כולל (היישוב הישן)
כולל הוא ארגון עדתי שאיגד תחתיו יהודים יוצאי עיר או ארץ משותפת בחוץ לארץ אשר עלו לארץ ישראל בתקופת היישוב הישן, לשם תמיכה כלכלית חברתית ודתית לחבריה.
רקע
היסטוריה
ייסוד הכוללים השונים בארץ החלה בתקופת העלייה לארץ ישראל של קבוצות יהודים מבין הקהילות השונות בחוץ לארץ, כאשר יהודים בני ארץ או מחוז מסוים בחוץ לארץ היו שולחים סכומי כסף לארץ ישראל, לשם חלוקתם ליהודים שעלו מאזורם לארץ ישראל במסגרת הכולל של ארצם, תמיכה זו כונתה אז 'החלוקה'. אך פעילות הכולל לא הסתיימה בחלוקת הכספים בלבד, אלא התפרסה על פני תחומים שונים, כאשר הכולל מהווה למעשה גוף מרכזי אשר מאגד תחתיו את כל חברי הכולל ומספק לחבריו שירותי קהילה מלאים כמו בית כנסת, מקוואות, חברא קדישא וכדומה, לצד סיוע כלכלי כמו דיור חינמי או במחיר מוזל, קופת גמ"ח למתן הלוואות בתנאי תשלום נוחים עבור חברי הכולל[1], וכן תמיכה כספית מדי תקופה במסגרת החלוקה, כאמור. בשל התנהלות הכולל כתאגיד המהווה אישיות משפטית עצמאית היה הכולל מוכר כגוף רשמי בעיני השלטון לכל דבר, וכגוף המייצג את החברים בו בפני השלטונות בענייני מיסים וכדומה, וכן בעזרה ציבורית ושתדלנות בהרבה עניינים[2].
ערך מורחב – קופת רבי מאיר בעל הנס
רוב הכוללים שהוקמו כינו את עצמם קופת צדקה על שם רבי מאיר בעל הנס, טעם הדבר אינו ברור מספיק, וישנם כמה גרסאות להסבר הדבר[3], הרב ראובן מרגליות טען כי השם 'קופת רבי מאיר בעל הנס' בטעות יסודה, וכי מקור השם היה 'קופת רמב"ן' על שם קופת הצדקה להחזקת תלמידי חכמים שייסד הרמב"ן כשעלה לארץ ישראל, ובתקופה מאוחרת יותר הוחלפו בטעות ראשי התיבות של קופת ה'רמב"ן' לקופת רבי מאיר בעל נס[4].
מפקד
כל כולל היה עורך מדי תקופה מפקד שהיה מעין מפקד אוכלוסין לחברי הכולל, שמות חברי הכולל ומשפחותיהם נרשמו בפנקס מיוחד לצד פרטים אישיים אחרים, כמו מספר הנפשות המתגוררות בבית, מקום המוצא, משלח יד, ועוד. מפקד זה שימש את ממוני הכולל לשם קציבת סכום דמי התמיכה שישולם לכל משפחה. במפקדים של כמה כוללים נראה שצוין אף 'תלמיד חכם' למי שלא עסק לפרנסתו אלא בלימוד התורה, יש האומרים כי אלו שצוינו כ'תלמיד חכם', זכו לתמיכה כספית נרחבת יותר.
הקמת שכונות בארץ ישראל
בעבר היו הכוללים פעילים בכל ריכוזי היהדות החרדית בארץ ישראל, אך עיקר פעילותם היתה בארבע ערי הקודש, ירושלים צפת טבריה וחברון המקומות בהם היתה ריכוז גדול של עולים ומתיישבים חרדים, כאשר חלק מהכוללים אף רכשו מבנים ומגרשים לשם בניית בתי מחסה ודיור בר השגה עבור חברי הכולל, כמו כן היו מחברי הכולל ששכרו חדרים בבנייני הכולל לצורך החזקת חנויות או בתי מלאכה שונים בחדרים אלו. הרבה נכסים ומבנים נתרמו לכוללים על ידי יהודים עשירים מחוץ לארץ שתרמו מכספם והקימו קרן קיימת לעילוי נשמת והנצחת קרובי משפחתם. נדיבים אלו הונצחו באבני זכרון ונקבעו בקירות המבנים והבתים של הכוללים השונים. רוב המבנים נבנו בצורת שכונת חצר כפי שהיה מקובל בימים ההם.
שכונות חדשות רבות בירושלים שמחוץ לחומות נבנו ויושבו בידי הכוללים השונים, לדוגמה שכונת בתי מחסה הוקמה על ידי כולל הו"ד; שכונת בתי אונגרין הוקמה על ידי כולל שומרי החומות; כולל רייסין הקים את חצר רייסין בשכונת נחלאות; בתי ורשה הוקמה על ידי כולל ורשה; בתי הורנשטיין הוקמה על ידי כולל ווהלין; וכן אזורים מסוימים בשכונת מאה שערים.
