רבינו גרשום
 | |
| מצבה המיוחסת למקום קבורתו כיום | |
| לידה |
960 ד'תש"כ מץ, דוכסות לורן  |
|---|---|
| פטירה |
~1028 ~ד'תשפ"ח מיינץ, ארכיבישופות מיינץ  |
| רבותיו | רבנו יהודה הכהן ליאונטין (הזקן) |
| תלמידיו | אליעזר הגדול, יעקב בן יקר, יצחק בן יהודה |
רבנו גרשום (מכונה רבינו גרשום מאור הגולה או רגמ"ה) (ד'תש"כ 960[1] - ד'תשפ"ח 1028[2]) היה מגדולי חכמי ישראל ומנהיג יהדות אשכנז בשנות הד'ת"ש המאה ה-11.
ביוגרפיה
נולד לרבי יהודה אותו הוא מזכיר פעמים רבות בתשובותיו, ובפזמונים שונים. לא ידוע על משרה רשמית בה החזיק אביו.
באשר למקום לידתו אין מידע מוצק, והיסטוריונים של היהדות העלו השערות שונות. היינריך גרץ כתב שנולד באחת מערי צרפת[3], ושלמה אידלברג שההדיר את תשובותיו מסיק מדברי חכמי צרפת ואשכנז שהתכתבו עמו שנולד בצרפת או באחת מערי לותרינגיה[4]. על בסיס המסורת המצוטטת בתשובת מהרש"ל המכנה אותו "ר' גרשון ממי"ץ" הסיקו חוקרים, ביניהם הרב משה גידמן, כי נולד בעיר מץ[5], אולם יש הסבורים שזהו שיבוש של שם העיר מיינץ, בה התגורר בהמשך חייו. בצעירותו שימש כמלמד תינוקות.
גם שנת פטירתו המדויקת שנויה במחלוקת. שנת ד'תשפ"ח 1028 היא המקובלת על החוקרים, ומבוססת על כתב יד בספריית הבודליאנה שנוקב בשנה זו[6]. ברשימת רש"ל נאמר שרבנו גרשום נפטר בשנת ד'ת"ת (1040) אך אפשר שמדובר בתאריך "עגול" ולא מדויק[7]. קיימת גרסה מפליגה בהרבה המאחרת את פטירת רבנו גרשום עד לזמן מסע הצלב הראשון, בגרסה זו אחזו ספר יוחסין השלם ושי"ר, אך אם היא נכונה יש לאחר את זמן לידתו ובעקבות תאריך הכתובה לקבוע שנפטר בגיל מופלג של למעלה מ-110 שנים[8].
רבנו גרשום נקבר בגרמניה, קברו נופץ במהלך השנים אך המצבה שלו נשמרה והיא שוכנת בימינו במוזיאון היהודי בברלין.
משפחתו
אחיו, כפי הנראה צעיר ממנו, היה רבי מכיר בן יהודה (אנ'), חכם גדול ומחבר "אלפא ביתא דר' מכיר", תרגום מילים תלמודיות לצרפתית. הספר אבד, אך מוזכר בפירוש רש"י לתורה ולתלמוד[9][10]. אברהם גרוסמן הראה כי צאצאיו של רבי מכיר היו מראשי חכמי אשכנז בדור של גזרות תתנ"ו[11].
לפי רשימת יוחסין מן המאה ה-14, היה לו בן בשם רבי אליעזר שהיה ראש ישיבה[12], אך לדברי אביגדור אפטוביצר[13] מדובר במסורת מסופקת ומפוקפקת שאין לה אישור ממקור אחר.
