הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה
| מקום |
בואנוס איירס,  ארגנטינה |
|---|---|
| מבצע |
 חזבאללה |
הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה AMIA היה פיגוע התאבדות שאירע בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, ב-18 ביולי 1994, כאשר טרוריסט לבנוני פוצץ מטען נפץ שהוטמן במכונית תופת, רצח 85 איש ופצע 330. הפיגוע היה אחד משני פיגועים שהתבצעו בארגנטינה בשנות ה-90 של המאה ה-20 נגד מטרות ישראליות ויהודיות, ונחשב לאחד הפיגועים הקשים ביותר שבוצעו על אדמת ארגנטינה. ארגון חזבאללה, אף שלא קיבל אחריות לפיגוע, טען כי הוא בוצע בתגובה לחיסולו של עבאס מוסאווי בידי צה"ל בפברואר 1992.
על פי חקירת המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים סוכל פיגוע שלישי, מכיוון שאיראן וחזבאללה חששו שלוחמי "המוסד" הצליחו לעלות על עקבותיהם.
הפיגוע
בעקבות תקיפת בסיס האימונים של חזבאללה בעין דרדרה ומבצע עוקץ ארסי, במהלכו נחטף מוסטפא דיראני מביתו בלבנון בידי סיירת מטכ"ל, ביצע חזבאללה ב-18 ביולי 1994 את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה[1]. הפיגוע בבניין הקהילה היהודית (בניין AMIA - Asociación Mutual Israelita Argentina) בבואנוס איירס בירת ארגנטינה, אירע בשעה 9:53 לפי שעון ארגנטינה. לפי דו"ח המודיעין הארגנטינאי מחבל מתאבד לבנוני בן 25 בשם איברהים חוסיין ברו, פוצץ מטען של כ-400 ק"ג חומר נפץ שהוטמן במכונית תופת (מכונית מסחרית מסוג רנו טרפיק) בחזית הבניין. בכביש נפער מכתש גדול, והפיצוץ גרם לקריסת החזית הקדמית של הבניין ולנזקים רבים בבניינים סמוכים וברכוש שהיה בסביבה.
מבצעי הפיגוע פעלו מתוך תשתית מבוססת של חזבאללה בקהילה המוסלמית-שיעית במשולש הגבולות בין ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי. באזור מתגוררת קהילה לבנונית שחלקה שוהה שם באופן בלתי חוקי, וחלקה תומך בחזבאללה. המחבל, ששניים מאחיו נהרגו בעימותים כנגד צה"ל בלבנון, חדר למדינה כשבוע לפני הפיגוע דרך משולש הגבולות הפרוץ, בליווי סייעני חזבאללה המתגוררים באזור זה. על פי הדו"ח הסיבה העיקרית לעריכת הפיגוע דווקא בארגנטינה, הייתה החלטה חד-צדדית של ממשלת ארגנטינה, לבטל חוזים לאספקת טכנולוגיה גרעינית וחומרים גרעיניים, שנחתמו בשנתיים שקדמו לכך עם איראן.
