יעקב הורוביץ (סופר)
ערך זה עוסק בסופר, עורך ומתרגם. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.
יעקב הורוביץ (י"ב בשבט תרס"א, 1 בפברואר 1901, קאלוש, גליציה המזרחית – כ"ז בטבת תשל"ז, 10 בינואר 1975, תל אביב) היה סופר עברי, עורך ומתרגם.
ביוגרפיה
הורוביץ נולד בעיירה קאלוש שבגליציה המזרחית (כיום באוקראינה) לישעיה הורוביץ ולחנה בתו של תעשיין הבירה זליג מילשטיין. בעת מלחמת העולם הראשונה נדדה משפחתו לווינה, בירת הקיסרות האוסטרו-הונגרית. שם השלים את לימודיו בגימנסיה, רכש שליטה טובה מאוד בגרמנית, והכשיר עצמו לעלייה לארץ ישראל, במסגרת תנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר", שהיה פעיל בשכבת בוגריה.
בשנת 1919, בהיותו בן 18, עלה הורוביץ לארץ ישראל. הוא עבר את מסלול החלוציות הקשה שעברו חלוצי העלייה השלישית. עבד בסלילת כבישים בשביל המנדט הבריטי, והיה שומר ופועל בניין. הוא יצא לווינה, השלים באוניברסיטה שלה את לימודיו עד 1924, ובאותה שנה שב ארצה לצמיתות.[1] פעילותו הספרותית החלה בווינה ב-1924, עם יצירתו הראשונה שפורסמה: סיפורו "סולייקה" (על פי שמה המדרשי של אשת פוטיפר – זוליכה), שנדפס בקובץ העברי "פרט", שהוציא לאור הסופר והעורך גרשון שופמן.
הורוביץ עבד כתשע שנים בחברת ביטוח, ומשנת 1943 עד שנת 1962 ערך את המוסף לספרות של עיתון "הארץ". בתפקידו זה השפיע רבות על הספרות העברית הצעירה. בשנת 1927 היה בין מייסדי החבורה הספרותית "כתובים", שנקראה על שם כתב העת שהוציאה.
מראשית פעילותו הספרותית השתתף הורוביץ גם בחיי העיתונות העברית, ודבריו נדפסו דרך קבע בכתבי העת "הדים" ו"הפועל הצעיר". לאחר הפילוג בחבורת "כתובים", הצטרף לאברהם שלונסקי בייסוד חבורת "טורים". הוא גם השתתף בחבורות ספרותיות נוספות של אותם הימים, כמו "אמודאים", ו"יחדיו". בשנת 1925 חבר למשורר אורי צבי גרינברג, והשתתף בכתב העת "סדן" שהוציא. יעקב הורוביץ שלט היטב בלשון הגרמנית, שאותה ספג מילדותו בגליציה. זה היה יתרון גדול על רוב הסופרים העבריים אז בארץ, שבאו מרקע של הלשונות הסלאביות רוסית ופולנית. (לשון יידיש הייתה כמובן משותפת כמעט לכולם.)
הורוביץ נטל חלק גם בפעילות התיאטרונית העברית בראשיתה. הוא תרגם מחזות שהוצגו בלהקת "התיאטרון העברי" ובלהקת "התיאטרון האמנותי", וכן שיחק בעצמו בכמה מחזות. הוא היה מקורב מאוד למשורר נתן אלתרמן, למשורר ולמתרגם אברהם שלונסקי.
בשנת תרפ"ז נישא למירה (מרים) לבית לוין, בתו של המחנך דוד לוין, יו"ר הסתדרות המורים ומנהל בית המדרש למורים ולגננות לוינסקי. השניים היו הורים לדנה כוגן, במאית ומפיקת טלוויזיה, אשתו של נתן כוגן.
לאחר גירושיהם, נישא בשנת תש"א לאטי לבית שטרן, עובדת המחלקה הסוציאלית בעיריית תל אביב (מירה גרושתו נישאה לידידו אברהם שלונסקי).
יעקב הורוביץ נפטר ב-10 בינואר 1975, בגיל 74, ונטמן בבית העלמין קריית שאול.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של הורוביץ ברחוב יצחק שדה 51 בתל אביב
מספריו של יעקב הורוביץ
- ספר אור זרוע, חיברו יעקב הורוביץ, עם שבעה ציורים מעשה ידי נחום גוטמן, תל אביב: מחברות לספרות, 1927.
- גלגולו של אשן התלין: סיפור, תל אביב: תרצ"ב-1932.
- חתולותי הלבנות,:קומץ סיפורים, 1943. (הוצאה שנייה: תל אביב: "תרמיל" - משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1982.)
- כי האדם אינו כוזב: סיפורים ומחזות, תל אביב: הוצאת עיינות, תשט"ז-1956.
