זכור ברית אברהם

זכור ברית
זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק, וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אָבַדְנוּ מֵאֶרֶץ טוֹבָה בְּחִפָּזוֹן, אָרְכוּ הַיָּמִים ודְבַר כָּל חָזוֹן, בְּיִשְׂרָאֵל חָדְלוּ פְרָזוֹן, בְּמִשְׁמַנֵּינו שֻׁלַּח רָזוֹן. וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, גָּלְתָה יְהוּדָָָה כֻלָּה, דָּוָה כָּל הַיּוֹם וְכָלָה, דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ אֵין לָהּ. וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. הָעִיר הַקֹּדֶשׁ וְהַמְּחוֹזוֹת, הָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְבִזּוֹת, וְכָל־מַחֲמַדֶּיהָ טְבוּעוֹת וּגְנוּזוֹת, וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. ... גּוֹאֵל חָזָק לְמַעַנְךָ פְדֵֽנוּ, רְאֵה כִּי־אָזְלַת יָדֵנוּ, שׁוּר כִּי־אָבְדוּ חֲסִידֵינוּ, מַפְגִּיעַ אֵין בַּעֲדֵנוּ. וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. בְּרִית אָבוֹת וְאִמָּהוֹת וְהַשְּׁבָטִים, רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ בִּרְבוֹת עִתִּים, יָּּּה זְכוֹר לְמֻכִּים וְנִמְרָטִים, וְעָלֶיךָ כָּל הַיּוֹם נִשְׁחָטִים. וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ. דֹּרֵשׁ דָּמִים דּוּן דִּינֵנוּ, הָשֵׁב שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיק מְעַנֵּינוּ, חִנָּם נִמְכַּרְנוּ וְלֹא בְכֶסֶף פְּדֵנוּ, זְקוֹף בֵּית מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְעֵינֵינוּ. וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק הוא פיוט מפורסם שחובר על ידי רבנו גרשום מאור הגולה (אשכנז, המאה ה-11). הפיוט מגולל את סבלותיהם של היהודים באירופה, ומסיים במשאלה לעתיד חדש וטוב יותר, בבניין בית המקדש וקיבוץ גלויות.

הפיוט נאמר בקרב יהדות אשכנז פעמים רבות במהלך הימים הנוראים, והפך לאבן יסוד ולאבטיפוס של פיוט סליחה. בסליחות נאמר הפיוט בכל מנהגי אשכנז בסליחות שבערב ראש השנה, והוא נאמר גם בסליחות לצום גדליה לפי מנהגי ליטא ופולין, ובערב יום כיפור לפי מנהגי קהילות אשכנז המערבי. הפיוט נאמר גם בסוף חזרת הש"ץ של תפילת נעילה שביום הכיפורים בשני מנהגי אשכנז; לפי מנהג אשכנז המזרחי, אומרים בנעילה רק שני בתים מהפיוט: "גּוֹאֵל חָזָק" ו"הָעִיר הַקֹּדֶשׁ". לפי מנהגי הרבה קהילות, הפיוט (או בקצת קהילות רק הבית הראשון) נאמר בכל יום של סליחות אם יש ברית מילה.

הפיוט המלא כולל ארבעה עשר בתים, אך ברוב הקהילות נאמרים כיום רק ששה מתוכם: שלושת הראשונים ושלושת האחרונים.

רקע

רבנו גרשום מאור הגולה היה מנהיג יהדות אשכנז בתקופה רווית המתח שטרם מסע הצלב הראשון. ההתעוררות הדתית הנוצרית מצאה את פורקנה בפרעות ביהודי גרמניה, שהתחוללו בעיקר בשנים 994, 1007, 1010 ו-1012. יהודים רבים נרצחו בידי הפורעים, אחרים המירו את דתם מאונס או מרצון, ואף בנו של רבנו גרשום עצמו הוכרח להשתמד. רגמ"ה צפה בצער כבד בהרס הקהילות היהודיות אותן עמל לבסס, ובפיוטיו הוא נותן ביטוי לתחושת הרדיפה הקשה שחשים יהודי אשכנז, ומתאר את הייסורים והעלילות שהיו מנת חלקם שלו ושל אחיו. הוא מקונן כאן על כי ”אָבַדְנוּ מֵאֶרֶץ טוֹבָה בְּחִפָּזוֹן... בְּמִשְׁמַנֵּינו שֻׁלַּח רָזוֹן... יָּּּה, זְכוֹר לְמֻכִּים וְנִמְרָטִים, וְעָלֶיךָ כָּל הַיּוֹם נִשְׁחָטִים”; את פיוטו הוא מסיים בתפילה לקב"ה: ”הָשֵׁב שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיק מְעַנֵּינוּ”, ונקום את נקמת עמך באויביהם.

תוכן הפיוט

המשורר מבקש מאלוקיו שיפדה את עמו ישראל מגלותו ומצרותיו, בזכות מעשי שלושת האבות ולמען שמו של הקב"ה, ואף על פי שאין לישראל זכויות בפני עצמם. הוא מקונן על הגלות ואובדן הנבואה, על חורבן בית המקדש בפרט וארץ ישראל בכלל, ועל הרדיפות והעינויים הקשים שסובלים ישראל מאת רודפיהם, עליהם הוא רומז במילים ”מַלְכוּת רְבִיעִיָּה” - כלומר, המלכות הרביעית שתשלוט בישראל מבין ארבע הגלויות, והיא מלכות אדום ורומי, שהיא למעשה שם נרדף לכל ממלכות הנוצרים. לאחר שמתאונן רגמ"ה על מיתתם של כל הצדיקים, שהותירה את היהודים חסרי יכולת תפילה וזכויות, הוא ממשיך ומתאר את סבלם הנורא של יהודי אשכנז הנרדפים, ומסיים במשאלה כי לפיכך יזכור אותם הקב"ה ויוציאם מהגלות, ויבנה להם את בית המקדש השלישי, בעודו נפרע מן הגויים שהרעו לעמו ישראל.

