יצחק שדה

יצחק שדה

יצחק שדה, 1950
לידה	10 באוגוסט 1890 ג' באלול תר"ן לובלין, האימפריה הרוסית
פטירה	20 באוגוסט 1952 (בגיל 62) כ"ט באב תשי"ב תל אביב-יפו, ישראל
תאריך עלייה	1920
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית הצבא האדום הצבא הלבן ההגנה פלמ"ח צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1921–1949 (כ־28 שנים)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
מקים פלוגת הנודדת, מקים פלוגות השדה, ראש הפלמ"ח, ראש תנועת המרי העברי, מפקד חטיבה 8
פעולות ומבצעים
מאורעות תרפ"ט המרד הערבי הגדול   מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
ראש גדוד העבודה, מייסדי אגודת הספורט הפועל
הנצחה
הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב מושב שדה יצחק בצפון מזרח השרון רחובות על שמו בערים רבות בארץ מחלף אלוף שדה מרוץ הקפת התבור פרס לספרות צבאית על שמו

יצחק שדה (1948)

יצחק שדה עם מפקד מצודת עיראק סואידן לאחר כיבושה, 9/11/1948

יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, ומאוספו של יורם שדה, יפו

אימרה של יצחק שדה באנדרטת חטיבה 8 בנמל התעופה בן-גוריון

יצחק שדה (לנדוברג) (10 באוגוסט 1890 – 20 באוגוסט 1952), שכונה "הזקן", היה אלוף בצה"ל וממקימיו, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך, מחזאי וסופר יהודי. שדה היה ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון.

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות

יצחק שדה נולד בעיר לובלין (אז בתחומי האימפריה הרוסית, אחר כך בפולין) בשם יצחק לנדוברג. אמו, רבקה, הייתה בתו של הרב שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין. בצעירותו למד אצל ר' הלל צייטלין, וכשגדל, לחם בשורות צבא האימפריה הרוסית. בזמן מלחמת העולם הראשונה זכה לעיטור על אומץ לבו, קודם עד רמת מפקד פלוגה.

ב־1917 הצטרף למפלגה הסוציאל-רבולוציונרית והכיר את יוסף טרומפלדור. ב־1918 החל ללמוד בפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה באוניברסיטת טווריה בסימפרופול, אולם לאחר זמן קצר עזב את הלימודים והצטרף לצבא האדום, שלחם במלחמת האזרחים הרוסית. ב־1920 התאכזב מהאכזריות הקיצונית של לוחמי הצבא האדום ועבר צד – לצבא הלבן של פיוטר וראנגל. אולם גם שם לא מצא את מקומו בגלל האנטישמיות של המונרכיסטים הרוסים. כששמע על מותו של טרומפלדור בקרב תל חי, החליט לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ ישראל.

בגדוד העבודה

בארץ ישראל חבר שדה להקים את גדוד העבודה. על אף שעמד בראשו, לא היה יכול למנוע את פירוקו עקב חילוקי הדעות והקשיים שהתעוררו בחיי הקומונה. גדוד העבודה התפרק בשנת 1926, בגלל ויכוחים אידאולוגיים על האפשרות למזג ציונות וסוציאליזם. לאחר מכן עבד שדה זמן מה בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים ובמחצבות בעתלית. הוא היה בעל כושר גופני גבוה והיה מהמייסדים של אגודת הספורט "הפועל", במסגרת הסתדרות העובדים.

בהגנה ובפלמ"ח

שדה הצטרף לארגון ההגנה ופיקד בשנת 1921 על קורס המפקדים הראשון של הארגון שנערך בכפר גלעדי. בעת המרד הערבי הגדול (1936–1938) התגלה כמפקד בולט וייחודי ברמתו. הקים בירושלים את "הנודדת", פלוגה שיצאה לפגוש את האויב בבסיסיו, והנהיג את טקטיקת ה"יציאה מן הגדר", העברת מאבק ההגנה אל כפרי האויב. בשלהי 1936 פיקד על העלייה למחצבות מגדל צדק וביסס שם בלב הסביבה הערבית העוינת את שליטת היישוב היהודי. בקיץ 1937 הקים את פלוגות השדה (הפו"ש) ופיקד על הפלוגות המיוחדות (פו"ם) שיצאו לפעילויות אלו. בין היתר פיקד על העלייה לחניתה ב־1938. היה קצין הגדנ"ע הארצי הראשון של ההגנה (1941).

בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוטל עליו להקים את פלוגות המחץ – הפלמ"ח ולהיות מפקדו הראשון. הוביל את הפלמ"ח מיחידה קטנה לכוח צבאי מוביל של "ההגנה". תכנן ב-1942 תוכנית הגנה כוללת ליישוב במקרה של פלישת גרמניה הנאצית בשם "מצדה על הכרמל". בשנת 1945 קודם לתפקיד רמטכ"ל בפועל של "ההגנה" האחראי על כל פעולות הלחימה של הארגון. באותה שנה גם הנהיג את תנועת המרי העברי יחד עם חברי האצ"ל והלח"י נגד הבריטים.

במסגרת מדיניות שיתוף היישוב העברי עם הבריטים בתחילת מלחמת העולם השנייה הוטל על יצחק שדה מימוש הצד הצבאי של השיתוף כאשר התיאום המדיני נעשה על ידי דוד הכהן. השיתוף בפועל נעשה מול יחידת המודיעין המיוחדת Special Operation Executive (SOE). במסגרת זו שדה היה אחראי על קורס כ"ג יורדי הסירה מטעם ההגנה. הוא ליווה את האימונים של קורס הכ"ג והוא גם תכנן יחד עם קצינים של הSOE את פעולת הקומנדו הימי לחבלה בבית הזיקוק בטריפולי בלבנון. מונדק פסטרנק, שמונה על ידי יצחק שדה להיות מפקד הפעולה, פקפק בסיכויים להצלחת הפעולה והתנה את צאתו לפעולה במתן פקודה בכתב משדה. שדה סירב לתת פקודה בכתב והציע את עצמו לפקד על הפעולה, ולאחר שהצעתו לא התקבלה על ידי פיקוד ההגנה הוטל הפיקוד על צבי ספקטור.

בקונגרס הציוני בבזל, בסוף 1946 קיבל בן-גוריון בנוסף לתפקידיו האחרים את תפקיד "הממונה על תיק הביטחון" ונכנס במהרה ללמוד אותו. הוא גילה להפתעתו כי לרמ"א (ראש המפקדה הארצית של ההגנה), זאב פיינשטיין, אין הסמכות והיכולת של קודמו משה סנה, וכי יצחק שדה מתעניין יותר במבצעים ובפעולות של יחידים בפלמ"ח ולא בנוי לדעתו לראייה אסטרטגית וארגונית. הוא גם נטר לשדה טינה לאחר ששדה התנגד להפסקת המאבק בבריטים והתמקדות בפתרון מדיני. ב-1946 כתב שדה בביטאון "עוז" של התנועה לאחדות העבודה כי ”...גם בשבילי יש גבולות. יש דברים שאפילו הקונגרס הציוני לא יוכל לחייב אותי עליהם. והדברים האלה הם שלושה: אי הגנה על ההגנה, אי הגנה על העלייה, אי הגנה על ההתיישבות. הנהגה ציונית שתצווה עלי דברים כאלה-אינה בשבילי לא הנהגה ולא ציונית”. בן-גוריון ראה בכך קריאת תיגר שאין להתעלם ממנה. הוא מינה את ישראל גלילי לרמ"א ולחץ על יעקב דורי לחזור משליחותו בארצות הברית ולקבל שוב את תפקיד הרמטכ"ל. ביוני 1947 נכנס דורי לתפקיד הרמטכ"ל ושדה נשאר ללא תפקיד.

במלחמת העצמאות

עם הקמת חטיבות החי"ש היה שדה מועמד לקבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי אולם בן-גוריון התנגד לכך בחריפות. גלילי איים בהתפטרות אם שדה לא יקבל את התפקיד אולם המשבר הסתיים עם הודעת שדה על הסרת מועמדותו. במקומו מונה יהושע גלוברמן שנהרג כעבור שבוע ובמקומו מונה שמעון אבידן.

שדה מונה ל"יועץ צבאי לבן-גוריון" – תפקיד ללא סמכויות, ולתפקיד מפקד שמ"ש, שירות המשוריינים של ההגנה שעסק בשריון משאיות ואוטובוסים לצורכי השיירות.

