טו יויו
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
| לידה | 30 בדצמבר 1930 (גיל: 93) |
|---|---|
| ענף מדעי | רפואה |
| מקום מגורים |
 הרפובליקה העממית של סין |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי הארטמיצינין (אנ'), תרופה למלריה | |
טו יויו (במנדרינית: 屠呦呦; נולדה ב-30 בדצמבר 1930) היא רופאה סינית שהתמחתה בפרמקולוגיה ובטיפול התרופתי במלריה.
בשנת 2015 זכתה טו בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה על גילוי החומר ארטמיסינין, המשמש תרופה למלריה.[1] הגילוי היווה פריצת דרך בתחום הרפואה הטרופית ואפשר ריפוי של מיליוני בני אדם.
טו היא הסינית הראשונה שזכתה בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה וכן הראשונה מהרפובליקה העממית של סין שזכתה בפרס נובל במדעי הטבע. היא נולדה, התחנכה וביצעה את כל עבודתה המדעית בסין.
ביוגרפיה
טו נולדה בנינגבו בג'ג'יאנג שברפובליקה הסינית. ב-1955 החלה ללמוד כימיה רפואית בבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת בייג'ינג. לאחר מכן למדה רפואה סינית במשך שנתיים וחצי. לאחר לימודיה החלה טו לעבוד באקדמיה הסינית לרפואה.
טו יויו המשיכה בעבודתה גם בשנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה העשרים, כאשר החלה בסין מהפכת התרבות. באותה תקופה, גינו את המדענים בסין. עם זאת, נשיא וייטנאם הו צ'י מין שכנע את ראש ממשלת סין ג'ואו אנלאי לנסות לפתח תרופה למלריה, והוקמה במאי 1967 תוכנית סודית לפיתוח תרופה. במסגרת זו, טו נשלחה להאינאן לחקור חולי מלריה.
ב-1969, תקופה בה סרקו מדענים ברחבי העולם כבר חומרים רבים כדי לנסות לטפל במחלה עם הצלחה מוגבלת על בסיס כינין, עלה בראשה של טו רעיון לחפש חומרים פעילים של צמחי מרפא סיניים. ב-1971, החלו לטפל עם אחד החומרים הפעילים שעלו בסריקה, וטיפלו בעכברים שהודבקו במלריה היה לענה חד-שנתית (Artemisia annua), ששימש ברפואה הסינית לטיפול נגד חום, שהוא תסמין של מלריה. בהתחלה זיקקו את החומר בשיטה מסורתית של הרתחה והוא לא הצליח לטפל במחלה, אולם אז עלה הרעיון שזיקוק יעיל יותר עשוי לשפר את התגובה לתרופה. הם החלו לזקק אותו בעזרת קור והחומר הפעיל זוקק בצורה טובה והיה יעיל נגד המחלה בעכברים ובקופים, ונמצא יעיל מאוד. מאוחר יותר היא התנדבה להיות האדם הראשון שמודבק במחלה לצורך ריפויה.
ב-1971–1972 ביצעו מבחנים קליניים שגם הם נחלו הצלחה. ב-1972 בודדו במעבדתה את החומר הפעיל, וניתחו אותו בשיטות שונות ובהן ספקטרוסקופיית מסה[דרושה הבהרה], ספקטרופוטומטריה ועוד. מאוחר יותר מעבדתה שיתפה פעולה עם מעבדות נוספות לפענוח מבנה החומר באמצעות קרני X. ב-1973 יצרו נגזרות של החומר על מנת לבדוק מהם האתרים הפעילים שלו. עבודתה פורסמה ב-1977 בצורה אנונימית.[2]
ב-1980 היא קודמה לתפקיד חוקרת, לאחר תחילת הרפורמה בכלכלת סין. ב-1981 נערך כנס בבייג'ינג לחקר המלריה אליו הגיעו גם נציגים של ארגון הבריאות העולמי ושל האומות המאוחדות. כמה מחקרים על השימושים של הלענה הוצגו בכנס וזכו לתגובה אוהדת. בשנות ה-80 אלפי אנשים ברחבי סין רופאו באמצעות התרופה. בשנת 2001 קודמה לתפקיד של יועצת אקדמית לדוקטורנטים. כיום היא מכהנת כמדענית הראשית של האקדמיה הסינית.
פרסים והוקרות
- פרס לסקר ב-2011
- פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ב-2015
קישורים חיצוניים
- טו יויו, באתר פרס נובל (באנגלית)
- מרפואה סינית מסורתית לרפואה אמיתית ולפרס נובל, גליליאו, נובמבר 2015
- הרצאת פרס נובל שלה (בסינית) (עם תרגום לאנגלית)
- טו יויו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ איתי גל, זוכי פרס נובל לרפואה 2015: מגלי טיפולים נגד פרזיטים ומלריה, באתר ynet, 5 באוקטובר 2015.
- ^ Artemisinin antimalaria coordinating research group. Artemisinin: a novel sesquiterpene lactone. Chin. Sci.Bull. 1977; 3: 142
| זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925) | 
|
| 1926–1950 | פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950) | |
| 1951–1975 | תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975) | |
| 1976–2000 | בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000) | |
| 2001 ואילך | הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024) | |
32247365טו יויו