דישון מקראי

דישון
דישונים בחי-בר יוטבתה, ישראל
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	ראמים
סוג:	דישון
מין:	דישון מקראי
שם מדעי
Addax nasomaculatus
תחום תפוצה
מצבם של הדישונים כיום

דישונים בחי-בר יטבתה, ישראל.

דישון זכר גדול בגבול מרוקו-מאוריטניה.

דישון מקראי (שם מדעי: Addax nasomaculatus) הוא מין יחיד בסוגו של בעל חיים ממשפחת הפריים ותת-משפחת הראמים. הדישון נחשב לאנטילופה בינונית בגודלה ומותאמת היטב לחיים במדבר. הוא בולט בקרניו הארוכות והמרשימות. כיום הדישון נתון בסכנת הכחדה חמורה.

הדישון בולט בקרניו המרשימות, המגיעות לאורך של למעלה מ-70 ס"מ ועד ל-110 ס"מ ובעלות 2–3 פיתולים בממוצע. הדישון הוא בעל חיים בגודל בינוני, אורכו נע בין 120 ל-130 ס"מ ומשקלו בין 60 ל-125 ק"ג. הזכר גדול מהנקבה. הוא מותאם ביותר לחיים בתנאי מדבר קיצוניים: אורח חייו הלילי ופרוותו הבהירה (בקיץ צבעה לבן, בחורף צבעה חום בהיר) מגינים עליו מפני קרינת השמש, פרסותיו העבות עוזרות לו ללכת על חולות, הוא ניזון ממגוון רב של צמחי מדבר ומסוגל להתקיים תקופות ארוכות ללא שתיית מים. הדישון הוא חיה חברתית, והוא חי בעדרים המונים בין 2 ל-20 פרטים. הרבייה נעשית במשך כל השנה וההריון נמשך כ-9 חודשים.

תפוצתו של הדישון היא מדבר סהרה, מהסהרה המערבית ומאוריטניה עד מצרים וסודאן. בעבר התקיים גם בארץ ישראל: באזור ים המלח ניתן היה למצוא את הדישון עד סוף המאה ה-19. כיום ניתן למצוא דישונים בישראל בשמורת חי-בר יטבתה, בספארי ברמת גן, בגן החיות התנ"כי בירושלים, בגן הזואולוגי בבאר שבע, בגן הבוטני-זואולוגי בנהריה, בעמק התכלת בצפת ובפארק לכיש באשדוד. בחי-בר יטבתה בערבה ובספארי ברמת גן הוקמו גרעיני רבייה על מנת להציל את הדישון מהכחדה ולהשיבו בהדרגה לטבע.

תיאור

דישונים אוכלים, חי-בר יטבתה.

דישון בפרוות חורף, בגן חיות בקנטקי, ארצות הברית.

תקריב על ראש של דישון. ניתן לראות את הפרווה החומה בהירה המתאימה לעונת החורף.

דישון בפרוות קיץ בגן החיות התנ"כי בירושלים, ישראל.

הדישון הוא אנטילופה, קבוצת מיון לא רשמית שמאגדת את מיני משפחת הפריים (למעט בני קבוצת היעלים ושבט הבקר). גודלו בינוני, מבנהו קל וקרניו ארוכות.

גובהו של הדישון הוא כמטר מהכתף ומשקלו 60–125 קילוגרם (132–276 ליברות). צבעו של הדישון בהיר ומשתנה כתלות בעונה. בקיץ צבע פרוותו לבן, אך בבית החזה, בצוואר ובראש הוא בעיקר חום עם כתם לבן על גשר האף ואחד נוסף סביב הפה. בקודקודו, ממש בין הקרניים, הפרווה סמיכה יותר וצבעה חום כהה. בחורף משתנה צבע הפרווה לחום בהיר-אפרפר עם כתמים לבנים, בעיקר אזור הבטן והרגליים.

• 
  פרוות קיץ לבנה
• 
  פרוות חורף חומה בהירה

הדישון מגלה דו-צורתיות זוויגית שבה הזכר גדול יותר מהנקבה וקרניו ארוכות יותר.

מידה זכר נקבה אורך גוף 120–130 ס"מ 120–130 ס"מ גובה בכתף 105–115 ס"מ 95–110 ס"מ אורך זנב 25–35 ס"מ 25–35 ס"מ אורך קרניים 75–110 ס"מ 55–80 ס"מ משקל 100–125 ק"ג 60–90 ק"ג

גם לזכר וגם לנקבה יש קרניים ארוכות ומפותלות, כאשר מספר הפיתולים נע בין שניים לשלושה. הקרן מכוסה רכסים טבעתיים בחלקים התחתונים והאמצעיים שלה. צבע הקרניים הוא חום-אפור. הקרניים עשויות להגיע עד לאורך של 80 ס"מ אצל הנקבה ואצל הזכר עד ל-110 סנטימטרים (3.6 רגל), אם כי בדרך כלל אורכן כ-85 סנטימטרים (2.79 רגל). קרניו של הזכר ארוכות ומרשימות יותר, שכן הן נועדו לצורכי חיזור וקביעת המעמד בעדר.

הפרסות רחבות במטרה לסייע לדישון ללכת בקרקע חולית ובפרט בחולות נודדים הנפוצים מאוד בתחום מחייתו.

הזנב קצר ודק, ומסתיים בציצת שיער שחורה.

ההיריון נמשך כ-260 יום ובסופו נולד בדרך כלל ולד אחד שיונק מהאם במשך 23–29 שבועות. אורך חייו של הדישון יכול להגיע ל-25 שנה בשבי ועד ל-19 שנים בטבע.

התנהגות ואקולוגיה

דישונים חיים במדבריות, שם הם ניזונים מעשבים ומעלי שיחים. הדישון אינו נזקק לשתייה כיוון שהוא מקבל את הנוזלים הדרושים לו ממזונו. הדישון פעיל בלילה ונח ביום. עדר דישונים כולל זכרים ונקבות ובו 2 עד 20 פריטים שמשוטטים בחיפוש אחר מזון.

הדישון הוא חיה חברתית עם ארגון חברתי חזק ומפותח. העדרים כוללים בדרך כלל בין 5 ל-20 פרטים, והוא מורכב גם מזכרים וגם מנקבות. המדרג החברתי בעדר ככל הנראה מבוסס על גיל, והעדר מונהג בידי הזכר המבוגר ביותר. עם זאת, ייתכן שגם לקרניים יש חשיבות בקביעת המדרג החברתי בעדר, בייחוד בין הזכרים. הזכרים הם טריטוריאליים ושומרים על הנקבות.

הדישונים נודדים בעיקר כדי לחפש מזון ומסוגלים לחוש בגשם ולנוע אליו כדי למצוא צמחייה. בקיץ הדישון נודד אל קרבת האזור הטרופי ואילו בחורף, כאשר יורד גשם, הוא נודד צפונה.

התנועה של הדישון איטית והוא מהווה טרף קל לבני אדם, אריות, נמרים, ברדלסים וזאבים טלואים. חתולי קרקל, צבועים וסרוואלים תוקפים בעיקר עגלים. הדישון איננו תוקפני אך יכול להסתער אם הוא מוטרד או מופרע.

התאמות לחיים במדבר

הדישונים מותאמים ביותר לחיים במדבר לרבות מדבריות עמוקים בעלי תנאים קיצוניים.

הדישון אינו נזקק לשתייה כמעט בכלל ומסוגל להתקיים ללא מים חופשיים פרקי זמן ארוכים ביותר, מאחר שהוא מקבל את הנוזלים הדרושים לו ממזונו ומהטל המתעבה על העלים. הועלתה סברה שלדישון יש בטנה או נאדית בקיבה שמאכסנת מים לתקופות בצורת ויובש. השתן שלהם מרוכז מאוד וריכוז המים בו דליל ביותר, וזאת על מנת לחסוך במים. גם גלליהם קטנים ויבשים מסיבה זו.

