העולם הבא

העולם הבא הוא עולם הגמול, בו מתקיימים החיים לאחר המוות. בו ניתן שכר לצדיקים על מעשיהם הטובים ועונש לרשעים על מעשיהם הרעים; להבדיל מן ה"עולם הזה", בו הגמול, אם בכלל ישנו, איננו שלם וגמור, הגמול בעולם הבא בא לקיים עיקרון בסיסי ביהדות – עיקרון הצדק האלוקי. הן מתוך ניסיוננו והן באופן מהותי, אין העולם הזה המקום הראוי לגמול השלם, הן לעניין השכר המגיע לצדיקים והן לעניין העונש המגיע לרשעים, על כן יש להניח שקיים עולם אחר, בו יבואו הכול על גמולם. ביהדות קיימות שתי גרסאות להבנת הביטוי המצוי בחז"ל "העולם הבא":

1. גמול העולם הבא לנשמה בלבד, ותחילתו מיד לאחר המוות, לאחר היפרד הנשמה מהגוף ("עולם הנשמות"). זה דעת הרמב"ם.
2. גמול העולם הבא לגוף ולנשמה יחד, ותחילתו בתחיית המתים, עם שובה של הנשמה אל הגוף ("העולם המתוקן"). זה דעת הרס"ג.

להבדיל, קיימים רעיונות דומים לדעת הרמב"ם בדתות ופילוסופיות מגוונות יחסית, ביניהן נצרות, פלטוניזם, והינדואיזם, וממלאים בהן פונקציה דומה, ודעת הרס"ג קיימת בכל הדתות האברהמיות ואצל הזורואסטרים.

העולם הבא בתורה שבכתב

"עולם הבא" אינו מוזכר בפירוש בתורה, אך יש בו מספר אזכורים הרומזים לכך. כך מסכם אותם רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי (מאמר ראשון קט"ו):

1. הפסוק: "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת י"ב ז') מעיד על הישארות הנפש אחר המוות.
2. הפסוק: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג' כ"ג) מבטיח את "בוא יום ה'", שהוא תחיית המתים, ואת ביאת אליהו הנביא, שבסיום חייו הארציים עלה השמימה, לפני בוא יום זה.
3. נבואת בלעם: "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ "(במדבר כ"ג י') רומזת גם כן על אחרית שאחר המוות.
4. פניית שאול המלך לבעלת אוב להעלות את שמואל הנביא לאחר מותו: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי" (שמואל א' כ"ח ט"ו) מעידה ששאול האמין בהישארות הנפש אחר כלות הגוף.

פרשנים אחרים ראו באזכורים נוספים רמז לקיום ה"עולם הבא": כגון הנאמר על חנוך: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹקִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹקִים" (בראשית ה' כ"ב) או הנאמר על האבות - אברהם, יצחק ויעקב, ועל אישים נוספים שהם "נאספו אל עמם" (בראשית כ"ה ח', כ"ה י"ז, ל"ה כ"ט, מ"ט כ"ט, מ"ט ל"ג, דברים ל"ט נ').

מספר נימוקים ניתנו להימנעות המקרא מהזכרה מפורשת של ה"עולם הבא", ולכך שכל ייעודיו הם בעולם הזה. הרס"ג (אמונות ודעות המאמר התשיעי) טען שהגמול ב"עולם הבא" הוא, כלשונו, "דבר שהשכל מורה עליו" ואין מקרא מתעכב ומאריך בדברים אלו. הסבר זה אומץ על ידי פרשנים רבים. עוד טען, שהמקרא עוסק בעיקר בדברים שהעניין בהם הוא מיידי, כגון מצבם החומרי בארץ ישראל אחרי התיישבותם בה, ולא בדברים העתידים לבוא בעתיד הרחוק.

לדעת רבי יהודה הלוי (כוזרי המאמר הראשון ק"ט) ייעודי התורה בעיקרם הם, כלשונו, "הדבקות בעניין האלוקי" בעולם הזה והחיים כעם נבחר בארץ הקדושה המונהג בהנהגה ניסית בידי האלקים השוכן בתוכם. בדרגות גבוהות אלו של החיים הרוחניים בעולם הזה יש, לדעתו, ראיה ודאית לגמול שיגיעה לנפשות בעולם הבא לאחר המוות (שם ק"ג).

