הבחירות הכלליות בבריטניה 2010

	הבחירות הכלליות בבריטניה 2010
	6 במאי 2010
שיעור ההצבעה	65.1% ( 3.7%)
	; תוצאות הבחירות לפי מחוז: כחול - שמרנים, אדום - לייבור, כתום - ליברל-דמוקרטים, צהוב - סקוטים, ירוק כהה - שין פיין, ירוק בהיר - פלייד
	הזוכה: דייוויד קמרון

הבחירות הכלליות בבריטניה (הממלכה המאוחדת) התקיימו ב-6 במאי 2010.

ראש הממשלה המכהן גורדון בראון, שעמד בראש מפלגת הלייבור מאז פרישתו של טוני בלייר ב-2007, התמודד על כהונה נוספת בתפקיד מול דייוויד קמרון, מנהיג המפלגה השמרנית.

תוצאות הבחירות הביאו, לראשונה מאז 1974, לבחירת פרלמנט תלוי, כאשר לאף מפלגה אין רוב מוחלט להקמת ממשלה. המפלגה השמרנית זכתה לעלייה ניכרת במספר המושבים על חשבון הלייבור, והייתה למפלגה הגדולה ביותר. קמרון הקים קואליציה עם המפלגה הליברל-דמוקרטית בראשות ניק קלג כדי להגיע לרוב הדרוש, והתמנה לראשות הממשלה. בכך הגיע שלטון הלייבור, שהחל ב-1997 עם בחירתו של טוני בלייר, לקיצו לאחר 13 שנים.

רקע לבחירות

בין הנושאים שעמדו במרכז מערכת הבחירות היו התמודדות הממשלה עם תוצאות המשבר הכלכלי העולמי, השחיתות במערכת הפוליטית הבריטית (לאור שערוריית החזר ההוצאות של חברי פרלמנט שהתגלתה כשנה לפני הבחירות), ומעורבותה של בריטניה במלחמת אפגניסטן ובמלחמת עיראק.

במסגרת מערכת בחירות זו התקיימו לראשונה בבריטניה עימותים טלוויזיוניים בין שלושת המועמדים הבולטים.

15 באפריל 2010 - עימות ראשון, שהתמקד במדיניות פנים;
22 באפריל 2010 - עימות שני, שהתמקד ביחסים בינלאומיים;
29 באפריל 2010 - עימות שלישי, שהתמקד בכלכלה ובמיסוי.

הופעתו המוצלחת של ניק קלג בעימות הראשון, הקפיצה את מעמדה של המפלגה הליברל דמוקרטית בסקרים, שאף הראו לזמן קצר כי היא עוברת את מפלגת הלייבור ומתקרבת למפלגה השמרנית מבחינת מספר הקולות. למרות זאת, בשל שיטת הבחירות האזורית, קבלה מפלגה זו מספר מושבי פרלמנט קטן בהרבה משתי המפלגות הגדולות, אך היוותה לשון מאזניים ולאחר הבחירות אף הצטרפה לממשלה בראשות קמרון.

תוצאות הבחירות

ב-6 במאי נבחרו 649 מתוך 650 חברי הפרלמנט והבחירות הושלמו ב-27 במאי, באזור בחירה שבו נדחו הבחירות עקב פטירתו של אחד המועמדים.

↓
306	258	57	29
שמרנים	לייבור	ליברל-דמוקרטים	אחרים

הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת 2015
מפלגה	מנהיג	חברי פרלמנט				קולות
מפלגה	מנהיג	מס'	אחוז		±	מס'	אחוז	±
שמרנים	דייוויד קמרון	306	47.1%	306 / 650	97	10,703,754	36.1%	3.7
לייבור	גורדון בראון	258	39.7%	258 / 650	91	8,609,527	29.0%	6.2
ליברל-דמוקרטים	ניק קלג	57	8.8%	57 / 650	5	6,836,825	23.0%	1.0
יוניוניסטים-דמוקרטים	פיטר רובינסון	8	1.2%	8 / 650	1	168,216	0.6%	0.3
המפלגה הלאומית הסקוטית	אלכס סלמונד	6	0.9%	6 / 650		491,386	1.7%	0.1
שין פיין	ג'רי אדמס	5	0.8%	5 / 650		171,942	0.6%	0.1
פלייד קמרי	איואן וויין ג'ונס	3	0.5%	3 / 650	1	165,394	0.6%	0.1
סוציאל-דמוקרטים	מרגרט ריצ'י	3	0.5%	3 / 650		110,970	0.4%	0.1
הירוקים	קרוליין לוקאס	1	0.2%	1 / 650	1	285,616	1.0%	0.2
הברית של צפון אירלנד	דייוויד פורד	1	0.2%	1 / 650	1	42,762	0.1%
יושב ראש (שמרנים)	ג'ון ברקו	1	0.2%	1 / 650		22,860	0.08%
עצמאיים	סילביה חרמון	1	0.2%	1 / 650	חדש	21,181	0.07%	חדש

הקמת הקואליציה

בשל התוצאות שבהן לא זכתה אף מפלגה לרוב מוחלט, התקיימו שיחות קואליציה בין שתי המפלגות הגדולות למפלגה הליברל-דמוקרטית. ימים אחדים לאחר מכן, רק לאחר שהתברר כי הליברל-דמוקרטים יצטרפו לקואליציה בראשות קמרון, התפטר ראש הממשלה בראון מתפקידו, בניגוד לנהוג בדרך כלל, שראש הממשלה המפסיד מתפטר ויוצא מדאונינג 10 עוד באותו ערב.