תגובות
הנשיא קרלוס מנם הכריז על שלשה ימי אבל. מנם גם ביקש מהפרלמנט להנהיג עונש מוות בארגנטינה, בכדי שמבצעי הפיגוע לא יוותרו בחיים אם יתפסו. הכנסת התייחסה לפיגוע בדיון מיוחד ב-19 ביולי 1994, ונאמו בו בין היתר שמעון פרס שר החוץ, בנימין נתניהו, רענן כהן, זבולון המר, רפאל איתן ועוד. פרס מסר בהודעה מטעם הממשלה כי הם מעריכים כי "גורמים מזרח תיכוניים" ביצעו את הפיגוע, וכי נשלחה מישראל לארגנטינה משלחת חילוץ מיוחדת הכוללת "אנשי יחידת החילוץ של צה"ל, מומחי המעבדה לזיהוי פלילי, מומחה לטראומות וציוד מתוחכם לפינוי הריסות".[2]
חקירת הביון הארגנטינאי
לאחר עשור של חוסר מעש ואף ניסיון למסמס ולהכשיל את החקירה בממשלה בראשותו של נשיא ארגנטינה, קרלוס מנם, מינה נשיא ארגנטינה החדש, נסטור קירשנר, את התובע הכללי אלברטו ניסמן לעמוד בראש החקירה, ומאז נכנסה החקירה להילוך גבוה. שירות הביון הארגנטינאי SIDE בשיתוף עם ה-CIA האמריקאי ו"המוסד" הישראלי נכנס לעובי הקורה, והוציא דו"ח מפורט שבו הוטלה אשמה על בכירים איראניים ואנשי חזבאללה ששימשו כגוף מבצע. על פי הדו"ח, שפורסם בסוף שנת 2002, קיימת אחריות אישית למנהיגי איראן, שירות המודיעין שלה כגוף מכווין ומסייע ועל ארגון חזבאללה כגוף ביצועי שלה. המסמך נוקב בשמות של עשרות בכירים איראניים, אנשי חזבאללה וסייענים מקומיים שהיו מעורבים בייזום, תכנון ובביצוע הפיגוע. הדו"ח גם מטיל על איראן וחזבאללה גם אחריות לפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-17 במרץ 1992. עוד נאמר בדו"ח כי ארגנטינה מתייחסת לחזבאללה כאל "ארגון בעל מאפיינים של ארגון טרור", משום שההוכחות הרבות שהצטברו בתיק החקירה תומכות בהגדרה זאת.
עם האחראים לפיגוע נמנים בדו"ח חברי הצמרת המדינית של איראן:
- עלי ח'מנאי, מנהיגה של איראן ואכבר האשמי רפסנג'אני, נשיא איראן, שמואשמים בקבלת ההחלטה להוצאת הפיגוע אל הפועל.
- שר המודיעין האיראני, עלי פלחיאן, שהורה לחזבאללה לבצע את הפיגוע, כדי לטשטש את מעורבות איראן בעניין.
- האדי סולימנפור, שגריר איראן בארגנטינה בזמן הפיגוע.
- מחסן רבאני, שכיהן כנספח התרבות בשגרירות איראן בארגנטינה ומואשם כי שימש כקצין המודיעין ו"קצין המבצעים" של הפיגוע.
- עימאד מורנייה אחד מראשי חזבאללה, ששימש כראש הזרוע הצבאית של החזבאללה, הואשם בדו"ח כאחראי המבצעי לפיגוע.
סימנים מזהים רבים של ביטול שגרה נרשמו אצל הנציגים האיראנים. במועד הפיגוע שגרירי איראן בארגנטינה, בצ'ילה ובאורוגוואי נעדרו ממקומות שירותם. בימים שקדמו לפיגוע נרשמו שיחות טלפון רבות בין גורמים איראניים וגורמי חזבאללה בארגנטינה, לבין לבנון ואיראן. לאחר הפיגוע הוקלט טלאל חמיה, סגנו של עימאד מורנייה, בשיחה עם מוע'ניה כשהוא מביע שמחה על הצלחת "הפרויקט שלנו בארגנטינה", ולועג למערכת הביטחון הישראלית על כך שלא הצליחה למנוע את הפיגוע[3].
