על שמו.
1962	לב לנדאו	האקדמיה למדעים של ברית המועצות	על התאוריות החלוציות שלו עבור חומר מעובה, ובייחוד הליום נוזלי.
1963	יוג'ין ויגנר	אוניברסיטת פרינסטון	על תרומתו לתאוריה של גרעין האטום והחלקיקים האלמנטריים, בפרט באמצעות גילוי ויישום של עקרונות סימטריה יסודיים.
	מריה גופרט-מאייר	אוניברסיטת קליפורניה בלה הוייה	על תגליותיהם בנוגע למבנה הקליפה הגרעינית.
	יוהנס הנס דניאל ינסן	אוניברסיטת היידלברג
1964	צ'ארלס טאונס	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על עבודה בסיסית בתחום של אלקטרוניקה קוונטית, שהובילה לבניית מתנדים ומגברים המבוססים על עקרון המייזר-לייזר.
	ניקולאי באסוב	מכון לבדב לפיזיקה
	אלכסנדר פרוכורוב	מכון לבדב לפיזיקה
1965	שינאיצ'ירו טומונאגה	אוניברסיטת טוקיו לחינוך	על עבודה בסיסית באלקטרודינמיקה קוונטית בעלת מסקנות פורצות דרך לפיזיקה של חלקיקים אלמנטריים.
	ג'וליאן שווינגר	אוניברסיטת הרווארד
	ריצ'רד פיינמן	המכון הטכנולוגי של קליפורניה
1966	אלפרד קסטלר	אקול נורמל סופרייר	על גילוי ופיתוח שיטות אופטיות למחקר תהודה הרציאנית באטומים.
1967	הנס בתה	אוניברסיטת קורנל	על תרומתו לתאוריה של ריאקציות גרעיניות, ובפרט על תגליותיו הנוגעות ליצירת האנרגיה בכוכבים.
1968	לואיס אלוורז	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על תרומותיו לפיזיקת החלקיקים, ובפרט על גילוי מספר גדול של מצבי תהודה, שנתאפשר בזכות פיתוח טכניקה של תא בועות מימני וניתוח הנתונים.
1969	מארי גל-מאן	המכון הטכנולוגי של קליפורניה	על תרומותיו ותגליותיו באשר לסיווג החלקיקים האלמנטריים והאינטראקציות ביניהם.
1970	האנס אלפוון	המכון המלכותי לטכנולוגיה	על עבודה יסודית וגילויים במגנטו-הידרודינמיקה, שנשאה פירות בתחומים שונים של פיזיקת הפלזמה.
	לואי נל	אוניברסיטת גרנובל	על עבודה יסודית וגילויים הנוגעים לאנטי-פרומגנטיות ופרומגנטיות שהובילו ליישומים חשובים בפיזיקת מצב מוצק.

