רודולף מסבאואר
 | |
| לידה | 31 בינואר 1929 |
|---|---|
| פטירה | 14 בספטמבר 2011 (בגיל 82) |
| ענף מדעי | פיזיקה גרעינית ופיזיקה אטומית |
| מקום מגורים | גרמניה, ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
פרס נובל בפיזיקה (1961), מדליית אליוט קרסון (1961) |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי אפקט מסבאואר ופיתוח ספקטרוסקופיית מסבאואר | |
רודולף לודוויג מֶסְבּאוּאֶר (בגרמנית: Rudolf Ludwig Mößbauer, 31 בינואר 1929 - 14 בספטמבר 2011) היה פיזיקאי גרמני, זוכה פרס נובל לפיזיקה על עבודתו בחקר קרינת גמא הנוצרת בתגובות גרעיניות. במהלך עבודת הדוקטורט, בשנים 1955-1958, מסבאואר ביצע סדרת מחקרים במכון מקס פלאנק למחקר רפואי בהיידלברג והיה הראשון שצפה בבליעת קרינה חסרת רתע. גילוי תופעה זו, שקיבלה את השם אפקט מסבאואר, הוא שזיכה אותו בשנת 1961 בפרס נובל בפיזיקה, יחד עם רוברט הופסטדטר מארצות הברית. בתקופת הזכייה בפרס מסבאואר עבד בקלטק, אך לאחר מספר שנים חזר לגרמניה. לאחר חזרתו, מוקד העניין המחקרי שלו עבר לפיזיקת נייטרינו.
קריירה אקדמית
השנים הראשונות
מסבאואר יליד מינכן, בנם של לודוויג וארנה מסבאואר, נרשם ללימודים אקדמיים בשנת 1948 ולאחר עבודה של שנה במעבדות תעשייתיות החל ללמוד פיזיקה באוניברסיטה הטכנית של מינכן (TUM). בשנת 1952 עבר את בחינות התואר והמשיך ללימודים מתקדמים.
במהלך השנים 1953-1954 מסבאואר השלים את עבודת התזה שלו במעבדה לפיזיקה יישומית ב-TUM ובמקביל עבד כעוזר הוראה במכון למתמטיקה של האוניברסיטה. בינואר 1958 הוא קיבל דוקטורט מ-TUM, על עבודתו בהנחיית פרופסור מאייר-לייבניץ.
מחקר וזכייה בפרס
משנת 1953 ואילך, עיקר עבודתו של מסבאואר התמקדה בתהליכי בליעת קרינת גמא בחומר, ובמיוחד חקר בליעה בתהודה גרעינית. בשנים 1955-1957 הוא עבד על הדוקטורט ובמקביל ביצע סדרת מחקרים במחלקה לפיזיקה של מכון מקס פלאנק למחקר רפואי בהיידלברג. במהלך מחקרים אלה הוא סיפק את העדות הניסויית הראשונה לתופעת בליעה תהודה גרעינית חסרת רתע (Recoilless Nuclear Resonance Absorption). תופעה זו היוותה את הבסיס לגילוי פלואורסצנציה (זהירה) של תהודה גרעינית, המוכרת כאפקט מסבאואר. לאחר פרסום מאמרו ב-1958 היו שביקרו את עצם הפרסום של "שטויות" כאלו בעיתונות רצינית מכובדת. רק לאחר שחוקרים אמריקאים אישרו את ממצאיו זכה מסבאואר להערכה על תגליתו[1].
על תגליתו זכה מסבאואר בפרסים רבים, שהחשוב שבהם היה פרס נובל בפיזיקה לשנת 1961, אותו הוא חלק עם האמריקאי רוברט הופסטדטר. פרסים נוספים כללו את פרס תאגיד המחקר של ניו-יורק (1960), פרס רנטגן של אוניברסיטת גיסן (1961) ומדליית אליוט קרסון של מכון פרנקלין (1961).
