סלבדור לוריא
 | |
| סלבדור לוריא ישוב לשולחנו ב-MIT, בסביבות 1969 | |
| לידה | 13 באוגוסט 1912 |
|---|---|
| פטירה | 6 בפברואר 1991 (בגיל 78) |
| ענף מדעי | מיקרוביולוגיה |
| מקום מגורים | איטליה, ארצות הברית |
| פרסים והוקרה | חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1969 |
סלבדור אדוארד לוריא (באנגלית: Salvador Edward Luria; 13 באוגוסט 1912 – 6 בפברואר 1991) היה מיקרוביולוג אמריקאי ממוצא יהודי-איטלקי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1969 על מחקריו פורצי הדרך בביולוגיה מולקולרית על הבקטריופאג'ים.
תולדות חייו
לוריא, בשמו בלידתו סלבטוֹרֶה אדוארדו לוריא (Salvatore Edoardo Luria) נולד בטורינו שבפִּיֶימוֹנְטֶה, איטליה למשפחה יהודית אמידה. הוא למד בבית הספר הקלאסי מאסימו ד'אדזליו. סיים את לימודיו בבית הספר לרפואה באוניברסיטת טורינו בשנת 1935. בשנים 1936–1937 שירת בצבא האיטלקי כקצין רפואה. לאחר שחרורו למד רדיולוגיה באוניברסיטת רומא. כאן קרא לראשונה את התאוריות של מקס דלבריק על הגן כמולקולה והחל לפתח שיטות כדי לבדוק את התאוריה הגנטית עם בקטריופאג'ים, וירוסים החודרים אל החיידק.
בשנת 1938 קיבל מלגת לימודים בארצות הברית, שם רצה לעבוד עם דלבריק. זמן קצר לאחר קבלת המלגה אסר בניטו מוסוליני על יהודים מלקבל מלגות מחקר אקדמאיות וזו נשללה מלוריא. בשנת 1938, משלא מצא מקורות מימון אחרים לנסיעתו לארצות הברית, עזב את מולדתו לפריז. בשנת 1940, כאשר פלשו הנאצים לצרפת, נמלט על אופניים למרסיי ושם קיבל אשרת הגירה לארצות הברית.
המחקר על הפאג'ים
ב-12 בספטמבר 1940 הגיע לוריא לניו יורק ולאחר זמן קצר שינה את שמותיו הפרטיים. בעזרתו של אנריקו פרמי, שאותו הכיר בעת שלמד באוניברסיטת רומא, קיבל מלגה מקרן רוקפלר לצורך לימודים באוניברסיטת קולומביה. זמן קצר אחר כך פגש את מקס דלבריק ואת אלפרד הרשי (שני שותפיו לפרס נובל) והם החלו לשתף פעולה בניסויים במעבדתו של דלבריק באוניברסיטת ואנדרבילט שבטנסי ובמעבדה בניו יורק.
בשנת 1943 ביצע יחד עם דלבריק את הניסוי שהביא לפרסומו שבו הדגים באופן סטטיסטי כי תורשה בחיידק חייבת להיות על פי עקרונותיו של דרווין ולא של למארק וכי מוטציות בחיידק, המתרחשות באופן אקראי, עדיין יכולות ליצור חסינות לוירוס, אף ללא נוכחותו. העובדה כי ברירה טבעית נכונה גם לגבי חיידקים, היא בעלת משמעויות מרחיקות לכת. לדוגמה, היא מסבירה כיצד חיידקים מפתחים עמידות כנגד אנטיביוטיקה.
החל משנת 1943 ועד 1950 עבד לוריא באוניברסיטת אינדיאנה. תלמיד המחקר הראשון שלו היה ג'יימס ד. ווטסון, אשר גילה את מבנה ה-DNA יחד עם פרנסיס קריק. בחודש ינואר, 1947 הוענקה ללוריא אזרחות אמריקאית. בשנת 1950 עבר לוריא לאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. בעודו חוקר כיצד החיידק Escherichia coli יכול לעצור את ריבוי הבקטריופאג'ים, הוא גילה כי משפחות מסוימות של חיידקים מייצרות אנזימים אשר מפרקים את ה-DNA לקטעים מסוימים. אנזימים אלה נודעו בשם אנזימי הגבלה והפכו לאחד הכלים המולקולריים העיקריים בתחום הביולוגיה המולקולרית.
עבודתו המאוחרת
בשנת 1959 התמנה לוריא לראש המחלקה למיקרוביולוגיה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). במסצ'וסטס השתנה מוקד המחקר שלו מן הבקטריופאג' לקרום התא ולרעלנים המיוצרים על ידי חיידקים. בעודו שוהה בשבתון במכון פסטר בפריז, גילה כי רעלני החיידק פוגעים בתפקוד קרום התא. לאחר שובו למעבדתו ב-MIT גילה כי פגיעת הרעלן נגרמת על ידי יצירת חורים בקרום התא המאפשרים ליונים לחדור לחלל התא ולהרוס את הבררנות שלו. בשנת 1972 התמנה לוריא ליושב ראש המרכז לחקר הסרטן ב-MIT. המחלקה שייסד ב-MIT הוציאה מקרבה זוכי פרס נובל נוספים: דייוויד בולטימור, סוסומו טונגאווה, פיליפ אלן שארפ ורוברט הורביץ.
בנוסף לפרס נובל, לוריא קיבל עיטורים ותארים רבים. בשנת 1960 התקבל לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. היה נשיא החברה האמריקאית למיקרוביולוגיה בין השנים 1968–1969 וקיבל פרס ספרותי על ספרו "חיים - ניסוי שלא נשלם".
במשך כל חייו הביע לוריא את דעותיו הפוליטיות, מחה כנגד ניסויים בנשק גרעיני, התנגד למלחמת וייטנאם ותמך באיגודי עובדים. בשנות השבעים היה מעורב בוויכוח הציבורי בארצות הברית על ניסויים גנטיים ותמך בפיקוח על הניסויים ולא בהפסקתם המוחלטת.
ספרו שתורגם לעברית
קישורים חיצוניים
- סלבדור לוריא, באתר פרס נובל (באנגלית)
| זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925) | 
|
| 1926–1950 | פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950) | |
| 1951–1975 | תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975) | |
| 1976–2000 | בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000) | |
| 2001 ואילך | הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024) | |
23245322סלבדור לוריא
- זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
- זוכי פרס נובל אמריקאים
- זוכי פרס נובל יהודים
- זוכי פרס נובל איטלקים
- יהודים איטלקים
- מיקרוביולוגים אמריקאים
- מיקרוביולוגים יהודים
- יהודים אמריקאים
- סגל המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
- סגל אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין
- זוכי המדליה הלאומית למדעים
- זוכי מלגת גוגנהיים
- מהגרים מאיטליה לארצות הברית
- נפטרים ב-1991