באפריל 1948 נקרא שדה לפקד על הגנת קיבוץ משמר העמק. צבא קאוקג'י כיתר את הקיבוץ, במטרה לשלוט על הכביש לחיפה ולבתר את צפון הארץ. בקרב איגוף מאחור, תקף שדה את הכוחות הצרים והניסם צפונה.

ב-19 באפריל 1948 מונה לפקד על מבצע יבוסי, שנועד להשתלט על אזור ירושלים, ובו הועמדו תחת פיקודו של שדה חטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין וחטיבת עציוני בפיקודו של דוד שאלתיאל. ב-27 באפריל פורק מטה "יבוסי", עקב דלות ההישגים במבצע והחיכוכים בין מפקדיו, ושדה עזב את ירושלים.

בעת הקמת צה"ל קיבל דרגת אלוף, יזם את הקמת חטיבת השריון הראשונה של צה"ל – חטיבה 8 ופיקד עליה. החטיבה לקחה חלק חשוב במבצע דני בו נכבשו לוד ורמלה. בסוף שנת 1948 שרת בגזרה הדרומית תחת פיקודו של יגאל אלון, שהיה חניכו וסגנו בפלמ"ח. לאחר מבצע יואב, ב-9 בנובמבר 1948, לאחר שבעה ניסיונות כושלים לכיבוש בלילה, שדה פקד על הניסיון השמיני והמוצלח, לכיבוש יום של משטרת עיראק סווידאן, שכונתה המפלצת על הגבעה, ואיימה על קיבוץ נגבה. כוחותיו נטלו חלק במבצע אסף ובמבצע חורב. בסוף מלחמת העצמאות וביסוס צה"ל כצבא היחיד של מדינת ישראל, פרש יצחק שדה מהשירות הצבאי. יש הטוענים שפרש מצה"ל מכוח האילוץ, עקב יחסיו המעורערים עם דוד בן-גוריון וזיהויו כאיש מפ"ם ומזדהה עם ברית המועצות.

בנוסף להיותו איש צבא ומצביא ידוע שם, שהנחיל שיטות אימון וטקטיקות לחימה ל"הגנה" ולצה"ל, נודע שדה כאיש חינוך בעל השפעה רבה על הנוער הארצישראלי של תקופת היישוב, במיוחד על לוחמי הפלמ"ח הצעירים, אותם חינך לאידיאלים של ציונות, שיתוף ורעות. זאב שיף ואיתן הבר כתבו עליו ב"לקסיקון לביטחון ישראל":

שדה לא היה רק איש צבא. הוא היה ציוני, הומאניסט וסוציאליסט; רגישותו ועירנותו המוסרית והפוליטית ניכרו עוד בימיו בגדוד העבודה, והיה אפשר להבחין בהן לאורך כל דרכו הצבאית. הוא שטבע את מטבע הלשון 'טוהר הנשק'; הוא ששנה באוזני חניכיו: 'אהוב את הרובה ושנא את המלחמה'. הוא דבק ברעיונותיו הפוליטיים הסוציאליסטיים עד כדי כך, שנדחק הצידה ערב מלחמת העצמאות וסולק לאחריה.

— עמ' 500 (סיום הערך "יצחק שדה")

אחרית ימיו

לאחר פרישתו התגורר שדה ב"בית יצחק שדה" ביפו, ועסק בכתיבה. הבית שימש בעבר קצינים בריטיים והוענק לו בתום מלחמת העצמאות. זה היה בית הקבע הראשון שלו לאחר שנים ארוכות שבהן חי בגדוד העבודה, נדד עם משפחתו לתל אביב ולקיבוץ נען או חי במחתרת. התגורר בבית שלוש שנים בלבד עד פטירתו. במהלך תקופה זו, אירח את מנהיגי המדינה, אנשי צבא, משוררים ואנשי רוח.

כתב סיפורים קצרים, מאמרים רבים ומחזות. כתביו הרבים לוקטו והוצאו לאור בארבעה כרכים (ראה ספרים שכתב, למטה). בין ספריו: "מסביב למדורה" (1946) המכיל קטעים מכתביו, "הפנקס פתוח" (1952) הכולל סיפורים מתקופת ילדותו ונעוריו בלובלין ומחזה בשם "לוחמים". בשנות השלושים והארבעים נהג לחתום את רשימותיו ומאמריו בכינוי י. נודד.

