קלאוס האסלמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. קלאוס פרדיננד האסלמן (גרמנית: Klaus Ferdinand Hasselmann; נולד ב-25 באוקטובר 1931)[1] הוא אוקיינוגרף גרמני מוביל העוסק גם במידול אקלים. פרופסור אמריטוס באוניברסיטת המבורג ומנהלו לשעבר של מכון מקס פלאנק למטאורולוגיה. חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2021, יחד עם שוקורו מנבה וג'ורג'ו פאריזי.[2]

האסלמן גדל בוולווין גרדן סיטי, אנגליה, וחזר להמבורג בשנת 1949 כדי ללמוד באוניברסיטה. לאורך הקריירה שלו הוא היה קשור בעיקר לאוניברסיטת המבורג ולמכון מקס פלאנק למטאורולוגיה, אותו הקים. הוא גם שהה חמש שנים בארצות הברית כפרופסור במכון סקריפס לאוקיינוגרפיה, במכון האוקיינוגרפי בוודס הול, וכן שנה כפרופסור אורח באוניברסיטת קיימברידג'.[1]

הוא ידוע בעיקר בזכות פיתוח מודל האסלמן[3][4] העוסק בשונות אקלימית, ובמסגרתו מערכת עם זיכרון ארוך (האוקיינוס) משלבת כפייה סטוכסטית שהופכת אות רעש לבן לרעש אדום (אנ'), ובכך מסבירה ללא צורך בהנחות מיוחדות, את קיומם של אותות רעש אדום המופיעים בחקר האקלים.

ביוגרפיה

האסלמן נולד בהמבורג, אז ברפובליקת ויימאר.[1] אביו ארווין היה כלכלן, עיתונאי ומוציא לאור, שהיה פעיל פוליטית במפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה (SPD) מאז שנות ה-20. בשל פעילותו של אביו ב-SPD, היגרה המשפחה לבריטניה באמצע 1934 זאת כדי להימלט ממשטר הדיכוי הנאצי שזה מכבר עלה, בפרט מרדיפת הסוציאל-דמוקרטים, וקלאוס האסלמן גדל בבריטניה מגיל שנתיים. המשפחה גרה בוולווין גרדן סיטי מצפון ללונדון, ואביו של האסלמן עבד כעיתונאי בבריטניה. על אף שהמשפחה עצמה לא הייתה יהודית, היא חיה בקהילה שרובה ככולה הושתתה על יהודים שהיגרו מגרמניה וקיבלו עם הגיעם סיוע מהקווייקרים האנגלים.[5]

האסלמן הצעיר למד בבית הספר היסודי ובבית הספר לדקדוק[6] בוולווין גרדן סיטי, והשלים את לימודיו בבית הספר התיכון של קיימברידג' בהצטיינות, בשנת 1949. האסלמן אמר כי "הרגשתי מאושר מאוד באנגליה" וכי אנגלית היא שפתו הראשונה.[5] הוריו חזרו להמבורג בשנת 1948, אך קלאוס נשאר באנגליה כדי לסיים את חובותיו הלימודיות. באוגוסט 1949, בהיותו כבן 18, הלך בעקבות הוריו להמבורג כדי ללמוד השכלה גבוהה.

לאחר שלמד קורס הנדסאי מכונות בשנים 1949–1950, נרשם לאוניברסיטת המבורג בשנת 1950 ללימודי פיזיקה ומתמטיקה[7][5][8] אותם סיים בשנת 1955. נושא התזה שלו היה טורבולנציה איזוטרופית.

לאחר מכן המשיך ללימודי תואר שלישי בפיזיקה באוניברסיטת גטינגן ובמכון מקס פלאנק לדינמיקת זורמים. עבודת הדוקטורט שלו, שהוגשה בשנת 1957, הציעה שיטה לקביעת ההחזרה והשבירה של חזיתות גלי הלם ושל גלים שרירותיים בעלי אורך גל קצר בתווך שבין שני חומרים. הוא קיבל את ההביליטציה בפיזיקה בשנת 1963.

האסלמן שימש כמרצה בכיר באוניברסיטת המבורג משנת 1957 ועד לשנת 1961, אז הפל לפרופסור חבר במכון לגאופיזיקה ולפיזיקה פלנטרית ובמכון סקריפס לאוקיינוגרפיה, השוכנים באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, וכיהן שם עד לשנת 1964.

בשנת 1966 מונה לפרופסור לגאופיזיקה ולפיזיקה פלנטרית באוניברסיטת המבורג, ושנה לאחר מכן שימש (למשך תקופה של שנה נוספת) כפרופסור אורח באוניברסיטת קיימברידג'. בשנים 1970–1972 החזיק במשרת פרופסור על שם דוהרטי במכון האוקיינוגרפי בוודס הול במסצ'וסטס. לאחר מכן החל לשמש כפרופסור לגאופיזיקה עיונית באוניברסיטת המבורג, שם גם שימש כמנהל המכון לגאופיזיקה.

