ראם שולי-אוזניים
 ראם שולי-אוזניים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | ראמים |
| סוג: | ראם |
| מין: | ראם שולי-אוזניים |
| שם מדעי | |
 Oryx callotis
| |
| תחום תפוצה | |
| |
ראם שולי-אוזניים (שם מדעי: Oryx callotis), הוא מין או תת-מין של אנטילופה גדולה בסוג ראם שבתת-משפחת הראמים האנדמי למזרח אפריקה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1892 על ידי הזואולוג האנגלי אולדפילד תומאס בתור מין חדש על בסיס מראה ומאפיינים ייחודיים, אך בשנת 1912, הזואולוג האמריקני ריצ'רד לידאקר העריך שוב את מעמדו הטקסונומי וקבע שמדובר בתת-מין של ראם ביסה המצוי אף הוא במזרח אפריקה, וכך הייתה ההתייחסות המקובלת אליו במהלך המאה ה-20. בשנת 2011, הזואולוג האוסטרלי קולין גרובס ביצע ניתוח פילוגנטי שלו, אשר הוביל חוקרים רבים למסקנה שראם זה אכן זכאי למעמד של מין נפרד. ברוב הטקסונומיות הישנות ובארגוני השימור, ההתייחסות אליו היא עדיין כתת-מין תחת השם המדעי Oryx beisa callotis. שמו המדעי של ראם זה נגזר מיוונית ומלטינית כדלהלן: Oryx פירושו ככל הנראה ביוונית מכוש, ומתייחס לקרניים הארוכות של הסוג; callotis = אוזניים יפות, ומתייחס למאפיין הייחודי של ראם זה.
תיאור
ראם שולי-אוזניים, הוא אנטילופה גדולה ושרירית, עם רגליים קצרות ודקות. לראם מבנה גוף ארוך ומוצק, צוואר קצר ועבה במיוחד, וראש צר ומוארך בדומה לצבי. אורך הראש והגוף של הראם הוא 153–170 ס"מ, עם זנב דמוי סוס שאורכו 45–50 ס"מ המתאפיין בציצת שיער ארוכה ושעירה. גובה הכתף של הראם הוא 110–120 ס"מ ובכך הוא קטן באופן ניכר מראם הצבי. הדו-צורתיות הזוויגית בין הזכרים לנקבות באה לידי ביטוי בעיקר במשקל: הזכרים שוקלים 167–209 ק"ג, והנקבות שוקלות 116–188 ק"ג; אף על פי כן, קשה להבחין בין זכר לנקבה.
התכונה הבולטת ביותר של ראם זה אשר גם העניקה לו את שמו, היא נוכחות ציצות שיער שחורות בשולי האוזניים המחודדות, אשר ייחודית למין זה ומבדילה אותו מיתר הראמים. אורך הציצות הוא 7.6-5.1 ס"מ, והן מרחיבות למעשה את קצה האוזן; אצל פרטים בוגרים, הציצות מתארכות עד שהן נופלות כלפי מטה.
הפרווה של ראם שולי האוזניים דקה וקצרצרה בהתאם לאקלים האפריקני ומלבד העורף המתאפיין ברעמה קצרה של שיער חום, שאר הפרווה חלקה לגמרי. צבע הפרווה נבדל במקצת מראם ביסה: חום בהיר או כתמתם - צבעוני יותר מהפרווה האפרפרה-ורדרדה של ראם ביסה, ובחורף היא עשויה להיות כהה יותר. לראם זה יש מספר מוגבל של סימונים שחורים על הגוף, כמו פס שחרחר דק במותניים, רצועות שחורות על הרגליים הקדמיות, כתמים שחורים בחזית הרגל ומעל הפרסות וכתם שחור בחזה; לעיתים יש פס שחרחר על הגרון. צבע הפנים בהיר יותר משאר הגוף, ויש להן מספר סימונים האופייניים לסוג: כתמים שחורים על המצח והחרטום המחוברים בפס שחור דק, פס שחור צר הנמשך מהעין עד לסנטר, ופס שחור קצר מאחורי הלחיים; הסנטר לבנבן. האוזניים כתמתות בצידן החיצוני ולבנבנות בצידן הפנימי.
ראם שולי האוזניים מתאפיין בזוג קרני-חנית ארוכות וישרות ברובן, אשר מתעקמות במעט בקצה הקרן. בדומה לבני הסוג ראם, הקרניים ממשיכות בקו ישר עם המצח. לאורך הקרן יש טבעות גדולות עם מספר ממוצע של 16 טבעות, אך בקצה הקרן חלקה. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, ואין ביניהם הבדלים משמעותיים. צבע הקרן הוא אפרפר, חלודה או שחרחר. האורך הממוצע של הקרניים הוא 76 עד 81 ס"מ.
תפוצה
ראם שולי האוזניים הוא תת-אנדמי למזרח אפריקה, ומוגבל לדרום מזרח קניה וצפון מזרח טנזניה. אף על פי שבעבר לא היו ידועים ראמים כאלו בפארק הלאומי סרנגטי, עדרי ראם הגיעו לפארק במהלך נדידה ב-1972, ומאז הם נשארו באזור. ראם שולי האוזניים מאכלס מרעה צחיח למחצה, סוואנות שיחים דוקרניות וחורש שיטה, ונפוץ במיוחד באזורים עם כמות משקעים שנתית של 40–80 ס"מ בשנה.
אקולוגיה
_Oryx_callotis.png)
פעילות והתנהגות
ראם שולי האוזניים חי בעדרים נוודים, המורכבים מ-5 עד 40 פרטים. לעדרים הללו יש שטח פעילות ביתי של 300–400 קמ"ר בו הם משוטטים באופן קבוע ותרים אחר מקורות מזון אכילים. מרבית חברי העדר הן נקבות, אולם הזכרים הם אלו שקובעים את כיוון התנועה של העדר: כאשר הם מתקדמים בשורה עורפית למשל, הזכרים הדומינטיים שנמצאים במאסף מאיצים או מאיטים את הנקבות שלפניהם על ידי הקרניים, וכן הם חוסמים פרטים שמנסים להתרחק מהעדר.
בתוך העדר, שני הזוויגים יוצרים מערכת חברתית ברורה המבוססת על דומיננטיות. אצל הזכרים, בין האתגרים הבודקים את חוזקו של הפרט הם דהירה במעגל רחב תוך כדי סיבוב הראש מצד לצד וקרבות באמצעות נעילות ודחיפות עם הקרניים. המפסידים נדחפים לאחור למרחק של 30 מטר, אולם המנצחים אינם מנסים לנגוח אותם שוב או לגרום להם לפציעה חמורה.
הטורפים של ראם שולי האוזניים כוללים אריות מסאים, ברדלסים, ונמרים. על מנת להקטין את סיכויי הטריפה, ראם שולי-אוזניים מגיע לשתות מבורות המים בעיקר בשעות היום ובחברת פרסתנים אחרים (כדוגמת אימפלה, גנו, אילנד, צבי גראנט, קודו גמלוני ותאו אפריקני), כשהוא משמיע נחירת אזעקה בעת הבחנה בטורפים פוטנצילאיים. כדי להתמודד עם האקלים האפריקני, הראמים מלקטים מזון בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב, ואת השעות החמות של היום הם מבלים במנוחה; הם עשויים לרעות ולנוח לסירוגין במהלך הלילה. הראמים מבלים זמן ניכר בטיפוח זה את זה באמצעות השיניים והלשון, וכתוצאה מכך דווח שהם פחות סובלים מטפילים חיצוניים כקרציות וזבובים לעומת הגנו למשל.
מעל 80% מתזונת ראם שולי האוזניים מורכבת מעשבים. במהלך עונת הגשמים, הם ניזונים גם מעשבי תיבול כגון קומלינה וניל, ואילו בעונה היבשה, הם אוכלים פקעות וגבעולים של צמח הקוף (Pyrenacantha malvifolia) וצמחים בשרניים אחרים המסייעים לחיה לשרוד זמן ממושך ללא מים. על ידי שילוב של התזונה יחד עם שעות הפעילות הקרירות, ראם שולי האוזניים מסוגל לשרוד עד חודש ללא שתייה, אך לא יהסס לשתות כאשר יתקל במקור מים. בנוסף, לראם זה יש יכולת לייצר שתן מרוכז מאוד, כך שגופו סופג את מרבית הלחות המתקבלת מהצמחים ומונע בזבוז מיותר שלהם. הפנים הצרות והמורפולוגיה של השיניים מותאמים לבחירת מזון איכותי מתוך העשב הגס.
רבייה ומחזור חיים
הרבייה מתרחשת לאורך כל השנה, אך ההמלטות נפוצות בעיקר בעונה היבשה לעומת עונות אחרות. הזכרים עלולים ליצור במהלך עונת הרבייה טריטוריות גדולות שבהם הם מנסים לשלוט על חלק מהעדר. אך לטקטיקה זאת יש הצלחה חלקית בלבד, ובדרך כלל גם זכרים לא טריטוריאליים יצליחו להתרבות. לאחר תקופת הריון של כתשעה חודשים, נולד עגל יחיד השוקל בעת הלידה בין 9 ל-10 ק"ג.
זמן קצר לפני ההמלטה, נקבת הראם מתרחקת מהעדר וממליטה את העגל במקום חבוי בסבך, והוא שוהה שם עד גיל 3 שבועות בטרם יצטרף עם אימו לעדר. הנקבה יכולה להתרבות שוב בעודה מניקה עגל, ולכן, בתנאים אידיאליים תתרחש לידה אחת ל-11 חודשים. העגלים מגיעים לבגרות לאחר 18 או 24 חודשים.
תוחלת החיים של ראם שולי-אוזניים בשבי הוא עד 22 שנים.
מצב
ראם שולי-אוזניים מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), עקב ירידה מתמשכת באוכלוסייה הצפויה לעלות על 10% במהלך 21 השנים האחרונות. המגמות הנוכחיות יגרמו לכך שהמין יהיה מוגבל בסופו של דבר לאזורים מוגנים שבהם הציד הלא חוקי ואובדן בית הגידול על ידי רעיית בעלי חיים מקומיים נשלט פחות או יותר. אומדן האוכלוסייה המשוער הוא 17,000 פרטים נכון לשנת 1999, כאשר מתוכם כ-60% שוהים באזורים מוגנים. השמורות שבהם המין מצוי כיום הם הפארק הלאומי מזרח צאבו, הפארק הלאומי קיליפי והפארק הלאומי קאיאדו בקניה, והפארק הלאומי טאראנגיר ושמורת מקומאזי בטנזניה. דרוש ניהול טוב יותר של האזורים המוגנים הללו על ידי הממשלות כדי למנוע ירידה של מספרי הראם בתחומם.
קישורים חיצוניים
- מחקר מפורט ומקיף אודות ראם שולי-אוזניים
- תמונות של ראם שולי-אוזניים (24-19) באתר ARKive
- ראם שולי-אוזניים בפארק הלאומי צאבו
הערות שוליים
_(18230369452).jpg)
.jpg)
