דייוויד קמרון
 | |||||||||
| דיוקנו של שר החוץ קמרון, 2023 | |||||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | המפלגה השמרנית | ||||||||
| בת זוג | סמנתה קמרון | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
דייוויד ויליאם דונלד קמרון, הברון קמרון מצ'יפינג נורטון (באנגלית: David William Donald Cameron, Baron Cameron of Chipping Norton; נולד ב־9 באוקטובר 1966) הוא פוליטיקאי בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה בשנים 2010–2016. מנובמבר 2023 ועד יולי 2024 שימש כמזכיר המדינה לענייני חוץ בקבינט של ראש הממשלה רישי סונאק.
קמרון למד תואר ראשון בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת אוקספורד וסיים בהצטיינות בשנת 1988. בעת שהייתו באוקספורד היה חבר במועדון הבולינגדון. לאחר לימודיו הצטרף למחלקת המחקר של המפלגה השמרנית והפך ליועץ מיוחד למייקל הווארד. קמרון היה לתקופה ראש אגף התקשורת העסקית של Carlton Communications.
קמרון היה מועמד לפרלמנט לראשונה ב־1997. בתחילה הוא התמודד עם מצע אירוסקפטי, שובר את האחידות במצע של מפלגת השמרנים עם התנגדותו להשתתפות בריטית באירו. קמרון הובס בניסיון התמודדות זה שלו.
ניסיונו המוצלח הראשון להיבחר לפרלמנט היה בבחירות הכלליות ב־2001. הוא קודם למושב הקדמי של האופוזיציה שנתיים מאוחר יותר. קמרון התקדם בדרגות והפך למתאם הראשי של המצע של המפלגה השמרנית בבחירות הכלליות ב־2005. הוא זכה לדמות ציבורית של מתמודד צעיר מתון ובזכותה זכה בבחירות על הנהגת מפלגת השמרנים ב־2005.
בבחירות הכלליות בבריטניה (2010) זכתה המפלגה השמרנית ב־306 מושבים בפרלמנט. לאחר חמישה ימים של משא ומתן, יצר קמרון קואליציה עם המפלגה הליברל-דמוקרטית. הוא הוביל את ממשלת הקואליציה הראשונה בבריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. בעת בחירתו היה לראש הממשלה הבריטי הצעיר ביותר מזה כמעט 200 שנים.
התקופה שבה שירת קמרון כמנהיג מפלגת השמרנים הושפעה רבות על ידי המשבר הכלכלי העולמי שהחל ב־2008. המשבר הכלכלי העולמי הוביל לגרעון גדול בתקציב הממשלה הבריטית. ממשלתו הדגישה בפרסומיה כי צריך לצמצם את הגרעון ויש לעשות זאת דרך מדיניות צנע. בהתאם לכך היא הציגה שינויים מרחיקי לכת בתחום הרווחה, מדיניות ההגירה, חינוך ובריאות.
ב־2011 הפך קמרון לראש הממשלה הבריטי הראשון שהטיל וטו על ברית של האיחוד האירופי. ממשלתו הוציאה לפועל ארבעה משאלי עם גדולים, אחד הנוגע לשינוי שיטת הבחירה ב־2011, אחד הנוגע לעצמאות באיי פוקלנד ב־2013, אחד הנוגע לעצמאות סקוטלנד בספטמבר 2014, והמשאל האחרון בראשותו של קמרון עסק בנוגע לחברות של בריטניה באיחוד האירופי והתקיים ביוני 2016.
קמרון שתמך בהישארות הפסיד במשאל העם והתפטר מתפקידו עם היוודע התוצאות, וסיים את תפקידו ביולי אותה השנה. בתקופת שלטונו הגיעה בריטניה ליעד האומות המאוחדות בהוצאה של 0.7% מהתוצר המקומי הגולמי על סיוע חוץ למדינות מתפתחות.[1]
בנובמבר 2023 מונה קמרון לשר החוץ בממשלתו של רישי סונאק.[2] הוא כיהן בתפקיד עד יולי 2024, עת זכתה מפלגת הלייבור בבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת, והוחלף על ידי דייוויד לאמי.
רקע אישי
משפחה
קמרון נולד בלונדון למשפחה אמידה. אביו, איאן דונלד קמרון, היה סוכן בורסה ממוצא סקוטי אשר נולד נכה בשתי רגליו ועבר במהלך חייו מספר רב של ניתוחים על מנת להתמודד עם הנכות. סב־סב־סבו עשה את הונו במסחר בתבואה בשיקגו וחזר לסקוטלנד בשנות ה־80 של המאה ה־19. אמו, בת לאם ולשית ולאב אנגלי שהחזיק בתואר ברון, הייתה שופטת שלום. קמרון גדל בברקשייר עם אחיו ושתי אחיותיו.
מצד אביו, קמרון הוא צאצא ישיר של ויליאם הרביעי דרך אחת מפילגשיו. קשר משפחתי זה הופך את קמרון לבן דוד חמישי-ראשון בשלישי של המלכה אליזבת. שושלת היוחסין הלא רשמית הזאת מבית המלוכה האנגלי כוללת חמש נשים, שהאחרונה שבהן היא סבתו של קמרון מצד אביו. לקמרון גם כן שורשים יהודיים, סבא של סבא שלו היה אמיל לויטה, יהודי יליד גרמניה ובנקאי מפורסם שזכה באזרחות בריטית בשנת 1871 (משפחתו של אמיל מיוחסת לצאצאי רבי אליהו בחור חוקר המסורה).[3] אשתו של אמיל הייתה יהודיה בת משפחה עשירה ומיוחסת מדנמרק.
השכלה
מגיל שבע למד קמרון בבתי ספר פרטיים ויוקרתיים באנגליה. הת'רדאון, בית הספר היסודי שבו קמרון למד, כולל מבין בוגריו את הנסיך אדוארד ואת הנסיך אנדרו. בזכות ציוניו הגבוהים, למד קמרון בכיתה הגבוהה ביותר בהת'רדאון שנתיים לפני שהיה אמור להגיע לשם על־פי גילו. בגיל שלוש־עשרה החל קמרון ללמוד בבית הספר התיכון הפרטי היוקרתי איטון, בעקבות הוריו ואחיו הבכור. תחומי העניין שלו בתיכון כללו בתחילה אמנות. במהלך לימודי התיכון נתפס קמרון בעת שעישן קנאביס. קמרון הודה בעישון אבל מכיוון שלא סחר בסמים, הוא לא הודח מבית הספר אלא רק נקנס, נאסר עליו לעזוב את שטח בית הספר וכן הוטל עליו עונש מסורתי של העתקה של 500 שורות מטקסט שנכתב בשפה הלטינית.
בסיום התיכון זכה קמרון במלגה לאוניברסיטת אוקספורד על סמך ציוניו הגבוהים בבחינות סיום התיכון. קמרון דחה את הלימודים שלו בשנה. במשך תשעה חודשים ביצע מחקר עבור הסנדק שלו, טים רתבון, חבר פרלמנט מהמפלגה השמרנית. בתקופה זו נכח בדיונים בבית הנבחרים הבריטי. במשך שלושה חודשים נוספים עבד קמרון בחברת החזקות בהונג קונג בתפקיד אדמיניסטרטיבי, דרך קשרים של אביו.
