סיגד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מהללה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בחג של ביתא ישראל. אם התכוונתם לצייר ישראלי, ראו אליהו סיגד.
הסיגד
סיבה אירוע בתנ"ך: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹקֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹקֵיהֶם."[1]
מנהגים תענית, מתן תורה, גאולה ומשיח
מתקשר עם יום הכיפורים, סוכות, הקהל, ספירת העומר, שבועות
מועד
תאריך

כ"ט בחשוון ה'תשפ"ה

יום שבת 30 בנובמבר 2024

סִיגְד (בגעז: ስግድ, "סגידה") שמו העממי של חג המֶהֶללַה (ምህልላ, "תחינה"); הנקרא גם עמתה סו (ዐመተ ሰወ, "יום הקיבוץ"), הוא אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל. החג חל חמישים יום אחרי יום הכיפורים הנקרא אסתרי, בתאריך כ"ט בחשוון. הסיגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות, ובמרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל למעמד הר סיני, ומנהלים אותו כהני הקהילה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה שאותו קיימו עזרא ונחמיה בירושלים בימי שיבת ציון, כמתואר בפרקים ח'-י' של ספר נחמיה.

בישראל התקבל המנהג לערוך את טקס הסיגד בטיילת ארמון הנציב, המשקיפה אל הר הבית בירושלים, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כחג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.[2]

שם החג וזמנו

המהללה חל בערב ראש חודש שהוא גם צום המאליא החודשי.[3] בעבר היה מועד החג בכ"ט בכסלו, אך לאחר רפורמה שהתרחשה בלוח השנה של ביתא ישראל באמצע המאה ה-19 הוא הועבר לכ"ט בחשוון, 50 יום אחר אסתסרי (יום הכיפורים).[4]

השם "מהללה" משמעותו תחינה או תחנון, ומבדיל את החג מתפילות ימות הצום האחרים הנקראים 'סומא'.[5] השם העממי "סיגד", או סֶגדֶת, המתפרש כ"יום עבודת ה'", סגידה, שימש בעבר אחד הכינויים ליום הכיפורים[6] וממנו ירש את השם. שם נוסף לחג הוא עמתה סו שמשמעותו, "יום הקיבוץ".[7] שמות אלו מעידים כולם על אופי החג.

באתיופיה לעיתים היו דוחים את החג בכמה ימים, אם כדי להבדילו מימי המהללה הנוצריים - צומות הנוצרים - ואם בשל חפיפתו את השבת; כאשר נפל ביום שישי היה מוקדם ליום חמישי, וכאשר חל בשבת היה נדחה ליום ראשון.

קביעת החג

קיימות מספר מסורות לגבי זמן ונסיבות קביעת החג. למרות ההבדלים ביניהן, המסורות כולן מדגישות כי החג נקבע בהשראת העצרת שקיימו עזרא ונחמיה לחידוש הברית בין עם ישראל ואלוקיו בימי שיבת ציון, וכי מטרתו הייתה בראש ובראשונה להגן על הקהילה ולשמר את זהותה בימים קשים של מלחמות, רדיפות והתבוללות[8] באמצעות שיבה למעמד הר סיני וקבלת התורה.[9]

  1. על פי אחת המסורות, החג נקבע בזמן תקופתו של הקיסר האקסומי גברה מסקל, עם תום הלחימה בין האימפריה החבשית לממלכת הגדעונים, בראשית המאה ה-6. מלחמות אלו, שהחלו בעקבות הכרזתו של הקיסר עזנה על האימפריה החבשית כעל מדינה נוצרית, בשנת 325, כללו את מלחמת האזרחים שפרצה בין המתנצרים לבין היהודים אשר התנגדו למגמת ההתנצרות וכונו בפי המשטר בשם "ביתא ישראל", ואת המלחמות העוקבות שהתנהלו בין הצדדים לאחר קום ממלכת הגדעונים.[10] המלחמות הגיעו לקצן רק עם עליית גברה מסקל לכס הקיסרות, תקופה בה שררו יחסים טובים בין החבשים ליהודים שבראשם עמד המלך גדעון. לפי המסורת, סיום המלחמות הארוכות, שגרמו לסבל רב ולמספר רב של הרוגים בקרב היהודים, הביא את המלך גדעון לציין את יום סיום האיבה כיום מיוחד, ולכהנים עזריה וצדוק לקבעו כחג לדורות, שיהיה יום הודאה לה' על הנסים שעשה לעדה, כמו גם יום חידוש הברית בין עם ישראל לאלוקיו.[11]
  2. לפי מסורת שנייה, נקבע החג על ידי כהנים ונזירים במאה ה-15, בתקופה של רדיפות קשות. מטרת החג לפי מסורת זו, הייתה 'לרכך את לב המלכים האתיופים'.[11]
  3. מסורת אחרת טוענת כי החג נקבע במאה ה-15, כחלק ממאמציו של אבא צברה להרחיק את עדת ביתא ישראל מהשפעת הנוצרים.[12]

