ויליאם גרנוויל
 | |||||||
| ויליאם גרנוויל | |||||||
| לידה |
25 באוקטובר 1759 באקינגהאמשייר | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 בינואר 1834 (בגיל 74) באקינגהאמשייר | ||||||
| מדינה | בריטניה | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הטורית (עד 1801) המפלגה הוויגית (מ-1801) | ||||||
| בת זוג | אן | ||||||
| |||||||
ויליאם וינדהאם גרֵנוויל (באנגלית: William Wyndham Grenville; 25 באוקטובר 1759 - 12 בינואר 1834) היה מדינאי בריטי, ראש ממשלת בריטניה בשנים 1806-1807. בימיו הוטל איסור על סחר עבדים.
חייו
גרנוויל נולד בבאקינגהאמשייר, ילדו השישי מבין תשעה ובנו השלישי של ג'ורג' גרנוויל, שכיהן אף הוא כראש ממשלה. גם אחיו הבכור תומאס היה פוליטיקאי.
התחנך בתיכון היוקרתי איטון ובאוניברסיטת אוקספורד, שם גילה עניין וכשרון בספרות הקלאסית. ב-1780 החל בלימודים לקראת הסמכה כעורך דין, אך הסמכתו לא הושלמה מכיוון שנבחר לפרלמנט הבריטי ב-1782. מיד עם כניסתו לחיים הפוליטיים החל גרנוויל למלא תפקידים בכירים, בכלל זה שר הפנים (1789 עד 1791) ושר החוץ (1791 עד 1801) בממשלתו של בן-דודתו, ויליאם פיט הבן, שכיהן כראש ממשלה בין 1783 ל-1801. מבחינה פוליטית השתייך גרנוויל לוויגים המתונים, ודגל בעמדות ליברליות וברפורמות זהירות. ב-1790 קיבל תואר ברון ונעשה מנהיג בית הלורדים.
ב-1792 נשא גרנוויל לאשה את אן פיט. (בין המשפחות פיט וגרנוויל היו מספר קשרי נישואין). לבני הזוג היו תחומי עניין משותפים, ומכתביהם שנשמרו מעידים על קשר חם ואוהב. לא היו להם ילדים.
עם פרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789 ומלחמות צרפת המהפכנית ב-1792 צידד גרנוויל בנייטרליות, אך לאחר הכרזת המלחמה של צרפת על בריטניה ב-1793 פעל לארגון הקואליציה האנטי צרפתית הראשונה, והיה מעורב בארגון רשתות ביון נגד צרפת. בתקופת המלחמה תמך בחקיקה נוקשה שפגעה בחירויות האזרחים, כדי למנוע אפשרות של התפשטות הרעיונות המהפכניים. בתוך הקבינט השתייך גרנוויל לסיעה שדגלה בריכוז המאמץ הצבאי בזירה המרכזית של המערכה באירופה, במאמץ להשיג הכרעה יבשתית, והתנגדה להתמקדות במערכה בים ובזירות צדדיות כאיים הקאריביים. ראש הממשלה פיט הכריע לטובת מאבק בזירות צדדיות ובים, בניגוד לעמדת גרנוויל. ב-1801 התפטר פיט מראשות הממשלה, במחאה על אי-מתן שוויון זכויות לקתולים באירלנד, שאוחדה לישות אחת יחד עם בריטניה הגדולה שנה אחת קודם לכן. מספר שרים ובהם גרנוויל התפטרו יחד עמו. גרנוויל לא בטח ביכולתו של יורשו של פיט בתפקיד, הנרי אדינגטון, לעמוד בראש המדינה בעת מלחמה, וחבר למנהיג הוויגי צ'ארלס ג'יימס פוקס באופוזיציה. כאשר חזר פיט ונעשה ראש ממשלה במאי 1804, סירב גרנוויל להצטרף לממשלה כיוון שפוקס לא נכלל בה. בין שני הדודנים, והשותפים הפוליטיים בעבר, נוצר קרע עמוק שלא אוחה עד מותו של פיט ב-1806.
