ישראל עמך תחינה עורכים

פיוט ישראל עמך תחינה עורכים
יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תְּחִנָּה עוֹרְכִים. שֶׁהֵם מְצֵרִים וּלְהִוָּשֵׁעַ צְרִיכִים. צָרֵיהֶם עֲלֵיהֶם עֹל מַאֲרִיכִים. כָּל זֹאת הִגִּיעָתַם וְשִׁמְךָ מְבָרְכִים: חוֹלִי וּמַכְאוֹב לְהִכָּתֵב לֹא נִמְסַר. עֲלוּבִים מִנֹּעַר וּמֵהֶם לֹא הוּסַר. קָדוֹשׁ בְּיָדְךָ לְפַתֵּחַ מוּסָר. כְּאֻמָּנוּתְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא כְּאֻמָּנוּת בָּשָׂר: הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה וְלוֹ כַמְּעִיל עֲטוּיָה. וּמִמַּכָּה עַצְמָהּ מְתַקֵּן רְטִיָּה. קוֹמֵם עֲדָתְךָ מִנְּפִילָתָהּ הַמְּטוּיָה. בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה: טְמֵאִים הָאֹומְרִים נַחֲלָתְךָ לְחַבֵּל. כְּבֹודְךָ לְהָמִיר וְאַחַר הֶבְלָם לְהִתְבַּלְבֵּל. נֵצֶר נִתְעָב לֵאלֹהַּ לְקַבֵּל. יִרְאָתְךָ הַקְּדֹושָׁה לִנְטֹושׁ וּלְחַבֵּל׃ בְּאַהֲבָתְךָ וּבְחֶמְלָתְךָ מְנַשֵּׂא וּמְנַטֵּל. עֲצַת צוֹרְרֶיךָ תְּסַכֵּל וּמַחְשְׁבוֹתָם תְּבַטֵּל. רַבָּה מְהוּמָה בֵּינֵיהֶם הַטֵּל. וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי דוֹחֶה וּמְטַלְטֵל: בַּעֲבוּר כְּבוֹד עַצְמְךָ וְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַמְהֻלָּל. נוֹרָאוֹת הַפְלֵא לְבַל בָּעַמִּים יִתְחַלָּל. יוֹעֲצֵיהֶם וְאֵיתָנֵיהֶם תּוֹלִיךְ שׁוֹלָל. וּבָהֶם תְּעוֹלֵל כַּאֲשֶׁר בִּי הִתְעוֹלָל: מֵקִים מֵעָפָר דָּל וְאֶבְיוֹן מֵאַשְׁפָּה. כְּנֵסָתְךָ בַּל תִּתֵּן לְכָלָה וּלְחֶרְפָּה. אִם בְּפִקּוּדֶיךָ מִתְעַצֶּלֶת וּמַרְפָּה. עַל כָּל פְּשָׁעֶיהָ אַהֲבָתְךָ תְּהֵא מְחַפָּה: יְתֵרָה חִבָּתָם לְפָנֶיךָ אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים. בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ קְרוּאִים לְךָ בָּנִים. רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּנוּ אֱלֹהֵי עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. טֶרֶם יִשְׁטְפוּנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים: חֲפֵצֵי קִרְבָתְךָ עַל כָּל הַבָּאוֹת. הָחִישָׁה לָמוֹ יְשׁוּעוֹת הַנִּבָּאוֹת. קָדוֹשׁ עֲשֵׂה עִמָּם לְטוֹבָה אוֹת. חָזָק וְאַמִּיץ גּוֹאֲלָם יְיָ צְבָאוֹת:

יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תְּחִנָּה עוֹרְכִים הוא פיוט מסוג סליחה שנאמר כיום בקהילות ישראל בסדר הסליחות לעשרת ימי תשובה (הן בנוסח פולין והן בנוסח ליטא) ובסליחות לתענית שני קמא.

מחבר הפיוט

הפיוט חתום בשם "יצחק ברבי מאיר". רוו"ה זיהה את המחבר עם ריב"ם, מראשוני בעלי התוספות בצרפת ואחיהם של רשב"ם ורבנו תם, אולם במחקר מקובלת הדעה כי סליחה זו חוברה על ידי פייטן אשכנזי, בעקבות גזירות תתנ"ו.

יש המצביעים על דמיון בין סליחה זו לסליחות של רבי מאיר ש"ץ, שחתם לפעמים בשם בנו יצחק, וטוענים כי אין להוציא מכלל אפשרות שמחברה הוא רבי מאיר ש"ץ.

