ג'ורג' גרנוויל
 | |||||||
| ג'ורג' גרנוויל | |||||||
| לידה |
14 באוקטובר 1712 וסטמינסטר, לונדון | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בנובמבר 1770 (בגיל 58) לונדון | ||||||
| מדינה | בריטניה | ||||||
| מקום קבורה | ווטון, באקינגהאמשייר | ||||||
| מפלגה | המפלגה הוויגית | ||||||
| בת זוג | אליזבת' | ||||||
| |||||||
ג'ורג' גרנוויל (באנגלית: George Grenville; 14 באוקטובר 1712 - 13 בנובמבר 1770) היה מדינאי בריטי מהמפלגה הוויגית שכיהן כראש ממשלת בריטניה. גרנוויל היה בן למשפחה בעלת השפעה פוליטית ונבחר לראשונה לפרלמנט ב-1741 מטעם מחוז הבחירה של באקינגהאם. הוא היה חלק מקבוצה של פוליטיקאים צעירים שפעלה בחסותו של ויקונט קובהם (Cobham) שביניהם נמנה ויליאם פיט האב. הוא הוכתר כרוזן טמפל (Earl Temple) בין 1779 ל-1784 ומ-1784 כמרקיז באקינגהאם (Marquess of Buckingham).
ב-1754 התמנה גרנוויל לתפקיד גזבר הצי (Treasurer of the Navy), תפקיד אותו מילא בשתי תקופות עד 1761. באוקטובר 1761 הוא בחר להישאר בממשלה וקיבל את המינוי של מנהיג בית הנבחרים ובכך נגרם קרע בינו לבין גיסו ובעל בריתו הפוליטי ויליאם פיט האב שהתפטר מתפקידו. גרנוויל מונה כתוצאה מכך כמזכיר המדינה הצפוני וכלורד הראשון של האדמירליות על ידי ראש הממשלה הלורד ביוט. ב-8 באפריל 1763 התפטר לורד ביוט וגרנוויל החליפו בתפקיד ראש הממשלה. ממשלתו ניסתה לגרום לשליטה בהוצאה הציבורית ושאפה לקיים מדיניות חוץ החלטית. הצעד הידוע ביותר במדיניותו של גרנוויל היה חוק הבולים של 1765, שהיה מס מקובל בבריטניה והוא ביקש להטילו על המושבות בצפון אמריקה. הצעד הזה גרם להתנגדות נרחבת במושבות ומאוחר יותר בוטל החוק. יחסיו של גרנוויל עם עמיתיו ועם המלך נעשו בהדרגה מתוחים וב-1765 הוא הודח על ידי המלך ג'ורג' השלישי והוחלף על ידי הלורד רוקינגהם. בחמש השנים האחרונות לחייו הוביל גרנוויל קבוצה מתומכיו באופוזיציה והוא ופיט התפייסו באופן פומבי.
ראשית חייו
ג'ורג' גרנוויל נולד בבית ווטון (Wotton House) שבמחוז באקינגהאמשייר ב-14 באוקטובר 1712. הוא היה בנם השני של ריצ'רד גרנוויל ושל אשתו הסטר טמפל (Hester Temple). הוא היה אחד מחמישה בנים שכולם נבחרו מאוחר יותר לפרלמנט. אחותו הסטר גרנוויל נישאה לויליאם פיט האב. כוונת ההורים הייתה שג'ורג' יוכשר כעורך דין. גרנוויל קיבל את חינוכו באיטון קולג' ובכרייסט צ'רץ' שבאוקספורד והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1736.
ראשית הקריירה הפוליטית
בשנת 1741 נבחר גרנוויל לפרלמנט כאחד משני הנציגים של מחוז הבחירה של באקינגהאם והמשיך לייצג את המחוז במשך 29 השנים הבאות עד ליומו האחרון. הוא הצטרף לחוג הוויגים הפטריוטים שהיוו אופוזיציה לרוברט וולפול. הפטרון העיקרי שלו היה הלורד קובהאם, שהיה מנהיג סיעה שעליה נמנו ג'ורג' גרנוויל, אחיו ריצ'רד, ויליאם פיט האב וג'ורג' לייטלטון (Lyttelton), קבוצה שהייתה ידועה כ"נערי קובהם" (Cobham's Cubs).
בדצמבר 1744 מונה גרנוויל כלורד הראשון של האדמירליות בממשלתו של הנרי פלהם. ביחד עם בעלי בריתו הפוליטיים, אחיו ריצ'רד וויליאם פיט האב, הם אילצו את פלהם לקדם אותם על ידי מרידה בסמכותו. ביוני 1747 הוא מונה כלורד של האוצר.