1971–1980

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1971	דניס גאבור	אימפריאל קולג'	על המצאת השיטה ההולוגרפית ופיתוחה.
1972	ג'ון ברדין	אוניברסיטת אילינוי	על הפיתוח המשותף של התאוריה של מוליכות על הקרויה תאוריית BSC.
	לאון קופר	אוניברסיטת בראון
	רוברט שריפר	אוניברסיטת פנסילבניה
1973	לאו אסאקי	IBM	על תגליותיהם הניסיוניות בתופעות מינהור במוליכים למחצה ומוליכי על, בהתאמה.
	איוואר גיאוור	ג'נרל אלקטריק
	בריאן ג'וזפסון	אוניברסיטת קיימברידג'	על ניבוייו התאורטיים על תכונות של זרם-על דרך מחסום מינהור, ובייחוד התופעות הידועות כאפקט ג'וזפסון
1974	מרטין רייל	אוניברסיטת קיימברידג'	על מחקרם החלוצי באסטרופיזיקת רדיו: לרייל, על תצפיותיו והמצאותיו, ובייחוד על טכניקת סינתזת המיפתח, וליואיש על תפקידו המכריע בגילוי פולסרים.
	אנתוני יואיש	אוניברסיטת קיימברידג'
1975	אווה בוהר	אוניברסיטת קופנהגן	על גילוי הקשר בין תנועה קולקטיבית ותנועת חלקיקים בגרעין האטום, ופיתוח התאוריה של גרעין האטום בהתבסס על קשר זה.
	בן מוטלסון	המכון הנורדי לפיזיקה תאורטית
	ג'יימס ריינווטר	אוניברסיטת קולומביה
1976	ברטון ריכטר	אוניברסיטת סטנפורד	על עבודתם החלוצית בגילוי חלקיק יסודי כבד מסוג חדש.
	סמואל טינג	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
1977	פיליפ אנדרסון	מעבדות בל	על המחקר התאורטי הבסיסי של המבנה האלקטרוני של מערכות מגנטיות ולא מסודרות.
	נוויל מוט	אוניברסיטת קיימברידג'
	ג'ון ואן ולק	אוניברסיטת הרווארד
1978	פיוטר קפיצה	האקדמיה למדעים של ברית המועצות	על המצאותיו וגילוייו הבסיסיים בתחום של פיזיקה בטמפרטורות נמוכות.
	ארנו פנזיאס	מעבדות בל	על גילוי קרינת הרקע הקוסמית.
	רוברט וילסון	מעבדות בל
1979	שלדון גלאשו	אוניברסיטת הרווארד	על תרומתם לתאוריה המאוחדת של האינטראקרציה החלשה והאלקטרומגנטית בין חלקיקים יסודיים, כולל, בין השאר, ניבוי הזרם החלש הנייטרלי.
	מחמד עבד א-סלאם	המכון הבינלאומי לפיזיקה תאורטית ואימפריאל קולג'
	סטיבן ויינברג	אוניברסיטת הרווארד
1980	ג'יימס קרונין	אוניברסיטת שיקגו	על גילוי ההפרה של עקרונות סימטריה בסיסיים בהתפרקות של מזוני K נייטרליים.
	ואל פיץ'	אוניברסיטת פרינסטון

1981–1990

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1981	ניקולס בלומברגן	אוניברסיטת הרווארד	על תרומתם לפיתוח ספקטרוסקופיית לייזר.
	ארתור שולוב	אוניברסיטת סטנפורד
	קאי סיגבאן	אוניברסיטת אופסלה	על תרומתו לפיתוח ספקטרוסקופית אלקטרונים ברזולוציה גבוהה.
1982	קנת וילסון	אוניברסיטת קורנל	על התאוריה לתופעות קריטיות בהקשר למעברי פאזה.
1983	סוברהמניאן צ'נדראסקאר	אוניברסיטת שיקגו	על המחקר התאורטי של התהליכים הפיזיקליים הנוגעים למבנה ולהתפתחות של הכוכבים.
	ויליאם אלפרד פוֹלֶר	המכון הטכנולוגי של קליפורניה	על מחקריו התאורטיים והניסויים של התגובות הגרעיניות הנוגעות ליצירת היסודות הכימיים ביקום.
1984	קרלו רוּביה	CERN	על תרומתם המכריעה לפרויקט הגדול שהביא לגילוי בוזוני W ו-Z, מתווכי האינטראקציה החלשה.
	סימון ואן דר מיר	CERN
1985	קלאוס פון קליצינג	מכון מקס פלאנק	על גילוי אפקט הול הקוונטי.
1986	ארנסט רוּסקַה	מכון מקס פלאנק	על עבודתו הבסיסית באופטיקת אלקטרונים, ועל תכנון מיקרוסקופ האלקטרונים הראשון.
	גרד ביניג	IBM	על תכנון מיקרוסקופ מִנהור סורק.
	היינריך רוֹרֵר	IBM
1987	גאורג בדנורץ	IBM	על פריצת הדרך החשובה בגילוי מוליכות־על בחומרים קרמיים.
	אלכסנדר מילר	IBM
1988	לאון לדרמן	מעבדת המאיץ הלאומית פרמי	על שיטת אלומת הנייטרינו ועל הדגמת מבנה הדובלט של הלפטונים על ידי גילוי הנייטרינו המיואוני.
	מלווין שוורץ	Digital Pathways
	ג'ק שטיינברגר	CERN
1989	נורמן רמזי	אוניברסיטת הרווארד	על המצאת שיטת השדה האוסצילטורי הנפרד והשימוש בה במייזר המימן ובשעונים אטומיים אחרים.
	הנס דֶמֶלט	אוניברסיטת וושינגטון	על פיתוח טכניקת מלכודת היונים.
	וולפגנג פאול	אוניברסיטת בון
1990	ג'רום פרידמן	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על מחקר חלוצי בפיזור אינאלסטי עמוק של אלקטרונים על פרוטונים ונייטרונים קשורים, שהיה בעל חשיבות חיונית לפיתוח מודל הקווארקים בפיזיקת החלקיקים.
	הנרי קנדול	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
	ריצ'רד טיילור	אוניברסיטת סטנפורד