ואולם ידוע כי בן אחר שלו, ואולי גם אשתו של רבנו גרשום, התנצר, אולי בעל כורחו[14], ומת כנוצרי. רבנו גרשום ישב עליו שבעה, וסיפור המאורע השתמר בספר "אור זרוע" בהלכות אבלות (סימן תכח): ”בשעת השמד שמעתי ממורי הרב ר' שמשון זצ"ל שרבי גרשום נתאבל על בנו כשנשתמד ארבעה עשר יום”. בעקבות תיאור זה כתבו אחדים מן החוקרים שרבנו גרשום התאבל עליו בעקבות המרת דתו[15], אך בדברי ראשונים בני התקופה כמו מהר"ם מרוטנבורג וספר המרדכי[16] שציטטו את הסיפור, נכתב כי ישב עליו ארבעה-עשר ימי אבל רק כאשר מת[17].
אשתו השנייה, בונא בת ר' דוד הייתה אלמנה כאשר נישאה לו, כתובה דאירכסא שכתב לה בשנת ד'תשע"ג 1013 נמצאה ופורסמה[18].
מוריו
רבו המובהק היה רבנו יהודה הכהן ליאונטין (הזקן), עליו כתב:
רבינו ליאון, רבי שלמדני רוב תלמודי זצ"ל, חכם מופלא . . סמכתי על דברי רבינו ליאון . . אני רואה את דברי רבינו ליאון שמסר לי כי מופלא בדורו היה, ואחרי דבריו לא ישנו.
— רבינו גרשום מאור הגולה, ציטוט משו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג) סימן רסד
בכתביו לא מזכיר רגמ"ה מורים אחרים שלו בשמם, אלא בציון הכללי "מרבותי"; אמנם, הרש"ל מציין שרגמ"ה קיבל מתורת רב האי גאון[19]. ציון זה, מבטא את היחס המקובל אל רגמ"ה כדמות המכוננת והמבססת של המרכז התורני באשכנז לאחר שקיעת המרכז התורני בבבל וסיום תקופת הגאונים, אך אין ידיעות על כך שרגמ"ה יצא לבבל או שרב האי הגיע לצרפת ואשכנז. ואולם לפי סדר הדורות היו קשרים בין האישים; רגמ"ה למד אצל גאוני בבל נוספים כמו רבינו חננאל ורב ניסים גאון[20], וגיסו של רב האי גאון, רבנו אליהו הזקן, היה תלמידו של רגמ"ה[21].
כתביו
ערך מורחב – קונטרס מגנצא
פירוש המיוחס לו נדפס לצד התלמוד בדפוס וילנא לכמה מסכתות[22]. פירוש זה זהה בעיקרו לפירוש המובא בשמו של רבנו גרשום בספר הערוך[23]. רבי אלחנן וסרמן והחוקר אברהם אפשטיין טענו כי הפירוש אינו פירושו של רבנו גרשום, מכיוון שהפירוש של רבינו גרשום אינו מוזכר כלל בדברי חכמי צרפת מבית מדרשם של רש"י והתוספות, ואפילו דברים המיוחסים לרבינו גרשום אינם מצוטטים בשמו[24]. הרב וסרמן ייחס את הפירוש לרבי אליקים בן משולם על פי מובאות הפירוש באור זרוע ובשו"ת הרא"ש. החוקרים נטו לומר שהפירוש ביסודו אכן מרבינו גרשום אלא שחכמי בית מדרשו בדורות שלאחריו ובראשם רבי אליקים בן משולם ערכו ופיתחו אותו, ולכן מיוחס לשניהם. על פי מסקנתם זו קראו לפירוש "קונטרס מגנצא".
בשנת תשט"ז הוציא לאור שלמה אידלברג ליקוט של שבעים ושבע תשובות שהשיב רבינו גרשום מכתבי יד ומספרות הראשונים. בתשובותיו בהלכה הוא תקיף ומקובל בפיו מטבע הלשון: "אשיב לפי מה שהראוני מן השמים".