החל מפברואר 1975 ועד לנובמבר 1999, כיהן האסלמן כמנהל המייסד של מכון מקס פלאנק למטאורולוגיה בהמבורג, ובין ינואר 1988 לנובמבר 1999 שימש גם כמנהל המדעי של המרכז הגרמני לחישובי אקלים (DKRZ) בהמבורג. הוא היה לסגן הנשיא ולחבר הוועד המנהל של פורום האקלים האירופי (שהפך לימים לפורום האקלים העולמי), אותו הקים יחד עם קרלו ייגר בשנת 2001. את תפקידיו אלה הוא מילא עד לשנת 2018.

האסלמן נשוי למתמטיקאית סוזן האסלמן (לבית בארתה) מאז 1957 והם גם עבדו בצורה מקצועית צמודה, שכן סוזן הייתה מדענית בכירה במכון מקס פלאנק למטאורולוגיה. הם הורים לשלושה ילדים.[7]

מחקר

האסלמן פרסם מאמרים בנושאים של דינמיקת אקלים, תהליכים סטוכסטיים, גלי אוקיינוס, חישה מרחוק ומחקרי הערכה משולבים. המוניטין שלו באוקיינוגרפיה התבסס בראשיתו בעיקר על מספר מאמרים שכתב בנושא אינטראקציות לא ליניאריות בגלי האוקיינוס. במאמריו אלה הוא התאים את הפורמליזם של דיאגרמת פיינמן לשדות גליים אקראיים קלאסיים.[9] מאוחר יותר הוא גילה שפיזיקאי הפלזמה יישמו טכניקות דומות עבור גלי פלזמה, ובכך גילה מחדש אי-אילו תוצאות ישנות של רודולף פיירלס, שהסביר את התפשטות החום במוצקים על ידי אינטראקציות פונוניות לא ליניאריות. הדבר הוביל אותו לבחון את תחום פיזיקת הפלזמה, ולהצית מחדש את ההתעיינות המוקדמת שלו בתורת השדות הקוונטית.[5]

האסלמן אמר כי "זה באמת היה פוקח-עיניים להבין עד כמה אנו מתמחים בתחומנו, וכי עלינו לדעת הרבה יותר על המתרחש בתחומים אחרים. באמצעות ניסיון זה התחלתי להתעניין בפיזיקת החלקיקים ובתורת השדות הקוונטית. אז נכנסתי לתורת השדות הקוונטית דרך הדלת האחורית, באמצעות עבודה עם שדות גליים אמיתיים במקום עם חלקיקים".[10]

על שינויי האקלים אמר האסלמן כי "המכשול העיקרי הוא שהפוליטיקאים והציבור אינם מודעים לעובדה שהבעיה ניתנת לפתרון. יש בידינו הטכנולוגיות, ויש שאלה של השקעה בטכנולוגיות האלה (...) אני חושב שניתן בהחלט להגיב ולפתור את בעיית האקלים ללא השפעה משמעותית על אורח חיינו."[11]

פרסים

  • מדליית ג'יימס ב. מקלוויין (1964)
  • פרס קורבר האירופי למדע (1990)
  • פרס חזית הידע של קרן BBVA הספרדית (2009)
  • פרס נובל לפיזיקה (2021)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Klaus Hasselmann, mpimet.mpg.de
  2. ^ "All Nobel Prizes in Physics". NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-5 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Hasselmann, K. (1976). "Stochastic climate models Part I. Theory". Tellus. Informa UK Limited. 28 (6): 473–485. Bibcode:1976Tell...28..473H. doi:10.3402/tellusa.v28i6.11316. ISSN 0040-2826.
  4. ^ Arnold, Ludwig (2001). "Hasselmann's program revisited: the analysis of stochasticity in deterministic climate models". Stochastic Climate Models. Basel: Birkhäuser Basel. pp. 141–157. doi:10.1007/978-3-0348-8287-3_5. ISBN 978-3-0348-9504-0. Citeseer
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 "Oral Histories: Klaus Hasselmann". American Institute of Physics. 5 בפברואר 2015. נבדק ב-5 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ סוג של בתי ספר שהיו נפוצים בבריטניה בעבר
  7. ^ 7.0 7.1 "Klaus Hasselmann". MPG. נבדק ב-5 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Wanderer zwischen den Welten – der neue Physiknobelpreisträger Klaus Hasselmann". Neue Zürcher Zeitung. נבדק ב-5 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Hasselmann, K. (1966). "Feynman diagrams and interaction rules of wave-wave scattering processes". Reviews of Geophysics. American Geophysical Union (AGU). 4 (1): 1. Bibcode:1966RvGSP...4....1H. doi:10.1029/rg004i001p00001. ISSN 8755-1209.
  10. ^ "Interview mit Klaus Hasselmann am 15. Februar 2006" (PDF). epic.awi.de. 18 ביולי 2011. אורכב מ-המקור (PDF) ב-18 ביולי 2011. נבדק ב-5 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה) (in English with German forward)
  11. ^ "Interview with Klaus Hasselmann". BBVA Foundation. נבדק ב-5 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)


זוכי פרס נובל לפיזיקה
1901‏-1925 רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925)
1926‏-1950 פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1942–1940) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950)
1951‏-1975 קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, יואיש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
1976‏-2000 ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • האלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
2001-היום קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32354923קלאוס האסלמן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קלאוס_האסלמן&oldid=1867251"