בחזרתו מהונג קונג בעת עצירה בברית המועצות, ניגשו אל קמרון שני גברים רוסים דוברי אנגלית שוטפת. בשלב מאוחר יותר בחייו נאמר לקמרון על ידי אחד מהמרצים שלו כי אירוע זה היה "בוודאות היה ניסיון גיוס" של הק.ג.ב..[דרוש מקור]
קמרון למד לתואר ראשון באוקספורד בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה. ורנון בוגנדור, אחד המרצים של קמרון וכן פרופסור בריטי נודע בתחום החוקה הבריטי, תיאר את קמרון כאחד מתלמידיו "המוכשרים ביותר" וכן אמר כי לקמרון עמדות פוליטיות "שמרניות מתונות והגיוניות". במהלך לימודיו באוקספורד, היה קמרון חבר במועדון הבולינגדון, מועדון אקסקלוסיבי לגברים בלבד הידוע בכך שהחברים בו מגיעים מרקע אמיד וכן ידוע בתרבות השתייה המפותחת שלו ובמסורת שלו בביצוע מעשי ונדליזם המושפעים משתייה מוגזמת. לימים התפרסמה תמונה של קמרון יחד עם עוד חברים במועדון הבולינגדון, בהם בוריס ג'ונסון, לבושים פראק, אך התמונה נעלמה בשל תביעות של זכויות יוצרים.
קריירה פוליטית מוקדמת
פעילות במפלגה השמרנית
עם תום לימודיו קמרון עבד במחלקת המחקר של המפלגה השמרנית בין השנים 1988 ו־1993. ב־1991 קמרון קודם לעבוד ברחוב דאונינג בתדרוך של ג'ון מייג'ור לקראת השאלות לראש הממשלה שנדרש אליהן בתקופה ההיא פעמיים בשבוע. קמרון זכה בקרדיט על סיועו לג'ון מייג'ור להוציא לפועל "הופעה מרהיבה" בהצבעה על "שימוש נוראי בשפה מכובסת" מצד טוני בלייר, אז דובר משרד העבודה מטעם מפלגת הלייבור, בנוגע למשמעויות של שכר מינימום לאומי. לימים התמנה קמרון לראש האגף הפוליטי במחלקת המחקר. באוגוסט 1991 התמודד קמרון על תפקיד היועץ הפוליטי לראש הממשלה אך הפסיד במרוץ לג'ונתן היל, לימים ראש בית הלורדים. קמרון קיבל את התפקיד של תדרוך ג'ון מייג'ור לפני מסיבות העיתונאים שלו בבחירות הכלליות ב־1992. במהלך הקמפיין קמרון היה אחד מ"חבורת הפרחחים" של אסטרטגים של המפלגה השמרנית שעבדו 12–20 שעות ביום. קמרון עמד בראש האגף הכלכלי במהלך קמפיין הבחירות.
לאחר הניצחון המפתיע של המפלגה השמרנית בבחירות ב־1992 קמרון יצא כנגד חברים ותיקים יותר במפלגה אשר הטיחו בו ובחבריו ביקורת במהלך הקמפיין. כמו כן הוא הודה שהוא עמד בראש קבוצה של פעילים בקמפיין שיצאה כדי לחגוג אל מול מטה מפלגת הלייבור. בעקבות פעילותו בבחירות קמרון זכה בתפקיד יועץ לשר האוצר החדש, נורמן למונט. קמרון עבד עבור למונט במהלך יום רביעי השחור, כאשר לחץ מצד כלכלנים הוביל את הממשלה השמרנית להסיר את לירת השטרלינג ממנגנון שער החליפין האירופי. ב־1992 קמרון השתתף במשלחת של יועצים בממשל הבריטי לגרמניה כדי לחזק קשרים עם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית במהלכה התפרסם כי הוא עדיין מדבר רבות על התרומה של דויטשה בונדסבנק למשבר הכלכלי. לאחר יום רביעי השחור למונט הסתכסך עם ג'ון מייג'ור ואיבד רבות מהפופולריות שלו בציבור הבריטי. חוסר הפופולריות של למונט לא השפיעה רבות על קמרון. בבחירות ב־1993 קמרון היה נחשב מועמד "קמיקזה" למחוז שבו גדל בתור ילד אבל הוא החליט לבסוף שלא להתמודד.
לאחר שלמונט פוטר מתפקידו במשרד האוצר קמרון גויס על ידי שר הפנים מייקל הווארד להיות יועצו האישי. בעת מאוחרת יותר דווח בעיתונות כי רבים במשרד האוצר היו מעדיפים שקמרון היה ממשיך עימם. בתחילת ספטמבר 1993 קמרון הגיש מועמדות להיות ברשימה המרכזית של המפלגה השמרנית של מועמדים עתידיים לבחירות. במהלך עבודתו עבור הווארד קמרון ערך מסיבות עיתונאים בשם הווארד פעמים רבות. במרץ 1994 הודלפה לתקשורת הבריטית העובדה כי מפלגת הלייבור בקשרים עם המפלגה השמרנית בנוגע למציאת קונצנזוס בנוגע לחקיקה בהקשרי מלחמה בטרור. לאחר שחקירה פנימית לא הצליחה למצוא את מקור ההדלפה חבר הפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור פיטר מנדלסון דרש התחייבות מצד הווארד כי קמרון הוא איננו מקור הדליפה, וההתחייבות אכן ניתנה. גורמים במשרד הפנים העירו על ההשפעה המיוחדת שהייתה ליועצים של הווארד בקבלת החלטות ואמרו כי "שרים קודמים היו מקשיבים לעובדות בטרם היו מקבלים החלטה, הווארד היה מתדיין בשאלות עם נערים בוגרי בתי ספר פרטיים מהמפלגה השמרנית".
עבודה בתקשורת
ביולי 1994 קמרון עזב את תפקידו בתור יועצו של מייקל הווארד כדי לעבוד בתור ראש אגף התקשורת העסקית של Carlton Communications, חברת מדיה בריטית אשר מוזגה לתוך קונגלומרט תקשורת רחב יותר הכולל בין השאר את ערוץ הטלוויזיה ITV. ב־1997 קמרון פרסם ברבים את הפוטנציאל של Carlton בתחום שידורי הטלוויזיה הדיגיטליים הקרקעיים. בעקבות פרסום זה נוצר שיתוף פעולה בין מספר חברות מדיה גדולות בבריטניה ליצירת רשת הטלוויזיה בתשלום הראשונה בעולם. ב־1998 השתתף קמרון בדיון פתוח בנוגע לעתיד שידורי הטלוויזיה והביע ביקורת כלפי רשויות הרגולציה אשר חופפות זאת עם זאת ואת האפקט השלילי שיש לרגולציה זאת על התעשייה. קמרון פרש מתפקידו ב־Carlton ב־2001 כדי להתמודד על מקום בפרלמנט אך המשיך לקבל משכורת מהחברה בתור יועץ.
חברות בפרלמנט
התמודדות ראשונה
מרגע שקמרון אושר לרשימת המועמדים הפוטנציאליים של מפלגת השמרנים החל קמרון לחפש מחוז בחירה שבו יוכל להתמודד. ישנם פרסומים על כך שקמרון פיספס הזדמנות להתמודד על מועמדות במחוז בחירה כבר ב־1994 אך איחר לפגישת וועדת המועמדים בגלל עיכוב ברכבות. בתחילת 1996 נבחר קמרון להתמודד במחוז הבחירה סטפורד, מחוז בחירה חדש שנוצר מקביעה מחודשת של גבולות של מחוזות, אשר התחזיות לגביו כללו רוב עבור השמרנים. בוועידת המפלגה השמרנית ב־1996 קרא קמרון להורדה במיסים בתקציב הקרוב עבור בעלי משכורות נמוכות ול"עסקים קטנים בהם אנשים הוציאו מכספם הפרטי כדי להשקיע בחברות כדי להמשיך להניע אותן". הוא גם אמר כי "המפלגה השמרנית צריכה להיות גאה במדיניות המיסוי שלה אבל אנשים זקוקים לתזכורת להישגים שלה...הגיע הזמן לחזור למדיניות הורדת המיסים. ראשי הממשלה הסוציאליסטים האירופאיים תומכים בטוני בלייר מכיוון שהם רוצים חתלתול פדרליסט עדין ולא אריה בריטי".