רבינו גרשום מוסיף עוד ומצהיר כי מכל נכסיו הרוחניים והגשמיים של עם ישראל מימים עברו, לא נותר לו מאומה, ”וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת”; בכך הוא מתבסס על מאמר חז"ל בספרא בפרשת בחוקותי: ”וכי מה נשתייר להם [לישראל] שלא נמאסו ולא נגעלו? והלא כל מתנות טובות שניתנו להם, ניטלו מהם – ואלמלא ספר תורה שנשתייר להם, לא היו משונים מאומות העולם כלום”. אכן, רגמ"ה עצמו השקיע את חייו בתיקונו ובביסוסו של אותו השיור היחיד, וחיזק ביהדות אשכנז את כל חיי ומפעלי היהדות - שהרי באפלת הגלות והסבל, לא נותר להם דבר מלבד תורתם.

מאורעות התקופה מתקשרות גם בזכר מעשה עקדת יצחק עצמו, עליו בנוי הפיוט; מעשה העקדה שימש אידיאל לרבים מאלו שמסרו את נפשם למיתה על קידוש ה', וראו בעקדה את אותה מסירות הנפש לה הם נדרשים. מקדשי השם למדו ממעשה העקדה כי תפקידם כהרוגים על קידוש ה' אינו פסיבי בלבד, שהרי במעשה זה הם מקיימים את שיאה של הדת היהודית, שנתייסדה במעשהו זה של אברהם.

מבנה הפיוט

הפיוט בנוי בסדר אלפאביתי כפול, וכולל ארבעה עשר בתים המורכבים מארבע שורות, שבכל אחת שלוש או ארבע מילים. סגנונו של רבנו גרשום הוא עממי וטבעי, והוא אינו משתדל לסלסל ולעטר את פיוטו בכפלי משמעויות ובחרוזים מסובכים; שפתו המקראית, המושפעת מסגנון הפיוט הארצישראלי, קולחת ונוגעת ללב.

אמצעים אמנותיים

• אקרוסטיכון - האותיות שבתחילת כל שורה מסודרות בסדר אלפאביתי כפול, מא' ועד ת', ובסופו של הפיוט מרכיבות האותיות את חתימתו של רגמ"ה, "גרשם בר יהודה חזק".
• חריזה פנימית בין שורה לשורה, כאשר הבתים עצמם נחתמים בפזמון כפול המחליף לסירוגין בין הפסוק "וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ", והפסוק "וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ" .
• הצגת הנושא המרכזי של הפיוט כבר בבית הראשון: משאלתו של רגמ"ה לגאולת ישראל והכמיהה לארץ ישראל, לצד בקשת המחילה מהקב"ה בזכותם של שלושת האבות. הכינוי "אָהֳלֵי יַעֲקֹב" מזכיר את שמו של יעקב אבינו לצד אברהם ויצחק שהוזכרו לפני כן.
• הרמזים מקראיים רבים משובצים בפיוט, וכמעט כל ביטוי שבו לקוח ממקור מקראי אחר.

השפעת הפיוט

פיוטי "זכור ברית" (פיוטי סליחה המבוססים על הזכרת זכות עקדת יצחק) היו נפוצים עוד לפני רבנו גרשום, ומוזכרים כבר בתקופת הגאונים; גם הפייטן האיטלקי בן המאה ה-10 רבי שלמה הבבלי כתב לפחות פיוט "זכור ברית אחד". אך אף אחד מהם לא הגיע למדרגת תפוצתו של פיוטו של רגמ"ה, שהיה בעל השפעה עצומה על הפייטנים שלאחריו ונאמר בהזדמנויות רבות. אט-אט נוצרו לו גרסאות שונות ושיבושים רבים, ופעמים רבות חיברו פייטנים מאוחרים פיוטים חדשים המתבססים על "זכור ברית אברהם" ומצטטים ממנו; בין הידועים שבהם הוא "זכור ברית אברהם ועקדת יצחק" שחיבר רבי אלעזר מגרמייזא בעל "הרוקח", הנאמר בקהילות שונות בתפילת מוסף של ראש השנה, כאשר ישנה ברית מילה בבית הכנסת.

על שם פיוטו של רבנו גרשום קרויות כל הסליחות הנאמרות בקהילות אשכנז בערב ראש השנה בשם "סליחות זכור ברית", משום שבתוכן נכלל גם פיוטו המפורסם של רבנו גרשום.

הזמר החסידי מוטי שטיינמץ הוציא לקראת הימים הנוראים 2017 שיר רגש שמילותיו לקוחות מתוך הפיוט. השיר הולחן בידי אלי קליין ועובד על ידי משה לאופר, וזכה להצלחה רבה.

קישורים חיצוניים

• חלק ממילות השיר באתר ויקיטקסט
• זכור ברית אברהם באתר הפיוט והתפילה
• נתנאל לייפר, מוטי שטיינמץ בקליפ תפילה חדש: זכור ברית, באתר כיכר השבת, 25 בספטמבר 2017

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25526024זכור ברית אברהם