טריסטרמית
 טריסטרמית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | זרזיריים |
| סוג: | Onychognathus |
| מין: | טריסטרמית |
| שם מדעי | |
 Onychognathus tristramii
| |
טְרִיסְטְרָמִית (שם מדעי: Onychognathus tristramii) היא מין ציפור ממשפחת הזרזיריים שבסדרת ציפורי השיר.
אטימולוגיה
הטריסטרמית, השייכת למשפחת הזרזירים, נקראה תחילה על ידי שמעון בודנהיימר "זרזיר ים המלח", בשל האזור שבו היא מצויה. בהמשך הוחלט לקרוא לה על שמו של הכומר האנגלי הנרי טריסטראם, שחקר את ארץ ישראל ולכד טריסטרמית בשנת 1864 ליד מנזר מר סבא בנחל קדרון. שמה באנגלית ובערבית דומה. קודם לכן קראו לה הנזירים "שחרור כתום-כנפיים".
תיאור
דומה בגדלה לשחרור: אורכה כ-25 ס"מ, משקלה 100–140 גרם ומוטת כנפיה 44–45 ס"מ. צבעו של הזכר שחור עם ברק כחול-סגול. אברות הכנף הפנימיות צבועות בחום-ערמוני ובולטות בזמן המעוף. המקור כפוף במקצת, הכנפיים קצרות והזנב ארוך. הנקבה דומה אך ראשה אפרפר. שירתן של הטריסטרמיות מסולסלת וערבה לאוזן.
הטריסטרמית היא ציפור חברתית החיה בקבוצות קטנות המורכבות מבני משפחה, רוב ימות השנה. בחורף היא חיה בלהקות המונות עד 300 פרטים. הן נוהגות ללון לינה מקובצת, במקום קבוע, במדרונות הקניונים. הלהקות מעופפות ומתמרנות באוויר בדומה לזרזיר המצוי. הן עשויות לעוף כ-10 ק"מ ויותר מאתרי האכילה שלהם אל אתרי הלינה. מחוץ לעונת הקינון משוטטים הפרטים למרחקים קצרים ממקום מושבם. בני הזוג שומרים על קשר כל השנה בתוך הקבוצה או הלהקה.
רבייה
הקשר בין בני הזוג נשמר כל השנה, גם בתוך הלהקה: בני הזוג אוכלים יחד, שותים יחד, ומסדרים נוצות זה לזו. עונת הקינון מתחילה במרס ונמשכת עד סוף יוני, במהלכה הן מספיקות שני מחזורי דגירה באותו קן. הקן נבנה בנקיקי סלע, לרוב במערה. הקן בנוי מענפי אשל דקים ומרופד בעלים וחומרים רכים כמו נוצות, שערות ונייר. צורתו כצלחת עמוקה בקוטר של כ-30 ס"מ. בתטולה לרוב 3–4 ביצים כחלחלות. הדגירה נמשכת כ-16 ימים על ידי הנקבה. שני ההורים מטפלים בצאצאים במשך כ-28–30 יום בקן ועוד כ-10 ימים לאחר מכן.
תפוצה ואזורי מחיה
הטריסטרמית יציבה מהנגב עד צפון ים המלח. הקמת היישובים בערבה עזרו לה להרחיב את תחום תפוצתה וגידול אוכלוסייתה. בזמן השוטטות הן יכולות להתרחק מרחק רב וידוע אף על תצפיות נדירות מהרי הכרמל, חניתה וחוף השרון.
מקום חיות בגאיות ומדרונות חשופים, לאחרונה גם ליד מגורי אדם ובתים. דוגרת בנקיקי הרים צחיחים במיוחד בתוך קניונים ובשנים האחרונות בבניינים גבוהים בעיר ערד. מבחינה פיזיולוגית לטריסטרמית עמידות למשרעת טמפרטורות נרחבת – הן מותאמת הן לטמפרטורות נמוכות והן לגבוהות ולכן נפוצות באזורים המדבריים בעלי הטמפרטורות הקיצוניות כמו באזור ים המלח ועד פסגות סיני. המטבוליזם של הטריסטרמית נמוך מהצפוי לפי גודל גופה, ולכן יכולה להסתדר עם מעט מים.
תזונה
מזונה העיקרי – פירות בר כמו הימלוח, רכפתן, ערף המדבר, סלוודורה פרסית, אזדרכת ופיקוס. לא בוחלת בענבים ותמרים וכך גורמת לנזקים לחקלאות. משלימה את מזונה בחרקים: זבובים, דבורניים ואף פולה קרציות מפרוות של חמורים, גמלים ויעלים. לא בוחלת ואף מתלהבת משאריות מזון של אדם, ואוהבת מהחטיפים בעיקר את הבמבה, כמעט ואינה חוששת מבני האדם ולעיתים אף מעזה לאכול מכפות ידם, מה שמושך את תשומת לבם של תיירים ומבקרים באזורי יהודה וים המלח.
הטריסטרמית והאדם
הטריסטרמית היא המין היחיד בסוגה שלא חי באפריקה והצפין עד ים המלח. היא מסתגלת לבני האדם והנזירים במבצר מר סבא נהגו להאכיל אותן ואף חצבו עבורן חורי קינון. בשנות השלושים נספרו כעשרים זוגות בעין גדי אך כיום יש מאות זוגות באזור והאוכלוסייה פשטה לכיוון ערד וממשיכה להתפשט מערבה. בשנות ה-60 הן גרמו לנזקים כבדים לכרמי עין גדי ולכן ניצודו. לאחר שהכרם בעין גדי חוסל, בגלל אי כדאיות, הן החלו לגרום נזקים למטעי התמרים של עין גדי ולכרמי מצפה שלם.
גלריית תמונות
טריסטרמית במדבר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
מקורות המידע ואתרים נוספים:
1. דולב, ע. פרבלוצקי א. (עורכים) 2002, הספר האדום של החולייתנים בישראל, הוצאת רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע. 2. היינצל ה. 1975, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 3. מויאל, ח.(2004) לקסיקון שמות החולייתנים בישראל. הוצאת טבע הדברים 4. ענבר, ר. 1977מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף. 5. פז ע. 1986, האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות - כרך 6, הוצאת משרד הביטחון. 6. . Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat 7. J. G. Williams and N. Arlott, AField Guide to the BIRDS of East Africa, Collins, St James's Place, London, 1980 9. הטריסטרמית באתר ויקיפדיה