צווי מעצר בינלאומיים
בעקבות פנייה של התובע הכללי של ארגנטינה, הוציא האינטרפול צווי הסגרה בינלאומיים נגד חמישה בכירים איראניים ובכיר בחזבאללה בשל מעורבותם בפיגוע. המבוקשים הם: עלי פלחיאן - שר המודיעין והביטחון, מוחסן רזאי - מפקד "משמרות המהפכה". אחמד וחידי - מפקד "כוח קודס", אחמד ריזא אסע'רי - מזכיר שלישי בשגרירות האיראנית בבואנוס איירס, מחסן רבאני - נספח התרבות האיראני בארגנטינה ועימאד מורנייה - ראש מודיעין החוץ של חזבאללה, וסגנו הצבאי של חסן נסראללה. כנגד שני בכירים נוספים, שהוכרזו כמבוקשים על ידי הממשלה הארגנטינאית: אכבר האשמי רפסנג'אני, נשיא איראן, ועלי אכבר ויליאתי, שר החוץ, לא הוצאו צווי הסגרה בינלאומיים על ידי האינטרפול בשל שיקולים פוליטיים. איראן הכחישה כל קשר לפיגועים, וטענה שטביעות האצבעות של "המוסד" הישראלי ניכרות בדו"ח, ונציג איראן באינטרפול אף איים להוציא צו מעצר בינלאומי כנגד אלברטו ניסמן, התובע הכללי של ארגנטינה.
מהדו"ח עולה עוד כי המשטר האיראני משתמש בפעולות טרור בדפוס פעילות קבוע ובאופן שיטתי להשגת יעדיו. הדו"ח מאזכר במיוחד שלושה אירועים שבהם חיסל המשטר האיראני את מתנגדיו בגרמניה, בשווייץ ובצרפת:
- רצח קאזם רדג'אוי, שגריר איראן באו"ם, ואחיו של מסעוד רדג'אוי, ראש ארגון "המוג'אהדין" בשווייץ ב-24 באפריל 1990. בעקבות חקירה הוציא שופט שווייצרי צו מעצר בינלאומי נגד שר המודיעין האיראני לשעבר עלי פלחיאן.
- רצח שהאפור בח'תיאר, ראש הממשלה האיראני הגולה ומזכירה הכללי של תנועת ההתנגדות למשטר האיראני יחד עם מזכירתו האישית ב-8 באוגוסט 1991, בקרבת פריז.
- פרשת מיקונוס - רצח ד"ר צאדק שרפקנדי, המזכיר הכללי של המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן האיראנית ושלושה מאנשיו במסעדת מיקונוס בברלין ב-17 בספטמבר 1992, בידי כאט'ם דראבי, איש משמרות המהפכה האיסלאמית. פסק דין של בית המשפט העליון של ברלין שלח אצבע מאשימה לעבר נציגים בכירים של המשטר האיראני.
ב-21 באוגוסט 2003 עצרה בריטניה בתחומיה את האדי סולימנפור, שגריר איראן לשעבר בארגנטינה[4], אך חודשיים לאחר מכן הוא עדיין הוחזק בבריטניה ולא הוסגר, לאחר שזו טענה כי ארגנטינה לא העבירה מספיק ראיות לבסס את טענותיה[5]. בסופו של דבר השגריר לשעבר שוחרר מחוסר ראיות ולא הוסגר.
ב-16 בדצמבר 2008 הורה בית משפט בארגנטינה להחרים נכס השייך לדיפלומט אירני, החשוד במעורבות בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה, ולהשתמש בכסף שיתקבל ממכירת הנכס במכירה פומבית לפיצוי אחד הניצולים מהפיגוע. ארגנטינה ביקשה שוב מאיראן להסגיר את הדיפלומט וחשודים נוספים, בהם נשיא אירן לשעבר אכבר האשמי רפסנג'אני.
בתחילת יוני 2009 ביקש שופט ארגנטינאי מהאינטרפול להוציא צו מעצר בינלאומי כנגד סמואל סלמאן, קולומביאני ממוצא לבנוני, שחשוד במעורבות בפיגוע, ונמלט מארגנטינה ללבנון שבוע אחרי הפיגוע[6].
ב-24 באפריל 2024 משרד החוץ הארגנטינאי הגיש בקשה רשמית לאינטרפול לעצור את אחמד וחידי ששימש כמפקד כוח קודס בתקופה בה הוצאו הפיגועים לפועל. במקביל ארגנטינה הגישה בקשה לפקיסטן וסרי לנקה לעצור את וחידי.
