ספר ישעיהו

ספר ישעיהו
	קטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות
מספר פרקים	66
מספר פסוקים	1291
סדרת ספרים	נביאים
הספר הקודם	ספר מלכים
הספר הבא	ספר ירמיהו
דמויות מרכזיות	ישעיהו בן אמוץ

ספר ישעיהו הוא אחד מספרי נביאים אחרונים שבתנ"ך הספר כולל בתוכו את נבואותיו של הנביא ישעיהו בן אמוץ. הספר מתייחד במספר גבוה של נבואות נחמה, ורבים מההפטרות לקוחים מנבואותיו של ישעיהו.

על פי ברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא^[1], הועלו הנבואות על גבי הכתב על ידי חזקיה מלך יהודה וסיעתו (המאה השמינית - שביעית לפני הספירה, על פי הכרונולוגיה המקובלת במחקר).

מיקומו של הספר

מלשון חז"ל^[2] משתמע שספר ישעיהו הוא בכלל נביאים ראשונים, אולם בחלוקה שמקובלת כיום^[3] ספר ישעיהו הוא בכלל נביאים אחרונים וכך הוא בפירוש האברבנאל על הנ"ך^[4]. בעלי המסורה קבעו את ספר ישעיהו כחמישי בספרי הנ"ך ולאחר ספר מלכים כפי סדר זמנם^[5], אמנם לפי המבואר בתלמוד בבלי^[6] מקומו בין ספר יחזקאל לתרי עשר, כיון שבסוף ספר יחזקאל ישנם נבאות נחמה וספר ישעיהו כולו נחמה.

תקופת הנבואות

על פי המבואר בחז"ל^[7], נבואתו הראשונה של ישעיהו היתה בשנת מות המלך עוזיהו^[8] ממלכי יהודה^[9], והמשיכה בזמן יותם, אחז, וחזקיהו^[10]^[11], עד שקם עליו נכדו מנשה והרגו^[12]. כיון שהנביאים נהגו לכתוב את ספריהם רק סמוך למותם, לא הספיק ישעיהו לכתוב את ספרו, והוא נכתב על ידי סיעת חזקיהו^[13].

תוכן הספר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חזון אחרית הימים בספר ישעיהו, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ג
חזון אחרית הימים בספר ישעיהו, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ג
חזון אחרית הימים בספר ישעיהו, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ג

ישנן 3 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

שנים עשר הפרקים הראשונים של הספר הינם נבואות לעם ישראל המשולבים בדברי תוכחה, נבואות פורענות ונחמה, ונבואות לעתיד לבא. הפרק הראשון של הספר הינו תוכחה חריפה ביותר לעם ישראל, והוא נקבע כהפטרת שבת חזון שלפני תשעה באב. פרק י"א הפותח במילים הידועות ”וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה” עוסק במלך המשיח. כך גם פרק י"ב פורש על ידי הפרשנים כעוסק בעתיד לבוא.

פרקים י"ג עד כ"ג הינם משאות על אומות העולם ביניהם מצרים צור ובבל. פרקים כ"ד עד ל"ה חוזרים לעסוק בבני ישראל תוך שילוב תוכחות ונחמות.

פרקים לו-לז עוסקים בעלייתו של סנחריב מלך אשור והמצור על ירושלים ונפילתם בידי מלאך ה', ופרקים לח-לט עוסקים בחוליו של חזקיהו ורפואתו, ובעקבות כך המעשה עם מרודך בלאדן מלך בבל.

מפרק מ' מובאים בספר נבואות נחמה. הפרשן בן המאה ה-11, משה אבן ג'יקטילה, מפרש שהנבואות הללו עוסקות בתקופת העלייה מבבל והכרזת כורש, קרי כ-200 שנה לאחר הזמן הכתוב בתחילת הספר. את דבריו מביא האבן עזרא בפירושו לישעיהו^[14] ”ואלה הנחמות הראשונות, מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן נוחו עדן, על בית שני”^[15].

נבואותיו של ישעיהו עוסקות בין היתר בחידוד העובדה שחזרה בתשובה יכולה לכפר על החטאים, במלחמה בעוולות החברתיים, בהתנגדות לתפיסה שרווחה אז - שהקורבנות מכפרים גם ללא שינוי במעשים, ובעבודה זרה. בניגוד לתפיסות רבות ביהדות שלעגו לעבודת הפסילים כלא מועילה וכחסרת הגיון^[16] ישעיהו מלבד כי העבודה הזרה היא ביטוי לגאווה של האדם עצמו - שמשתחווה למעשי ידיו כלומר לעצמו, ובהתאם, כדי לתקן את הבעיה יש לשבור את גאוות האדם^[17].

