נילס ריברג פינסן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. נילס ריברג פינסן (בדנית: Niels Ryberg Finsen; 15 בדצמבר 1860, טורסהאבן, איי פארו - 24 בספטמבר 1904, קופנהגן, דנמרק) היה רופא וחוקר דני אשר ב-1903 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על תרומתו לפיתוח טיפול במחלות באמצעות פוטותרפיה. הוא יישם שיטה זו בטיפול בלופוס וולגריס, סוג של שחפת העור. נילס פינסן נולד באיי פארו והיה בעל שורשים איסלנדיים. פינסן היה הסקנדינבי, הדני והאיסלנדי הראשון שזכה בפרס נובל. כמו כן היה חתן פרס נובל היחיד עד עכשיו של תושבי איי פארו.
ביוגרפיה
ילדות וצעירות
נילס ריברג פינסן נולד בשנת 1860 באיי פארו כשני מבין ארבעה ילדים. אביו, הנס כריסטיאן פינסן (1892-1828), יליד רייקיאוויק, היה בן למשפחה איסלנדית שתולדותיה ידועות החל מן המאה העשירית. אמו, יוהאנה לבית פורמן (Johanne Formann) נולדה וגדלה באיסלנד. המשפחה התיישבה בטורסהאבן באיי פארו בשנת 1858 כשהאב התמנה שם כ-Landfoged (מפקח על האוצר). פינסן התיתם מאמו בגיל 4, ואז אביו נשא לאישה לבת דודתה, בירגיטה קריסטינה פורמן, שילדה לו בהמשך עוד ששה ילדים. ב-1871 התמנה האב ל-Amtmand - פרפקט - התפקיד הרם ביותר - של איי פארו. פינסן התחנך בילדותו בטורסהאבן ובשנת 1874 נשלח פנימיה בהרלופסהולם בדנמרק, בה למד גם אחיו הגדול אולאף. להבדיל מאולאף, התקשה נילס להסתגל בפנימיה, ומנהל בית הספר הגדיר אותו כ"נער בעל לב טוב, אך חלש במיומנויות וחסר מרץ". בגלל ציוניו הנמוכים נשלח ב-1876 ללמוד בגימנסיה הישנה שבה למד בזמנו אביו, ה-Menntaskólinn של רייקיאוויק. בעת לימודיו שם ציוניו השתפרו במידה משמעותית, למרות שהצטרך לעבור לשפה האיסלנדית.[1]
לימודי הרפואה ופעילותו המדעית
בשנת 1882 נסע פינסן לקופנהגן כדי ללמוד רפואה בתאוניברסיטה. הוא סיים עם תואר רופא בשנת 1890. בתום הלימודים עבד למשך שלוש שנים כמדריך פרוסקטור (עורך נתיחות) באוניברסיטה. הוא עזב את המשרה הזאת כדי להקדיש את עצמו למחקרים רפואיים והמשיך ללמד תלמידים באופן פרטי.[1] ב-1898 התמנה לפרופסור.
פינסן סבל ממחלת נימאן-פיק, מחלה מטבולית תורשתית שסימניה הראשונים הופיעו אצלו בגיל 23, בשנת 1883. זו מחלה המתבטאת בהתעבות רקמת החיבור בקרומים מסוימים בכבד, לב וטחול, גורמת גם להפרעות במערכת העצבים עם הפרעות בקואורדינציה של התנועות ולחולשה כללית פינסן קיווה שאור השמש עשוי לשפר את תסמיני המחלה ובילה שעות רבות בחשיפה לשמש[1]. הוא ערך קודם ניסויים בבעלי חיים, אחר כך חקר את השפעות קרני השמש והקשת החשמלית במחלות שונות, במיוחד באבעבועות שחורות ובלופוס וולגריס, צורה של שחפת העור. הוא מצא שהקרינה העל-סגולית מחמירה את נגעי האבעבועות השחורות ואם מצליחים למנוע את החשיפה לאור היום יכולים לשפר את הפרוגנוזה. החולים הפיקו תועלת דווקא מחשיפה לקרינת אור אדום. לעומת זאת גילה שהקרניים העל-סגוליים עוזרים בטיפול בנגעי הלופוס השחפתי. פינסן התעודד ממחקריו של אמיל דיקלו שחקר אפקטים קוטלי חיידקים של קרני האור. לצורך הטיפול בריכוז גבוה של קרניים על סגוליות השתמש פינסן במנורות מיוחדות עם מקור חזק לאור מקשת פחם - להבה שנוצרה במפגש של מוטות פחם - אנודה וקתודה. האור שנוצר היה עובר סינון במנסרת קוורץ ונשלח אל האזורים הנגועים בעור. על מחקרים אלה כתב פינסן בשנת 1893 ו-1896 בהתאמה, בכתביו המדעיים העיקריים - Om Lysets Indvirkninger paa Huden (על השפעות האור על העור) ו-Om Anvendelse i Medicinen af koncentrerede kemiske Lysstraaler (השימוש בקרני אור כימיים מרוכזים ברפואה). עקב הצלחות טיפוליות של הפוטותפריה, בשנת 1896, בעזרתם של שני משקיעים פרטיים ושל ממשלת דנמרק, הקים פינסן את מכון המחקר הנושא את שמו והיה למנהלו הראשון. מאוחר יותר המכון פינסן התמזג עם בית החולים האוניברסיטאי בקופנהגן וכיום משמש כמעבדה לחקר הסרטן המתמחה בפרוטאוליזיס.
