צביון ז'נטינק
 צביון ז'נטינק
| |
|---|---|
_Cephalophus_jentinki.png)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צביונים |
| סוג: | צביון |
| מין: | צביון ז'נטינק |
| שם מדעי | |
 Cephalophus jentinki
| |
| תחום תפוצה | |
| |
צביון ז'נטינק (שם מדעי: Cephalophus jentinki; השם נהגה גם כג'נטינק), הוא מין של אנטילופה גדולה בתת-משפחת הצביונים האנדמי לאזור החוף המרכזי של מערב אפריקה. הוא התגלה בשנת 1884 ותואר סופית כמין נפרד ב-1892. זהו המין הגדול והכבד ביותר בתת-המשפחה ובקבוצת "צביוני הענק"[1] - גדול אפילו ממספר מיני צבאים, אם כי מכיוון שפרטים שלו קטנים לעיתים במעט מצביון צהוב-גב חוקרים מסוימים טוענים כי האחרון הוא זה שזכאי לתואר הזה. למין זה יש אמנם תפוצה קטנה יחסית אך עם זאת הוא חופף עם מספר רב של צביונים מכיוון שמערב אפריקה היא ממרכזי הצביונים ביבשת. בין המינים ניתן למנות את צביון זברה, צביון מקסוול, צביון שחור, צביון שחור-חזית, צביון כחול, צביון צהוב-גב, צביון חום וצביון אוגילבי. ניתן לזהותו בקלות מהשאר בשל צבעו הייחודי.[2] קיימים מספר בעלי חיים עם התפלגות צבעים דומה: טפיר אסייתי, פנדה ענקית, שכווי אירופי ודולפין קומרסון.
שמו המדעי של הצביון נגזר מיוונית כדלהלן: kephale = ראש, "lophus" = פסגה; - מתייחס לציצת השיער הבולטת בראש שאופיינית לצביונים, אם כי היא נעדרת באופן ספציפי אצל מין זה. "jentinki" - על שם מגלהו הזואולוג ההולנדי פרידריקוס אנה ז'נטינק (Fredericus Anna Jentink). לצביון זה יש מספר שמות מקומיים בתחומי מחייתו כגון: "גידי-גידי", "גרי-גרי", "דיקי-דיקי", "קאיקולוולי", נינאג'בה", ועוד.[3] למרות הצבעוניות הייחודית של צביון זה הגולגולת שלו דומה כל כך לצביון צהוב גב, עד שהדגימה הראשונה של גולגולת נקבה ממין זה שנמצאה ונמסרה ב-1884 לז'נטינק תוארה כגולגולת של צביון צהוב גב. צביון ז'נטיניק הוא בין הנדירים שבצביונים לצד צביון אדרס וצביון אבוט, והוא סובל מציד ואובדן בית גידול נרחב. במשך 50 שנה לאחר גילויו הוא לא נצפה כלל בטבע בשל זהירותו הרבה, פעילותו הלילית וכן בשל הימצאותו ביערות גשם סבוכים.[2]
תיאור
קרניים
צביון ז'נטינק מתאפיין בזוג קרניים גדולות ועבות, והן הארוכות ביותר מבין מיני הצביונים.[2] לקרניים מבנה אופייני לאנטילופות אלה: הקרן צומחת לכיוון מעלה ומתעגלת בעדינות כלפי אחורה - לעיתים בצורה מקושתת ולעיתים בצורת אלכסון. הן יוצאות מהראש לכיוון הצדדים ועל כן נראות כ-"V". מיקום הקרניים הוא במרכז המצח - סמוך לאוזניים ורחוק מן העיניים. המרחק בין הקרניים משתנה במעט מאוד בין הבסיס לקצוות, והרווח ביניהן בבסיס קטן באופן יחסי מזה של הדוקרן או אנטילופה ננסית, אך גדול משל צביונים קטנים. הקרניים עבות למדי לכל אורך הקרן, ורק לקראת הסוף הופכות בהדרגה לדקות עד שמסתיימות בשפיץ חד או מעוגל. הקרניים נראות אמנם חלקות לחלוטין, אך לרוב הן חרושות מעט בבסיס בסביבות 3–5 טבעות\חריצים בולטים. צבע הקרניים הוא אפרפר\כחלחל\שחרחר מבריק. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, אך של הזכרים גדולים וארוכים במעט.[3]
כסות
הפרווה של צביון ז'נטינק קצרה בדומה לשאר הצביונים, והיא מורכבת משערות זיפיות צפופות. הפרווה גסה באזור האחורי וחלקה וקצרצרה באזור הקדמי. צבע הפרווה החדגוני והייחודי בולט ביותר בקרב הפריים, ומצוי מלבדו אצל מספר מועט של אנטילופות כאנטילופה הודית וקובוס הנילוס. השילוב של הצבעים גורם לצביון ז'נטינק להזכיר מאוד את הטפיר האסייתי:[3] פלג הגוף האחורי - מהכתפיים והלאה, בצבע אפרפר בהיר ודהוי, אפרפר כסוף או אפור צפחה כהה, כשלרוב החלק הסמוך לכתפיים בהיר יותר, והקרוב לזנב כהה; גם הגחון וחלקים העליונים של הרגליים בצבע זהה עם נטייה לחום. הצבע האפור משווה לפרווה מראה מחוספס בשל שילוב של שערות לבנות וחומות. בניגוד חד לפלג האחורי, הצוואר הראש והחזה בצבע חום שוקולד עמוק או שחור פחם מבריק, ובמרכז הכתפיים בינם לבין הצבע האפור מפרידה רצועה עבה בצבע לבן בוהק המתרחבת סמוך לגפיים ומדגישה את ההבדל החד בצבעי הגוף.[3] מלבד האזורים העליוניים שאר חלקי הרגליים בצבע לבן בוהק בהתאם לרצועה, או אפרפר בהיר מן הרגיל. צבע הזנב מתחלק בין אפרפר בחלק העליון ללבנבן בחלק התחתון. הפרסות בצבע אפור בהיר עד שחור.
כאמור צבע ראשו של צביון ז'נטינק שחור, ואין לו כמעט סימוני פנים בולטים. סביב הלוע והאף יש כתם לבן בולט המנוקד בנקודות שחרחרות קטנות, ומסביב לו כתם נוסף בצבע חום צהבהב בהיר המתמזג בהדרגה לשחור המפוחם שבשאר הפנים.[3] מהכתם הצהבהב נמשכים לעיתים פסים דהוים משני הצדדים במקביל לעצמות הלסת - כמעט עד לגרון, ומעל כל פס יש בדרך כלל נקודה חומה צהבהבה הממוקמת מתחת לעין. לצביון ז'נטינק אין את ציצת השיער האדמדמה המפורסמת האופיינית לצביונים,[2] ובמקומה יש שערות מדובללות ובולטות מעט במצח בניגוד לשאר הפרווה הקצרצרה והחלקה של הראש. המאפיין הבולט בפנים הוא השקעים הבולטים סביב העיניים, הגורמים להן להראות שקועות בחוריהן.[3] מעל הלחיים עצמות הגולגולת עבות ובולטות ביותר, והן נראות אפילו על רקע הפנים. בין צידי החוטם ללחיים יש שני חריצים שחורים אלכסונים שלמעשה הם בלוטות ריח גדולות. האוזניים עלולות להיות שחורות משני הצדדים או בצבע אפור כהה בצד הפנימי, ובבסיסם ישנו כתם קטנטן בהיר בצבע לבן עד חום צהבהב.