האזכור הראשון לחג נמצא במקורות נוצריים מהמאה ה-15.[13][14]

משמעות החג

החג משמש כבניין קומה נוספת על חשבון הנפש הפרטי של יום הכיפורים. ביום זה מוסיפים לחשבון הנפש הפרטי את הפן הציבורי, ובהתקהלות המונים מכריזים על חידוש הברית עם ה' ומתפללים על המשכיות האמונה ובוא הגאולה השלמה.

הרב שרון שלום מקהילת ביתא ישראל מציין חמש נקודות משמעותיות בחג:

  • הזכרת מתן תורה וחיזוק הקשר של הציבור עם התורה
  • חידוש הברית עם ה' כפי שעשו העולים בימי עזרא
  • עידוד הקהילה לשמירה על הזהות היהודית והמצוות למרות הקושי והבידוד מיתר העם
  • יום צום, חזרה בתשובה ותחינה לישועה משמים
  • יצירת אחדות בקהילה

מהלך החג באתיופיה

באתיופיה היה נהוג להתחיל בהכנות לחג ימים רבים לפניו. תושבי כפרים נידחים היו מתקבצים לכפרים היהודיים הגדולים ומתארחים אצל קרובי משפחתם או אצל תושבים מקומיים, כדי לקיים עצרת המונית.

ערב החג

יום לפני החג היה נהוג להיטהר ולהכין את מלבושי החג. בנוסף, יום לפני החג, או מוקדם בבוקר החג, היו הכהנים בסיוע גברים אחדים, שוחטים כבשים ופרות שישמשו לתפילה ולשבירת הצום. נוסף על כך, נהגו הכוהנים לבחור הר שיתאים לטקס ולוודא שהוא נקי וטהור מעצמים גדולים ומקברים.[15] הבחירה בהר נעשתה משתי סיבות: לשם הגברת הדמיון למעמד הר סיני ומתוך אמונה שמקום גבוה הוא טהור יותר וששורים בו שכינה וחסד.[16] אחרי בחירת ההר המתאים הקימו הכוהנים סביב פסגתו מעגל אבנים והכינו שולחן מיוחד למצהף קדוס.

ליל ובוקר החג

בערב החג היה נהוג להתפלל תפילות מיוחדות במסגיד, וביום החג, שהיה גם יום צום, נהגו אנשי הקהילה להשכים קום, לטבול בנהר וללבוש בגדי חג. לאחר מכן התאסף הקהל במסגיד. בני הקהילה נהגו לשאת בחג תפילות רבות, רובן לסיום הגלות ולשיבה לירושלים.

אז היו הכהנים מוציאים את ספר האורית מן ההיכל שבו שכן, כשהם מלווים בקריאות שמחה של החוגגים. אחר הוצאת הספר החלו החוגגים לצעוד לעבר ההר הנבחר, ובראשם הכהנים והשמגלוּץ',[17] זקני העדה, הנושאים את האורית. אנשים מן הקהל נהגו לא פעם לטפס במעלה ההר כשעל ראשיהם אבנים או ספרי קודש.[15]

קריאה מהמצהף קדוס

בהגיעם לפסגת ההר היו הכהנים מוציאים את האורית מהבד העוטף אותו והקהל ליווה אותם בשירה. ברגע זה קיבל הטקס סבר חמור יותר; הכהן הגדול של היישוב היה נכנס למתחם המגודר - צעד סמלי הדומה לכניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש - ומתחיל בקריאת מקטעים מן המצהף קדוס, המספרים על התגלות האלוקים בהר סיני למשה רבנו - פרשת הסנה הבוער ומעמד הר סיני -, ועל טקס האֲמָנָה - טקס חידוש הברית בין העם לאלוקיו בתקופת נחמיה - ואת פרשת הברכות והקללות מספר ויקרא, ופרקים נוספים מספר מלכים, ירמיהו, ישעיהו, דניאל ותהילים. הקריאה בפרקים נעשתה בשפת געז ותורגמה במקביל לשפת ההמון - אמהרית או טיגראינית. הקהל היה חוזר על המילים כשהוא פורס ידיו לעבר השמים, מעשה המציין את קבלת חוקי התורה.