1991–2000

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
1991	פייר ז'יל דה-זֶ'ן	קולז' דה פראנס	על הגילוי שאפשר להכליל שיטות שפותחו למחקר תופעות סדר במערכות פשוטות עבור צורות מורכבות יותר של חומר, ובפרט עבור גבישים נוזליים ופולימרים.
1992	ז'ורז' שרפק	ESPCI - פריז ו-CERN	על המצאה ופיתוח של גלאי חלקיקים, ובמיוחד התא הפרופורציונלי הרב-חוטי.
1993	ראסל הולס	אוניברסיטת פרינסטון	על גילוי סוג חדש של פולסר, גילוי שפתח אפשרויות חדשות במחקר הכבידה.
	ג'וזף טיילור	אוניברסיטת פרינסטון
1994	ברטרם ברוקהאוז	אוניברסיטת מקמסטר	על תרומה חלוצית לפיתוח טכניקות של פיזור נייטרונים לחקירת מצב מעובה	על פיתוח ספקטרוסקופית נייטרונים.
	קליפורד שוּל	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס		על פיתוח טכניקת עקיפה של נייטרונים.
1995	מרטין פרל	אוניברסיטת סטנפורד	על תרומה ניסויית חלוצית לפיזיקת הלפטונים.	על זיהוי הטאו.
	פרדריק ריינס	אוניברסיטת קליפורניה באירוויין		על הגילוי הניסויי של הנייטרינו.
1996	דייוויד לי	אוניברסיטת קורנל	על גילוי נוזליות על בהליום-3.
	דאגלס אוֹשֵרוֹף	אוניברסיטת סטנפורד
	רוברט ריצ'רדסון	אוניברסיטת קורנל
1997	סטיבן צ'וּ	אוניברסיטת סטנפורד	על פיתוח שיטות לקירור ולכידת אטומים בעזרת קרני לייזר.
	קלוד כהן-טנוג'י	קולז' דה פראנס ואקול נורמל סופרייר
	ויליאם פיליפס	המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה
1998	רוברט לַפְלין	אוניברסיטת סטנפורד	על גילוי צורה חדשה של נוזל קוונטי עם אקסיטציות של מטען שבור.
	הורסט שטורמר	אוניברסיטת קולומביה
	דניאל צוּי	אוניברסיטת פרינסטון
1999	חרארד 'ט הופט	אוניברסיטת אוטרכט	על הבהרת המבנה הקוונטי של האינטראקציות האלקטרו-חלשות בפיזיקה.
	מרטינוס פלטמן	אוניברסיטת אוטרכט
2000	ז'ורס אלפרוב	מכון יופה	על עבודה בסיסית בטכנולוגית מידע ותקשורת.	על פיתוח הטרו-מבנים מולכים למחצה המשמשים באלקטרוניקה מהירה ואופטית.
	הרברט קרמר	אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה
	ג'ק קילבי	טקסס אינסטרומנטס		על חלקו בהמצאת המעגל המשולב.