מבנה ומידות גוף
מבנה גופו של צביון ז'נטינק מוצק ארוך ורחב, צווארו עבה וקצר, וראשו גדול בהשוואה לצביונים רבים אם כי קטן ביחס לגוף; החרטום משולש אמנם, אך המצח והסנטר גורמים לו להיראות עגלגל מעט. גופו כבד מאוד, ולשם השוואה משקלו הוא כמעט פי 10 מהמין הקטן ביותר בתת-המשפחה - צביון כחול.[3] הרגליים קצרות באופן ניכר כפי שמאפיין את הצביונים, והאחוריות ארוכות יותר מהקדמיות. הגב שלו מקושת ועגלגל ומובלט עוד יותר על ידי חוסר האיזון באורך הרגליים: כתוצאה מכך פלג גופו האחורי גבוה באופן ניכר מהקדמי והליכתו נראית כפופה. האוזניים שלו עגולות ורחבות ועיניו גדולות וזהובות עם אישונים מורחבים. אפו גדול ורחב מאוד כשל הבקר ופיו גדול ועגלגל; שניהם בצבע שחור פחם או מבריק. זנבו קצר ודק לכל אורכו, ללא ציצת שיער עגולה בסופו. הפרסות גדולות וקצרות. הדו-צורתיות זוויגית נמוכה מאוד במין זה, ומסכמת בכך שהזכרים בעלי קרניים גדולות וארוכות יותר, ואילו הנקבות גדולות במעט במידות גוף מהזכרים.
מידות הגוף של צביון ז'נטינק:
גובה הכתפיים: 89-75 ס"מ.[1]
אורך הראש והגוף: 150-130 ס"מ.[3][2]
אורך הקרניים: 21-15 ס"מ.[3][2]
אורך הזנב: 16-12 ס"מ.[3]
משקל: 91-68 ק"ג.[1]
תפוצה ובית גידול
צביון ז'נטינק אנדמי לדרום מערב אפריקה. הוא מצוי בליבריה (מחוזות: בומי, בונג, גברפולו, גרנד בסה, גרנד כף מאונט, גרנד קדה, גרנד קרו, מרגיבי, מרילנד, מנטסרדו, נימבה, נהר צ'ס, נהר גאה, וסינוה), סיירה לאון (בעיקר במחוז המזרחי, ובמספר אוכלוסיות קטנות ומבודדות גם במחוז הצפוני, הדרומי והמערבי) וחוף השנהב (מחוזות: בס ססנדרה ומויין קבלי). נוכחותו בדרום גינאה (מחוז נזרקורה) מוטלת בספק, אך די הגיוני שהוא נמצא בגבול הגינאי-ליברי בהתחשב בסמיכות של התפוצה שלו לשם. לטפיר אין שפתיים לבנות, אך יש לו כתמים לבנים על האוזניים.
בית גידולו המועדף של צביון ז'נטינק הוא שרידי גוש היערות הטרופיים הראשוניים, שמתאפיינים בכמות גדולה של עצים עבותים עם שיחים ואפיפיטים סבוכים וצפופים ביותר[4] - רצוי בדרך כלל עם מגוון עצי פרי וחופת יער סגורה, שגורמת לו להיות מוסווה למרות צבעיו הבולטים על הרקע החשוך והסבוך. יערות אלו נמצאים בדרך כלל באזורים הררים יחסית בגבהים של 1,500-500 מטר מעל פני הים. עם זאת הוא מצוי גם ביערות דלילים יותר כמו גם בשולי יער, ולעיתים קרובות חודר לשטחים ומטעים חקלאיים או יורד לאזורי החופים הנמוכים בחיפושיו אחר מזון.[3] בתחומי מחייתו הטמפרטורות אחידות לאורך השנה ועומדות על 30 מעלות צלזיוס, וכמות המשקעים הממוצעת - גבוהה ביותר - 4,300-2,000 מילימטר לשנה.
אקולוגיה
|
|
|
|
| פריטי מזון שונים הנאכלים על ידי צביון ז'נטינק. | |
צביון ז'נטינק הוא בעל חיים לילי בעיקרו; פרט בשבי בגן החיות של מונרוביה היה פעיל במשך 28% משעות היום, ו-40% משעות הלילה. במהלך היום צביון ז'נטניק מסתתר מתחת לעצים חלולים, גזעים שנפלו, ומתחת לסבך של עצי בומבאקס (מהחלמיתיים), ועצי מוטוטו ועצי קאפוק (מהמלפיגאים) - מה שמקשה מאוד למוצאו. כך ניתן להסביר גם את העובדה שלמרות שאוכלוסייה של צביוני ז'נטינק הייתה קיימת במשך עשרות שנים על מורדות היערות ההרריים מול העיר פריטאון (המונה למעלה ממיליון איש), היא לא הייתה ידועה כלל למקומיים עד לשנים האחרונות.[2] אם מקום מסתורו התגלה הצביון יימלט מהאזור במהירות רבה, אך מכיוון שיש לו סיבולת נמוכה המקשה עליו לרוץ לזמן רב הוא לא יתרחק יתר על המידה מהאזור שבו הופרע. מין זה ניצוד בדרך כלל בלילה, כאשר הציידים יכולים לנופף בלפידים ולזהות על ידם את מיקומו של הצביון בקלות בשל הברק שיש לעיניו בלילה. הטורף הטבעי העיקרי של צביון ז'נטניק בוגר הוא הנמר אפריקני.[3] העופרים נטרפים על ידי פיתון סלעים אפריקני, וככל הנראה גם על ידי זבד אפריקאי, חתול זהוב אפריקני וטורפים קטנים נוספים. כאמור למין זה יש חפיפה עם צביון צהוב גב (ומינים נוספים), שעלול להתחרות איתו על מקורות מזון בשל הגודל והאקולוגיה הדומה, ומכיוון שהוא חזק יותר במפגשים ביניהם הוא עלול לדחוק את צביון צהוב גב לבתי גידול פחות מתאימים.
האקולוגיה של צביון ז'נטינק אינה ידועה ברובה בגלל השילוב של בית גידולו הבלתי נגיש יחד עם נדירותו וזהירותו המופלגת. אין מחקרים מפורטים כל כך על תזונתו של צביון ז'נטניק. ידוע שתזונתו מבוססת ברובה על עלים, גבעולים, ושתילי עצים, והעצים שהוזכרו במפורש על ידי ציידים ככאלו שנאכלים על ידו הם ההנואה (פרי טרופי מסדרת הסבוננאים) ועץ המיליקיה (ממשפחת התותיים).[3] הוא גם ירחיב את תזונתו על אגוזי קולה ופירות ארימדו מהחלבלוביים, דובדבן מהגוני מהספוטיים, ותפוחי חול ועצי חלב מהמלפיגאים. צביון ז'נטינק נוהג לפקוד מדי פעם מטעים של אגוזי דקל, מנגו, תרמילי קקאו וקפה - בעיקר כשיש לו מחסור בפירות, וכבר יצא לו שם של מזיק יבולים במערב אפריקה.[3][2] ישנם דיווחים שצביון זה נוהג ללעוס שורשים אחרי שהוציא אותם מהקרקע על ידי חפירה עם פרסותיו. למרות חיבתם לאזורים סבוכים הצביונים ירדו לחוף הים כאשר תהיה להם הזדמנות כדי ללקק מלח מהחול. מעבר למה שהוזכר לעיל ובלי קשר למחסור במזון, ישנה מעין הגירה קטנה וקבועה ממאי עד אוקטובר בעונה הגשומה בסיירה לאון, שבה פרטים רבים יורדים בתקופה זאת מהיערות ההרריים לאכול בשטחים החקלאיים שבמורדותיהם ובאזורי החופים.[3]
בשל טבעו המסתורי כמעט ולא ידוע דבר על הרגלי הרבייה והמבנה החברתי של צביוני ז'נטינק בטבע. ככל הנראה הוא בעל חיים טריטוריאלי הפעיל בטווח ביתי קבוע, אך לא ידוע האם הוא מגן על שטחו מפולשים.[3] באופן יוצא דופן מצביונים רבים הוא נצפה בטבע פעמים רבות בזוגות.[2] בשבי הזכרים הופכים לאגרסיביים בתקופת החיזור, ולעיתים גורמים לחתכים או חורים בעוקץ הזנב של הנקבות על ידי קרניהם - למרות שפצעים אלו נרפאים בקלות ובמהירות.[3] סביר מאוד להניח שתקופת ההריון של נקבה צביון ז'נטינק דומה לזה של קרובו צביון צהוב גב - סביבות 8 חודשים, ולאחריהם נולד עופר יחידי השוכב בימיו הראשונים בצמחייה הסבוכה. בעת הלידה העופרים שוקלים 5.9-3.3 קילוגרם, והם נולדים עם פרווה בצבע חום כהה לגמרי, ועם כתם לבן סביב השפות. השינוי של הפרווה לצבעים הייחודיים של המבוגרים מתרחשת סביב גיל שנה. במהלך השנה הראשונה לחייהם, עופרי צביון ז'נטניק דומים ממש לעופרים של צביון צהוב גב - עד כדי כך שעופרים שנלכדו בטבע במהלך הזמן הזה זוהו בטעות כצביון צהוב גב עד שפרוותם התחלפה לצבע המבוגרים.[3] העופרים נגמלים כנראה סביבות 3–4 חודשים. לא ידוע זמן הגעתם לבגרות.