עוד התבאר בחז"ל שההבטחות בכל מקום ל"חיים" ו"אורך ימים" מכוונות לחיי נצח, וקללת המוות האמורה לחוטאים היא האבדון בעולם הבא. כך מתרגם אונקלוס את הכתוב: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם": "ויחי בהון לחיי עלמא". את הנאמר "למען יאריכון ימיך" ביארו חז"ל לעולם הבא - ליום שכולו ארוך.

פסוקים בנביאים ובכתובים הרומזים אודות: "אורח חיים", "הליכה בארצות החיים" "צרור החיים" "ירושת ארץ" מכוונים לעולם הבא. גם הפסוקים המדברים על ישיבה בבית ה' והתענגות על זיוו, הם משל לעולם הבא, כגון: "הר ה'", ו"מקום קדשו", ו"דרך הקדש", "חצרות ה'", ו"נועם ה'"

בספר קהלת, המתאר את ניסיונו לתור אחר הבלי העולם הזה, מקיים כביכול דיון ספקני, בו מועלות טענות נגד הנצחיות והישארות הנפש: "כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים, שֶׁיָּמֻתוּ; וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְאֵין-עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח, זִכְרָם. גַּם אַהֲבָתָם גַּם-שִׂנְאָתָם גַּם-קִנְאָתָם, כְּבָר אָבָדָה; וְחֵלֶק אֵין-לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם, בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, "אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה.

אך מסקנת חקירתו:”וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה... כי את כל מעשה האלוקים יביא במשפט על כל נעלם” (מגילת קהלת, פרק י"ב).

כמו כן, בתחינות ובקשות להצלה מן המוות, מופיעה הטענה, כי אין למתים יכולת להשגת מעלות רוחניות לאחר מותם, למשל: "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ; וְלֹא, כָּל יֹרְדֵי דוּמָה, "כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר, אֶל-אֲמִתֶּךָ

העולם הבא בחז"ל

בחז"ל, במשנה, בגמרא ובמדרשים המושג "עולם הבא" מופיע מאות פעמים בהקשרים רבים ומגוונים. רק במשנה מושג זה מופיע לפחות שלושים פעמים, העולם הבא נתפש כמקום שבו האדם מקבל שכר על מעשיו הטובים בעולם הזה, שבו שעה אחת של קורת רוח שווה יותר מכל חיי העולם הזה.

מצד שני נאמר באותה משנה: ”יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא” - כי בעולם הזה ניתן לאדם לבצע שינוי ומהפך במעשיו ולהתעלות רוחנית, מה שאין כן בעולם הבא.

המשנה (משנה, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א') קובעת: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר "ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ". ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. הרמב"ם מרחיב את הדיבור בעניין זה בהקדמתו לפרק זה במשנה, וכן בספרו "משנה תורה", הלכות תשובה פרק ג.

פעמים רבות העולם הזה והעולם הבא מתוארים כשני עולמות הופכיים זה לזה. כך למשל, לעומת העולם הזה שמדומה לחושך ולילה העולם הבא מדומה לאור ובוקר. לעומת העולם הזה שמתואר כפרוזדור לטרקלין, העולם הבא מתואר כטרקלין עצמו. לעומת העולם הזה שמתואר כיבשה, העולם הבא מתואר כים. לעומת העולם הזה שנברא באות ה"א, העולם הבא נברא באות יו"ד. שמו המפורש של הקב"ה יהגה כפי שהוא בעולם הבא ולא בשם אדנות כפי שהוא נהגה בעולם הזה.

פעמים מושווה העולם הבא בספרות חז"ל לדברים אחרים:

העולם הבא נכלל בשלוש מתנות שנתנן הקב"ה לישראל על ידי ייסורים: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא. שלשה דברים הם מעין העולם הבא: שבת, שמש ותשמיש. כשם שיש משהו ממיתה בשינה, ויש משהו מנבואה בחלום כך יש משהו מעולם הבא בשבת. כתוב בגמרא, שלשה אישים הטעימם הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא והם אברהם, יצחק ויעקב.

במספר רב של מקומות נראה בבירור שכוונת חז"ל לעולם התחייה ולא לעולם הנשמות שלאחר המיתה. הנה כמה דוגמאות:

בראש ובראשונה במשנה המוכרת והידועה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס): ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר". בתלמוד אף נאמר כי חלוקת הארץ תהיה הרבה יותר אידיאלית ושלימה לעולם הבא ממה שנעשה בעולם הזה.

