הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כרזת מחאה הרומזת לכך שמעשה הטבח בפיגועים הוא המשך של השואה

הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה היה פיגוע התאבדות שאירע בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, ב-18 ביולי 1994, כאשר טרוריסט לבנוני פוצץ מטען נפץ שהוטמן במכונית תופת, רצח 85 איש ופצע 330. הפיגוע היה אחד משני פיגועים שהתבצעו בארגנטינה בשנות ה-90 של המאה ה-20 נגד מטרות ישראליות ויהודיות, ונחשב לאחד הפיגועים הקשים ביותר שבוצעו על אדמת ארגנטינה. ארגון חזבאללה, אף שלא לקח אחריות לפיגוע, טען כי הוא בוצע בתגובה לחיסולו של עבאס מוסאווי בידי צה"ל בפברואר 1992.

על פי חקירת המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים סוכל פיגוע שלישי, מכיוון שאיראן וחזבאללה חששו שלוחמי "המוסד" הצליחו לעלות על עקבותיהם.

הפיגוע

הפיגוע בבניין הקהילה היהודית (בניין AMIA) בבואנוס איירס בירת ארגנטינה, אירע בשעה 9:53 לפי שעון ארגנטינה. לפי דו"ח המודיעין הארגנטינאי מחבל מתאבד לבנוני בן 25 בשם איברהים חוסיין ברו, פוצץ מטען של כ-400 ק"ג חומר נפץ שהוטמן במכונית תופת (מכונית מסחרית מסוג רנו טרפיק) בחזית הבניין. בכביש נפער מכתש גדול, והפיצוץ גרם לקריסת החזית הקדמית של הבניין ולנזקים רבים בבניינים סמוכים וברכוש שהיה בסביבה.

מבצעי הפיגוע פעלו מתוך תשתית מבוססת של חזבאללה בקהילה המוסלמית-שיעית במשולש הגבולות בין ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי. באזור מתגוררת קהילה לבנונית שחלקה שוהה שם באופן בלתי חוקי, וחלקה תומך בחזבאללה. המחבל, ששניים מאחיו נהרגו בעימותים כנגד צה"ל בלבנון, חדר למדינה כשבוע לפני הפיגוע דרך משולש הגבולות הפרוץ, בליווי סייעני חזבאללה המתגוררים באזור זה. על פי הדו"ח הסיבה העיקרית לעריכת הפיגוע דווקא בארגנטינה, הייתה החלטה חד-צדדית של ממשלת ארגנטינה, לבטל חוזים לאספקת טכנולוגיה גרעינית וחומרים גרעיניים, שנחתמו בשנתיים שקדמו לכך עם איראן.

חקירת הביון הארגנטינאי

לאחר עשור של חוסר מעש ואף ניסיון למסמס ולהכשיל את החקירה בממשלה בראשותו של נשיא ארגנטינה, קרלוס מנם, מינה נשיא ארגנטינה החדש, נסטור קירשנר, את התובע הכללי אלברטו ניסמן לעמוד בראש החקירה, ומאז נכנסה החקירה להילוך גבוה. שירות הביון הארגנטינאי SIDE בשיתוף עם ה-CIA האמריקאי ו"המוסד" הישראלי נכנס לעובי הקורה, והוציא דו"ח מפורט שבו הוטלה אשמה על בכירים איראניים ואנשי חזבאללה ששימשו כגוף מבצע. על פי הדו"ח, שפורסם בסוף שנת 2002, קיימת אחריות אישית למנהיגי איראן, שירות המודיעין שלה כגוף מכווין ומסייע ועל ארגון חזבאללה כגוף ביצועי שלה. המסמך נוקב בשמות של עשרות בכירים איראניים, אנשי חזבאללה וסייענים מקומיים שהיו מעורבים בייזום, תכנון ובביצוע הפיגוע. הדו"ח גם מטיל על איראן וחזבאללה גם אחריות לפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-17 במרץ 1992. עוד נאמר בדו"ח כי ארגנטינה מתייחסת לחזבאללה כאל "ארגון בעל מאפיינים של ארגון טרור", משום שההוכחות הרבות שהצטברו בתיק החקירה תומכות בהגדרה זאת.

עם האחראים לפיגוע נמנים בדו"ח חברי הצמרת המדינית של איראן:

  • עלי ח'מנאי, מנהיגה של איראן ואכבר האשמי רפסנג'אני, נשיא איראן, שמואשמים בקבלת ההחלטה להוצאת הפיגוע אל הפועל.
  • שר המודיעין האיראני, עלי פלחיאן, שהורה לחזבאללה לבצע את הפיגוע, כדי לטשטש את מעורבות איראן בעניין.
  • האדי סולימנפור, שגריר איראן בארגנטינה בזמן הפיגוע.
  • מחסן רבאני, שכיהן כנספח התרבות בשגרירות איראן בארגנטינה ומואשם כי שימש כקצין המודיעין ו"קצין המבצעים" של הפיגוע.
  • עימאד מוע'ניה אחד מראשי חזבאללה, ששימש כראש הזרוע הצבאית של החזבאללה, הואשם בדו"ח כאחראי המבצעי לפיגוע.

סימנים מזהים רבים של ביטול שגרה נרשמו אצל הנציגים האיראנים. במועד הפיגוע שגרירי איראן בארגנטינה, בצ'ילה ובאורוגוואי נעדרו ממקומות שירותם. בימים שקדמו לפיגוע נרשמו שיחות טלפון רבות בין גורמים איראניים וגורמי חזבאללה בארגנטינה, לבין לבנון ואיראן. לאחר הפיגוע הוקלט טלאל חמיה, סגנו של עימאד מוע'ניה, בשיחה עם מוע'ניה כשהוא מביע שמחה על הצלחת "הפרויקט שלנו בארגנטינה", ולועג למערכת הביטחון הישראלית על כך שלא הצליחה למנוע את הפיגוע[1].