הוא חיבר סליחות ופיוטים שבהם הוא משמיע את זעקת עם ישראל המעונה לפני אביו שבשמים:
העיר הקודש והמחוזות
היו לחרפה ולבזות
וכל מחמדיה טבועות וגנוזות
ואין שיור רק התורה הזאת— "זכור ברית אברהם", סליחות ערב ראש השנה
רבים מפיוטים אלה כתב בעקבות הצרות שבאו על יהודי צרפת ואשכנז בשנים 994, 1007, 1010.
כמו כן, אחר פטירת רבו רבי ליאון נתמנה הרגמ"ה לראש הישיבה במגנצא[25] וכיסוד הלימוד קבע את המקרא, כלומר, יש לדעת ידיעה יסודית בתנ"ך לפני שניגשים לתלמוד ומשום כך עסק בלימוד מסורה.[דרוש מקור]
.
תלמידיו וממשיכי דרכו
ידועים ארבעה תלמידים מובהקים של רגמ"ה[26]: רבי יהודה בן מאיר הכהן, רבי אליעזר הגדול, רבי יעקב בן יקר ורבי יצחק בן יהודה. לפי רשימת רש"ל היה גם רבי אליהו הזקן מתלמידיו[21].
רש"י כתב עליו: "רבינו גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה שמאיר עיני גולה וכולנו מפיו חיין וכל בני גלות אשכנז וכיתים (כנראה איטליה) תלמידי תלמידיו הן"[27]. מרש"י ואילך מוזכר הרגמ"ה כמאור עיני הגולה אצל חכמים רבים מגדולי אשכנז וצרפת, ואכן, רוב חכמי הדור הבא באשכנז היו תלמידיו. חכמים אלו כונו בשם "חכמי לותיר" (על שם לותרינגיה), ביניהם רבי יעקב בן יקר, ורבי יצחק בן יהודה, שהיו רבותיו של רש"י. רבי אליעזר הגדול שישב בראשות הישיבה לאחר פטירת רגמ"ה, רבי יהודה הכהן מחבר ספר הדינין.
תלמיד חבר לרגמ"ה, מבוגר במעט מרבינו גרשום, ומפורסם מאד, היה רבי שמעון הגדול ממגנצא, מגדולי פייטני אשכנז, ואחי אמו של רש"י.
תקנותיו והשפעתן
- ערך מורחב – חרם דרבנו גרשום
"חרם דרבנו גרשום" הפך למושג מפורסם בדיני האישות היהודיים, אף כי הללו לא מוזכרות כמעט בקרב תלמידיו ותלמידיהם[28]. שתי התקנות הידועות ביותר המיוחסות לו אסרו על ריבוי נשים ועל גירוש אישה בעל כורחה, אף שההלכה במקורה אינה אוסרת על שני דברים אלו. בנוסף מפורסמת גם תקנה שלו שנועדה לעגן את הזכות לפרטיות: אין לאדם לפתוח את מכתב חברו[29]. על פי כמה מקורות[30], נקבע שתוקף התקנות יעמוד עד סוף האלף החמישי העברי, אך מכל מקום גם לשיטות אלו נהגו לאסור גם לאחר סוף האלף החמישי. קהילות אשכנז קיבלו עליהן את התקנות האלה, ואילו קהילות הספרדים ויהודי תימן, שלא קיבלו אותן, כפופים להן בעקבות החלת החוק הישראלי עליהם.
האגדה על כליאתו ונשותיו
אגדה הקושרת את תקנת חרם דרבנו גרשום עם סיפור חייו של רבנו גרשום עצמו והסגרתו בידי אשתו השנייה באשמת מעילה לידי בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית, נכתבה בידי הרב מאיר להמן בגרמנית והתפרסמה בעיתונו דער איזראעליט. תרגום של הסיפור לעברית פרסם יוסף ליב פטוחובסקי בהמשכים בכתב העת הלבנון בשנים 1871-1872[31]. הסיפור נדפס בשם "רבנו גרשום מאור הגולה" בתרגום לעברית של מ. צבי בשנות ה-60 בתוך סדרת כתבי מ. להמן בהוצאת נצח.