כאשר קמרון כתב את נאום הבחירות שלו הוא עיצב את המדיניות האישית שלו של התנגדות למעורבות בריטית במטבע אירופי אחיד והתחייב לא לתמוך בעניין זה. מדיניות זאת של קמרון שברה את המדיניות של המפלגה השמרנית, אבל לערך 200 חברים אחרים של המפלגה השמרנית שברו את המדיניות הזאת גם כן. מלבד זאת, קמרון שמר פחות או יותר על קו אחיד עם מדיניות המפלגה. במהלך הקמפיין שלו הוא טען כי ממשלה בראשות הלייבור תעלה את המחיר של פינט בירה ב־24 סנט. למרות הקמפיין של קמרון, המועמד של הלייבור במחוז סטפורד צייר את קמרון בתור "שמרן ימני". בעקבות סטיית תקן של מצביעים במחוז קמרון הפסיד במועמדות זו בהפרש של 4,314 קולות.
בהכנה למערכת הבחירות הבריטית בשנת 2001, קמרון ניסה שוב לקבל מועמדות מתוך המפלגה השמרנית באחד ממחוזות הבחירה בעלי הסיכוי להיבחר. ניסיון אחד שלו היה לקבל את מחוז הבחירה של אלן קלארק שנפטר מסרטן המוח במהלך הקדנציה שלו. במחוז אחר קמרון הפסיד את מקומו בפער מזערי שאשתו מייחסת לכך שקמרון לא היה מספיק ספונטני בעת נאומיו הציבוריים. ב־4 באפריל 2000 קמרון נבחר להיות המועמד מטעם המפלגה השמרנית במחוז הבחירה ויטני השוכן באוקספורדשייר. מחוז בחירה זה היה מושב מובטח לשמרנים אבל חבר הפרלמנט היושב מטעמם, שון וודוורד, אשר עבד עם קמרון במערכת הבחירות ב־1992, נטש את מפלגת השמרנים עבור מפלגת הלייבור. קמרון השקיע רבות בהכרות עמוקה עם מחוז הבחירה שלו, ביקר באירועים חברתיים וקהילתיים רבים וכן תקף את יריבו על כך שהחליף את דעתו בנוגע לציד שועלים עד כדי תמיכה בהצבת איסור על כך. במהלך הקמפיין קמרון קיבל את ההצעה של הגארדיאן לכתוב עבורם טור קבוע במהדורה המקוונת שלהם. במערכת הבחירות עצמה קמרון נבחר לבית הנבחרים מטעם מחוז הבחירה ויטני בפער של 7,973 קולות.
חברות ראשונה בפרלמנט
עם בחירתו לפרלמנט קמרון נתמנה לוועדה הנבחרת לענייני פנים, מינוי בכיר במיוחד לחבר פרלמנט חדש. במסגרת וועדה זאת קמרון דחף לקיים בחינה פרלמנטרית של החקיקה בענייני סמים. במהלך בחינה זאת קמרון דחף לשימוש ב"אפשרויות רדיקליות". הדו"ח שיצא מהוועדה בעניין זה המליץ להוריד את סם האקסטזי מדרגת החומרה הגבוהה ביותר לדרגה אחת נמוכה יותר. בנוסף הדו"ח המליץ על פעילות של מדיניות "הפחתת נזק". קמרון הגן על המלצות אלה.
בתקופה זאת קמרון השקיע מאמצים בהגברת החשיפה שלו לציבור על ידי כך שהתראיין לעיתונות פעמים רבות בנושאים שעל ראש סדר היום הציבורי. קמרון התנגד לתשלום פיצויים לראש הארגון הבריטי לשיווין אתני, שהוא גוף ציבורי, אשר פרש מתפקידו לאחר שהתעמת עם המשטרה. קמרון צוטט כמי שאומר שהוועדה לענייני פנים של הפרלמנט לקחה חלק גדול מסדר היום שלה כדי לדון בשאלה האם נכון להשתמש במושג "שוק שחור". ביולי 2002 קמרון לא זכה לקידום לספסל הקדמי בפרלמנט. מנהיג השמרנים בתקופה זאת, איאן דנקן סמית, הזמין את קמרון ואת בן בריתו ג'ורג' אוסבורן, לאמן אותו לקראת השאלות לראש הממשלה בנובמבר 2002.
ביוני 2003 קמרון מונה לסגן שר בממשלת הצללים, ממשלת דמה שהאופוזיציה הבריטית מנהלת באופן קבוע אל מול הממשלה המכהנת. הוא גם נתמנה להיות סגן יושב הראש של המפלגה השמרנית כאשר מייקל הווארד התמנה ליו"ר המפלגה בנובמבר 2003. הוא התמנה לתפקיד בספסל הקדמי של דובר הממשל המקומי ב־2004 בטרם התמנה לממשלת הצללים בתור מוביל מדיניות שיתוף הפעולה. בשלב מאוחר יותר התמנה לשר החינוך בממשלת הצללים בסבב המינויים שהתרחש לאחר הבחירות.
בין פברואר 2002 לאוגוסט 2005 קמרון ישב בחבר המנהלים של חברה בריטית שניהלה רשת של מועדוני לילה.
הנהגת מפלגת השמרנים
בחירות לתפקיד
לאחר הבחירות מייקל הווארד, מנהיג השמרנים במהלכן, פרש מתפקידו והגדיר לוח זמנים לבחירות פנימיות במפלגת השמרנים כדי לבחור במנהיג חדש עבורה. ב־29 בספטמבר קמרון הכריז כי הוא יתמודד על התפקיד בעצמו. חברי פרלמנט בכירים, בהם ג'ורג' אוסבורן, בוריס ג'ונסון, וויליאם הייג הודיעו כי יתמכו בקמרון. קמרון לא זכה לתמיכה רחבה עד לנאומו בוועידת המפלגה אותו הוא ערך ללא דפי עזר. בנאום זה הוא הבטיח כי יפעל למען כך שאנשים "ירגישו גאווה שוב על כך שהם שמרנים" וכן שהוא רוצה "לבצע מעבר לדור חדש לחלוטין".
סיבוב הראשון של הבחירות הפנימיות למנהיגות המפלגה השמרנית התרחש ב־18 באוקטובר 2005 וקמרון זכה ביותר קולות מאשר צפו עבורו אך עדיין סיים רק במקום השני. בסיבוב השני, שאירע ב־20 באוקטובר 2005 קמרון הגיע למקום הראשון עם הרבה יותר הצבעות מאשר צפו עבורו. כל 198 חברי הפרלמנט מהמפלגה השמרנית הצביעו בשני סיבובי הבחירות. לאחר שני סיבובים קמרון זכה להתמודד מול דייוויד דייוויס בבחירות שבהן זכאים להצביע כל פקודי המפלגה השמרנית בבריטניה.
בשלב הבחירות הבא קמרון החל את הקמפיין בתור המועמד הפחות אהוד. קמרון לבסוף זכה בקמפיין זה עם כמעט כפליים מצביעים מאשר יריבו וזאת עם 78% של הצבעה בקרב פקודי המפלגה השמרנית. קמרון זכה ב־134,446 קולות לעומת 64,398 של דייוויס. ישנה תמימות דעים כי הקמפיין של דייוויס ספג מהלומה כבדה מנאום מאכזב שלו בוועידת המפלגה. לעומתו קמרון ביצע נאום מרשים וללא דפי עזר אשר הדיילי טלגרף אמר כי "הראה ביטחון וצדקת הדרך לדמותו". זכייתו של קמרון בתור מנהיג המפלגה השמרנית ויו"ר האופוזיציה נעשה ב־6 בדצמבר 2005. כנהוג, מנהיג אופוזיציה שאיננו עדיין חבר במועצה המלכותית, עם בחירתו לתפקיד יו"ר האופוזיציה קיבל קמרון מינוי גם למועצה המלכותית. קמרון קיבל אישור רשמי למינוי זה ב־14 בדצמבר 2005 והושבע לתפקיד ב־8 במרץ 2006.