רקע היסטורי

בנבואותיו של ישעיהו הוא מנבא על תקופה היסטורית ארוכה בת מאות שנים, בה קמו ונפלו מעצמות אזוריות (האימפריות האשורית, הבבלית והפרסית), נוהלו מסעי כיבושים נרחבים והגליות עמים. בשנים אלו התחוללו שינויים מדיניים שעברו על ממלכת ישראל ויהודה, ולוו בתככים, יריבויות ובריתות עם העמים הסובבים.

על פי כותרת הספר הנביא ניבא בימי המלכים עוזיהו, יותם, אחז ויחזקיהו, ברבע האחרון של המאה השמינית לפנה"ס לערך (יש' א 1). הנבואה המוקדמת ביותר של הנביא ישעיה בן אמוץ בה מוזכר במפורש רקעה ההיסטורי, היא מימי אחז בשנת 733 לפנה"ס (יש' ז), והמאוחרת ביותר^[18] מתוארכת לשנת 701 לפנה"ס, בתקופת המצור על ירושלים, בימי המלך חזקיהו מלך יהודה^[19]. שנים אלו, מ-733 עד 701 לפנה"ס היו בצל התעצמותה של ממלכת אשור, וכיבושיה המרשימים את ארם דמשק, ואת שומרון (יש' ז-ח). עם נפילת שומרון בשנת 720 לפנה"ס הוגלו תושבים רבים, וקרבתה של אשור, העלה חשש מכוחה והעיק מטבע הדברים גם על ממלכת יהודה הסמוכה. כנגד חששות אלה עמדו נבואותיו של ישעיהו בן אמוץ, כי ירושלים עירו של ה' תינצל מכיבוש (כגון יש' ח 8; ל 8-33; לא 5–9 ). נבואה זו התגשמה בימי סנחריב מלך אשור.

נבואות ישעיהו, בפרקים מ- ס"ו, עוסקות בתקופה מאוחרת יותר, שבה העם כבר מצוי בגלות בבבל, ובהן קריאות והפצרות של הנביא אל העם לצאת מבבל ולשוב לארץ. קריאות אלה מאפיינות את תקופת עליית האימפריה הפרסית ובראשה המנהיג כורש, בשנת 539 לפנה"ס. מכאן שמדובר בשליש האחרון של המאה השישית לפנה"ס. כורש השתלט על בבל ומלך על כל שטחי האימפריה הבבלית במסופוטמיה. מהכרזת כורש אשר פורסמה בראשית עלייתו לשלטון, עולה כי הנהיג מדיניות גמישה ונוחה כלפי העמים בשטח מלכותו, ובכלל זה יהודה, ואפשר את חזרתם לישראל של גולי בבל ובניית המקדש בירושלים (עז' א 1-4; עז' ו 1-5; דה"ב לו 22–23). זהו הנתון ההיסטורי היחיד המצוין בחלקו המאוחר של הספר.

חיבורו של ספר ישעיה

ספר ישעיהו חובר על פי הברייתא בידי חזקיהו המלך וסייעתו^[20]. הראשונים נחלקו בסיבת הדבר שלא כתב ישעיה עצמו את נבואותיו. רש"י מבאר שדרך הנביאים היה לכתוב את נבואותיהם סמוך למותם, וישעיהו שנרצח בידי מנשה נכדו לא הספיק לכתוב את נבואותיו. התוספות לעומת זאת מעירים שחזקיהו מת לפני שבנו מנשה עלה למלוכה והרג את ישעיהו, ולכן מפרשים שהספר נקרא על שמו של חזקיהו כשכר על שגרם לישראל לעסוק בתורה. לא ברור מי כתב את הספר לדעת התוספות.

במדרש^[21] מובא ששני פסוקים מהספר (פרק ח' פסוקים י"ט-כ') נאמרו על ידי בארי אביו של הושע בן בארי.

הערה מסקרנת כתב רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לספר (פרק מ, פסוק א) שכתב ”ודע כי מעתיקי המצוות ז"ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת, עד וימת שמואל. והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לפני זרובבל...”. כוונתו היא שאף שחז"ל ייחסו את ספר שמואל לשמואל - כמחצית הספר נכתבה לדעתם על ידי ממשיכיו, וכך אמרו חז"ל אף ביחס לספר דברי-הימים^[22]. נראה כי אבן-עזרא סבר שאף ספר ישעיהו נכתב בצורה דומה. האבן עזרא חותם את הערתו במילים המסתוריות ”והמשכיל יבין” שמשמשות בדרך כלל כרמז להסתרת עניין כלשהוא מטעמים שונים.

