אנריקו פרמי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "פרמי" מפנה לכאן. לערך העוסק ביחידת מידה פיזיקלית, ראו פרמי (יחידת מידה).
אנריקו פרמי
Enrico Fermi
לידה 29 בספטמבר 1901
פטירה 28 בנובמבר 1954 (בגיל 53)
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים איטליה, ארצות הברית
פרסים והוקרה חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1938
תרומות עיקריות
עבודתו בנושא התפרקות בטא, פיתוח הכור הגרעיני הראשון ופיתוח תורת הקוונטים.

אֶנְרִיקוֹ פֶרְמִי (באיטלקית: Enrico Fermi;‏ 29 בספטמבר 1901 – 28 בנובמבר 1954) היה פיזיקאי איטלקי-אמריקאי, הידוע בשל עבודתו בנושא התפרקות בטא, פיתוח הכור הגרעיני הראשון ופיתוח תורת הקוונטים. פרמי הוא חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1938.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

אנריקו פרמי נולד ב-29 בספטמבר 1901 ברומא, לאלברטו פרמי, בזמנו מבקר ראשי במשרד התעבורה ולאידה דה גטיס. פרמי החל להתעמק בלימודי הפיזיקה בנעוריו, בניסיון להתגבר על הכאב שחש עקב טרגדיה משפחתית: אחיו ג'וליו, שהיה גדול ממנו בשנה ושאליו היה קשור עמוקות, מת כתוצאה מניתוח פשוט בגרון בשנת 1915.

חבר של המשפחה, אדולפו אמידי, סייע בלימודיו של פרמי בתחומי האלגברה, הטריגונומטריה, הנדסה אנליטית ומכניקה. אמידי היה זה שייעץ לפרמי לא לנסות להתקבל לאוניברסיטת רומא אלא לפנות ל-"Scuola Normale Superiore” המוסד האוניברסיטאי היוקרתי עבור תלמידים מחוננים שבעיר פיזה. הבוחן של Scuola Normale Superiore, שקרא את מאמר הכניסה שהכין פרמי, העריך שהיא באיכות של עבודת דוקטורט, ולכן זימן את פרמי וחזה כי יהיה מדען גדול.

שנות הבגרות

פרמי למד ב-Scuola Normale Superior בין השנים 1922-1918 וסיים את לימודיו בתואר דוקטור. בשנת 1923 ניצל פרמי מלגה שקיבל מממשלת איטליה כדי ללמוד באוניברסיטת גטינגן (שהייתה המוסד המוביל בתחום תורת הקוונטים באותה תקופה) אצל פרופסור מקס בורן. הוא לא היה שבע רצון משיטת הלימוד הפורמלית מדי במקום ועזב כעבור ששה חודשים. בשנת 1924 הוא עבר לליידן שבהולנד כדי לעבוד עם פאול אהרנפסט ופגש שם את אלברט איינשטיין. בהמשך אותה שנה עבר לפירנצה ולימד שנתיים פיזיקה מתמטית ומכניקה באוניברסיטת פירנצה.

בשנת 1926 גילה פרמי את חוקי הסטטיסטיקה הידועים כיום כ"סטטיסטיקת פרמי". חוקים אלה מתארים את התנהגות משפחת החלקיקים שכלל האיסור של וולפגנג פאולי חל עליהם, חלקיקים הידועים כיום כפרמיונים.

פרמי עבר לאוניברסיטת רומא בשנת 1927 ושם לימד כפרופסור בקורס הראשון לפיזיקה תאורטית, קורס שנוצר עבורו על ידי הדיקן של המכון לפיזיקה, פרופסור אורסו מריו קורבינו. קורבינו עזר לפרמי לבחור את צוות המדריכים והעוזרים שכלל בין השאר את אדוארדו אמלדי, ברונו פונטקורבו, פרנקו רזטי ואמיליו סגרה. הצוות קיבל את הכינוי "הבחורים מוויה פניספרנה" (על שם הרחוב שבו היה ממוקם המכון). בקבוצה זו כונה פרמי "האפיפיור" בשל העובדה שמעולם לא טעה.

בשנת 1928 נישא פרמי ללאורה קפון שהייתה ממוצא יהודי. לזוג נולדו שני ילדים, ג'וליו ונלה.

בשנת 1933 פיתח פרמי את התאוריה להסבר התפרקות בטא. הוא הניח שהנייטרון, שנתגלה שנה לפני כן, מתפרק לפרוטון תוך כדי פליטת אלקטרון וחלקיק שטרם התגלה ושלו הוא קרא נייטרינו. התאוריה פותחה על מנת להסביר את הפעילות שאחר כך הוכרה ככוח הגרעיני החלש.

הקבוצה שסביב פרמי חקרה בפרוטרוט את נושא הנייטרונים, הם הפציצו בעזרת נייטרונים את מרבית היסודות שבטבלה המחזורית. הם האטו נייטרונים באמצעות מעבר בפרפין וגילו שבכך הנייטרונים היו אפקטיביים יותר לתהליכי הפגזת היסודות. בין השאר ייצרו מוצר מוזר חדש כשהפציצו אורניום בנייטרונים, שאחר כך הוכר כביקוע אטומי האורניום. החל משנת 1935 החלה הקבוצה להתפרק. רזטי עזב לקנדה, פונטקורבו לצרפת וסגרה העדיף ללמד בפלרמו.

