מלאכת ממחק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ממחק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלאכת ממחק
(מקורות עיקריים)
החלקת עור מהשערות שעליו
החלקת עור מהשערות שעליו
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ד עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ה עמוד ב', משנה, מסכת עירובין, פרק י', משנה י"ג
תלמוד ירושלמי תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב'.
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"א, הלכה כ"ז
שולחן ערוך שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ד, סעיף י"א; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ח, סעיפים כ"ה–כ"ז

מלאכת ממחק היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, מהותה - החלקת עורות מהשיער שעליהם על מנת להתאימם לשימוש.

המלאכה

מקור המלאכה במשכן, בו היו מסירים את שער העורות כדי להכין מהם את יריעות המשכן[1]. בתלמוד ירושלמי נאמר כי במשכן היו משייפים את העורות על עמוד כדי לרככם ולהחליקם[2].

בכלל המלאכה –

  • הממרט את הכנף[3]: יש המפרשים שמסיר את שיער הנוצה מן הקנה כדי להשתמש בשיער למילוי כרית[4], או לשימוש בקנה החלק לקליעת כובע[5], ויש מפרשים תולש נוצה מן הכנף שמחליקו[6]. האיסור הוא גם על החלקה חלקית, אף אם נותרו עדיין נוצות על העור.
  • המסתת אבן כדי להחליק את פניה[7].
  • המגרד בסכין או בצפורן נעל להחליקו[8] וכן המשייף ומחליק קורות[9]
  • המשפשף כלי כסף בחומר מלטש[10], המשחיז סכין להחליקו[11], או המסיר חלודה מן הכלי[12].

ממרח

ממרח היא תולדה של מלאכת ממחק. מהותה - החלקה ויישור של חומר רך במטרה להתאימו לשימוש האדם[13], כגון החלקת שעווה על מנת לסתום בה חור[14]. חומר רך ביותר, כמו שמן סמיך, אין בו איסור מירוח מן התורה, אך אמוראים נחלקו האם נאסר למורחו מדרבנן[15]: לדעת רב אסור, ואילו לשמואל מותר. להלכה נפסק כרב[16].

במסכת שבת[17] מבואר שיש איסור תורה בהנחת רטייה (תחבושת בד)[18] עם משחה קשה כשעוה[19] על פצע, בגלל הצורך למרוח את המשחה על הרטייה. בנוסף, במשנה נאסר מדרבנן אף להחזיר תחבושת שהונחה על המכה מערב שבת ונשמטה, אף שהמשחה כבר נמרחה, גזרה שמא יניח תחבושת חדשה. עם זאת, מותר לכהן להניח רטייה כזו בעת העבודה בבית המקדש בכדי שיוכל לעבוד, בהתאם לכלל אין שבות במקדש[20].

בברייתא נחלקו רבי יהודה וחכמים באיסור זה: לדעת חכמים מותר לכל אדם להחזיר רטיה על הפצע, ורבי יהודה אוסר זאת, ומתיר רק ליישבה על מקומה אם לא פרשה לגמרי.

בגמרא נפסקה הלכה כרבי יהודה. כמו כן אמר רב חסדא שהמחלוקת היא במקרה שהרטיה נפלה על גבי כלי (כגון על מיטה), אך אם נפלה על הקרקע אסור לדברי הכל להחזירה, שזה נחשב כנתינה ראשונית, אך מר בר רב אשי העיד שאביו רב אשי חלק על כך, ולדעתו המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים היא אם נפלה על גבי קרקע, אך אם נפלה על גבי כלי - מותר לכל הדיעות להחזירה, וכן נפסק בשולחן ערוך[21].