תגובות לבחירתו למנהיג השמרנים
צעירותו וחוסר ניסיונו של קמרון הביאו לכך שהוא הושווה באופן סאטירי לטוני בלייר. הדו־שבועון הבריטי Private Eye, פרסם תמונה על השער שלו עם שני המנהיגים עם הכותרת "ניתוח השתלת הפנים הראשון בעולם הסתיים בהצלחה". בצד השמאלי של העיתונות הבריטית ה־New Statesman ערך השוואה לא מחמיאה בין "סגנון ההנהגה החדש" של קמרון לבין שנות הנהגתו המוקדמות של טוני בלייר. קמרון הואשם בהקדשת משאבים רבים מדי לדמותו הציבורית. בשידור חדשות של ITV בשנת 2006 מוועידת המפלגה השמרנית ניתן היה לצפות בקמרון לובש ארבעה סטים שונים של בגדים במסגרת כמה שעות. בתשדירי הבחירות של מפלגת הלייבור קמרון הוצג בתור "דייב הזיקית" אשר מחליף את עמדותיו כדי להתאימם לציפיות של הקהל שלו. בשלב מאוחר יותר קמרון התבטא כי הסרטון הזה הוא אחד מהאהובים ביותר על ביתו.
בצד הימני של העיתונות הבריטית, נורמן טבית, מנהיג מפלגת השמרנים לשעבר, השווה בין קמרון לבין פול פוט, מהפכן קומוניסט מקמבודיה, "אשר נחוש למחות כל זכר של תאצ'ריזם בטרם הוא בונה את המפלגה העולמית הירוקה הנעימה". קוונטין דייוויס, חבר פרלמנט אשר עזב את השמרנים ועבר למפלגת הלייבור ב־26 ביוני 2007, תייג את קמרון בתור "שטחי, לא אמין ועם מחסור חמור במחויבות ברורות" וכן אמר שקמרון הפך את המטרות של המפלגה השמרנית ל"אג'נדת ייחצנות". הגארדיאן כתב כי "קמרון נטש את ההבדלים האחרונים בין המפלגה שלו לבין השמאל הממסדי".
אירופים שמרנים ורפורמיסטים
במהלך קמפיין הבחירות שלו להנהגת מפלגת השמרנים ב־2005 קמרון התחייב שחברי מפלגת השמרנים אשר חברים בפרלמנט האירופי יבטלו את חברותם במפלגת העם האירופית בגלל גישתה "הפדרליסטית" לאיחוד האירופי. לאחר בחירתו החל קמרון בדיונים עם מפלגות מרכז-ימין אירוסקפטיות במדינות אחרות באירופה, בפרט במזרחה. ביולי 2006 הוא הגיע להסכם להקמה של התנועה לרפורמה אירופית יחד עם המפלגה האזרחית הדמוקרטית הצ'כית. הקמה זאת הובילה ליצירתה של קבוצה חדשה בפרלמנט האירופי, השמרנים והרפורמיסטים האירופים, ב־2009 לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי. קמרון נכח במפגש בוורשה אשר חגג את יצירתה של הברית.
בחירות כלליות
קמרון הציג את עצמו כפוליטיקאי צעיר ומתון, שיוכל להביס את מפלגת הלייבור שבראשה עמדו טוני בלייר וגורדון בראון. בבחירות הכלליות לפרלמנט הבריטי ב־6 במאי 2010, ניצחה מפלגת השמרנים בהנהגתו של קמרון לראשונה מאז זכייתו של ג'ון מייג'ור ב־1992, כאשר זכתה במספר המושבים הגדול ביותר (306). הרוב שבו זכתה מפלגת השמרנים אמנם שם אותה בתור המובילה של הפרלמנט, אבל לא נתן לה רוב מוחלט ואילץ אותה לייצר קואליציה. לאחר שיחות בין קמרון לבין ניק קלג נוצרה קואליציה בין השמרנים לבין המפלגה הליברל-דמוקרטית.
כהונתו כראש ממשלה
לאחר התפטרותו של גורדון בראון מראשות הממשלה בעקבות ההפסד בבחירות מינתה המלכה אליזבת את קמרון להיות ראש הממשלה של בריטניה. בגיל 43, קמרון נהיה ראש ממשלת בריטניה הצעיר ביותר בהיסטוריה של הממלכה הבריטית מאז רוברט ג'נקינסון אשר מונה ב־1812. בהודעתו הראשונה מחוץ לרחוב דאונינג 10, הוא הודיע על כוונתו ליצור את ממשלת הקואליציה הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, עם המפלגה הליברל-דמוקרטית.
קמרון הדגיש איך הוא מתכוון "להניח בצד את ההבדלים המפלגתיים ולעבוד ביחד למען מטרות לאומיות". בתור אחד מהמהלכים שלו קמרון מינה את ניק קלג, ראש המפלגה הליברל-דמוקרטית, להיות משנה לראש הממשלה ב־11 במאי 2010. בין שניהם, מפלגת השמרנים והמפלגה הליברל-דמוקרטית, הם שלטו ב־363 מושבים בבית הנבחרים, עם רוב של 76 מושבים.
ב־5 בפברואר 2011, בנאומו הראשון בתור ראש הממשלה על רדיקליזציה ועל הסיבות לטרור, הביע קמרון הביע ביקורת על כישלונה של "רב־תרבותיות של המדינה".
קמרון היה ראש הממשלה הבריטי הראשון מזה מאה שנים שהפסיד בהצבעה הנוגעת למדיניות חוץ בבית הנבחרים. זה קרה כאשר סביב הצבעה הנגעה למתקפה הכימית בע'וטה במלחמת האזרחים בסוריה. במסגרת פעולות ראויות לציון אחרות, קמרון הסכים להוציא לפועל את משאל העם על עצמאות סקוטלנד בשנת 2014. במשאל העם קמרון ביטל את אפשרות העצמאות הכלכלית כדי לוודא תוצאה ברורה של כן או לא. בנוסף, קמרון היה המנהיג הזר הראשון לבקר בג'פנה שבסרי לנקה מאז סיום מלחמת האזרחים שם.
בבחירות הכלליות במאי 2015 נבחר קמרון בשנית, לאחר שמפלגתו זכתה לרוב בפרלמנט והקימה ממשלה עצמאית.
ב־24 ביוני 2016 הודיע כי יתפטר מתפקידו, לפני כינוס ועידת המפלגה השמרנית באוקטובר, עקב תוצאות משאל העם בו הכריעו אזרחי הממלכה המאוחדת על פרישת המדינה מהאיחוד האירופי, מהלך לו התנגד קמרון. קמרון נפרד מתפקידו ב־13 ביולי 2016.
עמדות פוליטיות
הגדרה עצמית
קמרון הגדיר את עצמו "שמרן רחמן" (Compassionate Conservative) ו"שמרן ליברלי", ואמר "אני בהחלט מעריץ גדול של מרגרט תאצ'ר, אבל איני יודע אם זה עושה אותי תאצ'ריסט". הוא מיקד את תשומת הלב שלו בנושאים כגון איכות הסביבה, איכות חיים ופיתוח בינלאומי, שלא זכו להתעניינות רבה מצד ממשלת תאצ'ר. קמרון התבטא בכך שנדרש סגנון חדש של פוליטיקה וכך שהוא "מאס בסגנון פאנץ' וג'ודי של הפוליטיקה של ווסטמיניסטר". כמנהיג האופוזיציה, קמרון אמר כי הוא אינו מתכנן להתנגד לממשלה כברירת מחדל והוא מציע את תמיכתו באזורים של הסכמה. הוא עודד פוליטיקאים להתרכז בשיפור שמחתם ורווחתם של האוכלוסייה במקום להתרכז רק ב"הון הכספי" שלהם. ישנם דיווחים כי קמרון תיאר את עצמו לעיתונאים במהלך הבחירות בתור "היורש של בלייר". זמן קצר לאחר שהפך למנהיג השמרנים, קמרון נתן נאום בוועידת המפלגה השמרנית ב־2006 שבו הוא תיאר את שירות הבריאות הלאומי הבריטי (ה־NHS) בתור "אחד ההישגים הגדולים של המאה ה־20". הוא אמר גם כן כי "טוני בלייר פירט את סדר העדיפויות שלו בשלושה עולמות: חינוך, חינוך חינוך. אני יכול לעשות זאת בשלוש אותיות: NHS". הוא גם דיבר על הבן שלו אשר נכה באופן רציני וסיכם כך "עבורי זאת לא רק שאלה האם ה־NHS בטוח בידיי, כי התשובה היא כמובן שכן. משפחתי נמצאת כל כך הרבה פעמים בידי ה־NHS, כי ברור שרצוני הוא שמשפחתי תהיה בטוחה שם".
