מחצבות מגדל צדק
מחצבות מגדל צדק הן מחצבות הפועלות באזור שבין הערים ראש העין ואלעד, בסמוך לקיבוץ נחשונים. מאז שנות ה-20 של המאה ה-20 מספקות המחצבות חומרי בניין כאבנים, חצץ וסיד לאזור גוש דן. שמן של המחצבות, וכן של כפר החוצבים שהתקיים במקום בעבר, נקרא על שמו של הכפר הערבי מג'דל צאדק שהתקיים בסמוך בשנותיה הראשונות של המחצבה.
הקמת המחצבות
בשנת 1924 הקימה חברת סולל בונה את המחצבה הראשונה במקום. קבוצת הפועלים הראשונה מנתה 11 גברים ונשים, כולם בני העלייה השלישית, חברי "החלוץ" מפולין. הקבוצה הגיעה למגדל צדק ובנתה שני צריפי עץ, אחד למגורים והשני לחדר אוכל. בשנת תר"ץ 1929 הוקמה במקום על ידי שרגא קרצ'מר, יעקב סלונים ואשר ברלוי מחצבה נוספת ונוסדה "חברת מפעלי מגדל צדק לסיד וחצץ בע"מ" ביחד עם "תעשיית אבן וסיד בע”מ" (חברת בת של סולל בונה)[1]. במקום הוקמו כבשנים וטחנות חצץ בשותפות של ההסתדרות עם בעלי קרקע ערביים[2]. בשנת 1933 הוקם במקום כבשן סיד חדיש של סלונים וברלוי[3].
בפברואר 1933 הותקף צריף סלונים במקום בידי ששה ערבים במהלך שוד ושני יהודים ושני ערבים נפצעו[4].
עד 1936 עבדו במחצבות מאות פועלים ערבים וכמה עשרות פועלים יהודים (בשנת 1933 כ-90 ובשנת 1935 כ-40–50[5]). ניסיונות ההסתדרות להגדיל את מספר הפועלים היהודים במקום נתקלו בהתנגדות מצד הפועלים הערבים. מעל דפי העיתונות התנהל ויכוח לגבי מספר הפועלים היהודים העובדים אצל סלונים וברלוי[6].
העימות בתקופת טרום העצמאות
במסגרת השביתה הכללית והתלהטות הרוחות במאורעות 1936 הושבתו המחצבות. עם זאת המחצבות עצמן לא נפגעו במהלך המאורעות, אולי משום שהערבים ראו בהן מקור הכנסה חיוני בעתיד. פניות אנשי היישוב לשלטון בבקשה להפעיל את המחצבות באמצעות פועלים יהודים נדחו על ידי הבריטים. לאחר ניסיון לחדש את העבודה במאי 1936[7] פינו בעלי המחצבות את ציודם מהמקום בתחילת יוני 1936[8]. בעקבות המחסור בחומרי בנין הוחלט לחדש את העבודה בהן, על טהרת העבודה העברית, למרות הסירוב הבריטי.
העלייה למגדל צדק
ביולי 1936 נוהלו מגעים עם השלטונות על הפעלת המחצבות במגדל צדק. שלטונות המנדט דרשו שיסלל כביש למקום מראש העין ושבמחצבות יתנהלו רק עבודות חציבה שיתקיימו עד 12 שעות ביום ואלו יאובטחו על ידי פלוגה של הצבא הבריטי[9][10]. עבודות הסלילה נעשו בידי ערבים מכיוון מגדל צדק ויהודים מכיוון ראש העין, אך התקדמו באיטיות בגלל התנכלויות של הכנופיות הערביות[11]. לאחר תום סלילת הכביש חודשו העבודות במקום בידי פועלים יהודים[12].
באוגוסט 1936 החלה העלייה למגדל צדק בסלילת כביש המחבר את פתח תקווה אל המחצבות על ידי פועלים יהודים. הפעולה עוררה את התנגדות ערביי הסביבה, שהחלו לחבל במחצבות בלילות, וכן את השלטונות הבריטים שלא אישרו הגנה מזוינת על המחצבות. מרכז ההגנה הטיל על יצחק שדה את ארגון כוח הביטחון שבמקום. ב-13 בינואר 1937 עלתה למשמר על המחצבות קבוצת המתנדבים הראשונה שכללה חברים מפתח תקווה, גבעתיים ורמת גן. לצד רובי הציד החוקיים שהביאו עימם, נשאו המתנדבים גם נשק בלתי-לגאלי, ובמהלך חודשי שמירתם הראשונים תיקנו את הריסות המגדלים ואפשרו את עלייתם של פועלי המחצבות[13]. הפועלים היהודיים, שרבים מהם היו חברי קיבוץ גבעת השלושה הסמוך, גויסו על ידי אליהו בן חור שעתיד היה לרשת את תפקידו של יצחק שדה במחצבות.
