יוהנס אנדראס גריב פיביגר
לידה |
23 באפריל 1867 סילקבורג, דנמרק |
---|---|
פטירה |
30 בינואר 1928 (בגיל 60) קופנהגן, דנמרק |
ענף מדעי | מיקרוביולוגיה, אנטומיה פתולוגית |
מקום לימודים | אוניברסיטת קופנהגן |
מנחה לדוקטורט | רוברט קוך, אמיל אדולף פון ברינג |
מוסדות | אוניברסיטת קופנהגן |
פרסים והוקרה | פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1926) |
יוהנס אנדראס גריב פיביגר (בדנית: Johannes Andreas Grib Fibiger ; 23 באפריל 1867 - 30 בינואר 1928) היה רופא ופתולוג דני, פורץ דרך בעזרת מחקריו בנושאי הסרטן, שחפת ודיפתריה וחתן פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה לשנת 1926.
פיביגר מצא נמטודות מזן מסוים שלטענתו, היוו גורם לגידול סרטני בקיבת עכברים וחולדות ועל כך, קיבל את פרס נובל.[2]
קורות חייו
פיביגר נולד בסילקבורג דנמרק. אמו אלפרידה מולר, הייתה סופרת, ואביו כריסטיאן עמנואל אוגוסט פיביגר, היה רופא מקומי.
בשנת 1883, סיים יוהנס את לימודי התואר הראשון ובשנת 1890 הוסמך כרופא.
בשנת 1894, נישא לבת דודתו מתילדה פיביגר.[4]
קריירה
עם הסמכתו כרופא, החל התמחות בבית החולים, בהנחייתם של הפרופסורים רוברט קוך ואמיל פון ברינג. בתום ההתמחות סייע לפרופסור C.J.Salomenson במחלקת הבקטריולוגיה באוניברסיטת קופנהגן.[6]
במהלך השנים, עסק בתפקידים שונים במוסדות המתמחים בפתולוגיה ובקטריולוגיה.
בין התפקידים, נמנים 3 שנים בהן שירת כרופא צבאי בבית החולים למחלות זיהומיות בקופנהגן (במקביל, השלים את תזת הדוקטורט שלו), כהונה כפרוסקטור (מבתר גוויות לשם הדגמה) במכון לאנטומיה פתולוגית של האוניברסיטה וניהול המעבדה לבקטלריולוגיה קלינית של הצבא(1890-1905).[3]
מחקרו
בשנת 1907, בעת שניתח חולדות נגועות בשחפת, מצא גידולים סרטניים בבטן שלוש מהן. לאחר מחקר מעמיק, גילה שגידולים אלו ממאירים, לאחר זיהום רקמת בטן שנגרם על ידי זחל של תולעת נימית, נמטודה. התולעים זיהמו מקקים אשר נאכלים על ידי החולדות.
בשנת 1913 קיבל רשות להחדיר בעקביות גידולים קיבתיים בחולדות ועכברים על ידי הזנתם במקקים המזוהמים. בהופעת גרורות שנשלחו על ידי הגידולים הסרטניים, התווסף למחקרו הממצא שהסרטן נגרם על ידי רקמות גירוי.
עבודתו של פיביגר הובילה באופן מידי את הפתולוג היפני יאמגיווה קצוסבורו (Yamagiwa Katsusaburō) לייצר סרטן בחיות מעבדה על ידי צביעת גופם בזפת-פחם, הליך שאימץ אליו פיביגר.[5]
מחקר מאוחר יותר שנעשה, הציג שקיימת טעות בממצאי פיביגר והתולעים הנימיות אינן אחראיות על הגידול, אלא מחסור בוויטמין A הוא זה שגרם לסרטן בחולדות.
כיום, התולעים המיקרוסקופיות שגילה פיביגר נקראות בשפה מקצועית Gongylonema neoplasticum והן ידועות כמדמות התהוות של תאי גידולים סרטניים אך הן אינן סיבה לגידולים, כיוון שהן לא בעלות השפעה על תאים בריאים.
ממצאיו של פיביגר היו נחוצים להפקה של קרצינוגן כימי (גורם כימי מסרטן)-צעד משמעותי בפיתוח מחקרי הסרטן המודרניים.
ניסויו של פיביגר פרץ דרך לבאים אחריו בשימוש בחיות מעבדה לצורך השתלת תאים סרטניים, והוביל מדענים רבים ליצור קרצינוגן כימי לשימוש במחקרי הסרטן.[1]
קבלת הפרס המאוחרת
פיביגר הוא חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה לשנת 1926, אך קיבל את פרסו בשנת 1927.[7]
באותה שנה, בעת תהליכי המיון החליטה "ועדת פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה" שאף אחד מן המועמדים אינו עומד בקריטריונים שהוצבו בצוואתו של אלפרד נובל. ע"פ חוק שהציבה קרן נובל, במקרים מסוימים יכול הפרס להינתן שנה מאוחר יותר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יוהנס פיביגר, באתר NNDB
- ^ [1]
- ^ 3.0 3.1 יוהנס אנדראס גריב פיביגר-ביוגרפיה, באתר פרס נובל
- ^ [3]
- ^ 5.0 5.1 יוהנס פיביגר, באתר אנציקלופדית בריטניקה
- ^ [5]
- ^ פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה-1926, באתר פרס נובל
זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה | ||
---|---|---|
1901–1925 | פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925) | |
1926–1950 | פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950) | |
1951–1975 | תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975) | |
1976–2000 | בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000) | |
2001 ואילך | הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024) |
26401461יוהנס אנדראס גריב פיביגר