קמרון התבטא בתור אחד שמאמין שלמוסלמים ישנה החובה להיכנס לתוך התרבות הבריטית, אבל מודע לכך שהם מוצאים עובדות כמו אחוזי גירושין גבוהים ושימוש בסמים כלא מעוררי השראה. על עובדה זאת קמרון אמר כי "זאת לא הפעם הראשונה שמצאתי את עצמי חושב שהתרבות הבריטית המרכזית היא זאת שנדרשת להיכנס לתוך התרבות הבריטית האסייתית, ולא בכיוון ההפוך." ב־2010 קמרון מינה את המוסלמי הראשון לקבינט הבריטי, סעידה ורסי, להיות שרה ללא תיק. ב־2012 קמרון מינה אותה להיות שרה מיוחדת לענייני מדיניות חוץ. ורסי התפטרה באוגוסט 2014 לאחר התנהלות הממשלה הבריטית סביב מבצע צוק איתן.
דניאל פינקלשטיין, העורך הראשי של הטיימס, אמר על התקופה שהובילה לבחירתו של קמרון כמנהיג מפלגת השמרנים ש"קבוצה קטנה מאיתנו (פינקלשטיין עצמו, קמרון, ג'ורג' אוסבורן, מייקל גוב, ניק בולס, ניק הרברט) היינו נוהגים להיפגש במשרדים של Policy Exchange, לאכול פיצה ולדון בעתידה של מפלגת השמרנים". Policy Exchange הוא מכון מחקר של מדיניות הידוע בדעותיו הימניות-שמרניות.
בנאום שנשא קמרון בוועידת הביטחון הבינלאומית במינכן בפברואר 2011 הוא טען כי המדיניות הרב־תרבותית של בריטניה משנות ה־60 של המאה ה־20 נכשלה, ומדיניות כושלת זו גרמה לקיצונים איסלמיים לפרוח בבריטניה.[4] דבריו גררו תגובות בעד ונגד ברחבי אירופה.
הצבעות בפרלמנט
במהלך נובמבר 2001 קמרון הצביע לשינוי חקיקתי אשר צמצם את היכולת של המשטרה לקחת טביעות אצבע ולחפש על גופם של עצורים סימני לידה רק למקרים של חקירה בהקשרי טרור. במרץ 2002 הוא הצביע נגד איסור ציד של יונקי בר עם כלבים, זאת יחד עם העובדה כי קמרון הוא צייד חובב בעצמו. באפריל 2003 הוא הצביע נגד הצעת חוק שאוסרת על עישון במסעדות.
במרץ 2003 קמרון הצביע נגד קריאה אשר קבעה כי עדיין אין מספיק עדויות כדי לתמוך במלחמת עיראק ולאחר מכן תמך בשימוש ב"כל האמצעים הנדרשים כדי להבטיח את התפרקותה של עיראק מנשק להשמדה המונית". באוקטובר 2003 לעומת זאת קמרון הצביע בעד הקמה של ועדת חקירה של מלחמת עיראק. באוקטובר 2004 קמרון הצביע בעד הצעת חוק הממסדת נישואין אזרחיים. בפברואר 2005 הוא הצביע בעד שינוי לשוני בחוק מניעת הטרור מ"לשר החוץ היכולת להוציא צו מעצר כנגד אדם בודד" ל"לשר החוץ היכולת להגיש בקשה לבית המשפט כדי להוציא צו מעצר...". באוקטובר 2005 קמרון הצביע נגד חוק תעודות הזהות.
ביקורת של מפלגות ופוליטיקאים אחרים
קמרון ביקר את גורדון בראון (כאשר בראון היה שר האוצר של בריטניה) על כך שהוא "פוליטיקאי אנלוגי בעידן דיגיטלי" וכן כינה אותו בתור "מחסום בדרך לרפורמה". הוא גם אמר שג'ון פרסקוט "בבירור נראה כמו אדיוט" לאור האשמות כנגדו על התנהגות בלתי הולמת. בזמן נאום שנשא בוועידת המדיה האתנית בנובמבר 2006, קמרון תיאר את קן ליווינגסטון, ראש עיריית לונדון באותה תקופה, כ"פוליטיקאי קיצוני שמאלי מזדקן", כשהוא מתייחס לעמדותיו של ליווינגסטון בנוגע לרב־תרבותיות. מאז התמנה להיות ראש ממשלה, קמרון הגיב לפרסומים בתקשורת כי גורדון בראון עשוי להתמנות לראש קרן המטבע הבינלאומית על ידי כך שרמז לזאת שהוא עשוי למנוע מבראון להתמנות לתפקיד, כשהוא מצטט את החוב הלאומי העצום שבראון השאיר לבריטניה בתור סיבה לכך שבראון לא מתאים לתפקיד.
קמרון האשים את UKIP בכך שהם "משוגעים, מטורפים ואסופה של גזענים בארון, ברוב המקרים" דבר אשר הוביל את נייג'ל פרג', מנהיג המפלגה, לדרוש התנצלות מקמרון על דבריו. ההערות של קמרון גונו על ידי שמרנים ימנים כמו גם על ידי הדיילי טלגרף.
קמרון עודד חברי פרלמנט שמרנים להצטרף לקימת כבוד עבור טוני בלייר בסוף סבב השאלות לראש הממשלה האחרון שלו. הוא נתן כבוד ל"מאמצים הכבירים" שבלייר עשה ואמר כי לבלייר ישנם "הישגים גדולים לזכותו, בין השלום בצפון אירלנד או עבודתו במדינות מתפתחות, אשר יעמדו לעוד זמן רב".
ב־2006, קמרון ערך נאום שבו הוא טען כי ארגונים מוסלמים קיצוניים והמפלגה הלאומית הבריטית הם בבואות מראה אחד של השני, מכיוון ששניהם מטיפים ל"אמונות של שנאה טהורה". קמרון רשום בתור תומך של תנועות לחץ פנים בריטיות המתנגדות לפשיזם.
לקראת סוף 2009 עודד קמרון את המפלגה הליברל-דמוקרטית הבריטית להצטרף למפלגת השמרנים וליצור "תנועה לאומית" חדשה, כשהוא טוען ש"בקושי יש דף נייר" המפריד ביניהם במספר גדול של עמדות פוליטיות. ניק קלג, מנהיג המפלגה הליברל-דמוקרטית. קלג דחה את ההזמנה ותקף את קמרון בוועידת המפלגה שלו באותה שנה ותקף את השמרנים בטענה שהם שונים לחלוטין מהמפלגה שלו וכי המפלגה הליברל-דמוקרטית היא המפלגה "הפרוגרסיבית" היחידה בפוליטיקה הבריטית.
