MDMA

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אקסטזי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בסם הפסיכואקטיבי הסינתטי הנפוץ MDMA. אם התכוונתם לספר של אירווין וולש, ראו אקסטזי (ספר).
MDMA
MDMA
שם IUPAC
(±)-1-(benzo[d][1,3]dioxol-5-yl)- N-methylpropan-2-amine
נתונים כימיים
כתיב כימי C11H15NO2 
מסה מולרית 193.25 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמן מחצית חיים תלוי מינון, כ-6–10 שעות במינונים של 40–125 מ"ג
הפרשה בשתן
בטיחות
מעמד חוקי הסם נכלל בפקודת הסמים המסוכנים של ישראל ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה, בארצות הברית נכלל ב-Schedule I (סם מסוכן לשימוש וללא שימוש רפואי). אסור לשימוש ולהחזקה במרבית מדינות העולם.
מזהים
מספר CAS 69610-10-2
PubChem 1615
ChemSpider 1556

MDMA (שם מלא: 3,4-Methylenedioxymethamphetamine, מכונה גם אקסטזי) הוא סם פסיכואקטיבי סינתטי (מלאכותי) נפוץ ממשפחת האנטקטוגנים. בעוד ש-MDMA הוא גביש או אבקה לבנה בצורתו הטהורה, כדורי ה"אקסטזי" המכילים אותו מגיעים לעיתים אל הצרכן הסופי כטבליות לבליעה המהולות בחומרים נוספים. מנתונים שפורסמו על ידי המנהל האמריקאי לאכיפת חוקי הסמים בין 2009 ל-2013, עולה כי מבדיקות שנערכו נמצא כי 87% מטבליות האקסטזי שנמכרו ברחוב לא הכילו MDMA כלל, אלא בעיקר סמי מרץ סינתטיים אחרים.[1]

MDMA נגזר מקבוצת האלקלואידים פנתילאמינים (ותת-הקבוצה אמפטמינים) והשפעתו העיקרית היא העלאה חדה של רמות המוליך העצבי סרוטונין, וכמו כן דופמין ונוראפינפרין במוח. הצפת מערכת העצבים המרכזית בסרטונין היא המחולל העיקרי של תחושת האופוריה המורגשת תחת השפעת הסם.

MDMA נחשב סם בלתי-חוקי ברוב מדינות העולם.

היסטוריה

MDMA סונטז לראשונה ב-1912 על ידי הכימאי אנטון קוליש עבור חברת התרופות הגרמנית מרק. החברה רשמה את הסם כפטנט באותה השנה, כחלק מסדרת רישום פטנטים על תרכובות כימיות רבות שהיו עשויות להיות שימושיות בתחום הרפואה בעתיד.[2]

MDMA הובא לידיעת הציבור לראשונה על ידי ד"ר אלכסנדר שולגין בשנות ה-70, שהמליץ על התרופה עבור טיפולים פסיכותרפיים. הוא האמין שהחומר מאפשר למשתמשים בו לקלוט את העולם בבהירות רבה, ולכן קרא לסם "Window" (חלון).[3] השימוש ב-MDMA היה נפוץ במיוחד בארצות הברית בקרב פסיכיאטרים עד אמצע שנות ה-80 כאמצעי טיפול בסוגים שונים של הפרעות פסיכיאטריות, וביניהן הפרעות דחק פוסט-טראומטיות, בהן נצפו קשרי אמון חיוביים בין המטפל והמטופל (יצירת קשרים כזו היא לרוב קשה עבור הסובלים מההפרעה). בשנת 1984, מספר פסיכותרפיסטים, פסיכיאטרים, וחוקרים התנגדו לשינוי סיווג הסם.[4] הטיפולים בעזרת MDMA הופסקו לאחר שהסם הוצא מחוץ לחוק.

בתחילת שנות השמונים, MDMA הופץ בגלוי במועדוני לילה והפך לפופולרי בקרב יאפים, וסטודנטים. משם הופץ הסם למסיבות רייב, והחל להיקרא אקסטזי על ידי הציבור הרחב.[5] בשנות ה-90, עם התפתחות תרבות הטראנס והפסיכדליה באירופה ובארצות הברית, החלו בני נוער ומבוגרים צעירים להשתמש בסם, והוא נחשב היום לאחד מארבעת הסמים הלא-חוקיים הנפוצים ביותר, לצד קנאביס, קוקאין והרואין.

השפעות

השפעת ה-MDMA על אדם ממוצע נמשכת בין עשר לשתים עשרה שעות. היא מתחילה להיות מורגשת כעבור עשרים עד ארבעים דקות לאחר הבליעה הראשונית, ומגיעה לשיאה בתוך שעה עד שעתיים לאחר מכן. המשתמש הממוצע יחוש לרוב עירני ומלא אנרגיה, אך שליו מאוד. מתקיימת עליה בביטחון העצמי, הפחתת הרגישות לכאב, ומתעצמת יכולת ההבחנה בצבעים, אשר נראים לפתע חדים וברורים יותר. האנשים שבסביבת המשתמש ייראו אוהבים ושמחים יותר, ושכיח שיופיעו כלפיהם תחושות חזקות של קרבה וחיבה ללא תנאי, גם אם יהיו זרים מוחלטים. זוהי אחת הסיבות המסבירות מדוע זכה ה-MDMA לכינוי הפופולרי "סם האהבה". לאחר שמתפוגגת השפעת הסם, מופיעה לרוב תחושת עייפות קיצונית (בעיקר אם השעות שקדמו לה התאפיינו בפעילות גופנית נמרצת, דוגמת תנועה או ריקוד). עם זאת, השינוי שנגרם למאזן הכימי שבמוח ממשיך לשמר את מצב העוררות הגבוה, ומקשה על שקיעה בשינה. כמו כן עשויים להופיע דכדוך ודיכאון, אשר נגרמים עקב התרוקנות מאגרי הסרטונין (ובהסבר פשוט: "השמחה של כל השבוע נחווית בבת אחת בכמה שעות"; כמו להוציא הון-עתק על סעודת גורמה אחת, שבסופה נשארים רעבים כי אין כסף לאוכל בהמשך השבוע).

