צ'ארלס ג'יימס פוקס
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 | |
| לידה |
הסיטי של וסטמינסטר, לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
צ'יזוויק, הממלכה המאוחדת  |
צ'ארלס ג'יימס פוקס (אנגלית: Charles James Fox; 24 בינואר 1749 – 13 בספטמבר 1806) היה פוליטיקאי בריטי בולט בחלק השני של המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19. לאורך קריירה ארוכה כחבר הפרלמנט הבריטי נודע כנואם מזהיר, והיה המנהיג המרכזי במחנה הוויגי, האגף הליברלי של הפוליטיקה הבריטית בתקופתו.
ביוגרפיה
פוקס נולד ב-24 בינואר 1749 בלונדון, למשפחה עשירה ורבת-עוצמה, הבן השני מבין אלה שלא מתו בילדותם. אביו, הנרי פוקס, היה פוליטיקאי בכיר, שכיהן בין היתר כשר המלחמה וכיושב ראש בית הנבחרים.
למד בבית הספר התיכון באיטון, ולאחר מכן החל את לימודיו באוניברסיטת אוקספורד אך לא השלימם. את הקריירה הפרלמנטרית שלו החל ב-1768, בגיל 19 בלבד, ובמהירה התבלט בכישורי הנאום שלו.
למשך תקופות קצרות כיהן פוקס כשר חוץ: תחילה בממשלותיהם של המרקיז מרוקינגהאם (1782) ושל לורד נורת' (1783) ובסוף דרכו ב"ממשלת כל הכשרונות" של ויליאם גרנוויל ב-1806. פוקס היה הראשון שנשא בתואר הרשמי מזכיר המדינה לענייני חוץ. עם זאת, לאורך רוב הקריירה שלו לא זכה פוקס לתפקיד שר, בעיקר כיוון שהמלך ג'ורג' השלישי תיעב אותו אישית והתנגד לשילובו בממשלה. פוקס זכור בעיקר מפעילותו כראש האופוזיציה וכיריבו הבלתי-נלאה של ראש הממשלה ויליאם פיט הבן, שניחן אף הוא בכישורים רטוריים מעולים. יריבות זו שִחזרה את היריבות בין הנרי פוקס, אביו של צ'ארלס, לבין ויליאם פיט האב.
עמדותיו של פוקס, שהיו בתחילה ליברליות מתונות, הלכו ונעשו רדיקליות, במושגי התקופה, בהשפעת אדמונד ברק, המהפכה האמריקאית ובהמשך המהפכה הצרפתית. במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית תמך פוקס בגלוי בבני המושבות, על-אף שנלחמו נגד ארצו שלו. הוא קרא לביטול סחר העבדים, תמך בחירויות הפרט ובפרט חופש הביטוי וחופש הדת וברפורמות פוליטיות שיחזקו את בית הנבחרים ויפחיתו מכוחם של הכתר והאריסטוקרטיה. פוקס קידם בברכה את המהפכה הצרפתית. בתקופת המלחמות הנפוליאוניות קרא פוקס לכינון שלום עם צרפת, וביקר את צעדי הדיכוי הפנימי שנקט פיט בימי המלחמה.
ב-1788, כאשר התערערה בריאותו הנפשית של המלך ג'ורג' השלישי, עמד פוקס מאחורי יוזמה למנות לעוצר את הנסיך מוויילס, לימים ג'ורג' הרביעי, בציפייה שהנסיך ימנהו לראש ממשלה. היוזמה עוררה מאבק פוליטי חריף שכונה "משבר העוצרות", ולבסוף שב המלך לאיתנו לפני שיצא המהלך לפועל.
לאחר מותו של יריבו הגדול פיט בינואר 1806, מצא פוקס את דרכו לשולחן הממשלה ומונה בשנית לשר החוץ. על בסיס אמונתו כי צרפת רוצה בשלום והאחריות להתמשכות המלחמה נופלת על בריטניה והממלכות האחרות שהיו שותפותיה לקואליציות האנטי-צרפתיות, החל פוקס במשא ומתן נמרץ עם טליראן, שר החוץ הצרפתי, בתקווה להביא לסיום המלחמה. לאכזבתו של פוקס, הניסיון נכשל ואף ערער את אמונתו הקודמת בכוונותיה של צרפת. המשא ומתן לא התקדם, והתברר כי הצרפתים מנסים במקביל להגיע להסכם עם רוסיה, שהיה עלול לבודד את בריטניה במלחמתה.
הישגו הפוליטי האחרון של פוקס היה העברת חוק שהגביל משמעותית את סחר העבדים, צעד לקראת איסור גורף, שהוטל חודשים אחדים לאחר מותו.
בחייו הפרטיים, שהיו פומביים למדי, נודע פוקס באורח חייו הראוותני, הבזבזני וקל הדעת, גם במונחי השכבות הגבוהות של זמנו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'ארלס ג'יימס פוקס |
| שרי החוץ של בריטניה | ||
|---|---|---|
|
.svg)