בתום חלק זה של החג, היו בני הקהילה מתוודים על חטאיהם, כשהם פורשים ידיהם כלפי מעלה וכורעים ומשתחווים. בסיום הטקס היו תוקעים בחצוצרות ומביעים את הרצון לחגוג בשנה הבאה בירושלים.

סיום החג

לאחר מכן היו יורדים מן ההר וצועדים חזרה אל הכפר בשירה וריקודים, ומתכנסים שוב במסגיד, שם נהגו הכוהנים להכות בתוף ולרקוד ולשיר עם האורית.[15] בכפר היו מקיימים סעודת מצווה חגיגית לחתימת היום. אף על פי שטקסי החג נערכו ביום אחד, נהוג היה בקרב העם לחגוג ולשמוח משך כמה ימים לאחריו. נזירי העדה, לעומת זאת, נהגו לפרוש בתום היום המקודש לתקופת התבודדות.[18]

בישראל

נשיא המדינה יצחק הרצוג בטקס התפילה המרכזי לציון חג הסיגד , חגה המרכזי של העדה האתיופית בישראל, כ״ט בחשוון תשפ"ג

מקום טקס הסיגד

טקסי הסיגד הראשונים בישראל נחוגו בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר אירועי החג בשנת 1982 אף נערכו בהשתתפות הנשיא יצחק נבון.[19] העצרת המרכזית והתפילות נערכו במקומות שונים עד שהתקבע המנהג לערכם בהר ציון, ולקיים בסיומם תהלוכה לעבר כותל המערבי בליווי שירה ותפילות. חוסר הנחת של הכהנים מן המעבר בסמוך לכנסיות הרבות שבהר ציון הוביל להחלטה לנהל את טקס החג באזור טיילת גבריאל שרובר (טיילת ארמון הנציב), שם מתכנסים כיום בני העדה האתיופית. במסורת חדשה החלו חניכי תנועות הנוער בני עקיבא והנוער העובד והלומד לצעוד אחר ירידת הכוהנים מן ההר אל הכותל המערבי, בתהלוכה המלוּוה בשירה ובריקודים. מתכונת החג בישראל שונה מזו שהייתה נהוגה באתיופיה, ולמעט התהלוכה המשותפת והתפילות, רבים מן המנהגים מצוינים באופן סמלי בלבד.

חוק חג הסיגד

ב-30 ביוני 2008 אישרה הכנסת את חוק חג הסיגד, ה'תשס"ח-2008, שהוצע על ידי חבר הכנסת אורי אריאל מן האיחוד הלאומי, בשיתוף חברי כנסת מש"ס, מרצ, העבודה והליכוד.[20] החוק קובע כי חג הסיגד יצוין על ידי המדינה בכ"ט בחשוון, בעצרת מרכזית שתאורגן על ידי משרד התרבות והספורט ובפעילויות חינוכיות שייוחדו לחג הסיגד על ידי שר החינוך. כמו כן נקבע בחוק כי יום הסיגד הוא יום בחירה. נוסח הצעת החוק התבסס על נוסח חוק יום ירושלים.[21] בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "אימוץ החג על ידי הכנסת ועל ידי מדינת ישראל יאפשר את שימורה של מסורת עתיקת יומין ויתרום לתחושת ההזדהות והמעורבות של בני הקהילה האתיופית בחברה הישראלית".[22] עוד קובע החוק, כי אם יחול יום כ"ט בחשוון ביום השבת, יוקדם החג ליום חמישי, כ"ז בחשוון.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שושנה בן דור, הסיגד של ביתא ישראל, חג חידוש הברית, האוניברסיטה העברית, תשמ"ה
  • אהרן זאב אשכולי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק וראובן מס, תשל"ג
  • רחל שרעבי, ממקום קטן למקום גדול – חג הסֶגְד באתיופיה ובישראל, הוצאת כרמל, ה'תשפ"ג, 2023.
  • Wolf Leslau, Falasha Anthology, Yale University Press, 1951
  • Kay Kaufman Shelemay, "Seged, a Falasha Pilgdmage Festival", Musica Judaica, Vol. lII, 1, pp. 42-62.
  • Jon G. Abbink,"Segd Celebration in Ethiopia and Israel: Continuity and Change of a Falasha Religious Holiday", Anthropos, Vol. 78, 1983, pp. 789-810
  • Kay Kaufman Shelemay, Music, Ritual, and Falasha History, Michigan State University Press, 1986, מסת"ב 9780870132742
  • Shoshana Ben-Dor, "The Sigd of Beta Isarel: Testimony To A Community In Transition" in Michael Ashkenazi and Alex Weingrod (Editors), Ethiopian Jews and Israel, Transaction Publishers, 1987, מסת"ב 9780887381331, p. 140 - 159
  • James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: A History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania Press, 1992, מסת"ב 9780812231168