העולים מאירופה נהנו מדיור ומלגות מהכולל אליו השתייכו. הדירות שהשכירו הכוללים לחבריהם נמכרו ברובם בדמי מפתח בשכירות מוגנת על פי חוק הגנת הדייר, מה שגרם מאוחר יותר לסכסוכים בין הנהלת הכוללים בעלי הנכס ובין הדיירים המוגנים, אשר בקשו להוריש את זכויותיהם בנכס לקרובי משפחתם[5], אף על פי שהקרובים לא נמנו על חברי הכולל, מה שעורר את זעמם של ממוני הכולל על הדיירים, על כך שלמעשה הועברו זכויות הדיור בנכס למי שאינו נמנה עם חברי הכולל. כמו כן במסגרת ההגנה שניתנה בחוק לדייר המוגן[6], חויבו הכוללים לפעמים לשלם דמי פיצויים או השכרת נכס חילופי במקרים שונים.
גם בענייני קבורה פעלו הכוללים, כאשר לכל כולל היו חלקות קבורה עבור חברי הכולל וכן שירותי חברא קדישא אשר סיפקו את כל שירותי הלווית המת. בבית הקברות בהר הזיתים ובהר המנוחות קיימים חלקות קבורה ייחודיים בבעלות כוללים שונים, כאשר בדך כלל הן מיועדות לנפטרים שנמנו על הכולל בחייהם, אך קיימים מקרים חריגים בהן נמכרו חלקות קבורה גם לאלו שלא נמנו על חברי הכולל. גם בבית הקברות היהודי העתיק בצפת וכן בבית הקברות העתיק בטבריה ישנם חלקות קבורה רבים שבהם מרוכזים יחד קברים של אנשים מבני כולל מסוים, מה שמראה כי חלקות אלו היו בעבר בבעלותם של הכוללים.
הכוללים המרכזיים
כוללי החסידים
ראשית פעילות הכוללים לעדות החסידים החלה עם עליית החסידים הראשונה בשנת תקל"ז בראשות רבי מנחם מנדל מוויטבסק, רבי אברהם מקאליסק ורבי ישראל מפלאצק. החסידים שלא יכלו לפרנס את עצמם בארץ שלחו את רבי ישראל מפלאצק ורבי אליעזר זוסמן לאירופה להקים מקור תמיכה קבוע ליושבי הארץ, ואז הקימו את כולל רייסין. בראשה עמדו רבי ישראל מפולוצק ורבי ישכר בער מליובאוויטש ורבי שניאור זלמן מלאדי[7], בשנת תקמ"ו מונה רבי שניאור זלמן לאמרכל הראשי ונשיא קופת מעות ארץ הקודש[8], וריכז את פעילות גיוס ושליחת הכספים מכל ארצות רוסיה, אוקראינה ופולין. מאוחר יותר, בשנת תקס"ג, בעקבות מחלוקת בין רבי אברהם מקאליסק לרבי שניאור זלמן מלאדי[9] התפצל הכולל לשניים: כולל רייסין בראשות רבי מרדכי מלעכוויטש ורבי אשר מסטולין[10], וכולל חב"ד בראשות רבי שניאור זלמן ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב.
בשל ריבוי העולים מארצות פולין ואוקראינה שלא קיבלו מכספי החלוקה באופן שווה כמו יוצאי רוסיה, החליטו רבי יעקב שמשון משפטיבקה ורבי ישכר דוב מזלוטשוב[11] לייסד כולל נפרד ליוצאי ארצות אלו, עד שבשנת תקנ"ו הוקם כולל ווהלין לעולים מאוקראינה, ווהלין, פולין, גליציה ורומניה[12], עם ייסודו הוכתר רבי מרדכי מנשכיז לנשיא הכולל, ואחר פטירתו עמדו בראש הכולל רבי ברוך ממז'יבוז', ורבי יוסף מיאמפולה, אחריהם כיהנו כנשיאים רבי אברהם יהושע השיל מאפטא ורבי מרדכי מקרמניץ, אחריהם כיהנו רבי ישראל מרוז'ין וצאצאיו אחריו כנשיאי הכולל[13], וכן רבי יצחק מאיר מזינקוב[14] וצאצאיו[15]. במשך שנים רבות פעל כולל זה ככולל המרכזי לעדת החסידים בצפת ובטבריה[16].