עם מותו של פיט מונה גרנוויל, ב-11 בפברואר 1806, לעמוד בראש הממשלה - תפקיד שקיבל עליו באי-רצון מסוים. ממשלתו כללה אישים בולטים משני המחנות המרכזיים בפוליטיקה הבריטית, ולכן כונתה בפי אוהדיה "ממשלת כל הכשרונות". עם זאת, חסידי פיט, שהבולט שבהם ג'ורג' קנינג, סירבו לתמוך בממשלה. אדינגטון מונה לשר הפנים, ומנהיג הוויגים פוקס, בתפקיד מינסטריאלי ראשון מאז 1783, כיהן כשר חוץ עד מותו בספטמבר 1806. גרנוויל עצמו כיהן גם כשר אוצר. משימתה העיקרית של הממשלה הייתה להביא לסיום את המלחמה נגד צרפת הנפוליאוניות באמצעות משא ומתן, אך הדבר לא עלה בידה. נפוליאון, שמאחוריו היה רצף של ניצחונות מכריעים נגד בעלות בריתה של בריטניה ביבשת, דחה את גישושי השלום של שר החוץ פוקס. גם במישור הצבאי לא השיגה הממשלה כל הישג.
באוקטובר 1806 ביקש גרנוויל מן המלך לפזר את הפרלמנט, במטרה לחזק את של הממשלה לעומת סיעת חסידי פיט. המלך נעתר לבקשה, והממשלה הגדילה את כוחה במעט. ניצחונה היה סוחף פחות מן המקובל באותה תקופה, שבה לאופוזיציה לא היה סיכוי ממשי מול ממשלה מכהנת, הנהנית מתמיכת הכתר.
גרנוויל היה פעיל בחוגים המתנגדים לעבדות לכל אורך חייו הציבוריים. הישגה העיקרי של ממשלתו היה החוק האוסר על סחר עבדים, פריו של מאבק ארוך שנים. החוק עבר ברוב גדול בבית הנבחרים. לעומת זאת, בבית הלורדים הייתה התנגדות רבה לחוק, בעיקר מטעמם של נציגי משפחות שהחזיקו מטעי סוכר באיים הקריביים, ושני ניסיונות קודמים לאסור על סחר העבדים נבלמו בו. נאומו של גרנוויל לפני ההצבעה על החוק בקריאה שנייה בבית הלורדים נחשב לניצחון גדול:
איזו זכות יש לנו... לנתק את ילידיה של אפריקה, לשלול מהם בכוח את האפשרות לעבוד לתועלת עצמם, ולכפות עליהם לעבוד עבור רווחינו? האם יש בכלל שאלה, שאופייה של האומה חייב להתנקות מן הכתם המוסרי של האשמה בסחר כזה, שתוצאותיו מקבעות את אפריקה במצב של ברבריות וייאוש?
ב-25 במרץ 1807 אושר החוק בבית הלורדים. הממשלה לא האריכה ימים אחרי הישג זה: ב-30 במרץ הגיש גרנוויל את התפטרותו, בגלל סירובו של המלך ג'ורג' השלישי לאשר חוק שיסיר את המגבלות על שירותם של קתולים בצבא ובצי - בדומה לסיבת נפילתה של ממשלת פיט ב-1801. גרנוויל הביע הקלה על שנפטר מעולהּ של משרת ראש הממשלה. הדוכס מפורטלנד ירש אותו בתפקיד.
לאחר פרישתו מראשות הממשלה עסק גרנוויל בגינון, עיצוב נוף, קריאה ואיסוף חפצי נוי, לצד פעילות פוליטית באופוזיציה. הוא התנגד למערכה בחצי האי האיברי, סירב להצעות להיכנס לממשלה ונשאר באופוזיציה גם לאחר המלחמה, כאשר המשיך לתמוך באמנציפציה לקתולים ובסחר חופשי. כיהן כנגיד אוניברסיטת אוקספורד מ-1809 ועד מותו. ב-1823 הסתיימה הקריירה הציבורית שלו לאחר שלקה בשבץ. הוא סבל מספר אירועי שבץ נוספים ונפטר ב-1834.
קישורים חיצוניים
- ויליאם גרנויל, אתר "הרשת הוויקטוריאנית" (באנגלית)
- ויליאם גרנוויל, האתר הרשמי של בית ראש הממשלה (באנגלית)
- ממשלת גרנוויל, אתר על ההיסטוריה של אנגליה (באנגלית)
- 'הגיבור הלא צפוי' של המאבק נגד העבדות, אתר ה-BBC, (באנגלית)
| ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת | ||
|---|---|---|
|
_(St_Edwards_Crown).svg)
| שרי החוץ של בריטניה | ||
|---|---|---|
|
25536927ויליאם גרנוויל