מספר פרטים ששהו בשבי חיו עד לאמצע שנות העשרה שלהם; שיא אריכות הימים שתועד הוא 21 שנים.[3]
איומים ושימור
_Cephalophus_jentinki_2.jpg)
צביון ז'נטניק מסווג במצב השימור "סכנת הכחדה" על ידי IUCN, בשל ירידה מוערכת במספריו ביותר מ-20% בתקופה של 12 שנים,[4] מספר פרטים נמוך למדי, ואיומים מתמשכים של ציד לבשר, פוחלצים ועורות או בתור בעל חיים המזיק ליבולים, ואובדן בית גידול ככריתת יערות, כריית מינרלים או פלישה של פעילות אנושית לתוך היערות הסבוכים של מערב אפריקה. חלק גדול מגוש יער גינאה הראשוני שהוא בית הגידול העיקרי של מין זה - הושמד ברובו. צביון זה נדיר למדי בכל הטווח של תפוצתו, ומגמת אוכלוסייתו בירידה ברוב האזורים פרט למספר מקומות מרוחקים בעומק היערות הטרופיים הבלתי נגישים ובאזורים מוגנים[4] ישנן טענות שמצבו כבר נוטה לקטגוריה של "סכנת הכחדה חמורה" ואם לא ינקטו פעולות הגנה משמעותיות הוא עלול להיכחד במהלך העשר שנים הקרובות.[2]
ההישרדות העתידית של צביון ז'נטינק לטווח הארוך מותנית בעתידם של בלוקי יער הראשוניים הנותרים. הוא מצוי במספר אזורים מוגנים ביניהם:[4] הפארק הלאומי סאפו, שמורת קרהה-באסה ויערות גרבו הלאומיים בליבריה, שמורת היער כאוויי-ג'וין והפארק הלאומי טאי בחוף השנהב, ושמורת היער המערבי בסיירה לאון. צביון ז'נטינק רשום בנספח I של אמנת וושינגטון, מה שאומר שהסחר הבינלאומי במין זה או במוצריו אסור למעט במקרים מיוחדים. צביון זה מצוי במספר גני חיות ברחבי העולם ומתרבה בהם בהצלחה.
אומדן האכלוסייה העולמי של צביוני ז'נטינק נאמד בשנת 1999 בכ-3,500 פרטים, אולם כבר אז נטען כי האוכלוסייה אינה עולה על יותר מ-2,000 פרטים. סביר להניח שהמספרים כיום פחותים בהרבה.[3]
קישורים חיצוניים
- צביון ז'נטינק, באתר ITIS (באנגלית)
- צביון ז'נטינק, באתר NCBI (באנגלית)
- צביון ז'נטינק, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- צביון ז'נטינק, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- צביון ז'נטינק, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- צביון ז'נטינק, באתר GBIF (באנגלית)
- Jentink's duiker at ultimateungulate - מידע ותמונות על צביון ז'נטינק באתר Ultimate Ungulate.
- מידע ותמונות של צביון ז'נטינק באתר הציד Scirecordbook.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 מידע ותמונות של צביון ז'נטינק באתר ציד
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 מידע ותמונות של צביון ז'נטינק באתר Arkive.
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 3.15 3.16 3.17 3.18 3.19 Jentink's duiker - מידע מפורט ומקיף על צביון ז'נטניק
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 צביון ז'נטניק באתר השימור של IUCN.
_(18230369452).jpg)
.jpg)
34606354צביון ז'נטינק