כולל הפרושים
פעילות הכוללים לעדות הפרושים החלה מאוחר יותר, עם עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל בשנת תקס"ח והתיישבותם בצפת. הפעילות אורגנה על ידי רוזני וילנה. עד אז תמכו קהילות ליטא בתושבי ארץ ישראל, על אף שנמנו על תנועת החסידות. לאחר עלייתו של רבי מנחם מנדל משקלוב החליטו רוזני וילנה שמעתה יועברו כספי התמיכה ליישוב החדש שהקימו תלמידי הגר"א[17]. בתחילת דרכם נשלח רבי ישראל משקלוב לליטא ושהה שם כשנתיים עד תקע"ג. בשנת תקע"ו עבר רבי מנחם מנדל משקלוב לירושלים וייסד שם את קהילת הפרושים. לאחר התנגדותו של רבי ישראל לצעד זה, הכריעו רוזני וילנה שהיישוב יישאר בצפת, והקהילה בירושלים תישאר סמלית וכפופה לכולל הפרושים בצפת. לאחר הרעש בצפת בשנת תקצ"ז העבירו הפרושים את מרכז כולל הפרושים לירושלים. לכולל השתייכו כל בעלי הזיקה לתלמידי הגר"א מליטא, רוסיה, פולין, הונגריה, גרמניה, הולנד, אוסטריה ובוהמיה[18].
ועד הכוללות פרו"ח
עם התיישבותם של החסידים בצד הפרושים בירושלים, החלו הקהילות לשתף פעולה, וב-1821 הקימו יחד את "ועד הכוללות פרו"ח (פרושים וחסידים)", שטיפל בעניינים רחבים יותר, כמו ייצוג מול השלטונות, בעיקר בכל הנוגע לתשלומי מסים, מדיניות כלפי היהודים, התמודדות עם מגפות, התנכלויות מצד השכנים וכדומה. בחלק מהמקרים שיתפו גם הספרדים בעיר פעולה עם "ועד הכוללות פרו"ח", כדי להגיע לתוצאות מיטביות בייצוג מול הממשל בעיר.
פיצולי הכוללים
עם השנים פוצלו הכוללים פעמים רבות. הפיצולים נבעו מסיבות שונות, ביניהם טענות לקיפוח ואפליה מצד הממונים, כמו כן היו מחוזות עשירים יותר שמטבע הדברים שלחו יותר כסף, ויוצאי אותו מחוז לא רצו שהכסף יתחלק בין יוצאי כל האזור אלא ליוצאי אותו מחוז בלבד. טענות רבות היו באשר לסכומי הכסף שזכאי כל חבר קהילה לקבל מהכולל, בהתאם לתרומות שהתקבלו מאת בני עירו וארץ מוצאו באירופה. יצוין שרוב הפיצולים בכוללי הפרושים היו על רקע טריטוריאלי, דהיינו שהכסף חולק לפי ארץ ומקום המוצא, ואילו בכוללי החסידים חלק גדול מהפיצולים היו על רקע עדתי, דהיינו שהכסף חולק לפי השיוך הקהילתי.
פיצול כוללי החסידים
הקהילה החסידית בירושלים החלה בשנות התק"פ לאחר המגפות בגליל, והיא התפתחה בסוף המאה לאחר הפרעות ורעידות האדמה בצפת עם עליית רבים מתושבי הגליל לירושלים. המנהיג החסידי הראשון שהגיע לירושלים היה רבי אהרן משה מבראד שהגיע בשנת תקצ"ט וייסד במקום קהילה חסידית. בשנת תר"א[19] נפתח סניף ירושלמי של כולל ווהלין, שממוניה היו ר' ישראל ב"ק ובנו ר' ניסן ב"ק.
עם הזמן התפלגו קהילות החסידים עוד יותר והוקמו כוללים רבים, חלקם פעלו בצפת וטבריה וחלקם בירושלים, וחלקם בשניהם יחד:
- כולל גליציה - בשנת תרי"ג ייסדו רבי חיים מקוסוב ורבי מרדכי זאב איטינגא את כולל חבת ירושלים ליוצאי אוסטריה, גליציה והונגריה, בשנת תרי"ד התאחד הכולל שוב עם כולל ווהלין, אך חזר והתפצל ממנו בשנת תרי"ח. ועם הקמת כולל הונגריה בשנת תרכ"ב, כונה הכולל בשם כולל עסטרייך-גליציה, וגם בשם כולל חיבת ירושלים.
- אחרי פטירתו של רבי חיים מקוסוב בשנת תרי"ד התפצלו בניו מכולל גליציה והקימו כוללים נפרדים לאנשיהם בארץ ישראל: רבי יעקב שמשון מקוסוב ייסד את כולל קוסוב, ואילו רבי מנחם מנדל מויז'ניץ ייסד את כולל מארמרוש- ויזניץ.
- כולל קרלין, הוקם בטבריה בשנת תרל"ד על ידי חסידי קרלין[20].