לעומת ימות המשיח שעליהם נאמר: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", על העולם הבא נאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (רש"י: מרוב נוגהם של צדיקים). כשם שימות המשיח מציאותם היא גשמית, כך גם העולם הבא צריך להיות כזה.

אף מהמדרש שבו מביאים ראיה על המתרחש בעולם הבא ממעמד הר סיני ניתן להוכיח תפיסה זו.

וכן במשנה באבות ובתנא דבי אליהו, שבו נראה בבירור שעולם הבא הוא העולם שאחרי תחיית המתים. וכן במדרש תנחומא שם העולם הבא הוא העולם שאחרי ימות המשיח, שבו הקב"ה מופיע בכבודו בציון.

להבדיל, הצדוקים והבייתוסים האמינו שאין עולם הבא, באבות דרבי נתן נכתב שראשיתן של כתות אלו בשני תלמידים של אנטיגנוס איש סוכו שפירשו באופן מוטעה את אמירתו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס", אך למעשה כוונתו הייתה שיש שכר למצוות בעולם הבא, שכר שיגדל אם המצוות לא יקויימו עבור שכרן.

העולם הבא לדעת רס"ג

לדעת רס"ג הגמול של העולם הבא מתחיל עם תחיית המתים. לאחר התחייה יקבל כל אדם, בגופו ובנפשו יחד, את הגמול הראוי לו - הרשעים ייוסרו מהחום הגדול, וזהו הגיהנום; והצדיקים ייהנו מאותו מקור חום, וזהו הגן עדן.

העולם יהיה גשמי, אך באופן שונה מהעולם הזה, על אף שלאנשים יהיה גוף, הוא יהיה מושלם, כעין מצבו של אדם הראשון בגן עדן, מכיוון שגופו של שהאדם יהיה זך, והעולם יהיה עולם חדש, שבו החמה והלבנה יאירו בעוצמה לא רגילה, והרוע לא יהיה קיים, הגוף וכוחותיו, לא יפריעו עוד לאדם להתדבק באלקים. האנשים, שיחיו בעולם זה, יהיו נביאים, כל אחד לפי מעשיו ומדרגתו.

מרגע המוות ועד אז, הגופים מתכלים והנפשות ממתינות לבוא הגמול – של צדיקים גנוזות תחת כיסא הכבוד ושל רשעים משוטטות בעולם.

מלבד הרס"ג, דוגלים בתפיסה זו גם הראב"ד, הרמב"ן, רבי עובדיה מברטנורא, המהר"ל והרמח"ל.

העולם הבא לדעת הרמב"ם

לדעת הרמב"ם (משנה תורה - הלכות תשובה פרק ח) הגמול של העולם הבא מתחיל מיד לאחר מות האדם – הגוף כלה, אך הנשמה, של מי שזוכה לכך, אינה כלה ונעלמת, אלא ממשיכה להתקיים לנצח. מצבה הוא תענוג רוחני מושלם שאינו פוסק, ואין מושג כלשהו בחיינו הגופניים בעולם הזה היכול לתארו באופן אמיתי. את גישתו זו מבסס הרמב"ם בעיקר על דברי התלמוד:

מרגלא בפומיה דרב (רש"י: דבר זה רגיל בפיו): [לא כעולם הזה העולם הבא], העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו (שמות כ"ד י"א)

— מסכת ברכות דף יז עמוד א

כאשר את הביטוי: "יושבין ועטרותיהם בראשיהם" הוא מפרש כמשל בלבד. בתפיסה זו של העולם הבא דוגלים גם רבי שלמה אבן גבירול וריה"ל,וכראה שהיא רווחה ביהדות ספרד האנדלוסית.

לרמב"ם יש משנה סדורה גם לגבי שאר המרכיבים של תורת הגמול, אותה הוא מביע בפירוש המשנה (סנהדרין הקדמה לפרק "חלק" ובאיגרת תחיית המתים):

• ימות המשיח – הוא זמן שבו תשוב המלכות לישראל. עם ישראל יזכה בתקופה זו לתקומה ולגדוּלה, אך חוקי הטבע לא ישתנו.
• תחיית המתים – תחיית הצדיקים (ולא הרשעים) בזמן העתיד לבוא לחיות חיי אושר בעולם הזה. אבל בהכרח גם חייהם אינם נצחיים, אלא הם ימותו ורק נשמתם תישאר לעד.
• גן עדן – מקום דָשֵן בכדור הארץ שיתגלה לאנושות בעתיד.
• גיהנום – הצער שיפקוד את הרשעים בעולם הזה (או באמצעות חום השמש או באמצעות חום גופם).