המלאכה באוכלים

שימוש בסבון בשבת - איסור ממרח

אין איסור ממחק וממרח מן התורה בדברי מאכל, אולם מדרבנן יש עיבוד באוכלין במקרה שהמירוח מאפשר את אכילת המאכל[22]. במקרה שהמירוח הוא רק בכדי ליפות את המאכל מותר למרח מעיקר הדין, אולם הפוסקים כתבו שהנמנע מלמרח מאכל שדרכו להחליק בכדי ליפותו - תבוא עליו הברכה[23]. במקרה שמטרת המירוח היא לאפשר פריסה רחבה של המאכל, כגון מירוח תפוחים מבושלים על הלחם או שומן וחמאה - מותר לכתחילה[24].

סבון

כאמור, מדרבנן אסרו למרוח גם שמן קרוש (כמו וזלין למשל), גזירה שמא יבוא למרוח שעווה. בהתאם לכך יש שאסרו לרחוץ ידים או כלים בסבון מוצק. בסבון נוזלי - התירו רוב הפוסקים[25], אולם רבי משה פיינשטיין אסר[26].

תולדת מפרק

ערך מורחב – מפרק

ישנה דעה שאיסור חליבה הוא תולדה של מלאכת ממחק[27]. מכיון שהחולב ממחק את דד ומחליקו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רש"י, מסכת שבת, דף ע"ג עמוד א', ד"ה הצד
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב' הובא ברבינו חננאל רמב"ן ותוספות רא"ש שבת דף עה עמוד ב.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ד עמוד ב'
  4. ^ פירוש רש"י
  5. ^ ריטב"א וכן משמעות רש"י ד"ה משום מחתך. נשמת אדם כלל לד סעיף ב. אבל לצורך השיער פטור משום מלאכה שאינה צריכה לגופה
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י"א, הלכה ו'
  7. ^ תוספות, מסכת שבת, דף ע"ה עמוד ב', ד"ה והמסתת
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"א עמוד א' וברש"י שם ד"ה אבל לא ישן שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ב, סעיף ח'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ה עמוד ב' לגירסת רבינו ירוחם תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק יד, רש"י, מסכת שבת, דף ק"ג עמוד ב', ד"ה המגרר. וברש"י, מסכת שבת, דף ע"ד עמוד ב', ד"ה חייב
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ' עמוד א' לפירוש רש"י, שם וראה משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ג, הלכה ז'
  11. ^ משנה ברורה, סימן שכ"ג, סעיף קטן מ'. המדובר בליטוש בעץ. אם מחדדו במשחזת עובר משום מכה בפטיש
  12. ^ תהלה לדוד סימן שכג סעיף קטן יז
  13. ^ לנוחות השימוש ולא לשם נוי בלבד. מאירי שבת עה, ב
  14. ^ משנה, מסכת שבת, פרק כ"ב, משנה ג'.
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ו עמוד ב'.
  16. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ד, סעיף י"א.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ה עמוד ב'.
  18. ^ רש"י, מסכת זבחים, דף י"ח עמוד א', ד"ה רטיה פירוש המשניות לרמב"ם הובא בביאור הלכה, סימן שכ"ח, סעיף כ"ה
  19. ^ ספר הערוך ערך איספלנית, ר"ש כלים פרק כח משנה ג, וכן משמע במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י"א, הלכה ו'
  20. ^ משנה, מסכת עירובין, פרק י', משנה י"ג.
  21. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ח, סעיף כ"ו
  22. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם שכא
  23. ^ רמ"א וביאור הלכה, סימן שכ"א
  24. ^ מגן אברהם סימן שכא ס"ק כט בשם הגהות סמ"ק, משנה ברורה, סימן שכ"א, סעיף קטן פ"א
  25. ^ שמירת שבת כהלכה פרק יב הערה כז
  26. ^ שם בשם אגרות משה או"ח סימן קיג שכתב שיש להמנע מלהשתמש גם "בבורית שהוא לח במים"
  27. ^ רבינו תם בתוספות, מסכת שבת, דף ע"ג עמוד ב', ד"ה מפרק ור"י חולק על כך - שם.