דאמאליסק הצבי

דאמאליסק הצבי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	בובאלים
סוג:	דאמאליסק
מין:	דאמאליסק הצבי
שם מדעי
Damaliscus pygargus
תחום תפוצה

דאמאליסק הצבי (שם מדעי: Damaliscus pygargus; לעיתים גם דאמאליסק מצוי), הוא מין של אנטילופה בינונית בסוג דאמאליסק האנדמי לאפריקה הדרומית, ותואר לראשונה בשנת 1767 על ידי הזאולוג הגרמני פיטר סימון פאלאס. יש לו שני תת-מינים התופסים אזורים גאוגרפים נפרדים, והוא דומה במקצת לקרובו דאמאליסק הסהר בצורת הקרניים והססגוניות של הפרווה. למרות זאת, במידות גוף הוא מזכיר יותר את הצבי, ומשום כך שמו המדעי בעבר היה "Dorcas" ( = "צבי" ביוונית). זהו המין הקטן ביותר מתת-משפחת הבובאלים, הכוללת גם את הבובאל, הגנו וההירולה. דאמאליסק הצבי הוא המין הססגוני ביותר בקרב האנטילופות, ובין המינים החינניים שבהן.

השם המדעי נגזר מיוונית ומלטינית כדלהלן: "Damalis" = שור צעיר\עגל, וכונה כך משום שהזכיר במקצת לחוקרים האירופאים עגלים של בקר. "Puge" = עכוז, "argus" = זוהר, ומתייחס לצבע הלבן והבולט שלו באזור האחורי. בדומה ליונקים הראשונים שהתגלו באפריקה בעת הגעת האירופאים לכף התקווה הטובה, האוכלוסיות של הדאמאליסק ירדו בקיצוניות בשל ציד פרוע ואובדן בית גידול על ידי המתיישבים החדשים, והוא כמעט נכחד לחלוטין כמו אריה הכף, הקואגה ואנטילופת סוס כחולה. בזכות השמירה ההדוקה על הפרטים האחרונים בחוות הפרטיות, החקלאים וארגוני השימור הצליחו להגדיל מחדש את האוכלוסייה; עם זאת, אף על פי שמצבו מוגדר על ידי IUCN כללא חשש (LC), בפועל אין כמעט פרטים פראיים לגמרי, ורובם מוגבלים לחוות ולפארקים מוגנים - בדומה לגנו שחור.

תת-מינים

לדאמאליסק הצבי שני תת-מינים:

• בונטבאוק (D.p. pygargus), הראשון שהתגלה; תפוצתו ומספריו קטנים יותר אך הוא נחשב מוגן יותר מעמיתו מפני שהוא מצוי בחוות ופארקים בלבד. הפירוש של שמו באפריקאנס הוא "צבעוני", ומתייחס לגוונים הרבים של פרוותו.
• בלסבאוק (D.p. phillipsi), תפוצתו רחבה יותר אך הוא מתקרב לדרגת סיכון. גם שמו מגיע מאפריקאנס ופירושו הוא "כתם" או "סימן", המתייחס לכתם הלבן בפנים. בממוצע הוא שוקל כ-8 ק"ג יותר מה"בונטבאוק".

אנטומיה

קרניים

דאמאליסק הצבי מתאפיין בזוג קרניים בינוניות בצורת נבל ולהם שני מבנים עיקריים: 1) הקרן צומחת ישר לכיוון מעלה עם זווית קטנה, מתעקמת לאחורה, ומתעגלת שוב למעלה כקרני ה-"S" של צבי תומסון; 2) הקרן צומחת לכיוון מעלה, מתעגלת לצדדים, ומתעקמת מעט כלפי פנים - כקרני הצבת של הדלגן. עם זאת, הקרניים בדרך כלל עבות יותר משל הצבאים, והן מסתיימות בשפיץ דק וחד. הקרניים צומחות סמך מאד למרכז המצח ובמרחק ניכר מהעיניים והאוזניים. בבסיס הן די צמודות אחת לשנייה ובדרך כלל אין הפרש ניכר ביניהן לאורך הקרן. הקרניים מחורצות בכבדות בסביבות 15-9 טבעות גדולות ובולטות, והן מכסות למעלה משני שלישים מהקרן (90-85%) - לבד מהשפיץ וסמוך לו שנשאר חלק. כאשר הקרן מתחילה לצמוח לעגלים, היא בצורה זהה לאלה של עופרי הצבאיים - שפיץ חד עם זווית מעוגלת כלפי פנים. צבע הקרניים הוא אפור כסוף\ כהה\ בהיר, חום חלודה או שחור; לשפיצים צבע כהה יותר משאר הקרן, ואילו הטבעות עלולות להיות בצבע צהבהב\חום בהיר. למוטציות שפותחו על ידי החקלאים הדרום אפריקנים יש קרניים בצבע אפרפר לבנבן או חום אדמדם. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, ואף על פי שבאופן כללי אין ביניהם הבדל ניכר, לזכרים הן נוטות להיות עבות יותר בבסיס (במקרים קיצונים הרווח ביניהם 3-2 ס"מ בלבד) ובצבע בהיר יחסית.

