בתה
ערך זה עוסק בתצורת צומח. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
בָּתָה היא חברת צמחים (אנ') שעיקר הצומח בה הוא שיחים, עשבים וגאופיטים. תצורת צומח זו שכיחה מאד באזורים ים-תיכוניים.
אטימולוגיה
השם "בתה" ניתן לתצורה זו על ידי אלכסנדר אייג, מראשוני הבוטנאים בישראל.
מקור המונח העברי הוא בדברי הנביא ישעיהו: ”וְעַתָּה אוֹדִיעָה נָּא אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי – הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס; וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת. וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר”[1] וברבים: ”וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים”[2].
לפי המלבי"ם, המונח הוא המקור למילה "בת". לפי חוקי הירושה התנ"כיים הבן קודם לירושת נחלת האב ועליו מוטל "לבנות את בית אביו", לכן המונח "בת" המבטא עזובה, הוא הפכו של המונח "בן" המבטא את חובתו של הצאצא הזכר לבנות את בית אביו[3].
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: בתה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בתה |
- אלי אלון, שטחי הבתה וחשיבות שימורם, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 במרץ 2018
הערות שוליים
- ^ ספר ישעיה, פרק ה', פסוקים ו'-ז'.
- ^ ספר ישעיה, פרק ז', פסוק י"ט.
- ^ פירוש המלבי"ם לספר ישעיהו פרק ה פסוק ו.