יש שראו בדברי האבן עזרא רמז לכך שמפרק מ' מובא בספר תוספת מאוחרת יותר, והיו אף חוקרים שהציעו שבספר משולבים נבואות של נביאים מאוחרים יותר. ואולם התפיסה המסורתית רואה בכל הספר חיבור אחיד שחובר בתקופה אחת ואשר כולל רק את נבואותיו של ישעיהו. תפיסה זו רווחה בכל הדורות ויש עדויות לכך מאז שלהי ימי בית שני לפחות. כך למשל אנו למדים מדברי בן סירא, בן המאה ה-3 לפנה"ס - המאה ה-2 לפנה"ס, אשר בחיבורו הוא כותב על ישעיהו כי ”בעוז רוחו ראה מראשית אחרית, וינחם אבלי ציון” (ספר בן סירא, מח לג), כאשר כוונתו ככל הנראה לנבואה הכתובה בחלק השני של הספר. גם יוסף בן מתתיהו, בן המאה ה-1 לספירה, מתאר בספרו כי יהודי בבל הראו לכורש כי הנביא ישעיהו ניבא לפני כמאתיים שנה על ניצחונותיו, וכי דבר זה השפיע לטובה על יחסו של כורש ליהודים. גם במגילות ים המלח, המתוארכות החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, אנו רואים כי מגילת ישעיהו כללה את שני החלקים כחיבור אחד.

על דמותו של ישעיהו

ערך מורחב – ישעיהו

ישעיהו היה בנו של אמוץ אחיו של אמציה מלך יהודה.

ניבים, ביטויים שמקורם בספר ישעיהו

בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי (פרק א׳, פסוק ב׳) - ביטוי לאכזבה של אבות מבניהם או של מחנכים מתלמידיהם.
שָׁמִיר וָשָׁיִת (פרק ה׳ פסוק ו׳) - במקור - מיני קוצים, ובהשאלה - חורבן ועזובה.
וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים (פרק ו׳ פסוק ד׳) - ביטוי לאירוע דרמטי שהתרחש. אמות הספים הם העמודים המרכזיים עליהם מונח המשקוף.
[לְ]י֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה (פרק י', פסוק ג') - הזמן שצריך לתת את הדין.
[ואין] (ו)פֹצֶ֥ה פֶ֖ה וּמְצַפְצֵֽף (פרק י', פסוק י"ד) - הביטוי משמש כמחאה על שתיקה של הסביבה מול עוול שנעשה.
אָכֹל וְשָׁתֹה כִּי מָחָר נָמוּת (פרק כ"ב, פסוק י"ג) - פתגם על נהנתנות וחוסר דאגה מיום המחר;
מן הפח אל הפחת הוא בטוי עברי להידרדרות ממצב רע ליותר רע, שמקורו מהפסוק ְוהָֽעוֹלֶה֙ מִתּ֣וֹךְ הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח (פרק כ"ד, פסוק י"ח).
[להשיב] (מְשִׁיבֵי) מלחָמָה שָׁעְרָה (פרק כ"ח, פסוק ו') - ביטוי לכח רב שישיבו המותקפים במלחמה.
מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה (פרק כ"ט, פסוק י"ג) – מעשה הנעשה ללא כוונה והרגשה, אלא כאוטומציה וכדבר שבשגרה.
הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא (פרק כ"ט, פסוק י"ד)
נפטר בדמי ימיו - ביטוי לאדם שנפטר צעיר, שמקורו מהפסוק בִּדְמִ֥י יָמַ֛י אֵלֵ֖כָה (פרק ל"ח, פסוק י').
אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד (פרק מ"ז, פסוק ח') - ביטוי לאדם עם אגואיזם קצוני.
במצח נחושה - ביטוי למי שהוא מעז ביותר, שמקורו מהפסוק וּמִצְחֲךָ֖ נְחוּשָֽׁה (פרק מ"ח, פסוק ז').
מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (פרק מ"ט, פסוק י"ז) - פתגם על גַיִס חמישי - אנשים מבפנים המביאים לאסונות^[23];
אֲנִי֙ לְפָנֶ֣יךָ אֵלֵ֔ךְ וַהֲדוּרִ֖ים אושר אֲיַשֵּׁ֑ר (פרק מה, פסוק ב), מקור הביטוי 'ליישר את ההדורים'.