פעילות פוליטית
האשמות באליטיזם חברתי
בעודו מנהיג מפלגת השמרנים קמרון הותקף על הישענותו על Old-boy networks, מעגלים חברתיים תכופים בבריטניה השייכים לגברים אשר למדו יחדיו בפנימיות בתקופת התיכון. מנגד קמרון גם ספג ביקורת על קידום מיעוטים ונשים ברשימות פנימיות למועמדות מטעם מפלגת השמרנים למושבים בפרלמנט.
שני המינויים הבכירים ביותר שקמרון ביצע, זה של ג'ורג' אוסבורן להיות צל שר האוצר ואת בוריס ג'ונסון להיות מועמד מפלגת השמרנים לראש עיריית לונדון, היו של חברים לשעבר במועדון הבולינגדון. הגארדיאן האשים את קמרון על הישענותו על "מועדון החברים היוקרתי ביותר בניסיונו להשיב את השמרנים לשלטון", כשהם מצביעים ששלושה מתוך קבינט הצללים שלו וחמישה עשר חברי פרלמנט מהמושב הקדמי שלו למדו באיטון קולג'. באופן דומה הסאנדיי טיימס העיר כי "לדייוויד קמרון יש יותר בוגרי איטון מסביבו מאשר לכל מנהיג מאז מקמילן" ושאל האם הוא יכול "לייצג את בריטניה מבסיס כה צר". הייזל בליירס, שרה לשעבר בקבינט הבריטי, אמרה על קמרון כי, "חייבים לתהות בנוגע אדם אשר מקיף את עצמו בכל כך הרבה אנשים אשר למדו באותו בית ספר. אני סבורה שאינני רוצה שבריטניה של המאה ה־21 תנוהל על ידי אנשים שלמדו רק בבית ספר אחד". לעומת אלה הסופר מייקל מוסבכר אמר כי בקבינט של קמרון יש את המספר הכי נמוך של בוגרי איטון מכל ממשל שמרני בעבר: "הממשל של קמרון הוא הכי פחות פטריארכלי, הכי פחות עשיר והכי פחות מחונך בבתי ספר פרטיים - אכן הכי פחות מאיטון - המובל על ידי השמרנים שבריטניה ראתה מעודה".
חלק מהתומכים של מפלגת השמרנים האשימו את ממשלתו של קמרון בסיוע למקורבים במושבים הקדמיים. טום קאוי, המייסד ממעמד הפועלים של Arriva, חברת תחבורה ציבורית בינלאומית המבוססת בבריטניה, ותורם מרכזי של מפלגת השמרנים לשעבר, הפסיק את תרומותיו באוגוסט 2007 לאור התפכחותו מהנהגתו של קמרון, באומרו "עושה רושם שהמפלגה השמרנית מנוהלת עכשיו על ידי בוגרי איטון והם לא מבינים לחלוטין כיצד אנשים אחרים חיים". בתגובה, צל שר החוץ ויליאם הייג, בעצמו בוגר החינוך הציבורי בבריטניה, אמר שכאשר מפלגה משנה את המבנה שלה "תמיד יהיו אלה אשר מרגישים לא בנוח עימה".
בתגובה לקמרון בסשן של השאלות לראש הממשלה בדצמבר 2009, גורדון בראון התייחס למדיניות של מפלגת השמרנים בנוגע למס ירושה כשהוא אומר בנוגע אליה ש"עושה רושם שהיא נבדתה מהדמיון במגרש המשחקים של איטון". האמירה הזאת הובילה לדיון ציבורי בנוגע ל"מלחמת מעמדות" בהשתתפות התקשורת ופוליטיקאים מרכזיים בשתי המפלגות הגדולות בבריטניה. היו הערכות כי בבחירות הכלליות בבריטניה בשנת 2010 קמפיין מפלגת הלייבור ידגיש את הרקע האישי של הבכירים במפלגת השמרנים.
העלאת הסטנדרטים של הוראה
בהשקת מניפסט החינוך של מפלגת השמרנים בינואר 2010, קמרון הכריז על הערכה מרובה לגישה "האליטיסטית הנחושה" לחינוך של מדינות כגון סינגפור וקוריאה הדרומית והביע רצון "להעלות את סטטוס החינוך במדינה". קמרון הציע לאמץ קריטריונים מחמירים יותר לכניסה למקצוע ההוראה וכן להציע החזר על הלוואות של בוגרי תואר ראשון של מתמטיקה ומדעים מאוניברסיטאות "טובות".
ווס סטירינג, נשיא אגודת הסטודנטים הבריטית אמר כי "המסר שהשמרנים שולחים למרבית הסטודנטים הוא שאם לא למדת באוניברסיטה שלמדו בה חברים בממשלת הצללים אז הם לא מאמינים כי אתם שווים משהו". כריס קיטס, ראש איגוד המורים NASUWT, הגיב למניפסט כולו באומרו שהמורים נותרו "המומים, מיואשים ושבורים" והזהיר משביתה עתידית כתוצאה מכך.
דרום אפריקה
באפריל 2009, האינדפנדנט דיווח שב־1989, בזמן שנלסון מנדלה נותר בכלא תחת משטר האפרטהייד, דייוויד קמרון הסכים לקבל טיול בדרום אפריקה במימון לובי שהתנגד לסנקציות כנגד משטר האפרטהייד באותה תקופה. דובר בשם קמרון הגיב באומרו שמפלגת השמרנים באותה תקופה התנגדה לסנקציות כנגד דרום אפריקה ושהטיול שלו היה מסע לחקר העובדות. לעומת זאת, העיתון דיווח שהאחראי על קמרון במחלקת המחקר של המפלגה השמרנית באותה תקופה כינה את הטיול "עליז", באומרו ש"הוא כולו היה באווירה רגועה, פינוק קטן, בונוס של העבודה. משטרו של בותה ניסה לעשות לעצמו שם פחות נוראי, אבל אני לא מייחס לכך כל השפעה פוליטית". קמרון הרחיק את עצמו מההיסטוריה של המפלגה שלו של התנגדות לסנקציות כנגד המשטר. הוא ספג ביקורת מצד פיטר היין, חבר פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור, פעיל אנטי-אפרטהייד בעצמו.
המלחמה בעיראק
בראיון טלוויזיוני ב־23 ביוני 2006, קמרון אמר שהוא תומך בהחלטה של הממשל דאז של מפלגת הלייבור לצאת למלחמה בעיראק ואמר שהוא חשב שתומכים היו צריכים "לתמוך בזה לאורך כל הדרך". הוא גם תמך בקריאה של המפלגה הלאומית הסקוטית ושל המפלגה הלאומית הוולשית ב־31 באוקטובר 2006 לפתיחת חקירה של המעורבות של הממשל הבריטי במלחמת עיראק. ב־2011 קמרון השגיח על הנסיגה של חיילים בריטים מעיראק. ב־2013, דווח כי קמרון חסם את הפרסום של דו"ח על עיראק. לעומת זאת, בתחילת מאי 2014 דווח שקמרון דרש שהדו"ח יפורסם לפני סוף השנה. בנוסף דווח שהוא אמר לשר בממשל שלו כי "הסבלנות שלו מתחילה לאבד". בנוסף עלתה הטענה כי ראש הממשלה לשעבר, טוני בלייר, ומפלגת הלייבור בכלל "רוצים לעכב את פרסום הדו"ח לאחר סיום שנת הבחירות כדי להימנע מביקורת אשר תשפיע על הקמפיין שלהם".
מאוחר יותר באותו החודש, דווח כי העיכובים בפרסום הדו"ח הן בגלל משא ומתן על הפרסום של תשדורות פרטיות בין טוני בלייר ונשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' בוש. דווח כי דייוויד קמרון אמר לסקיי ניוז כי "למיטב הבנתי הם יוכלו לפרסם את הדו"ח ואני כולי תקווה שהם יוכלו לספק את הסחורה בלוח הזמנים הזה. הציבור רוצה לשמוע את תשובות הדו"ח ואני חושב שאין לנו לחכות עוד זמן רב".