צוי מעצר בינלאומיים

בעקבות פנייה של התובע הכללי של ארגנטינה, הוציא האינטרפול צווי הסגרה בינלאומיים נגד חמישה בכירים איראניים ובכיר בחזבאללה בשל מעורבותם בפיגוע. המבוקשים הם: עלי פלחיאן - שר המודיעין והביטחון, מחסן רזאא'י - מפקד "משמרות המהפכה". אחמד וחידי - מפקד "כוח אלקדס", אחמד ריזא אסע'רי - מזכיר שלישי בשגרירות האיראנית בבואנוס איירס, מחסן רבאני - נספח התרבות האיראני בארגנטינה ועימאד מוע'ניה - ראש מודיעין החוץ של חזבאללה, וסגנו הצבאי של חסן נסראללה. כנגד שני בכירים נוספים, שהוכרזו כמבוקשים על ידי הממשלה הארגנטינאית: אכבר האשמי רפסנג'אני, נשיא איראן, ועלי אכבר ויליאתי, שר החוץ, לא הוצאו צווי הסגרה בינלאומיים על ידי האינטרפול בשל שיקולים פוליטיים. איראן הכחישה כל קשר לפיגועים, וטענה שטביעות האצבעות של "המוסד" הישראלי ניכרות בדו"ח, ונציג איראן באינטרפול אף איים להוציא צו מעצר בינלאומי כנגד אלברטו ניסמן, התובע הכללי של ארגנטינה.

מהדו"ח עולה עוד כי המשטר האיראני משתמש בפעולות טרור בדפוס פעילות קבוע ובאופן שיטתי להשגת יעדיו. הדו"ח מאזכר במיוחד שלושה אירועים שבהם חיסל המשטר האיראני את מתנגדיו בגרמניה, בשווייץ ובצרפת:

ב-21 באוגוסט 2003 עצרה בריטניה בתחומיה את האדי סולימנפור, שגריר איראן לשעבר בארגנטינה[2], אך חודשיים לאחר מכן הוא עדיין הוחזק בבריטניה ולא הוסגר, לאחר שזו טענה כי ארגנטינה לא העבירה מספיק ראיות לבסס את טענותיה[3]. בסופו של דבר השגריר לשעבר שוחרר מחוסר ראיות ולא הוסגר.

ב-16 בדצמבר 2008 הורה בית משפט בארגנטינה להחרים נכס השייך לדיפלומט אירני, החשוד במעורבות בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה, ולהשתמש בכסף שיתקבל ממכירת הנכס במכירה פומבית לפיצוי אחד הניצולים מהפיגוע. ארגנטינה ביקשה שוב מאיראן להסגיר את הדיפלומט וחשודים נוספים, בהם נשיא אירן לשעבר אכבר האשמי רפסנג'אני.

בתחילת יוני 2009 ביקש שופט ארגנטינאי מהאינטרפול להוציא צו מעצר בינלאומי כנגד סמואל סלמאן, קולומביאני ממוצא לבנוני, שחשוד במעורבות בפיגוע, ונמלט מארגנטינה ללבנון שבוע אחרי הפיגוע[4].

התפתחויות בחקירת הפיגוע לאחר 2009

בספטמבר 2009 מונה אחמד וחידי, ממתכנני הפיגוע, לשר ההגנה של איראן. ב-1 ביוני 2011 הורתה בוליביה לוואחידי לעזוב באופן מיידי את שטחה, לבקשת שכנתה ארגנטינה, לאחר שהוזמן באופן רשמי למדינה[5].

ביולי 2011 הודיעה איראן כי היא מוכנה לשתף פעולה עם ארגנטינה בחקירת הפיגוע. בתגובה אמר התובע הארגנטינאי: "אם האיראנים והממשלה שלהם מוכנים לשתף פעולה ישנה רק דרך אחת - הסגרת כל החשודים והפסקת מתן הצהרות ריקות שלא תורמות כלום".

במרץ 2012 הודיעו גורמים משפטיים בארגנטינה כי הנשיא קרלוס מנם שכיהן בתקופת הפיגוע ובכירים נוספים יועמדו לדין בשל חלקם בטיוח הפיגוע[6].

ב-2013 ניסתה נשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר להקים ועדה "לחקר האמת" במשותף עם איראן, אך בית המשפט מנע זאת. בינואר 2015 האשים התובע שמונה לחקור את הפרשה, אלברטו ניסמן, את קירשנר בניסיון לטייח את החקירה כדי לשפר את היחסים עם איראן. לטענתו פעלה קירשנר כדי להסיר את צווי המעצר נגד האיראנים החשודים במעורבות בפרשה, בתמורה להקלות בייבוא נפט מאיראן[7]. ב-18 בינואר נמצא ניסמן מת כשהוא ירוי בראשו בביתו שבבואנוס איירס, שעות לפני שהיה אמור להעיד על הפרשה בפני הקונגרס.[8].

לאחר מותו של ניסמן מונה השופט דניאל רַפֲֶקַאס, מומחה לזכויות אדם, לחוקר בתיק.

בתחילת אוגוסט 2016 הסכים בית משפט בארגנטינה לחדש את בדיקת חומר החקירה שהכין ניסמן נגד קירשנר.[9]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים