ג'ורג' סמוט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. ג'ורג' סמוטאנגלית: George Smoot‏; נולד ב-20 בפברואר 1945) הוא אסטרופיזיקאי, קוסמולוג אמריקאי. בשנת 2006 זכה בפרס נובל לפיזיקה בשל מיפוי קרינת הרקע הקוסמית יחד עם ג'ון מאת'ר.

סמוט תומך במחקרי אסטרופיזיקה וקוסמולוגיה תצפית, והוא ממשיך במחקרים שונים בנושא של קרינת הרקע הקוסמית. הוא פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בברקלי וחוקר בכיר במעבדה הלאומית לורנס ברקלי.

קורות חייו

סמוט נולד בשנת 1945 ביוקון שבפלורידה. אביו ג'ורג' סמוט השני היה הידרולוג ואמו הייתה מורה למדעים.[1] הוא למד מתמטיקה ופיזיקה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ובשנת 1970 קיבל תואר דוקטור בפיזיקת חלקיקים.[2]

קריירה

בשנת 1975 סמוט עזב את המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס אחרי שעבד כחוקר והצטרף לפיזיקאי לואיס אלוורז (חתן פרס נובל בשנת 1968) כדי לעבוד על פרויקט של נאס"א שנקרא אז "HAPPE". המטרה של הפרויקט הייתה לתכנן ניסוי שיכול למצוא הוכחה לתיאורית המפץ הגדול. בהתחלה הם התחילו לחקור כדי לגלות את האנטי-חומר, שהיה אמור להיות שופע ביקום לפי כמה תאוריות, אבל הם לא מצאו כלום וסמוט החליט לחקור את קרינת הרקע הקוסמית.[2]

בתחילת המחקר של הקרינה הקוסמית, הם השתמשו ברדיומטר שהתקינו במטוס שמודד את התדירות של גלי הקרינה באזורים מסוימים של הקרינה הקוסמית. בשנת 1974 שלחו בקשה לנאס"א לשלוח לוויין לחלל כדי להרחיב את המחקר. את הלוויין שביקשו שלחה נאס"א בשנת 1989 בשם COBE .[2]

הוא נמנה עם התומכים של השערת הסימולציה.

המחקר של הקרינה הקוסמית

בהתחלה הם בדקו את הקרינה דרך רדיומטר המותקן במטוס לוקהיד U-2, הם מצאו שיש אפקט דופלר שנוצר בין הרדיומטר לבין הגלקסיות ביקום, שהוא תופעת שינוי בתדירות שמתרחשת אם המצופה בתנועה יחסית לצופה והם מצאו בעזרת האפקט הזה שהיקום מתפשט.[2]

בשנת 1989 נאס"א שלחה את הלוויין באיחור בגלל אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר (ב-28 בינואר 1986 כשהתפוצצה המעבורת באוויר). בשנת 1989 נשלח הלוויין COBE לחלל והתחילה העבודה של הצוות של סמוט כדי לחקור את קרינת הרקע הקוסמית מחוץ לכדור הארץ.[2]

המחקר הסתיים בשנת 1992, צוות המחקר עבד בצורה אינטנסיבית, "לא פתחתי את הדואר שלי, אפילו הביטוח של הרכב שלי פקע, לא עשיתי כלום, רק הייתי מנסה לוודא שהכל היה נכון", אומר סמוט לדונלד גולדסמית.[3]

לפני שסמוט עשה את המחקר שלו, הדעה הרווחת הייתה כי הקרינה הקוסמית היא הוכחה שהיקום מסתובב ולא מתפשט. המחקר של סמוט גילה משהו אחר. סמוט וחבריו מצאו שיש במפה של הקרינה משהו שדומה לקמטים (מכאן השם שנתן סמוט לספרו "קמטים בזמן"), והם מצאו שהקמטים האלה נמצאים באזורים של גלקסיות וזה מתאים לתיאורית המפץ הגדול[4] והם עוד מצאו את התבנית האידיאלית ואת אנאיזוטרופית קרינת הרקע הקוסמית.[5]

המחקר הזה נחשב לאחד החשובים בתחום הפיזיקה והיווה בסיס לעוד מחקרים עתידיים בתחום. הודות למחקר הזה, סמוט קיבל את פרס נובל בשנת 2006 יחד עם ג'ון מיית'ר.

פרסים שקיבל סמוט

  • NASA Medal for Exceptional Scientific Achievement -May 1991
  • Aerospace Laureate, Aviation Week & Space Technology -Apr 1993
  • 1993 Distinguished Scientist, ARCS Foundation, Inc. -Apr 1993
  • Kilby Award -May 1993
  • Gravity Research Foundation Essay First Award -May 1993
  •  Productivity Group Award, Goddard Space Flight Center, NASA -May 1993
  • מדליית אלברט איינשטיין - 2003

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' סמוט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ george f. smoot, nndb: tracking the entire world
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הביוגרפיה של סמוט, באתר קבוצת הקוסמולוגיה שך סמוט
  3. ^ Donald Goldsmith, The Fingerprint of creation, Discover Magazine
  4. ^ Thomas H. Maugh, Relics of Big Bang, Seen for First Time, Los Angeles Times
  5. ^ חתני פרס נובל לפיזיקה, באתר פרס נובל


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27337692ג'ורג' סמוט