אנתוני אידן
 | |||||
| לידה | 12 ביוני 1897 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 14 בינואר 1977 (בגיל 79) | ||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||
| מפלגה | המפלגה השמרנית הבריטית | ||||
| שושלת רוזנות אבון | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
רוברט אנתוני אידן, הרוזן הראשון מאבון (באנגלית: Robert Anthony Eden, 1st Earl of Avon; 12 ביוני 1897 - 14 בינואר 1977), היה מדינאי בריטי, כיהן כראש ממשלת בריטניה, מ-1955 ועד 1957, בתקופת מלחמת סואץ וכשר חוץ במשך שלוש תקופות (1938-1935, 1945-1940 במהלך מלחמת העולם השנייה ובין השנים 1955-1951).
תחילת דרכו
רוברט אנתוני אידן נולד בוינדלסטן (Windlestone) ב-12 ביוני 1897 כבן השלישי מתוך ארבעה בנים והרביעי מתוך חמישה ילדים של סיר ויליאם אידן. השאלה אם סיר ויליאם אידן היה אכן אביו של אנתוני, נתונה בספק גדול. הועלתה אף ההשערה כי אביו היה ג'ורג' וינדהאם. בנוסף, נראה כי אמו הייתה בלתי אחראית בכל הנוגע לכספים, עד שבשל בזבזנותה תפחו חובות המשפחה שנאלצה למכור נכסים רבים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה מצאו את מותם אביו ושניים משלושת אחיו. אידן עצמו הצטרף לחיל הרובאים המלכותי, וקודם במהירות בשרשרת הפיקוד. הוא הפגין אומץ, היה חייל מצטיין (שהציל את הסמל שלו תחת אש) וחש עצמו בר מזל בהיותו אחד מאלה שנצלו מקטסטרופה שבה מתו מיליון מבני דורו בבריטניה וברחבי האימפריה. ניסיון איום זה לא הפך אותו לפציפיסט, אך הטביע עליו חותם עמוק.
בתום המלחמה הוא החליט להשלים את השכלתו באוקספורד ושאף לקריירה דיפלומטית. אולם, בסופו של דבר, הוא חש בחוסר סבלנות לצפות בקידומו האיטי בשירות הדיפלומטי והוא מצא לעצמו מסלול מהיר יותר לצמרת הפוליטיקה.
צעדים ראשונים בפוליטיקה
ב-1923 הוא נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית ובאותה שנה נשא לאישה את ביאטריס בקט.
הם נפרדו והתגרשו. ב-1926 הוא התמנה למזכירו הפרלמנטרי של שר החוץ, אוסטן צ'מברליין. עד 1935 הוא ביצע שליחויות דיפלומטיות ברחבי אירופה והאימפריה, כמו ועידת פירוק הנשק (1934). ב-1935 הוא מונה לשר ללא תיק לענייני חבר הלאומים ומאוחר יותר באותה השנה, כששר החוץ סמואל הור התפטר, הוא תפס את תפקידו. בגיל 38 היה לשר החוץ הצעיר ביותר שכיהן בבריטניה.
אידן כיהן כשר חוץ בשנים 1935-1938 והתפטר מן הממשלה ב-20 בפברואר 1938, עקב התנגדותו למדיניות הפיוס שהנהיג ראש הממשלה נוויל צ'מברלין.
שר חוץ במלחמת העולם השנייה
משפרצה מלחמת העולם השנייה, צ'מברלין הציע לאידן את תפקיד שר המושבות, ללא חברות בקבינט המלחמה המצומצם. כשצ'רצ'יל עלה לשלטון ב-1940, ניתנה לאידן המשרה החשובה של שר המלחמה, אך שוב ללא חברות בקבינט המצומצם. ב-23 בדצמבר באותה שנה מונה בפעם השנייה לשר החוץ (תפקיד שבו החזיק עד 1945) והפעם גם שולב בקבינט המלחמה. אמנם צ'רצ'יל ניהל את עיקר המגעים עם סטלין ורוזוולט בעצמו, אך אידן סייע בידו והיה אחראי במידה רבה לתיאום עם שארל דה גול. כמו כן היה חבר בוועדה ללוחמה פוליטית, שעסקה בהפצת תעמולה בארצות האויב ובמדינות הכבושות על ידי הנאצים.
אידן תמך במדיניות הספר הלבן והתנגד להפצצת אושוויץ. הוא סייע להקמת הליגה הערבית[1].
לקראת תום המלחמה, משנפטר נשיא ארצות הברית, רוזוולט, אידן ייצג את בריטניה בהלווייתו ונותר בארצות הברית לוועידת סן-פרנסיסקו שהציבה את היסודות לארגון האומות המאוחדות. כאשר התקרב מועד הבחירות, אידן חלה באופן חמור בתריסריון, לכן לא מילא תפקיד מכריע במירוץ. חודש יוני 1945 הביא עמו בשורות קשות; בנו הבכור, סיימון, קצין טייס נעדר בבורמה. אף על פי כן, אידן ליווה באומץ את צ'רצ'יל לוועידת פוטסדאם. חודש לאחר מכן אושר דבר מותו של בנו ודבר תבוסתם של השמרנים בבחירות.
באופוזיציה ובחזרה למשרד החוץ
סיום המלחמה הותיר את אידן מותש מבחינה פיזית ורגשית. מחלתו והשכול שלו הסבירו את אי התבלטותו בתחילה על ספסלי האופוזיציה. נישואיו התפרקו ב-1950. בבחירות 1951 נחלו השמרנים ניצחון ואידן מונה בפעם השלישית לשר החוץ, כשהוא בן 54. כהונתו זו, עומדת בסימן הובלת בריטניה על-ידו לנסיגה מתעלת סואץ. ומילוי תפקידי מפתח בהקמת נאט"ו ובוועידת ז'נבה בשנת 1954. הוא גם עזר בכינונה של ברית בגדד וקרא לקצץ בשטחה של מדינת ישראל[2].
ב-1952 נשא אנתוני אידן לאישה את אן קלריסה צ'רצ'יל, ילידת 1920, בתו של ג'ון סטריינג' ספנסר-צ'רצ'יל, אחיו הצעיר של וינסטון צ'רצ'יל. בכך הפך אידן, נאמנו של וינסטון צ'רצ'יל, גם לקרוב משפחתו. ב-1953 הידרדרה מחלתו וכתוצאה מטעות בניתוח כיס המרה היה עליו לעבור ניתוחים נוספים ולהיות תלוי בתרופות. כך אירע שהוא נעדר ממשרד החוץ למשך חצי שנה.
ראש ממשלה
ב-6 באפריל 1955 הוא מונה לראש הממשלה במקומו של וינסטון צ'רצ'יל. כהונתו עמדה בסימן משברים כלכליים, בעיות אינפלציוניות, עיסוקיו בנושאי המזרח התיכון (אספקת נפט, ברית בגדד) ומעל לכולם – משבר סואץ ובסופו – מבצע מוסקטר. אידן התפטר ב-9 בינואר 1957 מתפקידו ואת מקומו תפס הרולד מקמילן. אידן עבר לבית הלורדים כ"לורד אייבון". למרות בריאותו הרופפת הוא חי עוד 20 שנה ונפטר בביתו שב-Alvediston in Wiltshire ב-14 בינואר 1977.
ב-10 בנובמבר 1955 נשא אידן בגילדהול נאום שקרא להסכם שלום בין ישראל ומדינות ערב המבוסס על פשרה בין גבולות תוכנית החלוקה לגבולות הקו הירוק. הוא הבטיח ערבויות לשני הצדדים אם יושג הסכם[3] ואיים שהצד שלא יסכים לפעול במתינות יאבד את אהדת בריטניה[4]. הנאום, שנודע כנאום גילדהול, זכה לאהדה בצד הערבי[5], אולם זכה לתגובות נמרצות מצד ישראל. ראש הממשלה דוד בן-גוריון[6] ושר החוץ משה שרת שללו כל דרישה לנסיגה ישראלית[7] ובעיתונות הישראלית ראו בנאום עמדה אנטי-ישראלית מובהקת[8]. בריטניה ניסתה להשיג הסכמה בינלאומית למתווה שהוצע בנאום[9] והדבר העיב על יחסי הממלכה המאוחדת-ישראל עד השגת ההסכמות לקראת מלחמת סיני.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנתוני אידן |
- Sir Anthony Eden באתר דאונינג 10 (אתר ראש ממשלת בריטניה)
- מרדכי בר-און, במבוכי השקר: אנתוני אידן והקנוניה עם צרפת וישראל בסתיו 1956, עיונים בתקומת ישראל 2, 1992, עמ' 196-166
הערות שוליים
- ^ "הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל בערך עליו
- ^ שם
- ^ אידן מוכן לויתורים על חשבון ישראל, דבר, 11 בנובמבר 1955
- ^ א. שאנן, אידן מערבב צמר בכותנה, דבר, 18 בנובמבר 1955
- ^ א. שאנן, בריטניה מחדשת משלוח נשק חדיש למצרים, דבר, 15 בנובמבר 1955
- ^ א. שאנן, תגובת לונדון על נאום ד. בן גוריון בכנסת, דבר, 17 בנובמבר 1955
- ^ שרת: ישראל לא תוותר על שום שטח, דבר, 11 בנובמבר 1955
- ^ מ.ד., דבר היום, דבר, 13 בנובמבר 1955
- ^ א. שאנן, אידן מבקש תמיכת ארצות הברית בתכניתו, דבר, 13 בנובמבר 1955
| ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת | ||
|---|---|---|
|
_(St_Edwards_Crown).svg)
| שרי החוץ של בריטניה | ||
|---|---|---|
|