מבנה הפיוט

בפיוט שמונה בתים, שלכל אחד מהם ארבע צלעות החרוזות זו בזו בחריזה פנימית.

הפייטן חתם את שמו באותיות שבתחילת כל בית ובאמצעו (בתחילת שורות א' וג' בכל בית), למעט הבית האחרון: יצחק הקטן ברבי מאיר חזק ואמיץ.

חלקים מהפיוט הושמדו על ידי הצנזורה ואינם מצויים כיום בסידורים הרגילים, ועקב כך השתבשה גם חתימת המחבר. הפיוט כתוב בשפה נאה וברורה.

תוכן הפיוט

בפיוט מבקש הפייטן מאלוקים שיושיע את עם ישראל מצרותיהם. בני ישראל מתפללים לקב"ה שיושיעם מכף אויביהם הנוגשים בהם עד שכמעט והם אובדים מן העולם, והפייטן מונה סיבות רבות שמחמתן ראוי שאכן יושיעם ה':

• ה' גדול ורב להושיע ויש בידו לגאלם, והוא ”הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה וְלוֹ כַמְּעִיל עֲטוּיָה, וּמִמַּכָּה עַצְמָהּ מְתַקֵּן רְטִיָּה”, וכן ”מֵקִים מֵעָפָר דָּל וְאֶבְיוֹן מֵאַשְׁפָּה”.
• ישראל מחזיקים באמונת ה' למרות הצרות, הם ”חֲפֵצֵי קִרְבָתְךָ עַל כָּל הַבָּאוֹת”, יהיה מה שיהיה, ולמרות ש”צָרֵיהֶם עֲלֵיהֶם עֹל מַאֲרִיכִים - כָּל זֹאת הִגִּיעָתַם וְשִׁמְךָ מְבָרְכִים”. הפייטן מזכיר את נסיונותיהם של הנוצרים להמיר את דתם של היהודים לנצרות ולשדל את היהודים להאמין בישו (אותו הוא מכנה ”נֵצֶר נִתְעָב”) ואת עמידת הגבורה של ישראל מולם. יש הרואים בדבריו אלו התייחסות לגזירות תתנ"ו.
• גם אם אין ישראל ראויים לגאולה בזכות עצמם - ”בַּעֲבוּר כְּבוֹד עַצְמְךָ וְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַמְהֻלָּל, נוֹרָאוֹת הַפְלֵא לְבַל בָּעַמִּים יִתְחַלָּל”.
• ישראל ”בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ קְרוּאִים לְךָ בָּנִים”, ולפיכך גם ”אִם בְּפִקּוּדֶיךָ מִתְעַצֶּלֶת וּמַרְפָּה, עַל כָּל פְּשָׁעֶיהָ אַהֲבָתְךָ תְּהֵא מְחַפָּה”. בחטאיהם של ישראל הוא מאשים את היצר הרע, השוכן באדם מיום היוולדו.
• הגלות קשה ומרה, וכולה ”חוֹלִי וּמַכְאוֹב, לְהִכָּתֵב לֹא נִמְסַר” מפאת ריבוי הצרות. כוחם כבר כשל, ועל ה' למהר ולהושיעם.

מחמת כל זאת מבקש הפייטן מאלוקים שיושיע את עמו, ולצד זאת - שינקום נקמתו בגויים, בעיקר בנוצרים ובמנהיגיהם: ”רַבָּה מְהוּמָה בֵּינֵיהֶם הַטֵּל, וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי דוֹחֶה וּמְטַלְטֵל... יוֹעֲצֵיהֶם וְאֵיתָנֵיהֶם תּוֹלִיךְ שׁוֹלָל, וּבָהֶם תְּעוֹלֵל כַּאֲשֶׁר בִּי הִתְעוֹלָל”.

אמצעים אמנותיים

• אקרוסטיכון - האותיות שבתחילת כל בית ובאמצעו (בתחילת שורות א' וג' בכל בית) מרכיבות את חתימת המחבר.
• הצגת הנושא המרכזי של הפיוט כבר בבית הראשון: שוועת בני ישראל ותפילתם, בקשת הגאולה, הזכרת הגלות ותיאור דבקותם של ישראל בה' למרות סבלם בגלות.
• הפיוט עשיר בהרמזים מקראיים ותלמודיים, וניכרת שליטתו המובהקת של המחבר בתלמוד ובמדרשים.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30237602ישראל עמך תחינה עורכים