ברט זקמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברט זקמן
Sakmann.jpg
תרומות עיקריות
פיתוח שיטות המדגימות כי תעלות יונים קיימות בכל קרומי התא ומאפשרות לימוד תכונותיהם

ברט זקמןגרמנית: Bert Sakmann; נולד ב-12 ביוני 1942) הוא פיזיולוג תאים גרמני. הוא חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם ארווין נהר, בשנת 1991, על פיתוח שיטות המדגימות כי תעלות יונים קיימות בכל קרומי התא ומאפשרות לימוד תכונותיהם.[1] ברט זקמן היה פרופסור באוניברסיטת היידלברג והוא חבר מדעי אמריטוס במכון מקס פלאנק למחקר רפואי בהיידלברג, גרמניה. מאז 2008 הוא מוביל קבוצת מחקר אמריטוס במכון מקס פלנק לנוירוביולוגיה.[2][3][4]

חיים וקריירה

זקמן נולד בשטוטגרט, בנם של אנמרי (לבית שייפר), פיזיותרפיסטית, וברטולד זקמן, מנהל תיאטרון.[5]

זקמן נרשם לפולקסשול בלינדאו וסיים את הגימנסיה ווגנבורג בשטוטגרט בשנת 1961. הוא למד רפואה משנת 1967 ואילך בטיבינגן, פרייבורג, ברלין, פריז ומינכן. לאחר שסיים את בחינות הרפואה שלו באוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאנס במינכן, הוא הפך לעוזר רפואי בשנת 1968 באוניברסיטת מינכן, בעודו עובד כעוזר מדעי (עוזר וויסנשליכר) במכון מקס-פלאנק לפסיכיאטריה במינכן, במחלקה הנוירופיזיולוגית של אוטו דטלב קרויצפלדט. בשנת 1971 עבר ליוניברסיטי קולג' לונדון, שם עבד במחלקה לביופיזיקה בניהולו של ברנרד כץ. בשנת 1974 סיים את עבודת הדוקטורט שלו, תחת הכותרת "Elektrophysiologie der neuralen Helladaptation in der Katzenretina" ("אלקטרופיזיולוגיה של התאמת אור עצבי ברשתית החתול") בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת גטינגן.[2]

לאחר מכן (עדיין בשנת 1974) שב זקמן למעבדתו של אוטו קרויצפלדט, שעבר בינתיים למכון מקס פלאנק לכימיה ביופיזית בגטינגן. זקמן הצטרף לקבוצת הביולוגיה הממברנתית בשנת 1979.

בשנת 1990 קיבל תפקיד בפקולטה לרפואה למדעי הטבע באוניברסיטת היידלברג. שנה לאחר מכן הוא הפך לפרופסור מן המניין באוניברסיטה בפקולטה לביולוגיה בהיידלברג.

בשנת 1991 חלק זקמן את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם ארווין נהר. זקמן תרם חלק מכספי הפרס להקמת מפעל פרסים לכבודו של זוכה פרס נובל הבריטי סיר ברנרד כץ, שהיה מייסד תחום החקר החוץ תאי של התמסורת העצבית. הפרס ניתן לסירוגין למדענים צעירים בתחום מדעי העצב מגרמניה וישראל.[6]

פרס ברנרד כץ נוסד ב-1991 בידי פרופ' ברט זקמן שזכה בפרס נובל לרפואה באותה השנה ביחד עם ארווין נהר על הישגיהם בתחום תעלות היונים בקרום התא.

ב־2 ביוני 2009 הודיע פיטר גרוס, נשיא אגודת מקס פלאנק כי זקמן ישמש כמנהל המדעי של מכון מקס פלנק פלורידה, מתקן המחקר הביו-רפואי של הארגון באוניברסיטת פלורידה אטלנטיק ביופיטר, פלורידה.

זקמן הוא המייסד של חברת ברט-זקמן-סטיפטונג.

פרסים והוקרה

בשנת 1986 הוענק לו ולארווין נהר פרס לואיזה גרוס הורביץ מאוניברסיטת קולומביה. בשנת 1987 הוא קיבל את פרס לייבניץ של דויטשה פורשונגסגמיינשאפט, שהוא הכבוד הגבוה ביותר שהוענק במחקר הגרמני. בשנת 1991 הוא קיבל את פרס ראלף וו. ג'רארד במדעי המוח, את פרס הארווי ואת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה יחד עם נרה, איתו עבד בגטינגן.[2] הוא נבחר כחבר זר בחברה המלכותית (ForMemRS) בשנת 1994. ביוני 2009 קיבל זקמן תואר דוקטור לשם כבוד, בעצרת החגיגית של המושב ה-72 של חבר הנאמנים באוניברסיטה העברית.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברט זקמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Hamill, O. P.; Marty, A.; Neher, E.; Sakmann, B.; Sigworth, F. J. (1981). "Improved patch-clamp techniques for high-resolution current recording from cells and cell-free membrane patches". Pflügers Archiv: European Journal of Physiology. 391 (2): 85–100. doi:10.1007/BF00656997. PMID 6270629.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "Nobel autobiography". אורכב מ-המקור ב-15 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Betz, W.; Sakmann, B. (1971). ""Disjunction" of frog neuromuscular synapses by treatment with proteolytic enzymes". Nature New Biology. 232 (29): 94–95. doi:10.1038/newbio232094a0. PMID 4328253.
  4. ^ Betz, W.; Sakmann, B. (1973). "Effects of proteolytic enzymes on function and structure of frog neuromuscular junctions". The Journal of Physiology. 230 (3): 673–688. doi:10.1113/jphysiol.1973.sp010211. PMC 1350622. PMID 4352108.
  5. ^ "Bert Sakmann – Biographical, The Nobel Prize in Physiology or Medicine 1991". NobelPrize.org. Nobel Media AB. נבדק ב-15 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ שלמה פיוטרקובסקי, ד"ר אינה סלוצקי מאוניברסיטת תל אביב זכתה בפרס ברנרד כץ. הרצאת הזכייה תעסוק במחלת האלצהיימר., באתר ערוץ 7


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0