קן ליווינגסטון
 | |||||
| קן ליווינגסטון | |||||
| לידה | לונדון | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||
| מפלגה |
הלייבור בבחירות 2000 התמודד בתור עצמאי | ||||
| |||||
קנת' רוברט ליווינגסטון (באנגלית: Kenneth Robert Livingstone; נולד ב-17 ביוני 1945) הוא פוליטיקאי בריטי.
ליווינגסטון כיהן כראש העיר של לונדון במשך שתי קדנציות, בין 2000 ל-2008. הוא היה הראשון שמילא את התפקיד לאחר שנוצר מחדש ב-2000. ידוע בדעותיו השמאלניות ואף מכונה "קן האדום" בשל דעות אלה. כמו כן, דעותיו ואמירותיו תוארו כאנטי-ישראליות, והוא אף הואשם מספר פעמים באנטישמיות.[1][2][3][4]
קורות חיים
ליווינגסטון נולד בלמבת' שבלונדון ולמד בבית הספר טאלס היל. בגיל 11 אימץ גישה אתאיסטית.[5] לאחר לימודיו עבד במשך שמונה שנים כטכנאי מחקר במעבדות לחקר סרטן, כמו כן הוסמך להוראה בשנת 1973.
בשנת 1971 נבחר למועצת רובע למבת' ושימש כיו"ר (יחד עם יו"ר נוסף) של ועדת השיכון של הרובע (הוא החליף את ג'ון מייג'ור שקדם לו בתפקיד זה). ליוויגנסטון כיהן בתפקיד זה עד שנת 1973 עת נבחר למועצת לונדון רבתי שם שימש בתפקיד יו"ר (יחד עם יו"ר נוסף) של ועדת השיכון של המועצה בין השנים 1974–1975. בין השנים 1978–1980 כיהן במועצת רובע קמדן וב-1979 היה מועמד מטעם רובע המפסטד לפרלמנט הבריטי אולם לא נבחר.
מנהיג מועצת העיר לונדון רבתי
בבחירות למועצת העיר לונדון שנערכו ב-7 במאי 1981 זכתה מפלגת הלייבור ברוב זעום, ולמחרת נבחר ליווינגסטון לראש המועצה ברוב של 30 למול 20 מצביעים במועצה.
מיד לאחר בחירתו החל לפעול להפחתת תעריפי הנסיעה באוטובוסים של לונדון וברכבת התחתית. הפחתה זו הביאה להגברת השימוש בתחבורה הציבורית והייתה פופולרית בציבור הרחב, אולם רובע ברומלי הנשלט על ידי המפלגה השמרנית התנגד למהלך מהיותו מפלה (ברובע אין תחנות רכבת תחתית), ובית הלורדים ביטל בדצמבר 1981 את ההפחתה.
ליווינגסטון המשיך להיאבק בקונסרבטיבים ובעיקר במרגרט תאצ'ר – בין היתר על ידי פרסום שיעורי האבטלה בלוחות המודעות של העירייה ועל גג בניין העירייה – הנמצאת על גדת נהר התמזה מצידו השני של הנהר למול ארמון וסטמינסטר - בניין הפרלמנט, ותרומת כספים של העירייה לארגונים סוציאלסטים כגון "תינוקות נגד הפצצה" – ארגון המתנגד להתחמשות הגרעינית של אנגליה.
אחת הפעולות השנויות במחלוקת ביותר של ליוויגנסטון הייתה הזמנת נציגי השין פיין גארי אדמס ודני מוריסון לביקור רשמי (הם לא הגיעו מחשש שייאסרו כטרוריסטים) - והם נפגשו עם ליווינגסטון באירלנד. בפגישה אמר ליווינגסטון שהיחס של אנגליה לאירים ב-800 שנות השלטון האנגלי באי היה גרוע יותר מיחסו של היטלר ליהודים.
בעקבות פעילותו מנע השלטון המרכזי הבריטי תקציבים מהמועצה החל משנת 1983, ולאחר ניצחונם בבחירות החליטו השמרנים לבטל את מועצת העיר לונדון (ולהשאיר את השלטון המקומי בידי הרבעים השונים עצמם). המועצה פתחה בקמפיין יקר "להציל את הדמוקרטיה בלונדון", וב-2 באוגוסט 1984 ליווינגסטון ושלושה חברי מועצה התפטרו ובכך גרמו להקדמת הבחירות למועצה (בחירות שהיוו למעשה משאל עם המתנגד ליוזמת הממשלה). הקונסרבטיבים לא התנגדו ולא השתתפו בבחירות המקומיות ומספר המצביעים היה מועט ביותר. ב-15 בדצמבר 1984 החליט הפרלמנט הבריטי לבטל את המועצה החל מחצות הלילה שב-31 במרץ 1986.