2001–2010

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
2001	אריק קורנל	אוניברסיטת קולורדו	על השגת עיבוי בוזה איינשטיין בגז מדולל של אטומים אלקאליים, ועל מחקרים בסיסיים מוקדמים על תכונות העיבוי.
	וולפגנג קֵטֵרְלֵה	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
	קארל וימַן	אוניברסיטת קולורדו
2002	ריימונד דייוויס ג'וניור	אוניברסיטת פנסילבניה	על תרומה חלוצית באסטרופיזיקה ובמיוחד על גילוי נייטרינואים קוסמיים.
	מסטושי קושיבה	אוניברסיטת טוקיו
	ריקרדו ג'אקוני	אוניברסיטת ג'ונס הופקינס	על תרומה חלוצית באסטרופיזיקה ובמיוחד על גילוי מקורות לקרינת X קוסמית.
2003	אלכסיי אבריקוסוב	המעבדה הלאומית ארגון	על תרומה חלוצית לתאוריה של מוליכי על ונוזלי על.
	ויטאלי גינזבורג	מכון לבדב לפיזיקה
	אנטוני לֵגֵט	אוניברסיטת אילינוי
2004	דייוויד גרוס	אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה	על גילוי חופש אסימפטוטי בתאוריה של האינטראקציה החזקה.
	דייוויד פוליצר	המכון הטכנולוגי של קליפורניה
	פרנק וילצ'ק	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
2005	רוי גלאובר	אוניברסיטת הרווארד	על תרומתו לתאוריה הקוונטית של קוהרנטיות אופטית.
	ג'ון הול	אוניברסיטת קולורדו והמכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה	על תרומתם לפיתוח ספקטרוסקופיה מדויקת מבוססת לייזר, כולל טכניקת מסרק התדירויות האופטי.
	תאודור הנש	מכון מקס פלאנק ואוניברסיטת מינכן
2006	ג'ון מאת'ר	נאס"א	על גילוי הצורה המתאימה לקרינת גוף שחור ואי האחידות של קרינת הרקע הקוסמית.
	ג'ורג' סמוט	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
2007	אלבר פר	אוניברסיטת פריז - סוד	על גילוי תופעת ההתנגדות המגנטית העצומה.
	פטר גרינברג	מכון המחקר יוליך
2008	יויצ'ירו נאמבו	אוניברסיטת שיקגו	על גילוי המכניזם של שבירת סימטריה ספונטנית בפיזיקה תת-אטומית.
	מקוטו קובאיאשי	KEK	על גילוי מקור הסימטריה השבורה שחוזה את קיומן של לפחות שלוש משפחות של קווארקים בטבע.
	טושיהידה מסקאווה	אוניברסיטת קיוטו סנגיו ואוניברסיטת קיוטו
2009	צ'ארלס ק. קאו	מעבדות סטנדרט טלקומיוניקיישן והאוניברסיטה הסינית של הונג קונג	על הישגים פורצי דרך בנוגע להעברת אור בסיבים לתקשורת אופטית.
	וילארד בויל	מעבדות בל	על המצאת מעגל מוליך למחצה לדימוי - חיישן ה-CCD.
	ג'ורג' סמית	מעבדות בל
2010	אנדריי גיים	אוניברסיטת מנצ'סטר	על ניסויים פורצי דרך בחומר הדו-ממדי גרפן.
	קונסטנטין נובוסלוב	אוניברסיטת מנצ'סטר