סרי לנקה
קמרון חזר על קריאות קודמות לחקירה עצמאית של האשמות על פשעי מלחמה במלחמת האזרחים במדינה. הוא קבע כי "יש צורך בחקירה ראויה של מה שקרה בסוף המלחמה, צריכים להתקיים זכויות אדם ודמוקרטיה עבור המיעוט הטמילי בסרי לנקה". הוא קבע בנוסף שאם החקירה הזאת לא תתקיים עד מרץ 2014 הוא ידחוף לחקירה בינלאומית עצמאית. לאחר מכן בא ביקור לג'פנה, העיר קרועת המלחמות בצפון סרי לנקה. קמרון היה המנהיג הזר הראשון לבקר בג'פנה מאז שהאי זכה לעצמאות ב־1948 מהיותו קולוניה של בריטניה. קמרון הוקף במפגינים, בעיקרן נשים, אשר חיפשו סיוע באיתור קרובי משפחה נעדרים.
טורקיה וישראל
בנאום שנשא באנקרה ביולי 2010, קמרון הצהיר ללא השגות את תמיכתו בהצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופי. הוא גייס לאמירתו טיעונים כלכליים, ביטחוניים ופוליטיים וטען שאלה שמתנגדים להצטרפותה של טורקיה מובלים על ידי "מגננה, לאומנות צרה ודעות קדומות". בנאום הזה, שהיה גם ביקורתי כלפי הפעילות של ישראל בנוגע למשט לעזה במאי 2010 וכלפי המדיניות של ישראל בעזה בכלליות. קמרון טען כי ישראל הפכה את עזה ל"בית כלא", כאשר בעבר כבר התייחס לעזה בתור "בית כלא ענק הפתוח לשמיים". עמדות אלה של קמרון התקבלו באופן מעורב.
בסוף מאי 2011, קמרון הפסיק את מעמדו בתור פטרון של קרן קיימת לישראל, ובזאת הפך לראש הממשלה הבריטי הראשון שאינו פטרון של הקרן ב־110 שנים של קיומה.
על אף אירועים אלה, קמרון הוא ככל הנראה התומך הבכיר ביותר של ישראל בדור שלם של ראשי ממשלה בריטים. בנאום ב־2011 קמרון אמר כי "יש ראש ממשלה שהמחויבות והנחישות שלו לעבוד עבור שלום בישראל הן חזקות ועמוקות. בריטניה תמשיך לדחוף לשלום אבל תמיד תעמוד לצד ישראל כנגד אלה החפצים לפגוע בה". הוא אמר כי הוא רוצה לחזק את אמונו "הבלתי ניתן לערעור" בישראל באותו מסר. הוא גם התנגד לדו"ח של ועדת גולדסטון בעקבות מבצע עופרת יצוקה. קמרון אמר שהוועדה הייתה מוטה כנגד ישראל ולא מספיק אשמה הונחה כנגד החמאס.
במרץ 2014 נאם קמרון בפני הכנסת, בעת ביקורו הראשון בישראל כראש ממשלה. בנאום זה הציע את תמיכתו המלאה במאמצים לשלום בין ישראלים ופלסטינים. בנוסף קמרון הביע תקווה שניתן להגיע לפתרון שתי המדינות. לצד זאת קמרון תיאר בבירור את התנגדותו לחרמות אקדמיים או צרכניים, בהכרתו בזכות של ישראל להגן על אזרחיה כ"זכות אשר מעוגנת בחוק הבינלאומי". בנאום זה קמרון ביצע אזכור להצהרת בלפור משנת 1917 בתור "הרגע שבו מדינת ישראל עברה מסטטוס של חלום לסטטוס של תוכנית, בריטניה היוותה תפקיד גאה ומרכזי בסיוע להבטיח את ישראל בתור בית לאומי לעם היהודי". במהלך ביקורו בן היומיים הוא נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.
הגירה
קמרון אמר כי צריך להגביל הגירה מחוץ לאיחוד האירופי במכסה שנתית. הוא אמר כי "...בעשור האחרון הייתה לבריטניה מדיניות הגירה רגועה לחלוטין. הלחץ שהיא שמה על השירותים הציבוריים והקהילות שלנו גדול מדי". בידיעה חדשותית מ־2013, האינדיפנדנט דיווח כי "הגדילה נרשמה כאשר ראש הממשלה דייוויד קמרון ושרת הפנים תרזה מיי אמרו שהם רוצים להמעיט את ההגירה הכוללת ממדינות שאינן חברות באיחוד האירופי לפחות מ־100,000 לפני הבחירות הבאות ב־2015. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה שבערך 176,000 מהגרים נכנסו לבריטניה בשנה עד דצמבר 2012, גדילה של 153,000 שנתית נכון לספטמבר 2012".
קמרון ואנדי קולסון
ב־2007 קמרון מינה את אנדי קולסון להיות יועץ התקשורת הבכיר שלו. קולסון היה העורך הראשי של News of the World, צהובון דובר האנגלית בעל התפוצה הרחבה ביותר בעולם. קולסון התפטר מתפקידו כעורך העיתון לאחר הרשעתו של עיתונאי ביחס לפריצה בלתי חוקית לטלפונים, על אף שקולסון התבטא כי לא ידע על כך דבר. ביוני 2010 רחוב דאונינג אישר כי המשכורת השנתית של קולסון של 140 אלף פאונד היא המשכורת הגבוהה ביותר של יועץ לממשל הבריטי.
בינואר 2011 קולסון עזב את תפקידו כשהוא אמר שהסיקור של סקנדל הפריצה לטלפונים הקשה עליו לעשות את הטוב ביותר בתפקידו. ביולי 2011 הוא נעצר ותוחקר על ידי המשטרה בהקשר להאשמות נוספות בנוגע לפעילויות בלתי חוקיות נוספות של News of the World ושוחרר בערבות. על אף קריאות שנשלחו לקמרון להתנצל על שכירתו את קולסון מצד מנהיג האופוזיציה אד מיליבנד, קמרון הגן על המינוי באומרו שהוא קיבל החלטה מודעת לתת הזדמנות שנייה למישהו שפישל. ב־20 ביולי בסשן פרלמנטרי מיוחד בבית הנבחרים, אשר אורגן כדי לדון בסקנדל הפריצה לטלפונים של News of the World, קמרון אמר שהוא "מתחרט על ההמולה" שאירעה בעקבות מינויו של קולסון, ועם "ראייה לאחור" הוא לא היה שוכר אותו. קולסון נעצר והואשם בעדות שקר ב־30 במאי 2012. קולסון הורשע בקשר לפריצה לטלפונים ביוני 2014. עוד קודם להצגת העונש של חבר המושבעים, קמרון פרסם התנצלות "מלאה וכנה" על כך ששכר אותו, באומרו "אני לחלוטין מצטער ששכרתי אותו, זאת הייתה ההחלטה הלא נכונה". השופט אשר היה אמון על התיק של קולסון היה ביקורתי כלפי ראש הממשלה, כשהוא תהה האם ההתערבות של ראש הממשלה נעשתה מתוך בורות או בכוונה תחילה ודרש הסבר.