סוף שנות ה-30

פרמי נשאר ברומא עד 1938. בשנת 1938 זכה בפרס נובל לפיזיקה עבור "הוכחות לקיומם של יסודות רדיואקטיביים חדשים באמצעות הקרנה על ידי נייטרונים, ועבור התגלית הקשורה לכך של תגובות גרעיניות עקב נייטרונים איטיים". פרמי ומשפחתו נסעו לשוודיה לטקס קבלת הפרס, ואז ניצלו את ההזדמנות לעזוב את איטליה לצמיתות משום חששם מהמשטר הפשיסטי (כאמור אשתו של פרמי, לאורה קפון, הייתה יהודיה). הם היגרו לארצות הברית ושם פרמי קיבל משרה כפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.

החיים בארצות הברית

תמונת התגית של פרמי במעבדה הלאומית לוס אלמוס

ביקוע הגרעין התגלה בתחילת 1939 על ידי האן ושטרסמן, ופרמי ראה מיד את האפשרות לפליטה של נייטרונים משניים ולתגובת שרשרת. לאחר שאלברט איינשטיין שלח את מכתבו המפורסם לנשיא רוזוולט שבו העלה את האפשרות לייצורה של פצצת אטום, מימן חיל הים האמריקאי ניסיונות ליישום אנרגיה אטומית באוניברסיטת קולומביה. פרמי וליאו סילארד תכננו ביחד את הכור הגרעיני הראשון. פרמי, שלא ידע אנגלית היטב, כינה את המתקן "ערימה" (PILE).

מכיוון שמרכז המחקר המדעי של פרויקט מנהטן לייצור הפצצה האטומית היה באוניברסיטת שיקגו, עזב פרמי את אוניברסיטת קולומביה שהתמקדה בהפרדת איזוטופים ועבר לשיקגו, שם נבנתה ה"ערימה" במגרש הסקווש שמתחת ליציע המערבי של אצטדיון הפוטבול הנטוש של אוניברסיטת שיקגו, סטאג פילד. ב-2 בדצמבר 1942 הופעל הכור הגרעיני הראשון בהצלחה, ובוצעה תגובת השרשרת הגרעינית המבוקרת הראשונה בהיסטוריה האנושית. היה זה השלב הראשון בפיתוח הפצצה, והידיעה הועברה למרכז בוושינגטון בטלפון במשפט הצופן המפורסם "יורד הים האיטלקי הגיע לעולם החדש".

בהמשך, היה לפרמי תפקיד משמעותי בפתרון בעיות הקשורות בפיתוח פצצת האטום הראשונה, כאחד הפיזיקאים המובילים בצוות פרויקט מנהטן, שעסק בפיתוח אנרגיה אטומית ופצצת האטום.

בשנת 1944 קיבל פרמי אזרחות אמריקאית, ועם סיום המלחמה (1946) התמנה לפרופסור במכון ללימודי הגרעין שבאוניברסיטת שיקגו (כיום המכון ע"ש פרמי), משרה שהחזיק בה עד מותו ב-1954. שם הוא הפנה את עיקר מרצו לחקר התגובה שבין נוקליאונים לפאיונים.

בשנים האחרונות לחייו, עסק פרמי בבעיית המקור המסתורי של הקרינה הקוסמית, ופיתח תאוריה לפיה שדה מגנטי אוניברסלי הפועל כמאיץ ענקי מסביר את האנרגיות העצומות הגלומות בחלקיקי הקרינה הקוסמית. פרמי היה בין היוזמים להקמת מאיץ הסינכרוטרון באוניברסיטת שיקגו.

מותו

אנריקו פרמי מת בשיקגו בגיל 53 ממחלת סרטן הקיבה ב-29 בנובמבר 1954, כנראה כתוצאה מהקרינה הרדיואקטיבית לה נחשף במהלך ניסיונותיו, ונקבר בבית הקברות "אוק וודס" שבעיר. כפי שכתב אחר כך חברו ושותפו בפרויקט מנהטן יוג'ין ויגנר: "עשרה ימים לפני שנפטר אמר לי פרמי 'אני מקווה שזה לא ייקח זמן רב'. הוא השלים לחלוטין עם גורלו".

הערכה

פרמי היה אדם מבריק, בעל יכולת שכלית מופלאה והגיון בריא. הוא היה תאורטיקן מוכשר וכפי שהתאוריה שלו על התפרקות בטא הוכיחה, הוא היה מוכשר גם לעבודה במעבדה. פרמי ייחס תמיד את זכייתו בפרס נובל לזריזותו במעבדה, באומרו שגם אחרים היו מגיעים לתגליותיו, הוא פשוט היה זריז יותר.

כשהוא הציע את עבודתו המפורסמת על התפרקות בטא לביטאון היוקרתי "Nature", סירב העורך לקבלו משום ש"המאמר מכיל ספקולציות שאין קשר בינן למציאות". לכן הודפס המאמר של פרמי באיטלקית ובגרמנית לפני שהודפס באנגלית. הוא מעולם לא שכח את החוויה של להיות מוקדם לזמנו, ונהג לומר לבני חסותו "אף פעם אל תהיו ראשונים, נסו להיות שניים".

הוקרה והנצחה

אנריקו פרמי זכה לשלל הנצחות:

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנריקו פרמי


זוכי פרס נובל לפיזיקה
1901‏-1925 רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925)
1926‏-1950 פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1942–1940) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950)
1951‏-1975 קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, יואיש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
1976‏-2000 ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • האלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
2001-היום קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023)
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אנריקו_פרמי&oldid=1803965"