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: סיגד
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: תפילת נְאוּ נְסַגֶדֶ לחג הסיגד
עיינו גם בפורטל:
פורטל ביתא ישראל

הערות שוליים

  1. ^ ספר נחמיה, פרק ט', פסוקים א'-ג'
  2. ^ חוק חג הסיגד, ה'תשס"ח-2008, ס"ח 2164, מיום 9 ביולי 2008
  3. ^ מאליא היא מילה באגאו ופירושה "האמצעים אשר עוזרים לשמור". ראו, Leslsu, Anthology, p. xxxiii
  4. ^ הרפורמה בלוח השנה מיוחסת לנזיר אבא וואדג'ה ראו Quirin, p. 156
  5. ^ שלמיי 1989, עמוד 102
  6. ^ אהרן זאב אשכולי, "ההלכה והמנהג בין יהודי חַבָּשׁ (הפָלָשים) לאור ההלכה הרבנית והקראית", תרביץ ז' (תרצ"ו), עמ' 132
  7. ^ Kay Kaufman Shelemay ,Music, Ritual, and Falasha History, p. 49
  8. ^ שושנה בן-דור 1985, עמוד 142
  9. ^ שלמיי 1989, עמוד 65
  10. ^ מלחמת האזרחים גרמה להגירת היהודים מאקסום דרומה, אל עבר הרי סמין ואגם טאנה, אזור שהקימו בו, תחת הנהגתו של פינחס, ממלכה עצמאית.
  11. ^ 11.0 11.1 שושנה בן דור, 1985, עמוד 141
  12. ^ Michael Ashkenazi & Alex Weingrod, Ethiopian Jews and Israel, p. 141 – 142
  13. ^ Quirin, Evolution, p. 149
  14. ^ סטיבן קפלן, "לתולדות ביתא ישראל (הפאלאשים)", פעמים 15, תשמ"ג 1983, עמ' 116
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 שלמיי 1989, עמוד 50
  16. ^ שלמיי 1989, עמוד 40
  17. ^ השמגלוּץ' - התקווה לפתרון סכסוכים בקהילה האתיופית? - מתוך עלון המידע והמחקר, באתר הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, 20 בפברואר 2020
  18. ^ שלמיי 1989, עמוד 49
  19. ^ הפלאשים ציינו את יום ה"סיגד"; רב העדה: אנחנו אחרוני הציונים, דבר, 16 בנובמבר 1982
  20. ^ אושר בכנסת: חג הסיגד יצוין במערכת החינוך, 1 ביולי 2008, ynet
  21. ^ הכנסת השבע עשרה, מושב שלישי, פרוטוקול מס' 401 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, י"ב באדר ב' ה'תשס"ח (19 במרץ 2008)
  22. ^ הצעת חוק חג הסיגד, התשס"ח-2008


חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב
ימים מיוחדים שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ראש השנה למלכים ולרגלים • ספירת העומר • בין המצרים
תעניות חובה צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב
תעניות אחרות יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו
מועדי עדות יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • סהרנה • מימונה • תענית כ' בסיוון
פורטל שבת ומועדי ישראל

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36323935סיגד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סיגד&oldid=2302782"