תת-המינים של דאמאליסק הצבי:

למעלה: "בונטבאוק". למטה: "בלסבאוק".

כסות ומראה חיצוני

הפרווה של דאמאליסק הצבי חלקה ומבריקה מאוד, ומורכבת משערות דקות ודלילות. צבע הפרווה בולט ביותר בשל הססגוניות הייחודית שלו, שמצויה אצל מספר מועט של אנטילופות גדולות כדוגמת בובאל סוואיני וצבי יחמורי. הצבע משתנה בין חום שוקולד כהה עם ברק סגלגל בפלג הגוף האחורי, החלק העליון של הרגליים, החלק התחתון של המותניים והצוואר, לערמוני בחלק העליון של הרגליים, הגב, בין המותניים לגחון, ולעיתים גם החזה והעורף. אזור הכתפיים בצבע חום אדמדם כהה, בהיר או אפילו חולי. הרכב הצבע עלול להשתנות בין הפרטים ולהיות אחיד לגמרי. הפרווה של הדאמאליסק נראית בוהקת מאד בשמש (בייחוד בשעות הזריחה והשקיעה), ועלולה לקבל גוונים נוספים של כתמתם, זהבהב, בורדו או שחרחר. לדאמאליסק יש "גרביים" לבנים בולטות בחלק התחתון של הרגליים, ולעיתים יש עליהם כתמים סגלגלים או שחרחרים. מלבדם גם הגחון, העכוז לבנים, בעוד שהחלק העליון של הזנב לבן, חלקו התחתון מסתיים בציצת שיער מברשתנית או עגלגלה כשל הבקר בצבע שחור. באופן כללי ההבדל בין תת-המינים בצבעי הפרווה הוא כך: ה"בונטבאוק" נוטה לגוונים שונים של סגלגל, הוא כהה ורבגוני יותר והאזורים הבהירים בגופו בצבע לבן בוהק, בעוד שה"בלסבאוק" נוטה לגווני חום אדמדם, יש לו כתמים כהים גדולים יותר על הרגליים, ואזורים הבהירים בגופו בצבע לבן קרמי או צהבהב. בחוות בדרום אפריקה פיתחו מוטציות של דאמאליסק זהוב, המתאפיין בפרווה זהבהבה אדמדמה בהירה ואחידה ברוב הגוף, כאשר הרגליים, הזנב והגחון בצבע לבן. כמו כן ישנה גם מוטציה של דאמאליסק לבן לחלוטין.

צבע פניו של דאמאליסק הצבי הוא סגלגל, אדמדם כהה או בורדו - בהתאם לצבע שבצוואר; אזור האוזניים בהיר מעט בסביבות חום אדמדם בהיר. במרכז הפנים יש לו כתם בהיר גדול דמוי מסכה. הכתם מתחיל בין העיניים, הופך לצר מעט סמוך לבלוטות הריח, וחוזר ומתרחב עד סוף החוטם. צבע המסכה לבן בוהק - בהתאם לצבע הרגליים והגחון, בניגוד מוחלט לכתם השחור שנמצא אצל קרובו דאמאליסק הסהר. מבין הקרניים ועד מרכז המצח יש לו גם כתם לבן קטן יותר בצורת אליפסה, והוא מאפשר זיהוי קל יחסית בין תת-המינים: ל"בונטבאוק" הכתם הקטן מתחבר עם פס לבן דק למסכה הגדולה, בעוד שאצל ה"בלסבאוק" הוא נפרד ממנה על פי רוב. השפתיים זהות בדרך כלל לצבע הפנים, ולעיתים בהירות מעט. ישנם פרטים שלהם לחיים אדמדמות בהירות, וסביב העיניים חום-שוקולד כהה. צבע האוזניים הוא אדמדם בחלק החיצוני התחתון, ואפרפר או לבנבן בקצוות ובחלק הפנימי. למוטציה של דאמאליסק זהוב צבע הפנים בדיוק הפוך: לבן-אפרפר בלחיים ובמצח, ודווקא המסכה בצבע חום אדמדם.

מבנה ומידות גוף

גופו של דאמאליסק הצבי ארוך ורחב, אך הוא קומפקטי יחסית לדאמאליסק הסהר. גם לו גבנון קטן בכתפיים הגורם לפלג גופו הקדמי להיות גבוה במעט מפלג הגוף האחורי. צווארו קצר ובינוני ברוחבו, וראשו גדול ומוארך. זנבו וחרטומו ארוכים וצרים, ויש לו לוע עגול עם זיפים חומים. הרגליים ארוכות ודקות, ומסתיימות בפרסות גדולות, חדות ואפרפרות. האוזניים דקות וארוכות כפי שאופייני לבובאלים, והן רחבות מעט בקצה. העיניים בינוניות בצבע כתמתמם או זהבהב, ומתחתם סמוך ל"מסכה" ישנם בלוטות ריח גדולות ובולטות בצבע שחור, אם כי הן מחופות ברובם בשיער לבן המתמזג עם ה"מסכה". האף של הדאמאליסק מחורץ ומעוגל באמצעו - וצבעו שחור. כפי שאופייני לסוג, אצל דאמאליסק הצבי אין כמעט הבדל ניכר בין הזכרים לנקבות, והראשונים שוקלים מעט יותר.
מידות הגוף של דאמאליסק הצבי:
גובה הכתפיים: 105-85 ס"מ.
אורך ראש וגוף: 160-140 ס"מ.
אורך הקרניים: 52-35 ס"מ.
אורך הזנב: 45-30 ס"מ.
משקל הזכר: 80-65 ק"ג.
משקל הנקבה: 70-55 ק"ג.

תפוצה ובית גידול

"בונטבאוק" בשמורת קליפריוור.

"בלסבאוקים" בשמורת מורולטה-קלוף.

דאמאליסק הצבי אנדמי לאפריקה הדרומית. הוא מצוי באופן טבעי בדרום אפריקה ולסוטו (הוכחד והוחזר), ולא ברור האם גם בסווזילנד היה מצוי באופן טבעי או שהובאה לשם. בין המדינות שאליהם הוא הובאה הם נמיביה, בוצוואנה וזימבבואה. התפוצה של תת-המינים אינה חופפת באופן טבעי כדלהלן:
בונטבאוק מאכלס את דרום מערב פרובינציית הכף המערבי בלבד, והוא מצוי במרבית הטווח ההיסטורי של אנטילופת סוס כחולה שנכחדה.
בלסבאוק מאכלס מלבד מערב לסוטו וסווזילנד, את הפרובינציות הדרום אפריקניות: דרום מרכז הכף המזרחי, מרבית המדינה החופשית וחאוטנג, דרום הפרובינציה הצפון-מערבית, מערב מפומלנגה ובמקצת מצפון קוואזולו-נאטאל.
שני תת-המינים הובאו לכל חלקי הפרובינציות בדרום אפריקה, וזהו גם איום על קיומם של דאמאליסקים טהורי גזע.

בית הגידול של דאמאליסק הצבי משתנה בין תת-המינים: ה"בונטבאוק" מוגבל לאזור האקלים ים-תיכוני של אפריקה הכולל פסיפס של מישורי-עשב פתוחים, מרעה עם ביצות, כרי דשא, שיחים ואזורי חוף סלעיים. הוא גם מצוי בשולי חורש ים-תיכוני דליל. ה"בלסבאוק" מצוי באקלים סובטרופי הכולל סוואנות עשב קצר, גבעות קטנות, מישורי "היגוואלד", ושולי "הקארו הגדול". שניהם נמנעים ממדרונות תלולים, אזורים סבוכים מדי ויערות, והגורמים העיקריים לבחירת בית הגידול הם מקורות מים זמינים וצל. כיום הפרטים הובאו לבתי גידול שלא היו מצויים בהם מעולם כדוגמת שולי מדבר קלהארי בנמיביה. הטמפרטורות בתחומי מחייתם הם 30-10 מעלות לאורך השנה; כמות המשקעים הממוצעת היא 3,000-200 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

עגלים מתבגרים של "בלסבאוק". ניתן להבחין בדמיון שלהם לגנו.