2011–2020

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
2011	סול פרלמוטר	המעבדה הלאומית לורנס ברקלי ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על גילוי ההאצה של התפשטות היקום דרך תצפיות בסופרנובות מרוחקות (בעזרת טלסקופ החלל הָאבֶּל).
	בריאן שמידט	האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה
	אדם ריס	אוניברסיטת ג'ונס הופקינס והמכון המדעי של טלסקופ החלל
2012	סרז' הרוש	קולז' דה פראנס ואקול נורמל סופרייר	על שיטות ניסיוניות פורצות דרך המאפשרות מדידה ומניפולציה של מערכות קוואנטיות פרטניות.
	דייוויד וינלנד	המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה ואוניברסיטת קולורדו
2013	פרנסואה אנגלר	האוניברסיטה החופשית של בריסל	על הגילוי התאורטי של מנגנון שתורם להבנת מקור המסה של חלקיקים תת-אטומיים, שאושר בגילוי החלקיק היסודי הנחזה, בניסוי שנערך על ידי ATLAS וCMS במאיץ LHC של CERN.
	פיטר היגס	אוניברסיטת אדינבורו
2014	איסאמו אקאסאקי	אוניברסיטת מייג'ו ואוניברסיטת נגויה	על המצאת ה-דיודה פולטת אור כחולה יעילה שאפשרה ייצור מקורות אור לבן בהירים וחוסכי אנרגיה.
	הירושי אמאנו	אוניברסיטת נגויה
	שוג'י נקמורה	אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה
2015	טקאקי קג'יטה	אוניברסיטת טוקיו	על גילוי אוסצילציות הנייטרינו, המראה שלנייטרינו יש מסה.
	ארתור מקדונלד	אוניברסיטת קווינס
2016	דייוויד ג'יימס ת'אולס	אוניברסיטת וושינגטון	על גילויים תאורטיים של מעברי פאזה טופולוגיים ופאזות טופולוגיות של חומר.
	דאנקן הולדיין	אוניברסיטת פרינסטון
	ג'ון מייקל קוסטרליץ	אוניברסיטת בראון
2017	ריינר וייס	LIGO	על תרומתם המכרעת בפרויקט LIGO ועל זיהוי גלי הכבידה.
	בארי בריש
	קיפ תורן
2018	ארתור אשקין	מעבדות בל	על פיתוח "מלקחיים אופטיים" והשימוש בהם במערכות ביולוגיות
	ז'ראר מורו	אוניברסיטת מישיגן	על פיתוח שיטה ליצירת פולסים אופטיים אולטרה-קצרים ורבי עוצמה
	דונה סטריקלנד	אוניברסיטת ווטרלו
2019	ג'יימס פיבלס	אוניברסיטת פרינסטון	על תגליות תאורטיות בקוסמולוגיה
	מישל מאיור	אוניברסיטת ז'נבה	על גילוי כוכב לכת חוץ-שמשי
	דידיה קלו	מעבדת קוונדיש ואוניברסיטת ז'נבה
2020	רוג'ר פנרוז	אוניברסיטת אוקספורד	על גילוי כי היווצרות חורים שחורים היא ניבוי חזק של תורת היחסות הכללית
	ריינהרד גנצל	מכון מקס פלאנק לפיזיקה מחוץ לכדור הארץ אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על גילוי של אובייקט קומפקטי סופר מסיבי במרכז הגלקסיה שלנו
	אנדראה גז	אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס

2021–2030

שנה	מקבלי הפרס	מוסד	נימוק
2021	סוקורו מנבה	אוניברסיטת פרינסטון	על מודלים פיזיקליים של אקלים כדור הארץ, כימות השתנותו והחיזוי האמין של ההתחממות עולמית
	קלאוס האסלמן	מכון מקס פלאנק למטאורולוגיה
	ג'ורג'ו פאריזי	ספיאנצה – אוניברסיטת רומא	על גילוי ההשפעה ההדדית של אי-סדר ופלקטואציות במערכות פיזיקליות מקנה מידה אטומי ועד פלנטרי
2022	אלן אספה	אוניברסיטת פריז-סאקלה	על ניסויים בפוטונים שזורים העומדים בבסיס הפרתם של אי-שוויונות בל, וחלוציות במדע האינפורמציה הקוונטית
	ג'ון פ' קלאוזר	חברת ג'ון פ' קלאוזר ושות' (פיזיקאי עצמאי)
	אנטון ציילינגר	אוניברסיטת וינה
2023	פייר אגוסטיני	אוניברסיטת המדינה של אוהיו	על פיתוח שיטות לייצור הבזקי אור קצרים במיוחד - מיליארדית של מיליארדית השנייה.
	אן ל'ווילייה	אוניברסיטת לונד
	פרנץ קראוס	מכון מקס פלנק לפיזיקה
2024	ג'ון ג'וזף הופפילד	אוניברסיטת פרינסטון	על תגליות בסיסיות והמצאות המאפשרות למידת מכונה בעזרת רשתות עצביות מלאכותיות
	ג'פרי הינטון	אוניברסיטת טורונטו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרס נובל לפיזיקה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פרס נובל לפיזיקה
• פרס נובל, האתר הרשמי
• פרס נובל לפיזיקה, האתר הרשמי
• חתני פרס נובל לפיזיקה, באתר פרס נובל
• ירדן גרוס, פרסי נובל בפיזיקה – תגליות פורצות דרך, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 25 ביוני 2011
• גל וינר, לראשונה מאז 1963: אישה זכתה בפרס נובל לפיזיקה, באתר ynet, 2 באוקטובר 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39478765פרס נובל לפיזיקה