גרסה חרדית-חסידית של הסיפור הופיעה בסדרת מסיפורי צדיקים בשם "הכיסא המלכותי" (ספרון 42), בעוד בגרסה המקורית מתכנן רבנו גרשום לכלוא במגדל במקומו את מליטה אשתו הבוגדת והיא נופלת אל מותה בעת ניסיונה להימלט, בגרסה לילדים מי שנכלא במקום רבנו גרשום הוא השר ג'ון (יוהאן במקור הגרמני) שהביא לכליאתו של רבנו גרשום.
לקריאה נוספת
- אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, ירושלים תשמ"א
- ישראל מ' תא-שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד חלק א', ירושלים תש"ס
קישורים חיצוניים
- רבינו גרשום, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שלמה אידלברג, רבינו גרשום מאור הגולה - חייו ופעולותיו, מתוך סיני, לה, תשי"ד. באתר "דעת"
- שלמה אידלברג, רגמ"ה המתקן, המשיב והפייטן, מתוך סיני, לו, תשט"ו. באתר "דעת"
- אברהם עפשטיין פירוש התלמוד המיוחס לרבינו גרשום מאור הגולה
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבינו גרשום", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ג, עמודים פא-פח, באתר HebrewBooks, אות מו
- כתביו
- שלמה אידלברג (מהדיר), תשובות רבנו גרשם מאור הגולה, בצירוף מבוא הערות וביאורים. ניו יורק, תשט"ז, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ זו שנת הלידה המשוערת לפי רוב החוקרים (אידלברג מציין לדברי ימי ישראל לגרץ, מהדורה גרמנית, ב, עמ' 364), אך היינריך גרוס (אנ'), גאליה יודאיקה, עמ' 299, נוקט שנולד עשור קודם לכן, בשנת ד'תש"י, 950.
- ^ ראו להלן "ביוגרפיה", שנים משוערות נוספות.
- ^ דברי ימי ישראל, מהדורה עברית, ח"ג עמ' 374.
- ^ אידלברג, מבוא לתשובות רבנו גרשם (להלן ב"קישורים חיצוניים"), עמ' 12.
- ^ גידמן, התורה והחיים בארצות המערב בימי הבינים (תרגום אברהם שלום פרידברג), א, ורשה תרנ"ז, עמ' 4.
- ^ מצוטט אצל גולדברג בכרם חמד, ח, עמ' 106.
- ^ שו"ת מהרש"ל סימן כט. וראו מאמרו של י"נ אפשטיין בהקדם, שנה א, פטרסבורג תרס"ז-תרס"ח, שהעיר על אי-דיוקים ברשימה זו. אידלברג (מבוא, להלן "קישורים חיצוניים") סבור שעיקר הדגש בתאריך פטירת רגמ"ה ברשימת רש"ל הוא על רצף החכמים והסמכת פטירת רגמ"ה ללידת רש"י, וכי נקט בתאריך עגול ולא מדויק
- ^ אידלברג (מבוא, להלן "קישורים חיצוניים") דוחה בשל כך את הגרסה הזו.
- ^ ראה רש"י, מסכת חולין, דף נ' עמוד ב', ד"ה סניא
- ^ מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' מכיר בר' יהודה", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1034-1033, באתר HebrewBooks
- ^ ראו: מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' מנחם בר' מכיר", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 1052, באתר HebrewBooks
- ^ ד"ר מתניה יוסף בן-גדליה, חכמי שפייר בימי גזרות תתנ"ו ולאחריהן: קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור ויצירתם הרוחנית בשלהי המאה ה-11 ובראשית המאה ה-12, רמת-גן: אונ' בר-אילן, עמ' 23–27, התבסס על רשימה זו בהראותו כי רבי אליעזר בן נתן ממגנצא היה נינו של רגמ"ה
- ^ מבוא לראבי"ה, עמ' 79.
