כרכום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןכרכום
מיון מדעי
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד-פסיגיים

כרכום (שם מדעי: Crocus) הוא סוג במשפחת האירוסיים. זהו צמח רב-שנתי בעל פרחים. תפוצתו כוללת את אזורי החוף של מרכז ודרום אירופה, את אזורי האלפים התחתיים, צפון אפריקה, המזרח התיכון, וכן את מרכז אסיה עד למערב סין. שמו המדעי של הסוג נגזר מהתואר הלטיני crocatus, שפירושו צהוב-כתום.

מאפיינים

לפרחי הכרכום צורת גביע, הנשפך אל צינור ארוך. צבעיהם מגוונים, אולם לרוב הם צבועים בצבעי סגול-ורוד, ארגמן, צהוב ולבן. עליו של הכרכום צרים, ארוכים וישרים, ובאמצעם קו בצבע בהיר, בדרך-כלל לבן. טיפוס העלים- שלם. בצורה אופיינית, לכל פרח שלושה אבקנים בדיוק. בישראל הכרכומים פורחים לרוב בסתיו ובתחילת החורף. התבלין זעפרן מופק מעלי הפרי של ה-Crocus sativus, מין בסוג כרכום.

בתנ"ך מוזכר הכרכום כצמח בושם (שיר השירים, ד, י"ד) ושימש כאחד מן הסממנים של קטורת הסמים. בתרגום שיר השירים ובספרות חז"ל מוזכר הכרכום בשם מוריקא.

מיון

הסוג כרכום נמצא מבחינה טקסונומית ובוטנית במשפחת האירוסיים (Iridaceae). המינים בסוג הם פקעתיים. הם חזקים ונמצאים במגוון רחב של בתי גידול, ביניהם יערות, בתות ואדמות מרעה. בסוג נמצאים כ-80 מינים לערך, מתוכם כ-30 מתורבתים. בישראל נפוצים 10 מינים מהסוג כרכום, אשר כולם צמחים מוגנים[1]:

גלריה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים