צביון הארווי
 צביון הארווי
| |
|---|---|
_Cephalophus_harveyi.png)
צביון הארווי (איור)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צביונים |
| סוג: | צביון |
| מין: | צביון הארווי |
| שם מדעי | |
 Cephalophus harveyi
| |
| תחום תפוצה | |
| |
צביון הארווי (שם מדעי: Cephalophus harveyi), הוא מין של אנטילופה קטנה בתת-משפחת הצביונים החי במזרח אפריקה, ותואר מדעית לראשונה בשנת 1893 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס. הטקסונומיה שלו עדיין אינה ברורה לחלוטין, ובתקופות מסוימות נחשב לסירוגין כתת-מין של צביון נאטאל, צביון פיטרס וצביון שחור-חזית. חלק מהבלבול נובע משייכותו לקבוצת "הצביונים האדומים" הכוללת כ-9 מינים הדומים זה לזה. מבין כולם המין הזהה לו כמעט לחלוטין הוא צביון שחור-חזית, וההבדל העיקרי ביניהם הוא שצביון הארווי חי ביערות דלילים ובסוואנות מיוערות, בניגוד לצביון שחור-חזית שמצוי בדרך כלל רק יערות גשם טרופיים וסבוכים במרכז אפריקה. לשני המינים יש חפיפה במרכז קניה. שמו המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: kephale = ראש, "lophus" = פסגה; - מתייחס לציץ השיער המזדקר מהמצח. "harveyi" = הוא על שם מגלהו סיר רוברט הארווי.[1] צביון הארווי הוא המין הנפוץ ביותר במזרח אפריקה לצד צביון סבכים.
תיאור
צביון הארווי מתאפיין בזוג קרני-חרוט קצרות ודקות למדי,[1] ובעלות מבנה צמיחה פשוט: הקרן צומחת באלכסון לכיוון מעלה ולצדדים בצורת "V" ולרוב הן ישרות לגמרי;[1] לעיתים הן מקבלות עקומה קלה לאחור או לצדדים. מיקום הקרניים במרכז המצח, והן צמודות יחסית בבסיס. המרחק ביניהן עשוי להשתנות מעט בין הבסיס לקצוות - תלוי בצורת הצמיחה. הקרניים עבות למדי בבסיס ואז הופכות ואז הופכות לצרות וחדות בדומה לקרני הסרו. הקרניים חלקות בחלק העליון אולם בחלק התחתון יש מחוספסות יותר ובייחוד בבסיס שבו יש 2–4 טבעות בולטות. צבע קרניו של הצביון אפרפר כסוף\בהיר\כהה, ונוטה להתכהות עד שחרחר-כחלחל בקצוות. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, ושל הזכרים ארוכים במעט.[1]
הפרווה של צביון הארווי קצרצרה וחלקה ומורכבת משערות צפופות וזיפיות. יש נטייה לנשירת שערות בעורף בדומה לצביון נאטאל. צבע הפרווה הכללי הוא אדמדם בהיר\כהה עד כתמתם חזק,[1] אם כי הצבע אינו בוהק כל כך כאצל צביון שחור חזית. לרוב פלג הגוף האחורי והצלעות נוטים לאדמדם-כתמתם כהה, בעוד שהמותניים והגרון נוטים לצהבהב בהיר עד זהוב. בגב יש לעיתים נטייה לאפרפר, בעוד שהרגליים משתנות מחום-כתמתם בהיר עד לשחרחר דהוי.[1] לצביונים מבוגרים צבע הגב הופך לשחרחר מעט ומתפשט גם לכתפיים ולגפיים.[1] החזה והגרון נוטים לצהבהב חיוור. בניגוד לצביון שחור חזית, אצל צביון הארווי נפוץ שהרגליים אדמדמות או כתמתמות לגמרי. הזנב בצבע אדמדם עם פס שחור - בצידו העליון, ולבנבן בצידו התחתון. הוא מסתיים בציצת שיער מדובללת ועגלגלה בצבע שחרחר, לבנבן ואדמדם. פרסותיו קצרות וחדות בצבע שחרחר או אפרפר. צבעו של הצביון עלול להשתנות במעט על פני תפוצתו.
צבע ראשו של צביון הארווי אדמדם-ערמוני, כתמתם או זהוב - בהתאם לצבע הגוף, ולעיתים הוא נוטה להיות חיוור ודהוי מעט. לפנים יש בדרך כלל צבע ברור ובוהק יותר ביחס ללחיים. בדומה לצביון שחור חזית גם לצביון הארווי יש על פני המצח והחרטום כתם שחור בולט המקשה על הזיהוי ביניהם.[1] עם זאת, לצביון הארווי הוא דהוי יותר, וישנם מקרים בהם הוא חצוי באמצעו על ידי שערות אדמדמות. מעל העיניים יש לו קשתות בהירות ובולטות בצבע אדמדם עד צהבהב בהיר. ברכז המצח יש לו ציצת שיער קצרצרה וקטנה יחסית, וצבעה הוא שחרחר במרכז ואדמדם בצדדים. האזור שסביב הלוע והאף בצבע אפרפר, והשפה העליונה הלבנבנה מתחברת לעיתים לסנטר הבהיר. לעיתים גם יש לו טבעת צהבהבה בהירה סביב העין. האוזניים מתחלקות בין אדמדם ושחרחר דהוי בצד החיצוני, ללבנבן ושחרחר בצד הפנימי.
מבנה גופו של צביון הארווי ארוך ורחב למדי אך קומפקטי באופן כללי, וצווארו הקצר תומך בראש גדול ומוארך. רגליו קצרות ודקיקות, ומכיוון שהאחוריות ארוכות מהקדמיות, הן גורמות לגב להיות בשיפוע. חרטומו צר למדי, ואוזניו רחבת ובינוניות בגודלם. זנבו הקצרצר והדקיק מסתיים בציצית שיער עגלגלה ורחבה. עיניו ואפו גדולים ושחורים והלוע רחב ומעוגל. בין העיניים לאף יש לו חריץ שחרחר שאינו בולט כל כך ודרכו יוצא הנוזל מבלוטות הריח שמתחתיו. הנקבות גדולות במעט מהזכרים וקרניהן כאמור קצרות יותר.[1]
מידות הגוף של צביון לבן גחון:[1]
גובה הכתפיים: 50-45 ס"מ.
אורך הראש והגוף: עד 100 ס"מ.
אורך הקרניים: כ-12 ס"מ.
אורך הזנב: עד 14 ס"מ.
משקל: 16-13 ק"ג.
תפוצה ואקולוגיה
צביון הארווי מצוי במזרח אפריקה. הטווח העיקרי של תפוצתו משתרע על צפון מלאווי וזמביה, ממשיך בפס צר לאורך מרכז טנזניה המתרחב מעט בצפון, ומסתיים לאורך קו החוף המזרחי של קניה עם גלישה קטנטנה לסומליה. ישנם 2 אוכלוסיות מבודדות בדרום מזרח קניה, 2 נוספות במרכזה, ואוכלוסייה נוספת מבודדת שהוכחדה בדרום סומליה. שתי אוכלוסיות מבודדות במרכז ובמערב אתיופיה שייכות כנראה למין זה, אם כי אחת מהם עלולה להיות שייכת לצביון ווינס.[2]
בית הגידול של צביון הארווי הוא בעיקר יערות שפלה ויערות הרריים, כיסי יער מבודדים, יערות-סוואנה, יערות מוצפים, אגני ניקוז של נהרות, ובתי גידול אחרים בעלי סבך גבוה וצפוף.[2] המין מצוי בגבהים של 3,400-2,400 מטר מעל פני הים בחלק מרכסי הרי ארק המזרחיים שבטנזניה. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 1,000-250 מילימטר לשנה.
אין הרבה מידע על האקולוגיה והרבייה של המין. הוא חופף עם צביון אדרס, צביון סבכים, צביון כחול וצביון אבוט, אך לא ידוע על היחסים שלו עם המינים הללו. סביר להניח שיש לו דמיון רב לצביונים אחרים: פעיל יום הניזון מעשבי תיבול, עלים ופירות, וכדומה. חי בזוגות מונגומים וטריטוריאלי. ההריון של הנקבה נמשך 7 או 8 חודשים לאחריהם נולד עופר יחיד המוסתר בסבך העמוק בשבועות הראשונים. גמילה מקסימלית בגיל 5 חודשים ובגרות בגיל 9–18 חודשים. אויביו העיקריים הם האריה, הנמר, הברדלס, צבוע נקוד וזאב טלוא, ומן הסתם גם טורפים קטנים אחרים.
איומים ושימור
צביון הארווי מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), מכיוון שהוא עדיין נשאר נפוץ למדי הן על פני הטווח הכללי שלו והן באזורים מוגנים.[2] בעבר המין סווג בקטגוריית "תלוי שימור" (CD - סיכון נמוך מאוד), עד שדרגא זאת בוטלה על ידי הארגון. אף על פי שמגמת האוכלוסייה בירידה היא עדיין אינה משמעותית מידי כדי להתקרב לסף קטגורית "קרוב לסיכון" (NT) או קטגוריה מאוימת אחרת. עם זאת ההישרדות הארוכת-טווח של צביוני הארווי תלויה יותר ויותר בתחזוקה של אוכלוסיות משמעותיות בתוך פארקים לאומיים ושמורות אשר מוגנים ביעילות נגד הרס בית גידול וציד לא חוקי.[2]
האיום העיקרי על המין הוא אובדן בית גידול המתבצע על ידי כריתת יערות או פלישה אנושית אחרת, בייחוד ביערות חוף ויערות הררים. צביון זה נרדף בכבדות לאורך הטווח שלו על ידי שימוש בכלבי ציד מלכודות ורשתות תיל.[2] בסומליה למשל, המין דווח בכל בתי הגידול שסביב נהרות ג'ובה ושיבלי, וביערות ושיחי חוף באזור אגם באדאנה, אבל באמצע שנת 1980 כמעט כל בתי הגידול באזור הושמדו לחלוטין למטרות חקלאות, והוא שורד שם רק בכיסים קטנים ומבודדים.[2]
צביון הארווי מצוי במספר אזורים מוגנים. להלן חלק מהם:[2] שמורות ההרים המיוערות ברכס אברדר, שמורת שימבה, שמורת בוני-דודורי ושמורת נהר טאנה הלאומית (קניה), הפארק הלאומי הר קילימנג'רו, הרי מיקומי, הפארק הלאומי הרי אדזוונגווה, הפארק הלאומי ארושה ואגם מאניארה (טנזניה), הפארק הלאומי בוש-בוש (סומליה), הפארק הלאומי הרי באלה (אתיופיה).
אומדן האוכלוסייה העולמי של צביוני הארווי הוערך בכ-20,000 פרטים נכון לשנת 1999, אך סביר להניח שלפחות בתקופה ההיא המספרים היו גבוהים בהרבה.[2]
קישורים חיצוניים
- צביון הארווי, באתר ITIS (באנגלית)
- צביון הארווי, באתר NCBI (באנגלית)
- צביון הארווי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- צביון הארווי, באתר GBIF (באנגלית)
- מידע ותמונות של צביון הארווי באתר הציד scirecordbook.
הערות שוליים
_(18230369452).jpg)
.jpg)
