דת מאורגנת
דת מאורגנת היא דת שבה מערכות אמונה וטקסים מאורגנים ומאושרים באופן ריכוזי ורשמי. הדת המאורגנת מתאפיינת בדרך כלל בדוקטרינה (או דוגמה) רשמית, במבנה מנהיגות היררכי או בירוקרטי וחיקוק חוקים והלכות באופן מאורגן ובעלות תוקף רשמי. לדתות מאורגנות לרוב יש גם בית דין דתי.
דת עממית היא דת בה אין הסדרה מוסדית של הפולחן ואין ארגונים המייצגים את הדת.
הגדרה
הפילוסוף האמריקאי וויליאם ג'יימס הגדיר את הדת המאורגנת, או את הפן הארגוני של הדת, כנדבך משני של הדת, הצומח מתוך האמונה הדתית שקיימת לפניו ומכילה אותו.[1]
דת מאורגנת הפכה להיות צורת הפולחן המרכזית בעקבות המהפכה הנאוליתית וצמיחתן של התרבויות החקלאיות הראשונות. דתות ממלכתיות הן סוג של דתות מאורגנות, אך ברוב המדינות הדמוקרטיות מתקיימות מספר דתות מאורגנות, חלקן מוכרות כדת על ידי המדינה וחלקן לא. בשל צורתן המובנית, הסטנדרטית והקלה לשעתוק, דתות מאורגנות זכו להיות הדתות הגדולות בעולם (נצרות, אסלאם, הינדואיזם).
הערות שוליים
- ^ William, James (1902). "Lecture II: Circumscription of the Topic". The Varieties of Religious Experience. Arc Manor LLC. pp. 30–31.
דת מאורגנת31943458Q10359138