לדעתו, עונשם הגדול של הרשעים הוא בכך שהם אינם זוכים להישארות הנפש, לה זוכים הצדיקים, והוא הכרת המוזכר בתורה. ההטבה בעולם הזה או לחלופין הייסורים אינם, לשיטתו, הגמול הסופי על מעשיו של האדם, אלא אמצעי עזר לצדיקים בצדקותם והכשלה של הרשעים בדרכם הרעה.

הפולמוס מסביב לשיטת הרמב"ם

עוד בחייו של הרמב"ם, מיד לאחר פרסום כתביו, היו מגדולי הדור דאז שחלקו על דעתו על העולם הבא, המשייכת אותו לנשמות בלבד והמנתקת אותו מתחיית המתים, הראשון היה ראש ישיבת בגדד שמואל הלוי והתפשטה בין יהודי תימן, היו גם שטענו שהרמב"ם כביכול איננו מאמין בתחיית המתים, דבר זה אילץ אותו להגיב באמצעות איגרת, שנשלחה לתימן, בה הוא מבאר באריכות וברגשות זעם את עמדתו, לימים היא זכתה לשם: "מאמר תחיית המתים". בשלב מאוחר יותר חלקו על הרמב"ם גם: הראב"ד בהשגותיו למשנה תורה (הלכות תשובה פ"ח), רבי משה בר חסדאי מתקו בספרו "כתב תמים" (אוצר נחמד ח"ג ע' 89), רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה מטולידו (כתאב אלרסאיל, בריל תרל"א ע' לו; שו"ת יד רמ"ה ע' נה) והרמב"ן בספרו תורת האדם (שער הגמול), בעקבות כך, הרמ"ה אף ניסה לעורר את חכמי צרפת לנדות את כל מי שיקרא בספרי הרמב"ם, אך הדבר לא יצא אל הפועל.

תורת הגמול של הרמב"ן

תיאור מפורט של העולם הבא, כמו של כל צורות הגמול, נמצא בספרו של הרמב"ן "שער הגמול" (שהוא הפרק האחרון של ספרו הגדול יותר – תורת האדם), בו הוא מעמיק לבאר סוגיה זו על פי המקורות הרבים שעמדו לרשותו – מקרא, תלמוד, מדרשים שונים ואף מקורות קבליים. שיטתו היא כעין סינתזה בין שיטת הרס"ג לבין שיטת הרמב"ם. הגמול מורכב משלושה שלבים:

1. בעולם הזה: הרשעים מקבלים את שכרם על מיעוט המעשים הטובים שעשו, והצדיקים נענשים על מיעוט העברות שעברו.
2. מיד לאחר המוות – גן עדן לנשמות הצדיקים וגיהנום לנשמות הרשעים, בשנים עשר החודשים הראשונים נשמת הצדיק קשורה לגן עדן הגשמי, המצוי בעולם הזה, ורק לאחר מכן היא מתעלה ליהנות מגן העדן העליון – הרוחני. וכן נשמת הרשע נידונת באש גיהנום במשך שנים עשר חודש ולאחר מכן, כיון שנתכפרו עוונותיה, היא מועברת לגן עדן. רק נשמות אותם שהרשיעו באופן חמור במיוחד, מתייסרות בגיהנום לנצח.
3. בעולם הבא, המתחיל עם תחיית המתים. גם שם יתעדנו הצדיקים בהיותם בגופם בגן עדן הגשמי ("גן עדן התחתון"), והרשעים יידונו בגיהנום (החכמים נחלקו לגבי מקור החום בו: יש אומרים שהוא חום השמש, ויש אומרים שהוא החום הנוצר בגופם של הרשעים).

עניין מיוחד שהרמב"ן מתמודד איתו, בתורת הגמול שלו, הוא הקשר בין ה"רוח" ובין ה"גשם". לדוגמה: כיצד גן עדן גשמי, הנמצא בעולם הזה, מסב תענוג רוחני לנשמה לאחר מות האדם, או לחלופין כיצד אש גיהנום מסבה צער לנשמה. וכן כיצד הגוף לאחר תחיית המתים יתענג בתענוג רוחני ומה מקומו ומה צורך בו בעולם הבא שאין בו אלא תענוג רוחני נצחי.

