איגוף
איגוף הוא טקטיקה צבאית במסגרתו כוח צבאי נע סביב האגף של האויב כדי לתקוף אותו שוב מאחוריו. הצורה היעילה ביותר של איגוף היא הלפיתה הכפולה, הכוללת התקפות אגף בו זמנית משני צדדיו של האויב. דוגמה קלאסית לכך היא ניצחונו של חניבעל על הצבא הרומי בקרב קאנאי.
המונח מתייחס בעיקר לקרבות יבשה, אם כי הוא גם בשימוש במסגרת לוחמה ימית. דוגמה לכך היא קרב סלמיס.
היסטוריה
אחד הדוגמאות המוקדמות ביותר לשימוש בטקטיקת איגוף הוא קרב מרתון בין אתונה לפרס. בקרב זה המצביא מילטיאדס הצעיר חיזק את האגפים שלו על חשבון המרכז, וכך הביס את הצבא הפרסי שביסס את עיקר כוחו במרכז והזניח את האגפים. הפרסים עצמם השתמשו באיגוף נגד היוונים בקרב תרמופילאי כאשר איגפו באמצעות כוח מיוחד את מלך ספרטה לאונידס הראשון.
האיגוף היה מוטיב בסיס בלוחמה היוונית בעת העתיקה. הצבא היווני באותה תקופה היה מורכב מפלנקס, שאגפו הימני מחוזק ואגפו השמאלי חלש. בקרבות בהם נלחמו יוונים נגד יוונים, היה כל צד מנסה לאגף את האגף השמאלי החלש. המצביא התבני אפמינונדס פעל בצורה לא שגרתית כאשר הפך את היוצרות וכך הביס את הצבא הספרטני בקרב לאוקטרה.
בעבר האיגוף נעשה בעיקר באמצעות חיל פרשים. המצביא הקרתגי הידוע חניבעל ברקה, הרבה לעשות שימוש בטקטיקה זו תוך שהוא מנצל ביעילות רבה את חיל הפרשים שלו. יעילותה של אסטרטגיה זו התבטאה בקרב קאנאי, שעד היום נחשב לסמל של מערכת השמדה כוללת. הרומאים עצמם למדו לקח, ובקרב זאמה דאג המצביא הרומאי הצעיר סקיפיו אפריקנוס שיהיה לו פרשים יותר מאשר לקרתגים וכך ביצע איגוף מושלם והנחיל להם מפלה צורבת שהכריחה אותם לחתום על תנאי שלום קרתגו.
במאה ה-20 עדיין הייתה שיטת האיגוף חביבה על צבאות שונים. המצביא הגרמני אלפרד פון שליפן התעניין מאד במערכות איגוף ובפרט בקרב קאנאי. במאמר שפרסם בשם "מחקרי קאנאי" טען שליפן שלמעשה חניבעל הוכיח שבעזרת איגוף ניתן להכריע כל אויב בעל יתרון מספרי. שליפן טען שכל המצביאים בהיסטוריה הסתמכו גם אם בלא יודעין על האסטרטגיה של חניבעל בקרב קאנאי. שליפן טען כי אף על פי שאלפי שנים עברו מאז קאנאי, "לא השתנו תנאי היסוד למערכה ניתן לערוך היום את מערכת ההשמדה לפי אותה תוכנית שתכנן חניבעל בימי קדם".[1] על פי המודל של איגוף, בנה שליפן את "תוכנית שליפן" המפורסמת שלו שהייתה אמורה לדאוג לכך שגרמניה תוכל להביס את צרפת במהירות הבזק. הסיבה לכישלונה של תוכנית זו הייתה נעוצה בכך שקציני המטכ"ל הגרמני לא הקשיבו לעצותיו של שליפן להשאיר את האגף הימני תמיד מחוזק, ובפועל החלישו אותו. כמו כן שליפן בנה את התוכנית יותר מדי על פי מודל של איגוף, ושילב בה מעט מדי התקפה.[2]
בהדרגה החליף השריון את הפרשים. דוגמה בולטת לאיגוף שנעשה באמצעות שריון היא המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, במהלכה טורי השריון של הוורמאכט במסגרת תוכנית "אבחת מגל", ביצעו תמרון מבריק שבו כיתרו את צרפת וכבשו אותה.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Fieldmarshal Count Alfred von Schlieffen's book Cannae
- ^ יהודה ואלך, תוכנית שליפן, זמנים חוברת 3, עמ' 74-62.