"בונטבאוקים" על סלעים באזור החוף.

התנהגות ופעילות

דאמאליסק הצבי הוא בעל חיים הפעיל בכל שעות היום, אף על פי שישנה הפוגה בפעילות במהלך השעות החמות ביותר של היום, ואת זמן זה הוא מבלה במנוחה באזורים מוצלים; יש להם התנהגות מוזרה לעמוד בקבוצות בשמש ולנענע את ראשיהם. בחודשי החורף הקרים והצחיחים הם פחות פעילים, ומבלים שעות רבות יותר במנוחה והעלאת גרה בשמש או בצל עצים. בניגוד לאנטילופות רבות כדוגמת האימפלה, הדלגן והקודו, מין זה אינו קפצן טוב, כשגדר בגובה של 1.35 מטר נחשבת לגבוהה מספיק כדי לגרום לעדר להקיף אותה בהליכה. עם זאת, הם די מיומנים בריצת-זחילה מתחת לאובייקטים בדומה לאייל חזירוני. בשעת סכנה הם משמיעים נעירות ונהמות המשמשות כקריאת אזהרה לשאר. אף על פי שהם יכולים לשרוד ללא מים במשך מספר ימים, הם מעדיפים אזורים עם מקורות מים זמינים, ומגיעים לשתות לפחות פעם ביום.

תזונה וטורפים

תזונתם מורכבת מ-95% של עשבים קצרים וארוכים, ו-5% נוספים משיחים ועלים. הצמחייה שבאה בעקבות השריפות העונתיות בקיץ או שצומחת באדמות מעובדות, מועדפת מאד על אנטילופות אלה, והם הולכים למרחקים ארוכים כדי להגיע אליהם. הם נמנעים מלאכול עשבים יבשים או ישנים משנה קודמת. ההרכב של התזונה גם משתנה במידה ניכרת בין העונות. בחורף במהלך הנדידה הם אוכלים סוגים רבים של צמחייה, ובאביב ובקיץ שאז יש שפע רב הם אוכלים רק צמחייה טרייה.

בעבר הטורפים העיקריים של דאמאליסק הצבי היו אריות, נמרים, ברדלסים, צבועים וזאבים טלואים, אך כיום כיון שרוב אוכלוסייתו מוגבלת למשקים וחוות פרטיות המפגש בינו לבין טורפיו נדיר יותר.

עגל צעיר של דאמאליסק הצבי.

מערכת חברתית

דאמאליסק הצבי הוא בעל חיים חברתי הם חיות חברתיות והם מתחלקים למספר קבוצות: קבוצה משפחתית של 120-20 פרטים הכוללת נקבות בכל הגילאים, וזכרים צעירים עד גיל שנתיים. קבוצת הרמון של 25-4 נקבות בוגרות בגיל 2.5 שנים ומעלה עם צאצאים עד גיל 10 חודשים. קבוצת זכרים נחותים בגיל 4-2 שנים ולעיתים אף למעלה מזה. קבוצת זכרים בוגרים לא טריטוריאליים של 20 פרטים ומעלה בגיל 8-4 שנים; ה"בלסבאוק" נוטה לחיות בעדרים גדולים יותר מה"בונטבאוק". כמו כן ישנו זכר טריטוריאלי מבוגר ובודד בגיל 8 ומעלה, שקשור על פי רוב לקבוצת הרמון של נקבות. שטחו של הזכר משתנה בין 100-25 דונם אצל ה"בונטבאוק", ל-6.3-2.5 דונם בלבד אצל ה"בלסבאוק".