- כולל אהבת ציון - זיבנברגן עבור יוצאי טרנסילבניה, נוסד בשנת תרל"ה על ידי רבי מנחם מנדל מדעעש שכיהן כרב הכולל של טרנסילבניה.
- כולל זיטומיר, הוקם על ידי חסידי טריסק ומקארוב בשנת תרמ"ו[21].
- כולל בסרביה, וכולל מולדובה, הוקמו על ידי עולי מדינות אלו, מאוחר הם התאחדו לכולל רומניה בראשות רבי יצחק מבוהוש.
- כולל ליבאשוי, נוסד בשנת על ידי חסידי ליבשיי.
- כולל קוידינוב, על ידי חסידי קוידינוב.
- כולל בוקובינה, על ידי חסידי אנטניא.
- כולל מונקטש, ליוצאי חבלי ארץ זו שבהונגריה, נוסד על ידי רבי צבי הירש שפירא ממונקאטש.
חלוקה חסידית נוספת כונתה "מעות יחיד". במסגרת חלוקה זו חילקו אדמו"רי אירופה סכומי כסף לבני קהילתם בארץ ישראל, שלא במסגרת הכולל הרשמי[22]. החלוקה גרמה אף היא להתפצלויות קהילתיות ועדתיות, והיה מעין כולל בלתי רשמי.
פיצול כוללי הפרושים
יוצאי פולין היו הראשונים שפרשו מכולל הפרושים והקימו בשנת תר"ח את כולל פולין (כונה גם "כולל וורשה")[23], אליו השתייכו כל יוצאי פולין ללא הבדל בין פרושים לחסידים. אחריהם פרשו יוצאי הולנד וגרמניה ויסדו בשנת תר"ט את כולל הו"ד (הולנד ודויטשלנד, כלומר גרמניה)[24].
בשנת תרי"ח פרשו יוצאי הונגריה, אוסטריה, בוהמיה ומורביה והקימו את כולל שומרי החומות (כונה גם "כולל הונגריה"). מייסדי הכולל נמנו על תלמידי החתם סופר, אך הוא נועד לכל יוצאי הונגריה, פרושים וחסידים. כולל זה היה מהכוללים העשירים ביותר, ושמר ביותר על עצמאותו, ולא שיתף פעולה כלל עם הממסד הפרושי ועם ועד הכללי.
מאוחר יותר התפלג כולל הפרושים לכוללים רבים לפי אזורי המוצא:
- כולל רייסין (הפרושי)[25], ליוצאי רוסיה הלבנה.
- כולל וילנא-זאמוט, הוקם בשנת תר"י[26], ליוצאי ליטא ולטביה.
- כולל הורודנא, וכללה גם את יוצאי מחוזות בריסק וביאליסטוק.
- כולל סובאלק-לומז'ה.
- כולל מינסק, ליוצאי מחזו מינסק, בתחילה נועד אף ליוצאי פינסק וקרלין.
- כולל פינסק, ליוצאי פינסק וקרלין, נוסד לאחר שפרשו מכולל מינסק.
- כולל סלונים, נוסד לאחר שפרשו מכולל הורודנא.
מאוחר יותר נוסדו כולל אמריקה, וכולל שיקגו.
בין השנים תר"כ - תר"ל כבר פעלו בירושלים 19 כוללים אשכנזיים נפרדים שהתפצלו מהכוללים הגדולים[27], וטרום מלחמת העולם הראשונה פעלו עשרות כוללים בארץ ישראל.
איחוד הכוללים מחדש
- ערך מורחב – ועד הכללי כנסת ישראל
בשנת תרכ"ו, לאחר 17 שנים של ניהול כוללים אשכנזיים נפרדים, הוחלט על ניסיון איחוד מחודש של הכוללים שהתפצלו. לשם כך הוקם ועד משותף בשם "ועד כל הכוללים", שהתבסס על מתכונת זהה ל"ועד הכוללות פרו"ח", אך מצד שני הוא אפשר לכל כולל לשמור על עצמאותו בכל הנוגע לחלוקת הכסף ליחידים ונושאים פנימיים אחרים[28]. לאחר שלוש שנים מוצלחות הורחבו והוגדרו בפרוטרוט סמכויותיו של "ועד כל הכוללים" ושמו הוחלף בשנת תרכ"ט ל"הוועד הכללי כנסת ישראל". בראש הוועד הכללי עמדו בין היתר רבי שמואל סלנט ורבי מאיר אוירבך, וכן אנשי ציבור כמו יוסף ריבלין, ישעיה אורנשטיין, ניסן בק, ועוד. עמידתם של אישים אלה בראש הוועד הקנו לו יוקרה ומעמד נכבד בקרב יהודי התפוצות ומשכה אליו תורמים רבים אשר הקדישו סכומי כסף רבים ואף נכסים ומבנים שונים לטובת הוועד. פעולות הוועד בשנים אלו היוו מרכיב קריטי בצמיחה ובחוסן של היישוב הישן האשכנזי בארץ ישראל לאורך שנות פעילותה. שכונות רבות בירושלים נבנו במעורבות או ביוזמת הוועד הכללי.