ב-1754 גרנוויל מונה כגזבר הצי וכחבר המועצה המלכותית. יחד עם פיט ועם עמיתים אחרים הוא הודח ב-1755 לאחר שהם התבטאו והצביעו נגד עמדתה של הממשלה בוויכוח על הברית עם רוסיה שעל פי דעתם הכניסה את בריטניה להוצאות מיותרות וגררה אותה לעימותים ביבשת אירופה. האופוזיציה להסתבכות באירופה הייתה הבסיס להתפתחותה של החשיבה הוויגית הפטריוטית.
גרנוויל ופיט הצטרפו לאופוזיציה והיו לראשי המבקרים של ממשלתו של דוכס ניוקאסל. השניים דגלו ביצירתה של המיליציה הבריטית. עם התדרדרות המצב הצבאי בעקבות אובדנה של מנורקה, הממשלה נחלשה באופן הולך וגובר עד שבסתיו 1756 היא התפטרה.
חבר ממשלה
גזבר הצי
לאחר התפטרות הממשלה הוביל פיט מהלך להקמתה של ממשלה חדשה בראשותו של ויליאם קוונדיש, דוכס דבונשייר. גרנוויל חזר למשרתו הקודמת כגזבר הצי והדבר היווה עבורו אכזבה, שכן הוא ציפה לקבל את התפקיד המכובד והמשתלם יותר כאחראי על תקציב הצבא (Paymaster of the Forces). לכך נוספה סדרה של עלבונות שהטיחו פיט ואחרים כלפי גרנוויל. מכאן והלאה הרגיש גרנוויל כעס כלפי פיט והתקרב לנסיך מויילס הצעיר וליועץ שלו הלורד ביוט ששניהם היו ממתנגדיו של פיט.
ב-1758 כגזבר הצי הוא העביר חוק שהיה יסוד למערכת הוגנת יותר של תשלום שכר לימאים ולתמיכה במשפחותיהם בהיותם בים וזכה לתשבחות על האנושיות והיעילות שלו. גרנוויל המשיך לכהן במשרתו במהלך השנים בהם זכתה בריטניה לניצחונות. באותה תקופה מת בנו בן השבע לאחר מחלה קשה וגרנוויל שהה לצדו בביתם הכפרי בווטון והגיע ללונדון לעיתים רחוקות.
ב-1761, התפטר פיט על רקע הוויכוח על המלחמה עם ספרד, וכתוצאה מכך הוא מונה כמנהיג בית הנבחרים במסגרת ממשלתו של הלורד ביוט. נראה היה שתפקידו של גרנוויל היה למנוע מפיט למתוח ביקורת על הממשלה.
מזכיר המדינה
במאי 1762 מונה גרנוויל כמזכיר המדינה הצפוני ובתפקיד זה הוא נקט קו קשוח במשא ומתן עם צרפת ועם ספרד לקראת סיומה של מלחמת שבע השנים. גרנוויל דרש שישולמו פיצויים גדולים יותר בתמורה לכך שבריטניה תשיב את השטחים שכבשה במלחמה, בעוד שביוט העדיף עמדה נדיבה יותר, שבהמשך הייתה הבסיס לחוזה פריז שנחתם ב-1763. במקום זאת גרנוויל היה כעת מקורב יותר לביוט יותר מאשר לבעלי בריתו לשעבר אשר היו קולניים יותר בהתנגדותם להסכם השלום מאשר היה גרנוויל עצמו. באוקטובר הוא מונה כלורד הראשון של האדמירליות. הנרי פוקס מונה במקומו כמנהיג בית הנבחרים וכפה את קיומו של הסכם השלום באמצעות החלטת הפרלמנט.
עמדתו של בויט החלה להיות בלתי מקובלת בציבור עד שהוא ביקש להגיש את התפטרותו למלך בכמה הזדמנויות. באי רצון קיבל בסופו של דבר המלך את ההתפטרות והסכים שגרנוויל יהיה ליורשו, למרות שהוא לא היה חביב על המלך. באפריל 1763 מונה גרנוויל כראש ממשלה.
ראש ממשלה
צעדו הראשון של גרנוויל כראש ממשלה הייתה הגשת תביעה משפטית כנגד ג'ון וילקס שפרסם את סדרת המאמרים "צפון בריטניה" (The North Briton) שלעגו לנאומו של המלך ב-23 באפריל 1763. וילקס הואשם בהמרדה ובהוצאת לשון הרע ולאחר דו-קרב עם אחד מתומכיו של גרנוויל, נמלט לצרפת. בהמשך נבחר וילקס כמה פעמים לפרלמנט, הכניסה לבניין הפרלמנט נאסרה עליו והוא היווה מקור לבעיה עבור כמה ממשלות.