התפתחויות מאוחרות בחקירה
עימאד מורנייה, בכיר החזבאללה שנחשד כמארגן הפיגוע, נהרג ב-2008 בפיצוץ מכוניתו בדמשק. החזבאללה האשים את ישראל באחריות לחיסולו.
בספטמבר 2009 מונה אחמד וחידי, ממתכנני הפיגוע, לשר ההגנה של איראן. ב-1 ביוני 2011 הורתה בוליביה לוואחידי לעזוב באופן מיידי את שטחה, לבקשת שכנתה ארגנטינה, לאחר שהוזמן באופן רשמי למדינה[7].
ביולי 2011 הודיעה איראן כי היא מוכנה לשתף פעולה עם ארגנטינה בחקירת הפיגוע. בתגובה אמר התובע הארגנטינאי: "אם האיראנים והממשלה שלהם מוכנים לשתף פעולה ישנה רק דרך אחת - הסגרת כל החשודים והפסקת מתן הצהרות ריקות שלא תורמות כלום".
במרץ 2012 הודיעו גורמים משפטיים בארגנטינה כי הנשיא קרלוס מנם שכיהן בתקופת הפיגוע ובכירים נוספים יועמדו לדין בשל חלקם בטיוח הפיגוע[8].
ב-2013 ניסתה נשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר להקים ועדה "לחקר האמת" במשותף עם איראן, אך בית המשפט מנע זאת. בינואר 2015 האשים התובע שמונה לחקור את הפרשה, אלברטו ניסמן, את קירשנר בניסיון לטייח את החקירה כדי לשפר את היחסים עם איראן. לטענתו פעלה קירשנר כדי להסיר את צווי המעצר נגד האיראנים החשודים במעורבות בפרשה, בתמורה להקלות בייבוא נפט מאיראן[9]. ב-18 בינואר נמצא ניסמן מת כשהוא ירוי בראשו בביתו שבבואנוס איירס, שעות לפני שהיה אמור להעיד על הפרשה בפני הקונגרס[10].
לאחר מותו של ניסמן מונה השופט דניאל רַפֶקַאס, מומחה לזכויות אדם, לחוקר בתיק.
בתחילת אוגוסט 2016 הסכים בית משפט בארגנטינה לחדש את בדיקת חומר החקירה שהכין ניסמן נגד קירשנר[11].
במרץ 2018 נודע שנשיאת ארגנטינה לשעבר, כריסטינה פרננדז דה קירשנר, תעמוד למשפט באשמת טיוח חקירת מעורבות בכירים איראנים[12]. ביום השנה ה-25 לפיגוע הכריז נשיא ארגנטינה מאוריסיו מאקרי על החזבאללה כארגון טרור.
משרד המשפטים האמריקני הגיש ב-20 בדצמבר 2023 כתב אישום נגד סמואל סלמן א-רדה, איש מבצעים בכיר של זרוע פיגועי חו"ל של ארגון הטרור חיזבאללה, שבין היתר היה מעורב בביצוע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס.[13]
ב-12 באפריל 2024 בית המשפט פדרלי בארגנטינה קבע באופן רשמי כי שני הפיגועים בארגנטינה תוכננו על ידי איראן ובוצעו על ידי ארגון הטרור חיזבאללה. קבע כי מדובר בפשע נגד האנושות וקרא לממשלה להגיש תלונה נגד איראן בבית הדין הבינלאומי.[14] [15]
הפיגוע במטוס הפנמי
ב-19 ביולי 1994, יום למחרת הפיגוע בבניין הקהילה, התרסק מטוס פנמי. טיסה 901 של חברת התעופה "אלאס צ'יריקנס", ובה 21 נוסעים ואנשי צוות, שהמריאה מהעיר קולון לפנמה סיטי התפוצצה באוויר. בפיגוע נהרגו כל 21 הנוסעים, בהם 12 יהודים. דו"ח של ממשלת פנמה קבע שמחבל מחמאס, עלי ג'מאל, שבדק את סידורי הביטחון של הטיסה, העלה איתו מזוודת נפץ למטוס וביצע בו פיגוע התאבדות. נשיא פנמה, חואן קרלוס ורלה קרא ב-2018 לפתוח מחדש את תיק החקירה[16].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ליאת מדניק; יניב אופק, הפיגועים בארגנטינה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ארגנטינה שבה ומצביעה על איראן כאחראית לביצוע פיגועי טרור בשטחה באמצעות חזבאללה, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 14 בנובמבר 2006
