תומאס סודהוף
תומאס סוּדהוֹף (Thomas Christian Südhof, בגרמנית נהגה "זידהוף"; נולד ב-22 בדצמבר 1955) הוא ביוכימאי אמריקאי-גרמני המוכר בעיקר בגלל מחקריו על העברה סינפטית. הוא פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד במחלקות לביולוגיה מולקולרית ולפיזיולוגיה של התא. ב-2013 קיבל פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה יחד עם ג'יימס רותמן ורנדי שקמן על מחקרו על תנועת בועיות.
ביוגרפיה
סודהוף נולד למשפחה גרמנית בגטינגן, וגדל שם ובהנובר, וסיים ללמוד בבית ספר שלימד בשיטת ולדורף ב-1975. למד רפואה באוניברסיטת אאכן, באוניברסיטת הרווארד ואחר כך באוניברסיטת גטינגן. הוא קיבל תואר דוקטור לרפואה (M.D.), וכן סיים את התזה שלו לדוקטורט מחקרי ב-1982 במכון מקס פלאנק. ב-1983 הוא התחיל לעשות את הבתר-דוקטורט שלו במעבדות של מייקל סטוארט בראון וג'וזף גולדשטיין באוניברסיטת טקסס בדלאס. במעבדות אלה הוא חקר את הקולטן של LDL, ובין היתר מצא את הבקרה של ביטוי הקולטן באמצעות כמות הכולסטרול. ב-1986 פתח מעבדה במרכז הדרום-מערבי לרפואה של אוניברסיטת טקסס (University of Texas Southwestern Medical Center), והחל לחקור את הנוירון הקדם-סינפטי. ב-2008 עבר סודהוף לאוניברסיטת סטנפורד, שם הוא ממשיך להיות חוקר בתחום מדעי המוח והמשיך במחקריו והרחיבם גם למרווח הסינפטי.
מחקר
בניגוד לחוקרים אחרים באותה תקופה, התמקד מחקרו של סודהוף בתפקיד של הנוירון הקדם-סינפטי. עבודות אלה עזרו להבין את התפקיד של הנוירון הקדם-סינפטי וכך גם להבין את הפעילות הסינפטית, וכן את ההיווצרות של הסינפסות. כתוצאה ממחקרים אלה, התקדמו המחקרים על מחלות פסיכיאטריות או הפרעות התפתחויות, כגון אוטיזם.
בשעת ירי, הנוירון הקדם-סינפטי משחרר וסיקולה המכילה נוירוטרנסמיטר. נוירוטרנסמיטר זה עובר למרחב הבין-סינפטי, ומשם נקלט בנוירון הפוסט-בינפטי. הידע שהיה על הנוירון הקדם-סינפטי היה שתעלות סידן קשורות לשחרור של הנוירוטרנסמיטר. סודהוף חקר את תהליך האיחוי של הוואזיקולה עם הממברנה, ואת ההשפעה של הסידן על התהליך. הוא מצא את החלבונים Munc-18 ו-RIM, שהכרחיים לתהליך של אקסוציטוזה ועובדים בשיתוף עם חלבוני SNARE. את התהליך הזה הוא חקר בנוירונים, אולם התהליך מתקיים גם בתאים אחרים.
סודהוף הראה שסידן נקשר לסינפטוטגמין (Synaptotagmin), וכך גורם לשחרור של הנוירוטרנסמיטר. הסינפטוטגמין הם משפחה של חלבונים הנמצאים על גבי הוואזיקולה, שקושרים בעזרת קשרים חשמליים סידן. הסידן נקשר גם לחלבונים על גבי הממברנה הציטופלזמטית, וכך יש קרבה פיזית בין הוואזיקולה לממברנה, המאפשר איחוי ביניהם. סודהוף גם חקר את חלבוני ה-Neurexin וה-Neuroligin הנקשרים לאורך המרווח הסינפטי. הסוגים השונים של ה-neurexin וה-neuroligin, יחד עם השילובים השונים מאפשרים ליצור מגוון רחב של מרווחים סינפטיים, המגבירים את השונות במוח והכרחיים לתפקוד נורמלי של המוח. מחקרים גנטיים הראו שתפקוד לא תקין של חלבונים אלה עלול להוביל לסכיזופרניה או לאוטיזם. עבודותיו עזרו בהבנת היווצרות והבקרה של החלבונים הללו.
פרסים והוקרה
בשנת 2002 נבחר סודהוף להיות חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, וב-2007 נבחר למכון לרפואה (Institute of Medicine). כמו כן, הוא חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. בשנת 2013 זכה סודהוף בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. באותה שנה זכה גם בפרס לסקר למחקר בסיסי ברפואה.
קישורים חיצוניים
- על תומאס סודהוף ב-Howard Hughes Medical Institute (באנגלית)
- תומאס סודהוף, באתר פרס נובל (באנגלית)
- על אודותיו באתר אוניברסיטת סטנפורד (באנגלית)
| זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925) | 
|
| 1926–1950 | פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950) | |
| 1951–1975 | תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975) | |
| 1976–2000 | בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000) | |
| 2001 ואילך | הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024) | |
21662800תומאס סודהוף