חבר פרלמנט
בבחירות של שנת 1987 נבחר ליווינגסטון לפרלמנט הבריטי מטעם מחוז ברנט המזרחית, אולם בהיותו חבר פרלמנט זוטר הייתה לו פחות במה ציבורית לשאת את דבריו מאשר בהיותו ראש מועצת לונדון, מה גם שמפלגתו החלה נעה לכיוון המרכז הפוליטי והתרחקה מדעותיו השמאלניות. ב-1992 נבחר בשנית לפרלמנט.
ראש העיר הראשון של לונדון
בבחירות 1997 נבחר ליווינגסטון בפעם השלישית לבית הנבחרים, במסגרת ניצחונה של מפלגתו תחת הנהגתו של טוני בלייר. במסגרת מצע המפלגה נכללה גם ההצעה להקים מחדש את רשות לונדון רבתי, הדומה בסמכויותיה למועצת העיר לונדון רבתי שבוטלה. בראש הרשות היה אמור לעמוד ראש עיר (לראשונה בהיסטוריה של לונדון - ראש עיר אחד של כל רובעי העיר לונדון).
ליווינגסטון היה אחד המועמדים מטעם המפלגה בשנת 1999 והוסכם עמו שאם לא ייבחר לא ירוץ כמועמד עצמאי, אולם על אף שבמוסדות המפלגה הוא נבחר, בהצבעת חברי הפרלמנט מטעם המפלגה נבחר כמועמד המפלגה ב-2000 פרנק דובסון (בשל שקלול קולות הנותן עדיפות לחברי פרלמנט ותיקים). ב-6 במרץ 2000 הודיע ליווינגסטון כי ירוץ כמועמד עצמאי. בשל כך הושעה מהמפלגה, וב-4 באפריל הוצא משורותיה.
ב-4 במאי נבחר ליווינגסטון כתוצאה מחוסר הרצון של דובסון לרוץ לתפקיד מחד, ובשל שיעורי ההצבעה הנמוכים מאידך.
מחלוקות שעורר בהיותו ראש העיר
אחת המחלוקות העיקריות בין ליווינגסטון ומפלגת הלייבור הייתה בדבר הקמת שותפות פרטית לניהול הרכבת התחתית של לונדון - תוכנית שיצאה לפועל לבסוף ב-2002 לאחר ששני הצדדים התפשרו בעניין (וזאת אף שליווינגסטון לא חזר להיות חבר המפלגה).
ליווינגסטון הציג את אגרת הגודש השנויה במחלוקת – אגרה שהקטינה את התנועה בעיר ב-15%.
בנובמבר 2003 הוכרז ליווינגסטון כ"פוליטיקאי השנה" על ידי האיגוד האנגלי למדע המדינה, הן בשל מס העומס והן בשל הודעתו כי נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש הוא "הסכנה הגדולה ביותר לחיים עלי אדמות". ולקראת ביקורו של בוש בלונדון הודיע כי יערוך קבלת פנים לכל שונאי בוש בבניין העירייה.
ליווינגסטון ביקש לשוב למפלגת הלייבור בשנת 2002 אולם בקשתו נדחתה. לקראת בחירות 2004, בשל סיכוייו הנמוכים של נציג מפלגת הלייבור ניקי גברון לזכות בבחירות, הוסכם על קואליציה עם ליווינגסטון (שגברון יכהן כסגנו), וליוויגנסטון שב להיות חבר המפלגה ב-9 בינואר 2004.
ב-10 ביוני 2004 נבחר ליווינגסטון ברוב גדול, ובמהרה עורר מחלוקת נוספת כאשר נפגש עם יוסוף אל קרדאווי, שתמך בפיגועי התאבדות כנגד ישראל, וחיבק אותו בקבלת פנים שערך לכבודו בבניין העירייה ביוני 2004.
בפברואר 2005 קרא ליווינגסטון לכתב ה"איבנינג סטנדרד", עיתון הידוע בתמיכתו בנאצים בשנות השלושים, היהודי אוליבר פיינגולד "שומר מחנה ריכוז" וחזר על הגידוף גם אחרי שהעיתונאי הבהיר לו את מוצאו. בעקבות אמירה זו החליטה מועצת העיר לונדון פה אחד שעליו להתנצל, אולם הוא סירב.[6][7]
במרץ 2005 אמר ליוויגנסטון בראיון לעיתון "הגרדיאן" כי אריאל שרון הוא פושע מלחמה בשל מעורבותו כביכול בטבח סברה ושתילה.
ליווינגסטון נכשל בניסיונו להיבחר לקדנציה שלישית, לאחר שהפסיד בבחירות ב-1 במאי 2008 לבוריס ג'ונסון מן המפלגה השמרנית, בפער של כשישה אחוזים. כעבור ארבע שנים, ב-4 במאי 2012, התמודד שוב נגד ג'ונסון. אחרי שהפסיד בבחירות, הודיע על פרישתו מן הפוליטיקה.
תגובותיו לפיגועי הטרור בלונדון
בעת שאירעו פיגועי הטרור בלונדון, ב-7 ביולי 2005, שהה ליווינגסטון בסינגפור באירוע שבו נבחרה העיר לונדון לארח את האולימפיאדה של 2012. ב-20 ביולי אמר ליווינגסטון ב-BBC כי האירוע אירע עקב התערבות מערבית במדינות ערביות בשל הנפט שנמצא בהן, ובשל השליטה המערבית במשטרים אלה וההפיכות של המשטרים שהתנגדו למערב. לדבריו, האמריקאים אימנו את אוסמה בין לאדן כנגד הרוסים ולא חשבו שהוא יתקוף את המערב. לדבריו, לממשל הבריטי יש מוסר כפול, וממשלת בריטניה לא עושה די למען העצורים במפרץ גואנטנמו.
השעייתו מתפקידו
בשל דבריו של ליוונגסטון נגד העיתונאי היהודי וסירובו להתנצל, הודיע חבר הבודקים האנגלי – גוף מנהלי נבחר – בעקבות תלונה שהוגשה על ידי חבר הנאמנים של יהודי בריטניה כי ליווינגסטון מושעה מתפקידו למשך חודש ימים החל מ-1 במרץ 2006. ליווינגסטון ערער על ההחלטה בפני בית המשפט הגבוה לצדק האנגלי וערעורו התקבל [1].
המשך הקריירה
לאחר שסיים את תפקידו כראש עיריית לונדון המשיך ליווינגסטון לכהן כחבר מפלגת הלייבור.
ב-28 באפריל 2016 התבטא כי "היטלר היה ציוני", והוסיף כי כל מה שהיטלר עשה היה חוקי ושהוא לא היה אנטישמי. כמו כן הצדיק את דבריה של חברת מפלגתו נאז שאה שיש לעשות לישראל רילוקיישן לארצות הברית.[8] בעקבות דבריו שנתפשו כאנטישמיים, הושעה ממפלגת הלייבור.[9]
חיים אישיים
ליווינגסטון עבד בצעירותו כמבקר מסעדות עבור מספר עיתונים. בשנת 1973 נשא לאישה את כריסטין פמלה צ'פמן, אולם הם התגרשו בשנת 1982. כיום הוא חי עם אמה ביל, שהייתה ראש הלשכה שלו, ולהם בן - תומאס, שנולד ב-14 בדצמבר 2002, ובת – מייה (שנולדה ב-20 במרץ 2004). יש סברה כי סבתו מצד אמו הייתה יהודייה [2]. לפי סברה זו, ליווינגסטון יהודי על פי ההלכה.
קישורים חיצוניים
מאמרים מאתר ה-BBC
קישורים חיצוניים נוספים
הערות שוליים
- ^ כתבה של קן ליווינגסטון בעיתון הגארדיאן בו הוא מפרט את עמדותיו
- ^ האוורד קפלן וצ'ארלס סמאל, Anti-Israel Sentiment Predicts Anti-Semitism In Europe: A Statistical Study, מחקר שנערך עבור אוניברסיטת ייל, ראה עמ' 2 ו-3
- ^ ראש עיריית לונדון מתנצל על הערתו האנטישמית, אתר מכון ויזנטל
- ^ הלל הלקין, לבו האנטי ישראלי של ליווינגסטון, הניו יורק סאן, 8 במרץ 2005
- ^ somethingjewish.co.uk
- ^ יו מוייר, ראש העיר המותקף מתקיף בחזרה, 23 בפברואר 2005, הגארדיאן
- ^ ראש העיר הושעה מתפקידו - כתבת רשת ה-BBC
- ^ חדשות 2, בכיר בריטי: "היטלר היה ציוני", באתר מאקו, 28 באפריל 2016.
- ^ סוכנויות הידיעות, הושעה חבר פרלמנט בריטי שאמר כי "היטלר תמך בציונות", באתר וואלה!, 28 באפריל 2016.