- פרק ד': הסיוע האיראני ל"חזבאללה" - פירוט של קבלת ההחלטות וההוצאה לפועל של הפיגוע, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור
- יוסי מלמן, התביעה בארגנטינה: איראן אחראית לפיגועים בשנות ה-90, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2007
- זאב שיף, המועצה האיראנית אישרה הפיגוע בארגנטינה, באתר הארץ, 18 במרץ 2003
- Contenido completo de la denuncia de Nisman (בספרדית)
- אילנה שטוטלנד, בחזרה אל רגעי האימה: 25 שנה לפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס, באתר מעריב אונליין, 17 ביולי 2019
הערות שוליים
- ^ זכי שלום, ניסיון העבר מוכיח: תגובה איראנית בוא תבוא, באתר ynet, 16 בספטמבר 2007
- ^ הודעת הממשלה על הפיגוע במוסדות הקהילה היהודית בבואנוס-איירס, באתר הכנסת
- ^ רונן ברגמן, מאמר ב"ניו יורק טיימס", 18/2/2008
- ^ שגריר איראן בארגנטינה נעצר בחשד למעורבות בפיגוע, באתר ynet, 22 באוגוסט 2003
- ^ בריטניה: הדיפלומט האיראני לא יוסגר בינתיים לארגנטינה, באתר ynet, 13 בנובמבר 2003
- ^ AP, ארגנטינה לאינטרפול: עצרו סייען מהפיגוע ב-94', באתר ynet, 10 ביוני 2009
- ^ רויטרס, בוליביה גירשה משטחה את שר ההגנה האיראני, באתר הארץ, 1 ביוני 2011
- ^ נשיא ארגנטינה יישפט על טיוח פיגוע חיזבאללה, באתר ynet, 31 במרץ 2012
- ^
רויטרס, התובע הכללי בארגנטינה מאשים את הנשיאה בטיוח הפיגוע בבניין הקהילה היהודית, באתר הארץ, 15 בינואר 2015
- ^ נמצא מת התובע שהאשים את נשיאת ארגנטינה בטיוח הפיגוע בבית הקהילה היהודית, באתר הארץ, 19 בינואר 2015
- ^ חיים איסרוביץ, ארגנטינה: חודשה החקירה בחשד לטיוח הפיגוע במרכז היהודי בבואנוס איירס, באתר מעריב אונליין, 10 באוגוסט 2016
- ^ הגרדיאן, נשיאת ארגנטינה לשעבר תועמד לדין באשמת טיוח מעורבות איראן בפיגוע ב-94', באתר הארץ, 6 במרץ 2018
- ^ לאחר כ-30 שנים: כתב אישום בארה"ב נגד בכיר בחיזבאללה שהיה מעורב בביצוע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס | ישראל היום, באתר ישראל היום, 2023-12-20
- ^ נטע בר, בית משפט בארגנטינה הכריז: "איראן וחיזבאללה עומדות מאחורי הפיגועים בבואנוס איירס" | ישראל היום, באתר ישראלהיום, 2024-04-12
- ^ Argentina court blames Iran for deadly 1994 bombing of Jewish center, France 24, 2024-04-12 (באנגלית)
- ^ נשיא פנמה: פיצוץ המטוס ב-94' - פיגוע נגד יהודים, באתר ynet, 22 במאי 2018
38507596הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה