מקס דלבריק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקס לודוויג הנינג דלבריק
Max Ludwig Henning Delbrück
לידה 4 בספטמבר 1906
פטירה 9 במרץ 1981 (בגיל 74)
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים גרמניה, ארצות הברית
פרסים והוקרה חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1969

מקס לודוויג הנינג דלבריק (בגרמנית: Max Ludwig Henning Delbrück;‏ 4 בספטמבר 1906 - 9 במרץ 1981) היה ביופיזיקאי גרמני שהיגר לארצות הברית, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1969 על מחקריו פורצי הדרך בביולוגיה מולקולרית על הבקטריופאג'ים.

ביוגרפיה

דלבריק נולד בברלין בירת גרמניה, הצעיר מבין שבעה אחים. אביו היה הנס דלבריק, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ברלין ולאורך שנים רבות העורך ובעל הטור הפוליטי של ה-Preussische Jahrbücher, צאצא למשפחה אריסטוקרטית מסקסוניה התחתונה, ואמו הייתה נכדתו של הכימאי יוסטוס פון ליביג. מקס גדל בסביבה אינטלקטואלית ואמידה. מלחמת העולם הראשונה והשנים שלאחריה היו שנים של עוני ורעב למשפחתו ולו.

העניין שלו במדע החל עוד בילדותו, והעיסוק באסטרונומיה היה בין היתר דרכו למצוא ייחוד בסביבה של אנשים מוכשרים וידועים. היחיד בסביבה זו שעסק במדע, קרל פרידריך שהיה כימאי-פיזיקלי בעל שם, היה לחברו הטוב ולמורו של דלבריק למשך כל חייו. כשהתבגר, למד דלבריק אסטרופיזיקה ופיזיקה תאורטית באוניברסיטת גטינגן. הוא שינה את מושא העניין שלו לפיזיקה תאורטית לקראת סוף לימודי המוסמך שלו באוניברסיטה זו. המעבר היה טבעי משום שזמן קצר קודם לכן פרצה מכניקת הקוונטים לאוויר העולם, ואוניברסיטת גטינגן הייתה אחד המרכזים שבהם התרחש השינוי.

דלבריק המשיך לשלוש שנות פוסט-דוקטורט באירופה (1929–1932), בבריטניה, שווייץ ודנמרק. השהות בבריטניה, שהייתה כרוכה בלמידת שפה ותרבות חדשה, הייתה רבת השפעה בחייו של דלבריק ביחס להרחבת האופקים ונקודת מבטו ביחס לחיים. בשווייץ ובדנמרק, המפגש עם וולפגנג פאולי ונילס בוהר עיצב את תפיסתו ומסע חייו ביחס לאמת במדע. בוהר היה זה שעניין את דלבריק לראשונה בביולוגיה, בכך שהעלה סברה הנוגעת לכך שעקרון הקומפלמנטריות של מכניקת הקוונטים עשוי להיות בעל השלכות מרחיקות לכת גם לתחומי מדע אחרים. בפרט, נגע העניין לקשר שבין פיזיקה לביולוגיה.

דלבריק חזר לברלין ב-1932 והפך לעוזרה של ליזה מייטנר, שהייתה עמיתה של אוטו האן במחקר בנוגע לאורניום ולנייטרונים. הוא החל להיפגש עם קבוצה קטנה של פיזיקאים וביולוגים באופן פרטי בסביבות 1934. בין חברי הקבוצה היה הפיזיקאי נ. ו. טימופיף-רזובסקי (N. W. Timofeeff-Ressovsky), ומתוך הפגישות צמח מאמרם של דלבריק, טימופיף וצימר (Zimmer) בנושא מוטגנזה. ב-1937, כתב את ספרו המשפיע "Riddle of Life", שהתפרסם בברלין. בספר זה הם לקחו את עבודותיו של ונדל מרדית' סטנלי על מוזאיקת הטבק, שגיבש אותם, והקבוצה פירשו את תוצאותיו כהוכחה שמדובר במולקולות, דבר שלא היה ברור באותה העת. פופולריזציה של המאמר בספרו הקטן של שרדינגר, "What is Life?", שפורסם ב-1945, גרמה להשפעה רבה על ההתפתחות של תחום הביולוגיה המולקולארית בשלהי שנות הארבעים. באותה השנה, בגלל אי שביעות רצונו ממדיניות המשטר הנאצי, ניצל מלגת מחקר מטעם קרן רוקפלר שאפשרה לו להתפתח ביתר חירות ויעילות בתחום הביולוגיה, ועבר למכון הטכנולוגי של קליפורניה- קל-טק בארצות הברית. בקל-טק הוא התחבר במהרה עם א. ל. אליס (E. L Ellis), והם ערכו ביחד מחקר על בקטריופאג'ים. מלגת קרן רוקפלר הסתיימה בספטמבר 1939, בעת שמלחמת העולם השנייה פרצה, ודלבריק נשאר בארצות הברית. הוא קיבל על עצמו משרת הוראה במחלקת הפיזיקה של אוניברסיטת ואנדרבילט בנשוויל, טנסי.

