מכניסי רחמים

פיוט מכניסי רחמים
מַכְנִיסֵי רַחֲמִים! הַכְנִיסוּ רַחֲמֵינוּ לִפְנֵי בַּעַל הָרַחֲמִים. מַשְׁמִיעֵי תְפִלָּה! הַשְׁמִיעוּ תְפִלָּתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. מַשְׁמִיעֵי צְעָקָה! הַשְׁמִיעוּ צַעֲקָתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה. מַכְנִיסֵי דִּמְעָה! הַכְנִיסוּ דִמְעוֹתֵינוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת. הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה, לִפְנֵי מֶלֶךְ קֵל רָם וְנִשָּׂא. הַזְכִּירוּ לְפָנָיו, הַשְׁמִיעוּ לְפָנָיו, תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר. יִזְכֹּר אַהֲבָתָם, וִיחַיֶּה זַרְעָם, שֶׁלֹּא תֹאבַד שְׁאֵרִית יַעֲקֹב. כִּי צֹאן רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה לְחֶרְפָּה, יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה. מַהֵר עֲנֵנוּ אֱלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ, וּפְדֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת, וְהוֹשַׁע בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ וְעַמֶּךָ.

מַכְנִיסֵי רַחֲמִים הוא פיוט לימים נוראים, הנאמר על ידי קהילות שונות בעם ישראל במהלך או לאחר תפילת הסליחות. פיוט זה בדומה לפיוטים נוספים אינו פונה אל בני אנוש, ואף אינו פונה אל הקב"ה, אלא אל המלאכים. בעקבות עובדה זאת עמד הפיוט במרכזו של פולמוס שהחל עוד בתקופת הראשונים. מחברו של הפיוט אינו ידוע, והמקור לו הקדום ביותר הוא סידורו של רב עמרם גאון.

ביאור

הפייטן פונה בשם המתפללים אל דמויות, לא ידועות, אשר כפי הנראה יש להן גישה חופשית אל הקב"ה (ייתכן ואלו מלאכים, או אולי מדובר בצדיקי הדור). מ"מכניסי הרחמים" הוא מבקש שיכניסו רחמים כלפי ישראל, אל הקב"ה שהוא בעל הרחמים. מ"משמיעי התפילה" מבקש הוא שישמיעו את תפילתם של עם ישראל לפני הקב"ה שהוא שומע כל התפילות. מאותם שהם "משמיעי צעקה" מבקש הוא להביא את צעקתם של ישראל בפני הקב"ה שומע כל הצעקות, ומ"מכניסי הדמעה", מבקש הוא לאסוף את דמעות עם ישראל ולהכניסן אל הקב"ה, שהוא מלך המתרצה למראיהן של דמעות.

ביאור "באר יעקב" מביא הסבר כי ארבע הדמויות הן שלושת האבות ודוד המלך. מכניסי רחמים זהו אברהם שנקרא אב רחמן, מכניסי תפילה זהו יצחק שנאמר עליו: ויצא...לשוח בשדה (שיחה זאת תפילה), מכניסי צעקה זהו יעקב שנאמר עליו: הקול קול יעקב, ומכניסי דמעה זהו דוד שכתב בתהלים: שימה דמעתי בנאדך.

ממשיך הפייטן ומבקש מהדמויות האנונימיות, גם כן בארבע לשונות השתדלו, התחננו, בקשו והפצירו בקב"ה שהוא מלך גבוה ונישא מעל כל המלכים. תגייסו למטרה זאת את זכותם של האבות, שטמונים כיום באדמה, אך בחייהם עסקו בתורה ובמעשים טובים.

הפולמוס

ערך מורחב – פולמוס מכניסי רחמים

עוד בתקופת הראשונים, ובמשך דורות, עמד הפיוט "מכניסי רחמים" במרכזו של פולמוס, בו השתתפו רבים מחכמי ישראל. נושא המחלוקת היה האם מותר לומר את הפיוט, או שהדבר אסור, שכן הפיוט מעיד על חוסר אמונה.

שורש הבעיה הוא, היותו של הפיוט סותר לכאורה את העיקר החמישי, משלושה עשר עיקרי אמונה של הרמב"ם:

”אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ”.