- ^ מרדכי ברויאר, ימי הביניים היהודיים, בתוך "תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה"
- ^ למשל: צונץ, תולדות רש"י, ורשה תרכ"ב, עמ' ט"ז. מצוטט אצל אידלברג (מבוא, להלן "קישורים חיצוניים").
- ^ למסכת מועד קטן רמז תתפ"ו.
- ^ מצוטטים אצל אידלברג (מבוא, להלן "קישורים חיצוניים", עמ' 14).
- ^ התפרסמה בידי גולדברג בכרם חמד, ח, עמ' 106.
- ^ שו"ת מהרש"ל סימן כט
- ^ סדר הדורות ח"א שנת ד"א תת"י
- ^ 21.0 21.1 שו"ת מהרש"ל סי' כט
- ^ תענית, בבא בתרא וסדר קדשים.
- ^ גם בכתבי היד של הפירוש נכתב כי המחבר הוא רבנו גרשום.
- ^ רבי אלחנן וסרמן, קובץ הערות, וילנה תרצ"ב, עמ' 2. כנסת מחקרים, עיונים בספרות הרבנית, כרך א' אשכנז מאות י"א וי"ב, ישראל מ' תא שמע, פרק ראשון, הפירוש המיוחס לרבנו גרשום
- ^ מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל - חלק א, באתר היברובוקס
- ^ אידלברג, מבוא (להלן "קישורים חיצוניים"), עמ' 15 ומקורות בהערות שוליים שם.
- ^ תשובות חכמי צרפת ולותיר, סימן כ"א.
- ^ תקנותיו הובאו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן אלף י"ט, וכן בכלבו סימן קט"ז ובשו"ת מהר"ם מינץ סימן ק"ב. ועיין בספר התקנות בישראל כרך ד'עמוד צג
- ^ כל בו סימן קט"ז, שלטי גיבורים פרק ה' דשבועות. באר הגולה יו"ד סימן של"ד, שו"ת הלכות קטנות סימנים נ"ט, קע"ג, רע"ז, ברכ"י יו"ד סימן של"ג אות י"ד, רוח חיים פלאג'י ח"מ סימן כ"ז, אנציקלופדיה תלמודית כרך יז עמוד תנ"ב.
- ^ שו"ע אבן העזר סי' א ס' י, ומקור הדברים בשו"ת הרשב"א מכ"י סי' קנז.
- ^ * יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; א: קונסטנטינופול - חלק 1, הלבנון, 29 בנובמבר 1871
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; א: קונסטנטינופול - חלק 2, הלבנון, 6 בדצמבר 1871
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; ב: מליטה, הלבנון, 13 בדצמבר 1871
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; ג: השרפה, הלבנון, 20 בדצמבר 1871
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; ד: הנסיכה תאודורה, הלבנון, 27 בדצמבר 1871
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; ה: הרפואה, הלבנון, 3 בינואר 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; ו: כסא שלמה, הלבנון, 10 בינואר 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; ז: הבוגדה, הלבנון, 17 בינואר 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; ח: השכר, הלבנון, 24 בינואר 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; ט: הגנבה, הלבנון, 31 בינואר 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; י: הסוד, הלבנון, 7 בפברואר 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; יא: משפט מות, הלבנון, 14 בפברואר 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; יב: בבית האסור, הלבנון, 21 בפברואר 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; יג: תקות שוא, הלבנון, 28 בפברואר 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; יד: עזה כמות אהבה, הלבנון, 6 במרץ 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; טו: במגדל, הלבנון, 13 במרץ 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; טז: הגמול, הלבנון, 20 במרץ 1872
- יוסף ליב פעטוחאווסקי, מאור הגולה; יז: אמרו צדיק כי טוב... אוי לרשע רע..., הלבנון, 27 במרץ 1872.
27568633רבנו גרשום