- מותר לכם גם לחלום: ספורים, בראש השער: יעקב הורוביץ, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה-1965.
- מזמור הנקמה: סיפור, תל אביב: תרפ"ח-1928.
- מסיבה משפחתית נהדרת: סיפורים ומחזות, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ד-1964.
- שערי טומאה: רומן, ברלין – תל אביב: שטיבל, תר"ץ-1930.
- שלש מיתות וסיפורים אחרים, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה-1964.
- השולחנות היו עייפים: סיפורים, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה-1964.
- עולם שלא נחרב עדיין, תל אביב: תש"י-1950.
- עד דכא, תל אביב: סדן, תרפ"ה-1925.
- מבחר סיפורים, ערך והקדים מבוא - דן מירון, כרך א' - ספר אור זרוע וסיפורים אחרים, כרך ב' - מוזיקה מודרנית וסיפורים אחרים, מוסד ביאליק, 2018.
מתרגומיו
- אריך מריה רמרק, במערב אין כל חדש, תל אביב: הוצאת שטיבל, תרפ"ט-1929.
- פרנץ פון שנתן ופאול פון שנתן, חטיפת בנות הסבינים: מחזה היתולים בארבע מערכות, תל אביב: הוצאת הבימה, תש"א-1941.
- אנדרה אוביי, נח: מחזה בחמש תמונות, תל אביב: תשכ"ד.
- היינריך היינה, הרב מבכרך; לילות פירנצי: שני סיפורים ועוד קטע-שיר, תל אביב: משרד הביטחון, תשמ"ח-1987.
- מקס צויג, שאול: חזיון בחמש מערכות, ירושלים: תש"ט-1949.
מחזות שתרגם שהוצגו
- פריץ לאנגר, בקצווי הכרך, בימוי: צבי פרידלנד, מוזיקה: פורדהאוז בן-ציסי (הוצג בתיאטרון "הבימה" ב-1932).
- פ. ופ. שנטאן, חטיפת בנות הסבינים, בימוי: צבי פרידלנד, מוזיקה: פורדהאוס בן ציסי (הוצג ב"הבימה" ב-1941).
- פרנץ ורפל, יעקובובסקי והקולונל (הוצג בהתיאטרון הקאמרי ב-1947).
לקריאה נוספת
- 'הורוביץ, יעקוב', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 172. (הספר בקטלוג ULI)
לא נכתבו ספרים רבים על יצירתו של יעקב הורוביץ. בולט ספר זה:
- רחל פרנקל מדן, במחשבה תחילה: הסיפור האידיאי ביצירת יעקב הורוביץ, תל אביב: פפירוס, 1989.
מאמרים:
- שרה הלפרין, 'חילופי דמות המספר ב"ספר אור זרוע" ליעקב הורוביץ', הקונגרס העולמי למדעי היהדות 11, תשנ"ד-1994.
- תמר הס, 'סופר מתוכו', מחקרי ירושלים בספרות עברית טו, תשנ"ה-1995. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- נורית גרץ, 'המהפכה שלא הייתה (הפרוזה המודרניסטית בכתב-העת "טורים")', דפים למחקר בספרות 3, 1986. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
- יונה בחור, 'דיוקנו של סופר חכם': על יעקב הורוביץ, מעריב, מרץ 1983.
- גרשון שקד, 'דיוקנו של רומנטיקן כמספר-מסאי': על יעקב הורוביץ, ידיעות אחרונות, אפריל 1982.
- ישראל כהן, 'יעקב הורוביץ', מאזנים מ"ז 2, 1978. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- קלמן אהרון ברתיני, 'על יעקב הורוביץ המספר', הארץ, מרץ 1971.
- ו. לוין, 'האכספרסיוניזם האירופי ביצירתו של יעקב הורוביץ', מאזנים ל"א, תש"ל-1970. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של יעקב הורוביץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר יעקב הורוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1240
- כותבים שונים, שווא תברח, גם לחדר הצר, שברחוב הכרמל הדלוח. את הדרך אליך מצאה, יעקב, הספרות העברית, באתר הארץ - קטעים מחיי חבורת "כתובים" בשנות השלושים, כפי שנמצאו בעזבונו של יעקב הורוביץ, מי שהיה העורך של "תרבות וספרות" של "הארץ" במשך 22 שנה
- יעקב הורוביץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
דן מירון, האיש שהיה מן המודרניסטים והחתרנים בסופרי דורו, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2016
- דן מירון, פרק שני ואחרון על יצירה יוצאת דופן בספרות העברית, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2016
הערות שוליים
- ^ חגית הלפרין, המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, תל אביב: מרכז קיפ - אוניברסיטת תל אביב, הוצאת ספרית פועלים, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"א-2011, עמ' 164.