בעוד בריטניה מנסה להתאושש מההוצאות שהיו כרוכות בניהולה של מלחמת שבע השנים ועם צורך גדול במימון הצבא הבריטי במושבות בצפון אמריקה, הייתה משימתו הדחופה ביותר של גרנוויל לשקם את הכלכלה הלאומית. כמו כן היה עליו להתמודד עם מרד פונטיאק של שבטים אינדיאנים בצפון אמריקה ב-1763. הצעדים הבולטים שלו היו התביעה כנגד וילקס וחקיקתו של חוק הבולים, שהיה ראשית הניכור בין המושבות לבין בריטניה.
חוק הבולים
במרץ 1765 הוגש חוק הבולים והוא אושר בנובמבר אותה שנה. היה זה מס שהוטל באופן בלעדי על המושבות באמריקה ועל פיו נדרש תשלום מס על כל עיתון או מסמך משפטי. החוק גרם לשערורייה ציבורית ולמרי ציבורי בכל רחבי המושבות.
מדיניות החוץ
בסכסוכים עם צרפת וספרד הצליח גרנוויל להבטיח את מטרותיה של בריטניה על ידי שליחת כוחות במסגרת מה שכונה מאוחר יותר "דיפלומטיית ספינות התותחים". בתקופת הכהונה של ממשלתו גדל בידודה הבינלאומי של בריטניה, עקב כישלונה לקיים את הבריתות עם המעצמות האירופאיות האחרות, מצב עניינים שכתוצאה ממנו נאלצו הממשלות הבאות של בריטניה להתמודד מול כמה מדינות במהלך מלחמת האזרחים של ארצות הברית כשלצדה לא ניצבת אף בעלת ברית ראויה לשמה.
התפטרות
המלך עשה מאמצים רבים לשכנע את פיט לבוא לעזרתו על ידי הקמת ממשלה, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר הוטלה המשימה על הלורד רוקינגהאם. כאשר רוקינגהאם הסכים לקבל את התפקיד, הדיח המלך את גרנוויל ביולי 1765.
שנותיו האחרונות
לאחר תקופה בה היה פעיל באופוזיציה לממשלתו של פיט בין השנים 1766–1768, הפך גרנוויל להיות פוליטיקאי קשיש שנמנע מהשתייכות לסיעה או למפלגה מסוימת בפרלמנט. הוא ראה קבוצה מכובדת של תומכיו נבחרים מחדש בבחירות של 1768, ביניהם רוברט קלייב וג'ורג' גרמין (Germain) וכן אחיו הבכור.
בסוף שנת 1768 התפייסו גרנוויל ופיט והשניים איחדו כוחות והחזירו את השותפות ביניהם שהתפרקה ב-1761 כאשר פיט התפטר מהממשלה. גרנוויל הוביל את התביעה המשפטית כנגד וילקס וכנגד המוציאים לאור והמדפיסים של מאמריו בעוון בגידה והסתה, כאשר פרסמו מאמרי ביקורת כנגד נאומו של המלך ג'ורג' השלישי. לאחר שהפסיד במשפט, סר חנו של גרנוויל בדעת הקהל שהתייחסה לצעדו כניסיון להשתקתה של העיתונות ולהשגת שליטה עליה. למרות מאבקו האישי בוילקס, ראה גרנוויל בניסיונה של הממשלה להרחיקו מבית הנבחרים כצעד אנטי-חוקתי והתנגד לעיקרון הפעולה של הממשלה.
בעקבות הפלישה הצרפתית לקורסיקה ב-1768 התנגד גרנוויל למשלוח סיוע לרפובליקה הקורסיקנית. הוא מתח ביקורת על כשלונה של ממשלתו של גרפטון להתערב בנעשה וגרס כי חולשתה של הממשלה תעודד את צרפת.
ג'ורג' גרנוויל מת ב-13 בנובמבר 1770. לאחר מותו חל פילוג בשורות תומכיו, כשכמה מהם הצטרפו לממשלתו של הלורד נורת'. בטווח הארוך זכו חסידיו לתחייה בראשותו של ויליאם פיט הבן שכיהן כראש ממשלה מ-1784 והוביל את המדיניות הבריטית עד למותו ב-1806. בנו של ג'ורג' גרנוויל, ויליאם גרנוויל, שירת לאחר מכן לזמן קצר כראש ממשלה, שהאירוע הבולט ביותר בתקופת כהונתו היה האיסור על סחר עבדים. ג'ורג' גרנוויל נקבר בבאקינגהאמשייר. הוא היה אחד מראשי הממשלה הבודדים בבריטניה שלא הוענק לו תואר אצולה.
קישורים חיצוניים
- מידע על ג'ורג' גרנוויל באתר משרד ראש ממשלת בריטניה
- "George Grenville (1712-1770)". Dr. Bloy, A Web of English History. Retrieved 25 October 2010.
- "George Grenville (1712-1770)". Britannia.com. Retrieved 27 October 2010.
- George Grenville, www.nndb.com
| ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת | ||
|---|---|---|
|
_(St_Edwards_Crown).svg)
25533696ג'ורג' גרנוויל