הכולל המבוסס היחיד שלא היה מאוגד בוועד הכללי היה כולל אמריקה, וייסודו גרם למאבק חריף בין מייסדיו לבין הנהגת היישוב וראשי הוועד הכללי, ולמתח בין המהרי"ל דיסקין, נשיא הכולל, לבין רבי שמואל סלנט.
מאבק זה, אף שהסתיים בפשרה, ערער במדה רבה את מעמדו של הוועד הכללי, ואפשר לכוללים הוותיקים המאוגדים תחתיו לפעול בד בבד באופן עצמאי, או להיפרד ממנו, עד שבאחד מפסקי הדין אודות תביעה שהתנהל בין כולל קוסוב ובין הוועד הכללי, נכתב כאימרת אגב של הדיין הרב שאול ישראלי ”כי על הוועד הכללי לפרט בטופסיו הרשמיים את שמות הכוללים המאוגדים תחתיו”[29], ולא לכתוב בנוסח סתמי המשמע כי כל הכוללים בארץ ישראל מאוגדים תחתיו. כתוצאה מכך הוקמו שכונות מגורים רבות בעיר החדשה שלא דרך הוועד הכללי.
במלחמת העולם הראשונה התרסקה יהדות מזרח אירופה שהייתה מקור כלכלי חשוב לתרומות לכוללים, ופעילותם נפגעה.
המבנה הארגוני של הכוללים
כבכל ארגון, כך גם התאפיינו הכוללים במבנה ארגוני והיררכיה פנימית סדורה. בין התפקידים היו כאלו בעלי סמכות נרחבת או מצומצמת בענייניה השוטפים של הכולל, לצד בעלי תפקיד אחרים נטולי סמכות עניינית אלא ייצוגי בלבד, בין התפקידים היו כאלו שנבחרו בבחירות ישירות של חברי הכולל למילוי תפקידם, והיו כאלו שמונו בהחלטת רוב חברי ההנהלה בלבד ולא בבחירות ישירות של חברי הכולל. ככלל היו כל בעלי התפקידים מאוישים על ידי אנשי ציבור בעלי שם טוב ופרנסים הידועים בקרב חוג הכולל אליו השתייכו כאמינים ורוצים בטובת הציבור, לא אחת התגלעו סכסוכים רבים על אישיות מסוימת אם הוא ראוי לשמש בתפקיד ציבורי כה חשוב וכגבאי צדקה.
חלוקת התפקידים והגדרתם נכתבו באופן כללי על פי מה שהיה נפוץ ברוב הכוללים ימים ההם, עם כי היו גם כוללים אחרים בהם חלוקת התפקידים וסמכותם היו שונים.
- נשיא (לעיתים, כונה גם בשם אמרכל) - התפקיד היה ייצוגי בעיקרו ולרוב לא היה מעורב בניהול השוטף של ענייני הכולל הפנימיים, זאת בשונה מההגדרה המקורית של תפקיד האמרכל שהיתה לו סמכות עניינית והיה מופקד על מגוון תפקידים ביצועיים במסגרת עבודתו. עם זאת היה הנשיא מופקד על גיוס כספים מאת הקהילות בחוץ לארץ אשר סרו למשמעתו, ושיגורם להנהלת הכולל בארץ ישראל. הנשיא היה ממונה על ידי הנהלת הכולל, לרוב מונו לכהן כנשיא הכולל האדמו"רים או הרבנים בחוץ לארץ אשר נמנו על מייסדי הכולל.
- ממונה - הממונים היו אמונים על ניהול הכולל מהפן הטכני ועל כל ענייניה השוטפים של הכולל אם בשיגור שדרים לשם גיוס כספים בחוץ לארץ, ואם ברכישת נכסים וכל הקשור לבינוי ופיתוח הכוללים, או בחלוקת כספי החלוקה לחברי הכולל, כמו כן הם היו מייצגים את הכולל בהתדיינויות משפטיות או בפני הרשויות וגורמי השלטון השונים, וכן חתמו על נייר המכתבים הרשמיים של הכולל. בשונה מהנשיא הממונים היו נבחרים בבחירות ישירות של חברי הכולל אחת לתקופה, כאשר לכל כולל נבחרו מספר ממונים שפעלו כעין מועצה של ז' טובי העיר בכל הקשור לניהול הכולל. לצד עסקנים ואנשי ציבור שנבחרו כממונים נבחרו גם אדמו"רים ורבנים מקרב חוג הכולל שגרו בארץ ישראל, שהיו מעורבים בכל ענייני הכולל, והיוו למעשה כעין השגחה על מעשי הממונים. הממונים התעסקו בניהול הכולל ללא קבלת שכר כדין גבאי צדקה.