הרמב"ן מסכם את שיטתו: "כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים." (רמב"ן, שער הגמול)

באותו עניין, בתוספת לברכת יוצר של שבת, לפני הקטע "קל אדון", נאמר: "אין ערוך לך ה' אלוקינו בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו לעולם הבא, אפס בלתך גואלנו לימות המשיח, ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים". לפי דעת הפייטן הזה (שזמנו אינו ידוע בבירור אבל כנראה קדם לרמב"ן לפחות) ימות המשיח הם המשכו של העולם הזה, כדברי התלמוד. לפי דעה אחת, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גלויות בלבד, כלומר חוקי הטבע ימשיכו, ואף לא יחדל אביון מקרב הארץ כמבואר שם, אלא זו בלבד שעם ישראל לא יהא משועבד לאומות העולם. בין העולם הזה לימות המשיח הוא תקופת העולם הבא, דהיינו מקום השכר והעונש לנשמות בזמן המתנתן לתחיית המתים, והתקופה הסופית היא תחיית המתים, בהם יחיו הגוף עם הנפש באוטופיה מושלמת.

דעתו של רבי אברהם ברבי עזריאל

דעה שונה מביע רבי אברהם ברבי עזריאל בספרו ערוגת הבושם (חלק ב ע' 259). לדעתו, חז"ל השתמשו במונח "עולם הבא" לשלושת סוגי הגמול: "ימות המשיח", חיי הנשמה שלאחר המוות וכן העולם שיתקיים לאחר תחיית המתים.

העולם הבא בספרות תקופת בית שני

בספר מקבים ב' (פרק ז) בספור על חנה ושבעת בניה מופיעה האמונה בתחיית המתים בפי הבנים הנהרגים על קידוש השם. לעומת זאת, באותו הסיפור במקבים ד' (פרק יז) הגורל הטוב של מקדשי שם שמים מתואר במילים: "עומדים הם עתה קרובים לכיסא אלקים וחיים הם את חיי הנצח המאושרים".

פילון האלכסנדרוני ראה בהישארות הנפש אחת מחמש או שמונה אמונות היסוד של היהדות.

יוסף בן מתתיהו מתאר בספרו "מלחמת היהודים" את ההשקפות שרווחו בזמנו על העולם הבא. הפרושים סברו שהנשמות אינן כלות, אולם רק נשמות הטובים עוברות אל גוף חדש, ונשמות הרשעים נדונות לייסורי עולם. האיסיים האמינו שהנשמות תשארנה לנצח ואחרי עוזבן את "מוסרות הבשר" הן מתנשאות בשמחה למרום. לדעתם, הנפשות חיות מעבר לאוקיינוס, שם רוח ים מנשבת תמיד ומשיבה נפש (כעין "קורת רוח בעולם הבא" המוזכר אצל חז"ל). נחלת הנשמות הרעות היא קרן חשכה, מקום סער וסופה וייסורי נצח. הצדוקים כפרו בהישארות הנפש ובשכר ועונש בעולם הבא. (דבר זה מתאשר בדברי חז"ל במספר מקומות: "משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד", "צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום").

הוא עצמו, בנאומו בפני האנשים שנמלטו מן הרומאים אל המערה אחרי כיבוש יודפת, אומר: ”אלה האנשים יזכו לשם עולם וביתם וזרעם יכונו לאורך ימים ושמותיהם הטהורות והישרות תשכונה בחבל גורלן אשר בקודש קודשי השמים ומשם תרדנה אל גופות טהורים לקץ הימין. ואולם נשמות האנשים, אשר שלחו יד בנפשם, תרדנה אל שאול מקום צלמות” (מלחמת היהודים ספר ג' פרק ח' ה')

ראו גם

• תחיית המתים

קישורים חיצוניים

• רבי משה בן נחמן, שער הגמול, אתר דעת
• רמח"ל, מאמר העיקרים, אתר דעת
• רבי אברהם אבולעפיא, ספר חיי העולם הבא
• קטגוריית העולם הבא, ויקיטקסט
• יורם שורק, דברים שיורמים יודעים: מהו מקור הביטוי תנצב"ה?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10‏"), 21 באפריל 2006

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23228748העולם הבא