מאחר שהדישון חי במדבריות חמים ביותר בהם קרינת השמש ישירה וחזקה הוא פעיל בעיקר בלילה, ואילו ביום הוא מסתתר במקומות מוצלים (כגון מתחת לעצים ובתוך שיחים) וכן במחפורות שהם חופרים לעיתים בחול כהגנה מפני סופות חול והשמש הקופחת. כך מצליח הדישון להימנע מחימום יתר של גופו ולחסוך במים.

צבע הפרווה הלבן בהיר שלהם מחזיר קרינת חום רבה וממעט לבלוע חום. אורך השערות וצפיפות הפרווה עוזרים גם הם בוויסות הטמפרטורה והחום.

הפרסות רחבות במטרה לסייע לדישון ללכת בקרקע חולית ובפרט בחולות נודדים הנפוצים מאוד בתחום מחייתו.

תזונה

הדישון חי במדבר, כולל במדבריות בהם הצמחייה דלילה ביותר. אי לכך, הוא איננו בררן ואוכל כל צמח שהוא מוצא. הוא אוכל בעיקר עשב, עלי צמחים שונים וקטניות. הוא ניזון בעיקר מעשבים מהסוגים Aristida,‏ Artemisia (לענה) ו-Citrullus, עשבים שמוריקים ונובטים אפילו בגשם הקל ביותר וזקוקים רק למידה מעטה של לחות כדי להתקיים.

הדישון אוכל רק חלקים מסוימים של הצמח, הם מעדיפים את העלים הרכים והירוקים יותר, ומשאירים את העלים היבשים החיצוניים. הדישונים ניזונים גם מהזרעים של צמחים אלה, ואלה מהווים חלק חשוב מאוד בתזונה שלהם מאחר שהזרעים הם המקור העיקרי לחלבונים עבור הדישון.

רבייה

הנקבות מגיעות לבגרות בגיל שנתיים או שלוש שנים, והזכרים בגיל שלוש עד חמש שנים. הרבייה מתרחשת במשך כל השנה אך מגיעה לשיאה בעיקר בחורף ובתחילת האביב. בצפון מדבר סהרה שיא הרבייה הוא בחורף ובאביב, ואילו בדרום הסהרה, שיא הרבייה הוא בחודשים ספטמבר-אוקטובר ובחודשים ינואר עד אמצע אפריל.

כל התקף ייחום נמשך יום-יומיים, במחזורים שאורכם כ-33 ימים.

ההריון נמשך 257–270 ימים (כ-9 חודשים). בזמן הלידה הנקבה שוכבת או עומדת, ובדרך כלל רק ולד אחד נולד. משקל הוולד (העגל שזה עתה נולד) כ-5 ק"ג. האם מניקה את העגל במשך 23–29 שבועות, ואז הוא נגמל.

ייחום לאחר לידה מתרחש כעבור יומיים-שלושה לאחר הלידה.

• 
  נקבת דישון והעגל שלה
• 
  עגל דישון

בית גידול ותפוצה

הדישון חי באזורים צחיחים, מדבריות, מדבריות למחצה, ערבות, מדבריות טרשים ומדבריות חולות נודדים. הם מסוגלים לחיות גם באזורים צחיחים ביותר, שבהם יורד פחות מ-100 מילימטר גשם בשנה. הם חיים גם במדבריות בהם יש עשב וכן צמחים סוקולנטים.

בעבר היה הדישון נפוץ בצפון אפריקה ובעיקר באזור הסהלו-סהרה של אפריקה, החל ממערב לעמק הנילוס ובכל הארצות שבהן נמצא מדבר סהרה, בהן צ'אד, מאוריטניה, ניז'ר, אלג'יריה, לוב, מצרים, סודאן ומערב הסהרה. הדישון נכחד כמעט מכל הארצות הללו והאוכלוסייה היחידה שהיא בת-קיימא נמצאת בשמורת טרמיט מאסיף (Termit Massif) בניז'ר. בעקבות המאמצים לשימור המין היו דיווחים על תצפיות של הדישון בארצות בהן נכחד בעבר.