יצחק שדה נפטר ב-20 באוגוסט 1952, ונקבר למחרת בקיבוץ גבעת ברנר. בהלווייתו שיצאה מתל אביב לגבעת ברנר השתתפו כל ראשי צה"ל וקהל של אלפים רבים. הוא נקבר לצד אשתו השלישית, מרגוט, שנפטרה שנה לפניו ממחלת הסרטן. על מצבתו נכתב: חוצב, אמן ורע, מצביא - חלוץ, בהתגוננות, במאבק ובשחרור. בחזית הקבר נמצא סמל הפלמ"ח. השאיר אחריו שתי בנות ובן: איזה דפני (נפטרה 17 בספטמבר 2015), רבקה ספרים (ריבושה) (נפטרה 2005), ויורם שדה (נפטר 6 במרץ 2021).

לקט ציטוטים של יצחק שדה

• "כרוחב הבסיס, גובה הפסגה".
• "אהוב את הרובה ושנא את המלחמה".
• "גנרל מפקד כיתה".
• "לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה, אלא האנוכיות".
• "אין לך דבר יותר מציאותי מחלומו של אדם אמיץ".
• "רעות צריך לטפח – לרעות צריך לחנך".
• "הכישרון להתגבר על הפחד מקורו באהבת זולת".
• "היה ראשון לסכנה וילכו אחריך".
• "אלפים ולא אלופים" (נכתב בהקשר לספורט).

הנצחה

על שמו של שדה נקראים שלושה יישובים בארץ: הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב והמושב שדה יצחק בשרון; מחלף אלוף שדה; ובערים רבות בארץ נקראו רחובות על שמו, ובהם רחוב יצחק שדה בתל אביב. המשורר חיים גורי, גם הוא מיוצאי הפלמ"ח, כתב עליו את השירים "הזקן רק ייתן פקודה" ו"בלדה ליצחק שדה" ("חבר בגדוד העבודה"), אותו ביצעה להקת הנח"ל ללחן של יאיר רוזנבלום.

ביתו, הנמצא ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו, בגבול שבין יפו לבין בת-ים משמר מוצגים מקוריים מימי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות. בנו, יורם שדה וכלתו, הצליחו לשמר את הבית במשך כל השנים כפי שהיה, על פשטותו ועל הגן שטיפח. ביתו של שדה פתוח למבקרים וניתן לבקר בו בתיאום מראש.

מדי שנה, החל מ-1952, בראשית האביב, נערכת הקפת התבור לזכרו של האלוף שדה. מאז 2016 שונה שמה ל-מרוץ התבור, מסלולה מוסיף לכלול טיפוס תלול במעלה ההר, אך חדל לכלול הקפה מלאה של ההר.

הפרס לספרות צבאית על שמו

ערך מורחב – פרס יצחק שדה לספרות צבאית

לזכרו של שדה הוקמה עמותה המעניקה את "הפרס לספרות צבאית ע"ש האלוף יצחק שדה ז"ל". הפרס מוענק משנת 1972. זהו פרס שנתי, בעל ערך כספי, המוענק ליצירה מקורית ישראלית (ספר, סרט או מחזה) באחד מן התחומים:

1. תאוריה, מחקר והגות צבאית.
2. היסטוריה צבאית יהודית.
3. תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה.
4. זיכרונות על שירות בכוחות המגן או בצה"ל.
5. יצירה על אישיות צבאית, יהודית או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי.

• 
  קבר יצחק שדה בגבעת ברנר
• 
  חזית קברו של יצחק שדה בגבעת ברנר
• 
  שלט על ביתו של יצחק שדה ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו
• 
  אנדרטה ל"חטיבת הזקן" בפארק עוצבות השריון בלטרון