מאוחר יותר עסק פינסן בחקר השפעות הנתרן כלוריד וניסה אפילו על עצמו את השפעות התזונה דלת מלח. (En Ophobning af Salt Organismen - הצטברות המלח באורגניזם - 1904).
בשנת 1903 זכה בפרס נובל בגין מחקריו על הפוטותרפיה. נבצר ממנו להגיע לטקס בגלל היותו מרותק לכסא גלגלים
חייו הפרטיים
ב-29 בדצמבר 1892 התחתן פינסן עם אינגבורג באלסלב (1963-1868), בתו של הבישוף מריבה. נולדו להם 4 ילדים. הילד הראשון נפטר יום אחרי לידתו. הבן השני, הלדור (שנולד ב-1896) היה לרופא. בת אחת, גודרון (ילידת 1900) נישאה לפרופסור ס. לומהולט שניהל שנים רבות את המחלקה למחלות עור של המכון פינסן וחיבר ספר ביוגרפיה על חמיו. הבת הקטנה, ולגרדה (ילידת 1903) התחתנה גם היא. בשנים האחרונות לחייו מצב בריאותו הידרדר, החמירו הפרעות הלב והחולשה כללית ורותק לכיסא גלגלים.בלב, הופיע מיימת שנוקזה 18 פעמים, כשלפעמים הוצאו מבטנו ששה ליטר נוזלים[1]. המחלה גרמה לו לנכות גופנית קשה, אך לא פגעה בכישוריו הקוגניטיביים והוא המשיך לעבוד כשהוא יושב על כיסא גלגלים. פינסן הלך לעולמו בגיל 44 בלבד בקופנהגן ב-1904
מורשתו
המלצותיו לגבי חולי האבעבועות השחורות הקלו על סבלם. הטיפול באמצעות אור אדום שימש מאוחר יותר ב-NASA ובחיל הים של ארצות הברית כטיפול בפצעים, בכאבים, בריפוי שרירים ואף בגידול צמחים בחלל. סוגיית השפעת הקרינה העל סגולית על נגעי העור בשחפת נשארה שנויה במחלוקת. הקרינה העל סגולית מחולקת כיום לשלושה תחומי תדרים. אחד מהם מחמיר את נגעי העור של השחפת. סוג שני מחמיר צורות מסוימות ומשפר צורות אחרות. בינתיים הפוטותרפיה קנתה לעצמה מקום כשיטת טיפול במקרים מסוימים של דיכאון. מתן פרס נובל בשנים הראשונות, כשזכה בו גם פינסן, הונחה על ידי רצונו של אלפרד נובל להעניק פרס על המצאה או תגלית שנעשתה בדיוק באותה שנה או בשנים האחרונות, דבר שהקשה על הצפי לטווח ארוך. [2]
פרסים ואותות הוקרה
- 1899 זכה בתואר אביר של מסדר דאנברוג
- 1903 - פרס נובל לרפואה ולפיזיולוגיה
הנצחה
- מעבדת פינסן בבית החולים האוניברסיטאי בקופנהגן נקרא על שמו.
- דרך פינסן - רחוב ברובע פרדריקסברג בקופנהגן ותחנת הכוח פינסן שבצפון הרחוב הזה נקראו על שמו
- 1909 - רודולף טגנר עיצב אנדרטה לזכרו בסמוך לבית החולים המלכותי בקופנהגן, בפינת הרחובות Blegdamsvej ו- ørre Allé . היא מורכבת מפסל שנקרא "אל עבר האור" (Mod lyset) המסמל את תורתו של פינסן לגבי השפעה המרפאת של אור השמש.
- אנדרטה לפינסן הוצבה גם העיר הולדתו בטורסהאבן באיי פארו. אחד מרחובותיה הראשיים של העיר Niels Finsens gøta נקראה על שמו.
לקריאה נוספת
- Paul De Kruif, Men Against Death (New York, 1932
- Hugo Roeseler “Niels Ryberg Finsen’s Disease and Self-Instituted Treatment,” in Annals of Medical History Annals of Medical History, nr.8 (1936), 353-356
- Complete Dictionary of Scientific Biography Art. Niels Finsen, C.Scribner,
קישורים חיצוניים
- נילס ריברג פינסן, באתר פרס נובל (באנגלית)
- Engines of Our Ingenuity,John H.Lienhard-Niels Finsen 2003-1988
University of Houston's College of Engineering Nobelprize.org. Nobel Media 19.08.2017
הערות שוליים
| זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925) | 
|
| 1926–1950 | פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950) | |
| 1951–1975 | תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975) | |
| 1976–2000 | בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000) | |
| 2001 ואילך | הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024) | |
25506112נילס ריברג פינסן