בעבר היו דישונים גם בארץ ישראל. למרות זאת, אין כרגע תוכניות להשבתם לטבע בישראל.

איומים ושימור

עדר דישונים בגרעין הרבייה של הספארי ברמת גן.

עדר דישונים בגרעין הרבייה של חי-בר יטבתה סועד בשקיעה. ניתן לראות היטב את הקרניים המפותלות.

הדישון נתון בסכנת הכחדה חמורה ונעלם מאזורים רבים בהם היה נפוץ בעבר. מתבצעים מאמצים לשמר את הדישון, בהם הקמת גרעיני רבייה בשמורות טבע וגני חיות. בישראל ידועים גרעיני הרבייה בחי-בר יטבתה והספארי ברמת גן.

הדישון היה נפוץ בתחילת המאה ה-19 אך החל מאמצע המאה ה-19 החלה ירידה תלולה באוכלוסיית הדישונים, כאשר הסיבות העיקריות לפיחות הדרסטי בכמות הדישונים הם ציד ואובדן בתי גידול. סיבות נוספות להרג דישונים הם דריסה בידי כלי רכב, השימוש בנשק חם שמקל על הציד, הקמת יישובי נוודים סביב מקורות מים שבהם מבקר הדישון בעונות היובש וכן בצורות שמקשים על האוכלוסייה הפגיעה בלאו הכי.

מאחר שהדישון נע לאט קל מאוד לצוד אותו. בשר הדישון ועורו הם בעלי ערך רב, ומעודדים ציד בלתי-חוקי שפוגע בדישון גם אחרי שהוכרז כמין מוגן ובסכנת הכחדה. ציד בלתי-חוקי הביא להכחדתו ממצרים בשנות ה-60 של המאה ה-20.

כיום יש בטבע כ-300 פרטים ורובם מרוכזים באזור טרמיט שבניז'ר, באזור בודלה במערב צ'אד ובאוקר שבמאוריטניה. הדישון הושב למרוקו ותוניסיה בתקווה לבנות שם אוכלוסיות חדשות ובנות-קיימא של דישונים.

מאחר שהדישון נתון בסכנת הכחדה חמורה, גני חיות ושמורות טבע התגייסו לשימורו והצלתו והקימו גריעיני רבייה במטרה להרבות דישונים רבים ולהשיב את רובם לטבע. כיום יש כ-600 פרטים בגני חיות ברחבי העולם, לרבות בישראל, אירופה, אפריקה, אמריקה הצפונית, יפן ואוסטרליה. גרעיני הרבייה הגדולים נמצאים בחי-בר יטבתה בישראל, בסברתה בלוב ובגן החיות גיזה במצרים. עוד כ-1,000 פרטים חיים באוספים פרטיים וחוות גידול בארצות הברית ובמזרח התיכון. הדישון הושב לטבע בשמורות הפארק הלאומי בו חמדה בתוניסיה, הפארק הלאומי סוס-מסה במרוקו, ונמצאים בתהליכי השבה לטבע בפארק הלאומי ג'ביל בתוניסיה וגרנד ארג אוריינטל ("ים החולות המזרחי הגדול") בסהרה.

הדישון הוכרז כמין מוגן במרוקו, תוניסיה ואלג'ריה ואילו במצרים ולוב ציד של כל האנטילופות (ובכללן הדישון) נאסר.

גנטיקה

לדישון 22 זוגות כרומוזומים. כל הכרומוזומים הם אקרוצנטריים למעט הזוג הראשון של האוטוזומים, שהם תת-מטאצנטריים. כרומוזום X הוא הגדול ביותר מבין הכרומוזומים האקרוצנטריים, וכרומוזום Y הוא בגודל בינוני. הזרוע הקצרה והזרוע הארוכה של האוטוזומים התת-מטאצנטריים מקבילות, בהתאמה, לכרומוזומים ה-27 והראשון בבקר ועזים. במחקר שנעשה, דפוסי הרצועה של הכרומוזומים בדישון נמצאו דומים לשאר המינים בתת-משפחת הראמים.