ספרים שכתב

• מסביב למדורה, י. נודד (יצחק שדה), ת"א, "לאחדות העבודה", תש"ו 1946
• כיצד נלכדה המצודה: כיבוש משטרת עיראק-סוידאן - בספור ובצילום, הוצאת מערכות, (בחלק מהעותקים: מרחביה: ספרית פועלים), תש"י 1950
• יצחק שדה כתבים א', ב', ג', ד', ארבעה כרכים שהוצאו לאור במרוצת השנים 1980 - 2000, הקיבוץ המאוחד, תל אביב
• לוחמים, ארבעה מחזות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשי"ג 1952
• מה חידש פלמ"ח (טקטיקה בהגנה), מרחביה, ספרית פועלים, תש"י 1950
• מסביב למדורה, דור הפלמ"ח, תל אביב, 1989
• הפנקס פתוח, פרשה ראשונה, ציורים - צילה בינדר, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשי"ב 1952

לקריאה נוספת, ספרים שנכתבו אודותיו

• חוברת ההנצחה לזכרו של יצחק שדה, שהופקה בשלושים למותו, כ"ט באלול תשי"ב (19 בספטמבר 1952), מפלגת הפועלים המאוחדת - המרכז
• יצחק שדה: אלבום, עריכה - שלמה דרך, עיצוב - גלי הוס, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשל"ב 1972
• הזקן שהדליק מדורות, מאת יפרח חביב, ספרית פועלים, תל אביב, תשל"ג
• יצחק שדה : איש ותקופתו; חוברת לתלמיד, שמעון זקס, עדה ישי ורות לבנית, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב - בית-הספר לחינוך, תשל"ה 1975
• מצביא ללא שררה, סיפור חייו של יצחק שדה, מאת צביקה דרור, הקיבוץ המאוחד, 1996, תל אביב
• יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999
• איך נדלקו מדורות (יצחק שדה), ביוגרפיה של יצחק שדה לבני הנעורים, מאת פועה הרשלג, עם עובד, תל אביב, תשס"ג
• עופר רגב: להתאהב בארץ ישראל - פרשת אהבתם של יצחק ומרגוט שדה, הוצאת "כנרת", 2005
• איזה שדה דפני, והוא היה לאגדה - אבי יצחק שדה, זכרונות
• עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013
• משה בן-שאול, מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 156–164

מאמרים שנכתבו עליו

• על חידושיו של יצחק שדה בתחום הצבאי, מאת מאיר פעיל, נדפס בסקירה חודשית, 37, 12, תשנ"א 1991
• בראשית מלחמת השחרור, דפים מן העזבון של יצחק שדה, נדפס במבפנים, מ', 2, תשל"ח 1978

קישורים חיצוניים

• יצחק שדה, ‏לאופי "המלחמה הקטנה" במאורעות 1936/1939, מערכות 2, נובמבר 1939
• יצחק שדה, באתר הפלמ"ח
• כתבי יצחק שדה בפרויקט בן-יהודה
• בלדה ליצחק שדה - שיר המתאר את חייו
• הקפת התבור לזכרו של יצחק שדה.
• העמותה לפרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על יצחק שדה‏, 25 במרץ 2012
• נדב מן, יצחק שדה: מפקד בגדוד העבודה שהיה לאגדה, באתר ynet, 4 בינואר 2013
• נדב מן, ילדים של החיים: יצחק שדה והמשפחה בקיבוץ נען, באתר ynet, 11 בינואר 2013
• מרדכי נאור, סיפורה של הידידות בין נתן אלתרמן ליצחק שדה, באתר הארץ, 15 באפריל 2013
• שלמה גזית, ‏כוח המוח, מערכות 447, 2013
• טל אריאל אמיר, משפט שדה: אחרי אביו, בנו של מפקד הפלמ"ח יוצא לקרב, סופהשבוע, ‏ 13 בפברואר 2014
• גיא נרדי, והוא היה לאגדה: ביקור נדיר בבית ובגן המרהיב של יצחק שדה ביפו, באתר Xnet, ‏ 3 בדצמבר 2015
• תערוכת צילומים לרגל 62 שנים למותו של יצחק שדה, בבלוג של ארכיון צה"ל
• יצחק שדה, במיזם "אישי רחוב"
• הלוויית יצחק שדה, 1952, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• יצחק שדה, פרק מהסדרה "הכל אנשים" של הטלוויזיה החינוכית, 1999
• יצחק שדה - דיוקן, סרט תיעודי בהפקת עמותת דור פלמ"ח, 2015
• גרשון הכהן, יצחק שדה, באתר "מ.ת.ג"
• יצחק שדה (1890-1952), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35670856יצחק שדה