כמו כן, לכאורה הפיוט מנוגד למאמר חז"ל בירושלמי:”רַבִּי יוֹדָן אָמַר מִשְּׁמֵיה דִּידֵיה, בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ פָּטְרוֹן, אִם בָּאת לוֹ עֵת צָרָה אֵינוֹ נִכְנָס אֶצְלוֹ פִּתְאוֹם, אֵלָא בָּא וְעוֹמֵד לוֹ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל פָּטְרוֹנוֹ, וְקוֹרֵא לְעַבְדּוֹ אוֹ לְבֵן בֵּיתוֹ, וְהוּא אוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲצֵרְךָ, שֶׁמָּא מַכְנִיסוֹ וְשֶׁמָּא מַנִּיחוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אִם בָּא עַל אָדָם צָרָה יִצְוַוח לֹא לְמִיכָאֵל וְלֹא לְגַּבְרִיאֵל, אֵלָא לִי יִצְוַוח, וַאֲנִי עוֹנֶה לוֹ מִיָּד”.

במהלך הדורות נשמעו דעות לכאן ולכאן, ואף נכתבו מכתבי התנגדות, ומכתבי תשובה. אם זאת הוא מופיע ברבים מספרי הראשונים. לראשונה, מופיע הפיוט בסידור התפילות שערך ראש ישיבת סורא, רב עמרם גאון, וזה מעיד כי בוודאי לא התנגד לאמירת הפיוט. לאחריו, מופיע הפיוט ב"סידור לכל השנה כמנהג טרוייש", וגם בשיבולי הלקט, ספרו של רבי צדקיה בן אברהם הרופא, כתוב שאומרים "מכניסי רחמים", ואין בכך משום שיתוף שם שמים. בתשובה ששלח רב שרירא גאון לקהילת יהודי פאס, בנושא עצירת גשמים, מסר להם סדר תפילה, ובו כלל גם את הפיוט מכניסי רחמים.

גם בספר ציוני צידד בעד אמירת הפיוט מכניסי רחמים: ”דעת מה שאמרו חז"ל כי הלך כלב ונשתטח על קברי אבות ואמר: אבותי בקשו עלי רחמים לפני הקב"ה שאנצל מעצת מרגלים". ומאמר זה יחסום פי המדברים שאין לומר "מכניסי רחמים". וגם אמרו חכמים במסכת תענית: "למה יוצאין בבית הקברות כדי שהמתים יבקשו רחמים עלינו”.

בנוסף, רש"י כתב "לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה". לפי רש"י זה, נראה שאין איסור בכלל לבקש מהמלאכים שיכניסו את תפילותיו.

המהר"ל מפראג כתב שאין לומר את הפיוט בצורתו המקובלת, ויש לדלג עליו או שיש לשנות את הנוסח, והחת"ם סופר העיד על עצמו, שהוא מאריך בתפילת נפילת אפיים, כדי להימנע מלומר את הפיוט. האגרות משה והציץ אליעזר הביאו בספריהם סברות מנוגדות, אך לא הכריעו בשאלה.

בעת החדשה

בעת החדשה, זכה הפיוט לרֶהָבִּילִיטַצְיָה כאשר המלחין החסידי חיים בנט מחצר סערט ויז'ניץ, הלחין את מילות הפיוט, והלחן התקבל בכל עדות ישראל. בנט עצמו, זכה בעקבות לחנו זה בפרס אקו"ם לשנת 2012, ו'מכניסי רחמים' בלחנו, זכה לביצועים של זמרים חסידיים מפורסמים, כאברהם פריד ומרדכי בן-דוד.

חלק מהפוסקים בעת החדשה טענו כי יש דמיון בין לפקוד קברי צדיקים ולבקש מהנפטרים שיתפללו עבורנו ובין פיוט זה.

קישורים חיצוניים

• מכניסי רחמים, בביצוע המקורי מקהלת רננו חסידים, סרטון באתר יוטיוב

• מַכְנִיסֵי רַחֳמִים, בביצוע אברהם פריד, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב
• מכניסי רחמים, בביצוע המקורי מקהלת רננו חסידים, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31494314מכניסי רחמים