- גזבר - הגזבר היה אמון על מעקב אחר חשבון ההוצאות וההכנסות של הכולל ועל ניהול ספרי החשבונות, ולוודא שמצב מקורות ההכנסה מספק את צרכי הכולל, מדי זמן היה הגזבר מוסר דין וחשבון מפורט לממונים על מכלול ההוצאות וההכנסות הכולל. הגזבר היה נבחר בהחלטת רוב של הממונים אליהם היה כפוף מבחינה ארגונית. לצד זאת שימש הגזבר גם כמזכיר הכולל שעסק בעניינים משרדיים שונים, אם כי תפקיד זה היה נטול סמכות אלא פקידותי בעיקרו. בשונה מהממונים היה הגזבר מקבל שכר על עבודתו.
- שד"ר (ראשי תיבות של שָׁלִיחַ דְרַבָּנָן) - תפקיד השד"ר היה לצאת למסע גיוס כספים בערים ובקהילות היהודיות המזוהים עם חוג הכולל בחוץ לארץ, השד"ר מונה על ידי הממונים ולרוב היה נבחר אחד מבין התלמידי חכמים ונשואי הפנים בחוג הכולל, הד"ר היה נוסע לחוץ לארץ לתקופה בת כמה חודשים, בהם היה עורך מסע התרמות עבור הכולל, לשם זיהוי השד"ר כשליחם האמיתי של ממוני הכולל, היה השד"ר נושא עמו תעודה חתומה מאת ממוני הכולל המאשרת את דבר מינויו כשד"ר. בנוסף לכך פורסמו מודעות בעיתונות המקומית לבשר על בואו של השד"ר אל המקומות להם התעתד לבקר במסגרת מסעו.
פעילות הכוללים כיום
עם קום המדינה וכאשר החלה דילול במספרם של האוכלוסייה החרדית בארבע ערי הקודש ובתוך היישובים הישנים לצד ההתרסקות של יהדות מזרח אירופה שהיתה מקור כלכלי חשוב בתרומתם הכספית לכוללים השונים במלחמת העולם הראשונה ולאחריו במלחמת העולם השנייה, נפגעה פעילות הכוללים בצורה קשה, מה שהוביל לצמצום ניכר ומשמעותי של פעילות הכוללים בכלל ובארבע ערי הקודש בפרט, רוב הכוללים לא צלחו את המשבר ובמשך השנים נסגרו לחלוטין או שצומצמה פעילותם בעקבות המשבר, מעט הכוללים שכן הצליחו לשרוד את המשבר, ריכזו את פעילותם רק בירושלים. עם זאת עדיין קיימים נכסי נדל"ן ומבנים שונים ברחבי הארץ ובעיקר בצפת בבעלותם הרשמית של הכוללים השונים, אך רשלנות הנהלת הכוללים השונים ברישום זכויותיהם בקרקעות לצד הזנחת בעלותם על נכסיהם השונים במשך שנים רבות, הביאו לכך שעל הרבה נכסים ומבנים מתנהלים מאבקים משפטיים מתמשכים בדיני קניין עם פולשי קרקע או מתיישבים שטענו לחזקה על המקום.
עם זאת לצד התפתחות מדיניות הדיור החרדית בשנים מאוחרות יותר הדוגלת בהרחבת גבולי היישוב החרדי בערים שונות, יחד עם שינוי הגישה שחל בתפיסת תפקידם של הכוללים שמתמקדים בעיקר בתמיכה הכלכלית במסגרת ה'חלוקה' לחברי הכולל ולא בהשגת דיור וכדומה, שוב אין משמעות רבה למיקומו הפיזי של הנהלת הכולל ומבניו, היות שלרוב מתבצעת החלוקה כיום באמצעות זיכוי בחשבון הבנק או בחלוקת מזומנים באופן מרוכז. מרבית מרכזי ההנהלה של הכוללים השונים ממוקמים כיום בירושלים. כיום משמש המונח 'כולל' בעיקר לכולל אברכים ולא למשמעותו המקורי.
בעבר פעלו רוב הכוללים כתאגיד של אגודה עות'מאנית שהיתה נהוגה כבר בתקופת שלטון האימפריה העות'מאנית בירושלים ולאחר מכן גם בתקופת המנדט הבריטי. עיקר פעילותם של הכוללים מתמקדת בניהול אחזקה ופיתוח של נכסי ההקדש הרבים ובניהול קרנות הצדקה, שהוקדשו לטובת עניי הכולל על ידי תורמים שונים במשך שנים, כאשר ממוני הכולל מוגדרים כנאמנים על ההקדשות.