בשנת 1941 דלבריק נישא למרי ברוס. היא נתנה לחייו את ההרמוניה שלה היה זקוק. נולדו להם ארבעה ילדים- צמד ראשון, ג'ונתן וניקולה, נולדו ב-1947 וב-1949, וצמד נוסף, טוביאס ולודינה, ב-1960 וב-1962[1].

הישגו הגדול של דלבריק היה ייסוד "קבוצת הפאג'" במעבדת קולד ספרינג הארבור יחד עם סלבדור לוריא ואלפרד הרשי, שלימים זכו איתו בפרס נובל. הקבוצה האגדית (שבין חבריה נכלל ג'יימס ווטסון, שיחד עם פרנסיס קריק גילה את מבנה ה-DNA), הייתה הראשונה שיישמה ניסויים כמותיים ומבוקרים ותחזיות מתמטיות במחקר גנים ומוטציות. תגליותיהם, שעשו שימוש בבקטריופאג'ים, היו חיוניות להבנת טבעו הפיזיקלי של הגן והניחו את התשתית לביולוגיה המודרנית ומאליו למהפכת הביולוגיה המולקולארית[2].

בשנת 1943 ביצע יחד עם סלבדור לוריא את הניסוי שבו הדגים באופן סטטיסטי כי תורשה בחיידקים חייבת להיות על פי עקרונותיו של צ'ארלס דרווין ולא של ז'אן-בטיסט דה למארק וכי מוטציות בחיידק, המתרחשות באופן אקראי, עדיין יכולות ליצור חסינות לנגיף, אף ללא נוכחותו. הרעיון כי ברירה טבעית נכונה אף לגבי חיידקים, היא בעלת משמעויות מרחיקות לכת. לדוגמה, היא מסבירה כיצד חיידקים מפתחים עמידות נגד אנטיביוטיקה.

בזמן מלחמת העולם השנייה ניסה דלבריק, בעזרת פרסומו, להציל את הסופר והעיתונאי היהודי אוטו ליסאואר, חברו לספסל הלימודים מבית הספר, (כותב הסיפור "חמים וטעים" תחת השם מיכאל לוגן). דלבריק עזר לחברו בהשגת אישורי כניסה לארצות הברית, אשר באותה תקופה מנעו מהיהודים שנמצאו בצרפת את כניסתם. הגם שהצליח דלבריק להשיג את האישורים, לא עלה בידו להציל את חברו שניספה כשנשלח ברכבת האחרונה למחנה ההשמדה אושויץ.

החל מראשית שנות החמישים, העניין המחקרי של דלבריק השתנה מגנטיקה מולקולארית לפיזיולוגיה סנסורית, ובפרט לרעיון שניתן לעבוד גם בתחום זה עם אורגניזם בעל פשטות מתאימה. כמודל, הוא בחר את הפטריה Phycomyces למחקר של חישת הסביבה. הניסיון להבהיר את הטבע המולקולארי של תהליכי ההתמרה באיברי חישה (סנסוריים) ככלל וב- Phycomyces בפרט, היווה את הנושא שבו דלבריק התמקד החל מתקופה זו, למעט כאשר פנה להקמת מוסד לגנטיקה מולקולארית באוניברסיטת קלן, שנפתח באופן רשמי בשנת 1962. מאז הוא המשיך לעבוד במרץ רב בנושא Phycomyces, לצד מחקר תאורטי הנוגע למערכות הקשורות לכך.[3]

בשנת 1969 קיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, יחד עם אלפרד הרשי וסלבדור לוריא, על עבודתו בתחום מנגנון השכפול והגנטיקה של וירוסים.

גסו, הוא דיטריך בונהופר, שהוצא להורג בעקבות פעילותו בקשר העשרים ביולי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס דלבריק בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Max Delbrück - Biographical". Nobelprize.org. Nobel Media AB 2014. Web. 24 Nov 2014. <http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/medicine/laureates/1969/delbruck-bio.html>
  2. ^ http://www.cshl.edu/images/stories/about_us/harbor_transcript/2007/07_winter/07_winter_Delbruck100.pdf
  3. ^ "Max Delbrück - Biographical". Nobelprize.org. Nobel Media AB 2014. Web. 24 Nov 2014. <http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/medicine/laureates/1969/delbruck-bio.html>


זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925 פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950 פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975 תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000 בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23057291מקס דלבריק

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מקס_דלבריק&oldid=1801964"