המשך הקריירה
בשנת 1959 מונה מסבאואר כעוזר מחקר ב-TUM. ב-1960 הוא הוזמן למכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק) ושם המשיך את מחקרו בנושא בליעת קרינת גמא, תחילה כעוזר מחקר ולאחר מכן כעוזר מחקר בכיר. הוא מונה כפרופסור לפיזיקה בקלטק בשנת 1961. בקהילה המדעית יש הטוענים כי קידומו של מסבאואר מחוקר עמית לפרופסור בקלטק, אשר התרחש תוך זמן קצר של שנה בלבד, וזמן קצר לפני שהוא קיבל את פרס נובל ב-1961, התרחש כי בקלטק סברו כי יהיה זה לא יאה שחוקר בדרגת עמית בלבד יקבל פרס נובל. מיד לאחר זכייתו בפרס נובל הגיע מסבאואר לביקור קצר בישראל בה נפגש עם מדענים במכון ויצמן למדע, באוניברסיטה העברית[2] ובוועדה לאנרגיה אטומית שביצעו מחקרים בהתאם לשיטות המדידה של מסבאואר[3].
בשנת 1965, מסבאואר קיבל הצעה משר התרבות, החינוך והמחקר הבווארי לחזור לאוניברסיטה הטכנית של מינכן כפרופסור מלא, הצעה לה ענה בחיוב. לאחר חזרתו תחום ההתעניינות שלו עבר לתחום של פיזיקת נייטרינו. בשנת 1972 הוא קיבל את תפקיד מנהל מכון לאואה-לנגבין (Institute Laue-Langevin) ולצורך כך עבר לגרנובל, צרפת. מכון מחקר בינלאומי זה, אשר עוסק בנייטרינו, התפתח עם השנים להיות אחד המרכזים הגדולים בעולם בתחום זה.
לאחר תקופה של 5 שנים בצרפת, חזר מסבאואר למינכן בשנת 1977 על מנת לגלות שהרעיון שלו למודרניזציה של הפקולטה לפיזיקה, שהיה תנאי לחזרתו מארצות הברית, נדחה. למרות זאת, מסבאואר דחה מספר הצעות מאוניברסיטאות אחרות ומכוני פלאנק, והמשיך את עבודתו על "חידת הנייטרינו" ובייחוד ניסויי תנודות נייטרינו שנערכו בשווייץ וגיסן, וכן ניסויי נייטרינו מהשמש (gallex) באיטליה, עד פרישתו בשנת 1997 ואף לאחר מכן.
לאחר פרישתו, מסבאואר היה פרופסור אמריטוס ב-TUM, והמשיך לעסוק במחקר. בנוסף לפרסים שקיבל, הוא מחזיק בתואר פרופסור של כבוד מ-13 אוניברסיטאות באירופה ובעולם. בין תחביביו טיולים בטבע, נגינה על פסנתר וצילום.
הוראה
מסבאואר נחשב למורה מוכשר. ב-1984 הוא העביר הרצאות ל-350 סטודנטים לתואר ראשון שלמדו את קורס המבוא בפיזיקה. הוא העביר גם הרצאות בתחומים ממוקדים יותר במספר קורסים, שכללו "פיזיקת נייטרינו", "תנודות נייטרינו", "איחוד האינטרקציות החלשה והאלקטרומגנטית" וגם "אינטרקציות של פוטונים ונייטרינו עם חומר".
מספרים כי היה אומר לתלמידיו :
"תסבירו את זה! הדבר החשוב ביותר הוא שתוכלו להסביר את זה. יהיו לכם מבחנים ובהם תצטרכו להסביר את זה. בסופו של דבר אתם תעברו אותם, תקבלו את התעודה שלכם ותחשבו - 'זהו זה'. לא ! כל החיים הם בחינה - אתם תצטרכו לכתוב הצעות מחקר, לדון במחקר עם עמיתים... לכן תלמדו להסביר את זה! אתם יכולים להתאמן בכך שתסבירו לסטודנט אחר או עמית. אם הם לא זמינים - תסבירו את זה לאמא שלכם, או לחתול שלכם."
קישורים חיצוניים
- רודולף מסבאואר, באתר פרס נובל (באנגלית)
- דף הבית של מסבאואר באתר TUM
הערות שוליים
- ^ תגלית או טעות?, מעריב, 21 בדצמבר 1961
- ^ אישים ומוסדות, מעריב, 21 בדצמבר 1961
- ^ שרגא הרגיל, הדים אטומיים, דבר, 31 בדצמבר 1961
| זוכי פרס נובל לפיזיקה | ||
|---|---|---|
| 1901-1925 | רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925) | |
| 1926-1950 | פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1940-1942) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950) | |
| 1951-1975 | קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, הייוויש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975) | |
| 1976-2000 | ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • הלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000) | |
| 2001-היום | קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023) | |