עם עלייתם של הפועלים, תחת פיקודו של יצחק שדה, שגשג המקום כמחנה אימונים לשימוש בחומר נפץ להכנת מוקשים ורימונים. בחצר המחצבה אף הוקם בור ששימש לניסיונות בשימוש בחומרי הנפץ, תחת המסוה של פעולת המחצבה. באביב 1937 נקרא יצחק שדה חזרה למרכז ההגנה, ומחצבות מגדל צדק נותרו כעמדת שמירה בחזית היישוב[14].
תוצאות העלייה למגדל צדק
העלייה למגדל צדק הוכיחה כי כוח יהודי קטן ומאורגן מסוגל לחדור לליבה של סביבה ערבית עוינת, ואף להיאחז בה ולאפשר את עבודתם של מאות פועלים יהודים. הניסיון שרכשו היישוב היהודי וההגנה במהלך העלייה למגדל צדק תרם לעיצוב התפיסה החדשה של ההגנה, תפיסת ה"יציאה מן הגדר" ושימוש בהגנה פעילה. בין היתר השפיע האירוע גם על תפיסת חומה ומגדל שהחלה בשלהי 1936 וכן על הקמת פלוגות השדה על ידי שדה.
במלחמת העצמאות
פעולת המחצבות נמשכה עד פרוץ מלחמת העצמאות, אז ההגנה עליהן ועל עובדיהן וכן אבטחת הציר פתח תקווה-מגדל צדק, ריתקו כוחות גדולים מהניתן. כל אלה הביאו את ההגנה ב-5 במרץ 1948 לפנותן. בשל האיום על פתח תקווה הסמוכה ניסו לוחמי האצ"ל כבר ב-30 במאי 1948 לכבוש את האזור, אך אלו נעצרו בראש העין ונסוגו כעבור יום תחת התקפת נגד קשה. במסגרת מבצע בתק, לפנות בוקר ה-12 ביולי 1948, כבשו לוחמי גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני את המחצבות מידי הכוחות העיראקיים.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה חודשה החציבה במקום והיא נמשכת מאז. החל מ-1974 מנוהלת החציבה על ידי חברת "הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ" שקיבלה את הרישיון לחציבה במקום.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רשימת פרסומים על מגדל צדק באתר הספרייה הלאומית
- מרדכי רייכר (עורך), העמדה הקדמית מגדל צדק: בעבודה, בשמירה, במלחמה, הוצאת בית נטע (הרפז), תשכ"ח - 1968.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- דוד הכהן, "כפר החוצבים" של מגדל צדק, באתר ynet, 18 באוקטובר 2004
משה גלעד, קרב הבלימה על המרחב הירוק האחרון של גוש דן, באתר הארץ, 28 בינואר 2018
הערות שוליים
- ^ צבי תדהר, חלוצי היישוב ובוניו, הערך שרגא קרצ'מר עמ' 2470
- ^ אבן וסיד במגדל צדק, דבר, 7 ביוני 1933
- ^ פנה של חומר גולמי לבנין, דבר, 27 בספטמבר 1933
- ^ שוד במגדל צדק, דבר, 16 בפברואר 1933
להתנפלות במגדל צדק, דבר, 17 בפברואר 1933 - ^ ז. יואלי, הנפקיר אוצר עבודה רב ערך, דבר, 26 במאי 1935
- ^ במחצבת מגדל צדק, דבר, 16 באוקטובר 1934
- ^ נפתחו שוב מחצבות מגדל צדק, דואר היום, 13 במאי 1936
- ^ בעלי המחצבות היהודים יוצאים ממגדל צדק, דבר, 3 ביוני 1936
- ^ כביש למחצבות מגדל צדק, דבר, 8 ביולי 1936
- ^ לפתיחת מחצבות מגדל צדק, דבר, 23 ביולי 1936
- ^ מעשי האלמות של הכנופיות כלפי הפועלים, דבר, 12 באוגוסט 1936
גבורי ההרים עובדים, דבר, 28 באוגוסט 1936
ירו על פועלי מגדל צדק, דבר, 1 בספטמבר 1936 - ^ ערבים מפריעים במחצבת מגדל צדק, דבר, 3 בינואר 1937
- ^ הקמת ההריסות במגדל צדק, דבר, 25 במרץ 1937
- ^ יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה - כרך ב': מהגנה למאבק, הוצאת מערכות, 1964, עמ' 743-740
24242977מחצבות מגדל צדק