הרברט קרמר
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
הרברט קרמר (בגרמנית: Herbert Krömer; נולד ב-25 באוגוסט 1928) הוא פרופסור לפיזיקה ומחשוב קוונטי באוניברסיטאות קולורדו UT דאלאס וUCSB. חקר את אפקט האלקטרונים החמים, פיתח את הטרנזיסטור HBT ופיתח את העיקרון שלפיו עובדים דיאודים לייזריים, שמאוחר יותר שימשו בקוראי דיסקים וכו'.
קרמר היה חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 2000 יחד עם ז'ורס אלפרוב על פיתוח טרנזיסטורים העובדים על מוליכים למחצה המשמשים במחשבים ואופטו אלקטרוניקה. במקביל ג'ק קילבי גם קיבל פרס נובל לפיזיקה.[1]
ביוגרפיה
ראשית חייו
הרברט נולד בויימאר, גרמניה, הוא נולד למשפחה בורגנית, ולא היה ספק שהוריו ניסו לתת לו את החינוך והידע הטוב ביותר. אמו, במיוחד, עודדה אותו להיות הטוב ביותר בבית ספרו בלימודים, ללמוד בסדר אף פעם לא היה מספיק. לפי קרמר, הוא עבר דרך 12 שנות לימודיו ללא קשיים כמעט.[2]
תקופת האוניברסיטה
סיים את הגמנסיה בשנת 1947.
הוא הגיע לאוניברסיטת גטינגן (בהמלצת אחד הפרופסורים בג'נה)ואחרי כמה סמסטרים של השתתפות בתוכנית כלשהי, הוא נרשם לדיפלומה תאורטית אצל פרופסור סאוטר.
במהלך הלימודים אצל סאוטר קרמר נתקל בנושא שקוראים לו הטרוג'נקציה, חצאי מוליכים, נושא שנכנס עמוק לתוכו בזמן לימודיו כי הוא עוד הרבה פעמים השתמש בו בפטנטים שרשם ובדברים נוספים אחרים.
יום אחד פנה סאוטר אל קרמר, ואמר לו שהגיע הזמן לדוקטורט, קרמר הסכים עמו ועשה דוקטורט בנושא שאנו מכנים קיום אפקט האלקטרונים החמים בשכבת טעינת החלל של הטרנזיסטור, ובזכות שיטת לימודו המהירה של סאוטר, קרמר יצא עם דוקטוראט עוד לפני שמלא לו 24 שנה.[2]
תקופת העבודה
שוק העבודה של פיזיקה תאורטית באותן שנים לא היה מפותח,לא היה ביקוש רב ורבים חיפשו את התפקיד. קרמר במזל רב הצליח למצוא משרה ברשת התקשורת הגרמנית.
זמן מה לאחר הצטרפותו למעבדות RCA (Radio Corporation of America - "תאגיד הרדיו של אמריקה") בפרינסטון ב-1954 קרמר חזר להטרוג'נקציה (המגע בין חצאי מוליכים) .התרומה העיקרית של קרמר לשדה, היו שני מסמכים תאורטיים ופיתוח הHBT, אחד מהמסמכים בביקורת הRCA ובו למעשה פירט באופן ברור את המושג של שדות חשמליים למחצה וחישב את עקרון העיצוב הבסיסי לכל הטרנזיסטורים.
השלב האחרון של עבודתו ב RCA היה כאשר היה בהרצאתו של אחד מחבריו, והרצה על ליזר מסוג חדש, חברו הציג בעיה אחת שהייתה בלייזר וקרמר מיד מצא לבעיה פתרון, כאשר לא נענה הוא רשם על כך פטנט.
למרות כתיבת הפטנט קרמר סירב למשאבים כדי לעבוד על הלייזר החדש בטענה שלא יהיו ישומים לכך. בצירוף מקרים, אפקט הגאן בדיוק התגלה, ויש לאפקט השפעות על ההתנגדות הנגטיבית של האלקטרונים החמים. וכך יצא שקרמר עבד על אפקט הגאן במשך עשר השנים הבאות, ולא השתתף במימוש הטכנולוגי של הלייזר.
קרמר עזב את וריאן בשנת 1966 ובשנת 1968 הצטרף לאוניברסיטת קולורדו. זה הרגע שבו קרמר חזר לטרנזיסטורים, ובתחילת שנות ה-70 התמודד עם תיאורית הקיזוז של הלהקה יחד עם הסטודנט שלו ביל פרסבלי, עכשיו כבר בUT דאלאס, הם היו ראשונים שעבדו על תיאורית קיזוז הלהקה. זמן קצר לאחר מכן, עכשיו כבר בUCSB, קרמר פיתח שיטה כדי לקבוע להקה ניסיונית על ידי פרופיל קיבול- מתח באמצעות הטרו-ממשק.
בסוף שנות השבעים קרמר חזר למכשיר שממנו התחיל הHBT, ההתפתחויות הטכנולוגיה שאיפשרו את לייזר הDH הציעו הבטחה גדולה גדולה גם לHBT, וקרמר הפך לחסיד נלהב של פיתוח המכשיר.[2]
פרס נובל
קרמר, חתן פרס נובל לפיזיקה, יחד עם ז'רוס א. אלפרדוב, בשנת 2000 קיבל את הפרס על פיתוח טרנזיסטורים העובדים על מוליכים למחצה ועקרונות הנקראים "heterostructure" המשמשים במחשבים ואופטו אלקטרוניקה. כיום, המצאה זו משמשת את הטכנולוגיות של הטלפונים הסלולריים וקשר לוויני, בדיאודות לייזרים, בעזרת ההמצאה הזאת גם מעבירים מידע ברשתות טלפון ואינטרנט, מחשבים קוראי דיסקים וכו'…
במקביל ג'ק ס. קילבי קיבל פרס נובל לפיזיקה על פיתוח המעגל המשולב.[3]
קישורים חיצוניים
- הרברט קרמר, באתר פרס נובל (באנגלית)
הערות שוליים
| זוכי פרס נובל לפיזיקה | ||
|---|---|---|
| 1901-1925 | רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925) | |
| 1926-1950 | פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1940-1942) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950) | |
| 1951-1975 | קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, הייוויש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975) | |
| 1976-2000 | ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • הלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000) | |
| 2001-היום | קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023) | |
