חבצלת (כתב עת)
"חבצלת: מכתב עתי[1] לבית ישראל" היה כתב עת עברי שיצא לאור בירושלים בשנת 1863 על ידי ישראל ב"ק, ובשנים 1870–1911 בעריכתו של חתנו, ישראל דב פרומקין, שניהם מאנשי היישוב הישן החסידי. הוא יצא בערך פעמיים בחודש.
בשנים 1863–1882
העיתון העמיד בראש מעייניו את ירושלים וענייניה, ונוסד כמתחרה ל"הלבנון", שהיה עיתונם של אנשי היישוב הישן הפרושים, בעוד החבצלת ייצג את קולם של החסידים ובמידה מסוימת גם הספרדים בירושלים. בכל גיליונות העיתון הוקדש מדור ליישוב הארץ ובו ידיעות על התפתחות היישוב. הדפסת העיתון נפסקה לאחר גיליונו החמישי, במקביל לסגירת "הלבנון" (שנפתח מחדש זמן קצר לאחר מכן, בפריז), וחודשה רק חמש שנים מאוחר יותר. לאחר חידוש הופעתו (בשנת 1870) נוספה מעל הכותרת הראשית הסיסמה "מבשרת ציון", ובאוקטובר 1871 עם תחילת השנה השנייה להופעתו הפך לשבועון. לעיתון הייתה מגמה ברורה להשרות תחושת ביטחון ושגשוג ולמשוך מתיישבים לארץ ישראל, כך התפרסמו סדרת סיפורי מסע בארץ של יהושע ילין (החל מגיליון 19 של שנה ב'), מאמרים מאת הרב יהודה אלקלעי בזכות מצוות יישוב ארץ ישראל ופולמוס חריף כנגד אהרן יהודה לייב הורוביץ, שהטיף ליהודים להגר לארצות הברית וכנגד האפליה בחלוקה. כל החומר הנדפס היה על דעתו ובהשפעתו של פרומקין.
עם הכותבים הקבועים בעיתון נמנו אברהם לונץ, שלמה בובר, אברהם בר גוטלובר ועוד. חלקם לא היו תושבי הארץ, ושלחו כתבות מחו"ל.
בשנים 1882–1911
ב-1882 הפך אליעזר בן-יהודה לעורך בפועל. בתקופה שבין השנים 1882–1883 נלחם העיתון בראשות בן יהודה נגד חברת כי"ח ופקידי הברון רוטשילד שעיכבו, לדעתו, את פיתוח הארץ בדרך הנאותה של עמל עצמאי של יהודים, ונגד המיסיון שפעל בקרב עולי העלייה הראשונה מרוסיה. כמו כן נשא את דגל החייאת השפה העברית. בשנת 1883 מינה פרומקין את יעקב גולדמן לעורך, ובן יהודה פרש לערוך את "הצבי", והקו הלוחמני של העיתון התמתן. לצוות הכותבים הצטרפו אלעזר רוקח (נכדו של ישראל ב"ק), נפתלי הרץ אימבר (מחבר "התקווה"), אברהם אורנשטיין, דוד ילין, הראשון לציון הרב רפאל מאיר פאניז'יל, ר' יחיאל מיכל פינס, יוסף ריבלין, שמעון בכרך ועוד.
העיתון הפך מקורב לחרדים בירושלים ולביטאונם. כך יצא העיתון כנגד האבל הלאומי על מותו של בנימין זאב הרצל. בשנת השמיטה תר"ע פעל העיתון למען שמירת השמיטה ללא הסתמכות על היתר המכירה ואסף רשימות של שומרי שמיטה עבור קרן השמיטה של הרב חיים ברלין.
לאחר דעיכתו של העיתון נוסדו בירושלים עיתונים אחרים, כגון "מוריה" ו"דואר היום".
השפעת החבצלת על היישוב
"חבצלת" הוא גם שמו של בית הדפוס שבו נדפס העיתון. בית הדפוס הוקם בכספיו של משה מונטיפיורי כחלק מתוכנית ה"פרודוקטיביזציה" שלו. העיתון שימש, בין השאר, כפרסומת לבית הדפוס. מותג הדפוס נהיה גם כינוי למקום ההדפסה, ברחוב הדגל ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים, שנודע כ"חצר החבצלת", ובה התגורר תקופה מסוימת אליעזר בן-יהודה.
העיתון היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל שיצא לאור למשך תקופה ארוכה – יותר מארבעים שנה. על שמו נקרא רחוב במרכז ירושלים סמוך לכיכר ציון, רחוב החבצלת.
לקריאה נוספת
- גליה ירדני, העיתונות העברית בא"י 1863–1904, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1969
- אליעזר רפאל מלאכי, עיתון ה"חבצלת" של ר' ישראל ב"ק: מאה שנים להופעתו,
סורא 4, ההסתדרות הציונית העולמית, המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, תשכ"ד, עמ' 307- נדפס שוב בספר: אלחנן ריינר וחגי בן־שמאי (עורכים), מנגד תראה: אסופה ממאמרי א.ר. מלאכי בענייני ארץ־ישראל, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"א, עמ' 98-121, באתר אוצר החכמה
- צבי אילן, ראשיתה של ה'חבצלת' (תרכ"ג) - עם גילויים של חמשת הגליונות הראשונים, קתדרה 7, אפריל 1977
- צבי אילן, מילואים למאמר ראשיתה של ה'חבצלת' - מהדורה מצולמת של חמשת הגליונות הראשונים, קתדרה 13, אוקטובר 1979
- שלום אילתי, גלגולי כותרים - "הלבנון", "חבצלת", "המגיד", קתדרה 74, יד יצחק בן-צבי, ניסן תשנ"ד / מארס 1994, עמ' 165-185 (מידע בקטלוג רמב"י)
- שלום אילתי, מתי חדל 'חבצלת' להופיע?, קתדרה 74, דצמבר 1994, עמ' 182-181 (תגובה למאמרו של מרדכי אליאב, 'מוריה' – עיתון חרדי לוחם למען תקנת ירושלים, קתדרה 70, ינואר 1994, עמ' 110-75)
- מנוחה גלבוע, החבצלת, בלקסיקון העיתונות העברית במאות השמונה-עשרה והתשע עשרה, ירושלים: מוסד ביאליק 1993
קישורים חיצוניים
- חבצלת באתר הספרייה הלאומית
- חבצלת, באתר עיתונות יהודית היסטורית
- מידע על עתון החבצלת בקטלוג הספרייה הלאומית
- יוסף לנג, מאת כתבנו המדיני בצרפת: מאמריו המדיניים הראשונים של אליעזר בן יהודה בעתון הירושלמי "חבצלת", קשר 12, נוב' 1992 (מידע בקטלוג רמב"י)
- רוברט סינגרמן, Jewish Serials of the World, עמ' 190, באתר גוגל ספרים
הערות שוליים
34987062חבצלת (כתב עת)