מאובנים והיסטוריה

מאובנים של דישון התגלו במספר מקומות ומתוארכים לפני אלפי שנים. תמונה מקבר מצרי שמתוארכת ל-2500 לפני הספירה מראה שהמצרים הקדמונים בייתו חלקית את הדישון. הדישון חי במצרים אך נכחד ממנה בשנות ה-60 של המאה ה-20 עקב ציד בלתי-חוקי.

שם

איור של דישון

הדישון הוגדר מדעית וסווג ב-1816 על ידי הזואולוג הצרפתי אנרי בלנוויל שנתן לו את השם Addax nasomaculatus. מקור שם הסוג Addax הוא ככל הנראה מערבית או שפה אפריקנית, שם מילה דומה שימשה לתאר חייה דמוית פרה עם קרניים עקומות. סברה אחרת היא שמדובר במילה שמקורה בלטינית. השם Addax שימש לתיאור הדישון כבר מ-1693. שם המין nasomaculatus מתייחס לכתם הלבן שיש לדישון על האף (naso = אף, macula = כתם, והסיומת atus- שהופכת את צירוף המילים ל"אף בעל כתם").

באנגלית ובשפות אחרות מכונה הדישון "אנטילופה לבנה" וכן "אנטילופת קרני בורג" ("screwhorn antelope").

השם העברי דישון מקורו בתנ"ך, בספר דברים:

זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר.

— ספר דברים, פרק י"ד, פסוקים ד'-ה'.

הדישון הוא חיה כשרה לפי התורה, ונמנה עם שבע החיות (שאינן בהמות בית) מקבוצת היונקים שניתן לאכול לפי היהדות. עם זאת, לא ברור האם הדישון המוזכר במקרא הוא אמנם החיה המזוהה כיום כדישון.

הבדואים מכנים את הדישון בשם אל-בקר אל-וחשי (البقر الوحشي), שפירושו "פרת פרא", אך שם זה משמש גם לתיאור אנטילופות אחרות. כיום בערבית הדישון נקרא אבו עדס (أبو عدس). שם זה מקורו מאחד מתרגומי המקרא לערבית, שבו המילה 'דישון' מהפסוק דלעיל תורגמה כאבו עדס.

גלריה

• 
  דישון בגן החיות התנ"כי בירושלים
• 
  דישון בגן החיות לואיסוויל בפרוות חורף
• 
  דישון בגן החיות באמיין (צרפת) בפרוות קיץ
• 
  דישונים בגן החיות התנ"כי בירושלים
• 
  דישונים בחי-בר יטבתה
• 
  דישון בנגב
• 
  דישונים בגן חיות Kolmården
• 
  דישון בחי-בר יטבתה, 2021
• 
  דישונים בגן חיות במלבורן, אוסטרליה
• 
  דישון בגן החיות התנ"כי בירושלים במבט קלאסי
• 
  תקריב מזווית עילית על קרניו המסולסלות של הדישון
• 
  דישון עם קרניים ארוכות במיוחד

ראו גם

• קודו - סוג אנטילופה פרית בעלת קרניים מסולסלות דומות
• קודו גמלוני - בעל קרניים מסולסלות גדולות
• ראם
• אנטילופה הודית - אנטילופה בעלת קרניים מסולסלות
• חי-בר יטבתה

לקריאה נוספת

• אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים, ירושלים תשע"ח. עמ' 195.

קישורים חיצוניים

• דישון מקראי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• דישון מקראי, באתר ITIS (באנגלית)
• דישון מקראי, באתר NCBI (באנגלית)
• דישון מקראי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• דישון מקראי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• דישון מקראי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דישון מקראי, באתר GBIF (באנגלית)
• IUCN Red List of Threatened Species: Addax nasomaculatus
• דישון מקראי באתר הספארי ברמת גן
• דישון מקראי באתר גן החיות התנ"כי
• צחי אבנור, תמונות של דישון מקראי בישראל, בפליקר

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דישון מקראי32369187Q190154