הזכר הטריטוריאלי מסמן את שטחו בערימות זבל בולטות, שעליהם הוא נח לעיתים קרובות. התנהגות טריטוריאלית אחרת היא סריטת הקרקע עם הקרניים, רקיעת רגל, טלטול הראש, וכן הפרשות מבלוטות הריח שנצפות גם אצל נקבות. הזכר נשאר בדרך כלל כל ימות השנה בטריטוריה שלו, כשנקבות חוצות מדי פעם שטח של כמה זכרים במהלך עונת הרבייה. קונפליקטים בין זכרים שכנים על הגבולות הם די נדירים, והם מסתפקים בעיקר בתצוגות טקסיות של איום. אם בכל אופן מתרחשת לחימה היא עלולה להיות די קטלנית, וכוללת נגיחות רגילות, דחיפות, וכריעה על הברכיים תוך כדי נגיחה. בעבר הדאמאליסקים היו נודדים מדי שנה בסתיו ובחורף בין שדות המרעה העונתיים, ובמהלכה היו נוצרים עדרים גדולים. גם כאשר הם הגיעו לאזור עשיר בצמחייה הם המשיכו להיות נוודים למחצה בקבוצות קטנות ורופפות.

רבייה ומחזור חיים

ההריון נמשך 8.5-7.5 חודשים, לאחריהם נולד עגל הדומה מאד במראהו לעגלי דאמאליסק הסהר בדרך כלל מאוגוסט עד אמצע דצמבר. צבע פרוותו של העגל חום צהבהב בהיר, ויש לו גחון ומשקפיים לבנים. לאחר מכן הצבע הלבן מתפשט ללחיים ובאותו זמן מתחיל להיות לו "מסכה" בצבע כהה - ההפך מפרטים בוגרים. הנקבה ממליטה בתוך העדר באזור עם עשב גבוה, ותוך שעתיים מהלידה הוא נייד לחלוטין; יש לעגלים אינסטינקט חזק לעקוב אחרי אימותיהם. העגלים נגמלים לאחר כ-4 חודשים, ומגיעים לבגרות בסביבות 2.5 שנים.

תוחלת החיים של דאמאליסק הצבי: 17-9 שנים בטבע, ובשבי עד 23 שנים.

איומים ושימור

דאמאליסק הצבי לצד הקואגה על סמל הכף המערבי.

טיגריס דרום-סין במרדף אחרי דאמאליסקי הצבי בשמורה בדרום אפריקה.

דאמאליסק הצבי מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), כיון שמרבית האוכלוסייה מוגבלת לחוות ומשקים פרטיים, ופארקים לאומים. תת-המין "בונטבאוק" מסווג כ"ללא חשש", בעוד ש"בלסבאוק" מסווג כ"קרוב לסיכון" (NT). בעבר הדאמאליסקים היו ניצודים בכמויות לבשרם, עורם וקרניהם. המספרים של ה"בונטבאוק" הופחתו באופן חמור עד 1830 לשפל של 17 פרטים בלבד, אבל החקלאים שבאזור שראו את המצב גידרו את אזור המחיה האחרון שלהם ובכך הצילו את תת-מין זה מהכחדה. ה"בלסבאוק" ניצוד באלפים וירד לכ-2,000 פרטים, כשגם הפרטים האחרונים שלו נשמרו בשמורות ציד ומשקים. מאז שני תת-המינים התרבו בהצלחה, ואף על פי שעדיין יש ציד וסחר בבשרם זה אינו מהווה איום כיון שיש על זה ביקורת קפדנית. כיום, האיום העיקרי הוא הכלאה בין תת-המינים שאמנם אינו מאיים על קיומו של המין, אך יכול לגרום לאובדן של הגזעים הטהורים שלהם. באופן כללי שני תת-המינים אינם נמצאים בצורה מוחלטת בבר, אך הישרדותם הרבה יותר בטוחה מבעבר. שניהם מצוים במספר אזורים מוגנים: ה"בלסבאוק" ב"שמורת הטבע מאלולוטג'ה", "שמורת הטבע סויקארבוסראנד", שמורת סכר סטקארפונטיין", "שמורת הציד פראטוריוס" ועוד. גם ה"בונטבאוק" מצוי במספר שמורות, והעיקריים מביניהם: "שמורת הטבע דה-הופ", ו"הפארק הלאומי בונטבאוק" שהוקם במיוחד עבור העדר האחרון שמנה 30 פרטים.

אומדן האוכלוסייה הכולל לדאמאליסק הצבי הוא: 240,000 פרטים לתת-המין "בלסבאוק" (97% בחוות ציד ומשקים פרטיים, השאר בפארקים לאומיים), וכ-3,500 פרטים לתת-המין "בונטבאוק".