מזכיר המדינה לענייני חוץ בממשלת סונאק
ב־13 בנובמבר 2023, במסגרת סבב תפקידים שביצע ראש הממשלה רישי סונאק לאחר שהדיח את מזכירת הפנים סואלה ברוורמן, הוא מינה במקומה את ג'יימס קלברלי, ששימש עד אותה עת כמזכיר המדינה לענייני חוץ, ומינה את דייוויד קמרון למזכיר המדינה לענייני חוץ במקום קלברלי. המינוי נחשב מפתיע הן מכיוון שמדובר בראש ממשלה לשעבר, והן מכיוון שקמרון איננו חבר בית הנבחרים מאז שהתפטר מראשות הממשלה ביולי 2016. לקמרון הוענק תואר לורד לימי חייו, כך שיהיה חבר בבית הלורדים (חלק אחר מן הרשות המחוקקת). ראש הממשלה האחרונה שזכתה לתואר כזה הייתה מרגרט תאצ'ר, וזאת בשנת 1992, כשנתיים לאחר פרישתה מראשות הממשלה וזמן קצר לאחר סיום תפקידה כחברת בית הנבחרים. כמו כן, הפעם האחרונה שבה ראש ממשלה לשעבר מונה לתפקיד שר הייתה 53 שנה קודם, בשנת 1970, כשאלק דאגלס-יום מונה לתפקיד מזכיר המדינה לענייני חוץ על ידי ראש הממשלה דאז אדוארד הית'.
ב־23 בנובמבר 2023 ביקר בקיבוץ בארי שנפגע ממתקפת הפתע על ישראל.[5]
ב-5 ביולי 2024, לאחר ניצחון מפלגת הלייבור בבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת, סיים את תפקידו והוחלף על ידי דייוויד לאמי.
חייו האישיים
משפחה מדרגה ראשונה
קמרון נשוי לסמנתה גוונדולין שפילד, בת למשפחת אצולה בריטית. סמנתה היא חברה מתקופת התיכון של קלייר קמרון, אחותו של דייוויד. דייוויד וסמנתה נפגשו כאשר סמנתה נאותה להזמנתה של קלייר להצטרף אליה ולמשפחתה בחופשה בטוסקנה איטליה. בני הזוג התחתנו ב־1 ביוני 1996, כחמש שנים לפני שנבחר להיות חבר פרלמנט.
לזוג נולדו שני בנים ושתי בנות. בנם הבכור איוון נולד ב־2002 כשהוא סובל ממום נדיר, שילוב של אפילפסיה ושיתוק מוחין הנקרא תסמונת אותהרה, אשר דרש טיפול מסביב לשעון. בעת מאוחרת יותר נשאל קמרון על תגובתו כאשר שמע שבנו סובל ממום זה הוא נזכר ואמר כי "הידיעה פוגעת בך כמו קטר של רכבת משא... אתה מדוכא לעת קצרה בזמן שאתה מתאבל על הפער בין התקוות שלך והמציאות. אבל אז אתה מתגבר על כך כיוון שהוא נהדר". איוון נפטר בשנת 2009 בגיל שש.
לבני הזוג קמרון שתי בנות, ננסי גוון (נולדה ב־2004) ופלורנס רוז אנדליון (נולדה ב־24 באוגוסט 2010) וכן בן, ארתור אלווין (נולד ב־2006). קמרון לקח חופשת לידה כאשר בנו השני נולד. החלטה זאת שלו זכתה לסיקור נרחב. היו דיווחים על כך שייקח חופשת לידה לאחר הולדת בתו השנייה. בתו השנייה נולדה ב־24 באוגוסט 2010, כאשר היא מקדימה את התאריך הצפוי בשלושה שבועות, בזמן שהמשפחה הייתה בחופשה. שמה השלישי, אנדליון, לקוח מהכפר סיינט אנדליון אשר שוכן קרוב למקום שבו המשפחה הייתה בחופשה.
השפעת אירועים משפחתיים על פעילותו הפוליטית
בתחילת מאי 2008 קמרון החליט לרשום את בתו לבית ספר ציבורי. בני הזוג קמרון נוהגים ללכת לכנסייה המחוברת לבית ספר זה אשר קרוב לבית מגוריהם במערב לונדון.
ב־8 בספטמבר 2010 יצאה הודעה כי קמרון יפספס סבב של שאלות לראש הממשלה כדי לטוס לדרום צרפת כדי לראות את אביו, איאן קמרון, שקיבל שבץ מוחי. מאוחר יותר באותו יום, נפטר איאן קמרון, כשדייוויד ובני משפחה אחרים נמצאים לצידו. ב־17 בספטמבר 2010 הוא נכח באירוע פרטי שבו אביו נקבר. מאחר שנכח באירוע זה הוא נעדר מנאום האפיפיור שנערך בארמון וסטמינסטר, אירוע שאילולא הקבורה הוא היה נוכח בו.
תחביבים
קמרון הוא חובב ספורט ורץ באופן תכוף וב־2009 גייס כסף לצדקה על ידי כך שרץ במרוצי צדקה ברחבי בריטניה.
בטרם התמנה קמרון לראש הממשלה הוא נהג לרכב על אופניו לעבודה. בתחילת 2006 צולם רוכב על אופניו בדרך לעבודה, עם נהגו הפרטי עוקב אחריו במכונית נושא את דבריו. דוברו מטעם מפלגת השמרנים הגיב על כך שזה היה סידור רגיל עבורו באותו הזמן.
דת
בראיון באוגוסט 2013, קמרון הצהיר שהוא אנגליקני מאמין ופעיל. הוא הוסיף "אני סבור שדת מאורגנת אכן יכולה לטעות, אבל הכנסייה האנגליקנית וכנסיות אחרות משחקות תפקיד משמעותי מאוד בחברה". הוא אמר שהוא מחשיב את הביבליה כמדריך שימושי בשאלות מוסר, רואה את בריטניה כ"אומה נוצרית", ומקווה להשיב את הדת לתוך הפוליטיקה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: דייוויד קמרון |
אתר האינטרנט הרשמי של דייוויד קמרון
דייוויד קמרון, ברשת החברתית פייסבוק
דייוויד קמרון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דייוויד קמרון, ברשת החברתית LinkedIn- דייוויד קמרון, באתר המפלגה השמרנית (באנגלית)
- הדף של דייוויד קמרון בפייסבוק
- דייוויד קמרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יעל ערבה (לונדון), ביקור ההיכרות של היורש האפשרי, באתר nrg מעריב, 28 בפברואר 2007
- בראון התפטר, המלכה הטילה על קמרון להרכיב את הממשלה, באתר הארץ, 11 במאי 2010
- עופר קניג, הבחירות בבריטניה: בסופו של דבר...קואליציה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 16 במאי 2010
אקונומיסט, האם המזל של דייוויד קמרון עומד להיגמר?, באתר TheMarker, 30 באפריל 2015- אנשיל פפר, פרשנות: בירושלים חוששים לאבד ראש ממשלה בריטי אוהד במיוחד, באתר הארץ, 2 במאי 2015
הערות שוליים
- ^ UK Parliament, כתבה באתר הפרלמנט הבריטי על השגת היעד של הוצאה של 0.7% מהתמ"ג על סיוע חוץ למדינות מתפתחות (באנגלית)
- ^ ראש ממשלת בריטניה לשעבר, דיוויד קמרון, מונה לשר החוץ בממשלתו של רישי סונאק, באתר מעריב אונליין, 13 בנובמבר 2023
- ^ David Cameron ‘could be a direct descendant of Moses’ Times Online, 10 July 2009
- ^ בועז ביסמוט, רב־תרבותיות, באתר ישראל היום, 20 בינואר 2012
- ^ דבר, שר החוץ הבריטי ביקר בבארי: "שמעתי וראיתי דברים שלעולם לא אשכח", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 23 בנובמבר 2023
| ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת | ||
|---|---|---|
|
_(St_Edwards_Crown).svg)
| שרי החוץ של בריטניה | ||
|---|---|---|
|
38974269דייוויד קמרון
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2001–2005)
- ראשי ממשלת בריטניה
- פוליטיקאים אנגלים
- מנהיגי המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)
- אנגלים ממוצא סקוטי
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2005–2010)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2010–2015)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2015–2017)
- בוגרי איטון קולג'
- בוגרי אוניברסיטת אוקספורד
- אנגלים ממוצא יהודי-גרמני
- שרי החוץ של בריטניה
- בריטים שנולדו ב-1966