פיקות בית הדין על ההקדשות
- ערך מורחב – הקדש דתי
- ערך מורחב – יחידת הרישום והפיקוח על ההקדשות הדתיים
מתוקף היות הכוללים אמונים על ניהול נכסיהם המוגדרים כהקדש, נמצאים הכוללים תחת פיקוח ובקרה צמודה של בית הדין הרבני, אשר אמון בתורו כמפקח ובעל הסמכות השיפוטית על ההקדשות הדתיים בישראל, זאת על פי האמור בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל הקובע[30], כי נשיא בית הדין הרבני הגדול יהיה אמון על נושא הפיקוח על ההקדשות, וימנה מטעמו מפקח על ההקדשות[31] אשר יבדוק את ניהול ההקדשות על ידי האפוטרופוסים, ויפנה לבית הדין כתובע בעניינים אלה בכל מקרה שיראה צורך בכך. תקנות אלו עוגנו לאחר מכן בחקיקה ראשית של הכנסת וקיבלו תוקף נורמטיבי בחוק הדיינים הקובע כי, הוראות תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל - התשנ"ג, יחולו עד להתקנת תקנות באותו עניין.
הוראות חוק אלו הביאו לכך שכל כולל חייב למסור דין וחשבון שנתי על פעולות הכולל בנכסי ההקדש עליו הוא אמון, וכן על מינוי ממונים בכולל שהם נאמנים בהקדש, העברת נכסים, שעבודם, או כל פעולה אחרת העשויה לפגוע בזכויות ההקדש, זקוקה לאישור מראש של בית הדין, כך גם באופן כללי מופקד בית הדין על ניהולו התקין של נאמני ההקדש. הדיין הרב שלמה שפירא כותב באחד מפסקי הדין, ”בית הדין הוא הממונה על ההקדשות. הוא אחראי לבדוק שלא תהיה פגיעה ברכוש, בהכנסות או השתמשות בכספים שנצברו בהקדשות השונים. בית הדין הוא האחראי והוא ממנה נאמנים. בית הדין אינו כפוף לנאמנים או לבאי כוחם או למאן דהוא שיש חשש שהשתלט על ההקדש ונוהג בו כרצונו.”[32]. בית הדין הרבני מינה הרכב בית דין מיוחד לדון בענייני ההקדשות (בית הדין להקדשות) בו נידונים הרבה מדיוני הכוללים. בעבר עמד בראש ההרכב - הרב אברהם צבי שיינפלד, וכיום עומד בראשו - הרב מנחם הגר מסאווראן.
כיום מתנהלים מרבית הכוללים הגדולים כחברה לתועלת הציבור (חל"צ) מה שמעניק להם הטבות ויתרונות שונים, על פי רוב מנהלים הכוללים גם עמותה אשר הכולל שולט בה באמצעות אנשיה[33], בפסקי דין שונים נמתחה ביקורת על צורת התנהלות זו, משום שעל פי חוק הסמכות לפיקוח ובקרה על הקדשות שנוסדו בפני בית דין דתי (הקדשות דתיים) מסורה לבית הדין הרבני, ואילו עמותה אינה נתונה לסמכות בית הדין הרבני אלא לסמכות בית המשפט המחוזי[34], דבר שגורם למתיחות ולמירוץ סמכויות ואף במקרים רבים להחלטות שיפוטיות סותרות בין הערכאות השונים[35].
לקריאה נוספת
- ירוחם פישל אדלר, שערי בית הדין, הוצאת אוצר הפוסקים, ירושלים תשס"ב.
קישורים חיצוניים
- סמכות בית הדין לפקח על ההקדשות, באתר דין תורה
הערות שוליים
- ^ הודעה בעיתון החבצלת עם תעודת רבי שמואל סלנט על ייסוד חברת גמ"ח לטובת לומדי כולל הורודנא בבית המדרש בית יהודה בשכונת בית יעקב, מיום כ"ד באב ה'תרמ"א (19.8.1881).
- ^ מטבע הדברים לא כל הכוללים הצליחו רבות בעניני ייצוג ושתדלנות, רק הכוללים הגדולים שהיה להם כח ותמיכה ציבורית נרחבת, ולא שאר הכוללים הקטנים יחסית.
- ^ אנציקלופדיה יהודית, ערך רבי מאיר בעל הנס, באתר דעת.
- ^ לחקר שמות וכינויים בתלמוד, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט, עמוד כ"ה. באתר היברובוקס.
- ^ על פי סעיף 20 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל״ב–1972.
- ^ על פי סעיפים שונים בחוק הגנת הדייר.
- ^ אהרן סורסקי, יסוד המעלה, בני ברק תש"ס, חלק א' עמ' שכז.
- ^ 'תולדות חב"ד בארץ הקודש' פרק ב'.
- ^ אגרות בעל התניא, עמ' קה-קו
- ^ אגרות בעל התניא, עמ' קפג-קפד
- ^ שעלו לארץ בשנת תקנ"ד
- ^ ”בני ישראל יושבי ארצנו ארץ רוססיא יחלקו לשני מחנות... והמחנה השנית על פני אוקריינא, רוסיה הקטנה ורוסיה החדשה טאווריע ובעססאראביען, והוא נקרא בכלל בשם "וואלינער"”, הכרמל מיום כ"ב טבת תרפ"ח.
- ^ במקביל לכך מצאנו רבים מרבני ואדמו"רי התקופה שפעלו במחוזותיהם, וחלקם אף כונו גם הם 'נשיאים', אך העיקרי והראשי שבהם היה רבי ישראל מרוז'ין.
- ^ ראה ב'אגרות האוהב ישראל' אגרת נ', ובמאמרו של א"מ לונץ על כולל ווהלין בכתב עת 'ירושלים' ט' עמ' 209, "להכולל הזה יש עוד אמרכל הוא האדמו"ר מזינקוב שליט"א", פרט זה השמיט לונץ בספרו 'החלוקה'.
- ^ בשנת תר"נ נתבע רבי חיים מנחם מזינקוב על כך ע"י הנשיאות המרכזית לכולל ווהלין שהיתה אז בנשיאותו של רבי יצחק מבאיאן
- ^ ספרים ומאמרים רבים נכתבו על השתלשלות ייסוד הכוללים, ביניהם יש לציין את ספר 'החלוקה' לאברהם משה לונץ (בתחילה פרסם לונץ את ספרו בסדרת מאמרים בכתב עת 'ירושלים' ואחר כך קיבצם לספר 'החלוקה' עם שינויים והשמטות), ובספר 'ישוב ארץ ישראל' לרבי ישראל זאב מינצברג סימן ו', ובמאמריו של אברהם אביש שור בקובץ בית אהרן וישראל גליונות י"א-י"ג, ובהקדמה לספר 'אגרות הרה"ק מריזין ובניו' פרק ד'.
- ^ אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, הוצאת שלם, ירושלים תשס"ז, עמ' 51
- ^ ראו בהרחבה: אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים - חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19, ירושלים: הוצאת שלם, תשס"ז-2007
- ^ על התאריך המדויק ראה בערך על כולל ווהלין.
- ^ אברהם אביש שור, קובץ בית אהרן וישראל (קל"ח) עמוד קנ"ט. באתר היברובוקס.
- ^ לונץ ייחס את תאריך הקמת הכולל לתרל"ב (בערך), ואילו מ"ד גאון ב'יהודי המזרח בארץ ישראל', עמ' 266 ייחסה לתרמ"ו, וכך עולה מהתכתבויות עם נשיאי הכולל (ראה בקובץ אורות רבותינו- טשערנאביל, ב') ומעיתונות התקופה.
- ^ ראה: יוסף סטפנסקי, על אתר, רשימת עשרות בתי הכנסת והקהילות שפעלו בצפת, כסלו תשע"ז, עמ' יט.
- ^ אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, הוצאת שלם, ירושלים תשס"ז, עמ' 348
- ^ ראה היישוב היהודי בארץ ישראל, ב"צ גת, תשל"ד, עמ' 119.
- ^ להבדיל מכולל רייסין החסידי שפעל בצפת ובטבריה.
- ^ יהודי המזרח בארץ ישראל, מ.ד. גאון, עמ' 266.
- ^ יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה, ירושלים במאה ה-19, ירושלים תשל"ז, עמ' 333
- ^ ישעיהו פרס, ארץ ישראל וסוריא הדרומית - ספר המסעות, ירושלים תרפ"א, עמ' 129-130.
- ^ פסקי דין רבניים חלק י' עמוד 186, באתר היברובוקס.
- ^ תקנה ק"צ.
- ^ הודעה על מינוי מפקח על ההקדשות לפי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל בילקוט הפרסומים.
- ^ תיק 884268/2 (גדול) הוועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס נ' 'וזאת לראיה' מפעלי תרבות ותורה להנצחת והנחלת משנת הראי"ה קוק זצ"ל, סעיף טו.
- ^ כעין חברה נשלטת אשר נמצאת תמיד בשליטתה של חברת האם.
- ^ על פי האמור בסעיף 49 לחוק העמותות, תש״ם–1980.
- ^ פר"ק 2136-01-20 רשם העמותות נ' ועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס, סעיף 35 לפסק הדין.