במינונים גבוהים השימוש באקסטזי גורם לעיוותים זמניים בראייה, כגון תפישה של שובל צבעוני הנמשך בעקבותיהם של גופים נעים. ייתכנו ריצודי עיניים מהירים, נעילת לסת, חריקת שיניים, דפיקות לב, רעד, הזעה מוגברת וצמרמורות.

פרמקולוגיה

מגוון כדורי אקסטזי בצבעים ובעיצובים שונים. עיצובים אלה נועדים בעיקר על מנת לשוות לסם מראה תמים ועליז למשתמשיו.

MDMA גורם להפרשת כמויות גדולות של סרוטונין, דופמין, נוראפינפרין ואצטילכולין, ובכך מרוקן את התאים המכילים אותם במערכת העצבים. סרטונין הוא חומר ביו-כימי מסוג מוליך עצבי. מוליכים עצביים הם חומרים שעוברים בסינפסות - המרווחים שבין הנוירונים (תאי העצב) - וכך מווסתים את האותות העוברים בין נוירון לנוירון. יש עדויות לכך שהסרוטונין מווסת מצבי רוח. רמות גבוהות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמות לאופוריה ולתחושת מרץ, בעוד רמות נמוכות גורמות לדיכאון, לתחושת עייפות, ואף לתחושת חרדה. לאחר מעבר המוליך העצבי בסינפסה, מפרק אותו אנזים מיוחד מנוירון היעד. מעכבי הפירוק של סרוטונין נקשרים לאנזים המפרק את הסרוטונין, ומנטרלים אותו (עד לסינתוז מחודש של אנזים זה במערכת העצבים). במצב כזה הסרוטונין נשאר זמן רב יותר בסינאפסה, ולפיכך מתקבלות רמות גבוהות של סרוטונין. בשונה ממעכבי פירוק אחרים של סרוטונין, MDMA לא רק מנטרל את האנזים, אלא גם חודר אל הסינפסות עצמן וגורם לשחרור סרוטונין. לפיכך, לא זו בלבד שפירוק הסרוטונין מעוכב, אלא גם מופרש סרוטונין. העלייה החדה ברמת הסרוטונין מהווה סיכון בריאותי, שכן היא עלולה לגרום נזק למערכת הקליטה והויסות שלו. בשימוש תדיר או במקרים של מנת-יתר, הנזק עלול להיות בלתי הפיך, ולהפחית באופן קבוע את יכולתו של האדם לחוות שמחה וסיפוק בחייו הנורמליים.

שימוש במעכבי פירוק או ספיגה חוזרת של סרוטונין נפוץ כיום בפסיכיאטריה לשם טיפול בדיכאון ובהפרעות חרדה; MDMA לעומתו, פועל בצורה חדה ולכן אינו מתאים לטיפול זה. המעכבים המשמשים כיום ברפואה (שרובם שייכים לקבוצת SSRI) פועלים בצורה מתונה יותר - הם מעכבים את ספיגת הסרוטונין המשתחרר באופן טבעי מהנוירון, וכך מאריכים את הימצאותו בסינפסה באופן הדרגתי ומבוקר. אפיים הסלקטיבי מפחית מאוד את ההפרעה לתהליכים ביו-כימיים אחרים, ולפיכך הם נחשבים לבטוחים הרבה יותר.

מחקר בעכברים מצא כי שימוש ב־MDMA פוגע במחסום הדם מוח (BLOOD BRAIN BARRIER). מחסום הדם מוח שלרוב חוסם חומרים מזיקים רבים מלהיכנס למערכת העצבים המרכזית, פותח למעשה את החסום ומוריד את הסלקטיביות שלו.[6]

טיפול פסיכולוגי

ב-2001 קיבל מרכז המחקר MAPS ממנהל המזון והתרופות האמריקאי אישור לעריכת ניסויים לבדיקת יעילותה של פסיכותרפיה המשלבת שימוש ב-MDMA, למטרת טיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית [1]. מחקר מקביל נערך בשוודיה, והסתיים ב-2008. מחקר נוסף של MAPS מתבצע בישראל, בשווייץ ובארצות הברית, בהשתתפות 820 נבדקים נפגעי טראומה. ע"פ הממצאים עד כה, מסתמן כי הטיפול אפקטיבי, ונושא השפעה חיובית ניכרת. נרשמה ירידה בביטוי הסימפטומטי של הטראומה, והפחתת רמות החרדה לטווח ארוך, עד כדי אפשרות חזרתם של 83% מהנבדקים לתפקוד עצמאי ותקין. בישראל, מתבצע המחקר במרכז לבריאות הנפש באר יעקב.[7][8] ב-31 באוגוסט 2017 הכריז ה-FDA על ה-MDMA, החומר הפעיל באקסטזי, כטיפול פורץ דרך לנפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית.[9] בהמשך לכך בשנת 2018 החל ניסוי קליני נרחב, בליווי ה-FDA, בו משתתפים כ-300 מטופלים ברחבי העולם.

התמכרות וסבילות

הנתונים אודות פוטנציאל ההתמכרות הגופנית ל-MDMA אינם חד משמעיים, ושאלת התלות הנפשית בו אף היא שנויה במחלוקת. במחקר בו ראיינו 52 משתמשים, נמצא כי 43% מהם עמדו בקריטריונים לקביעת תלות, אך קיים חשש שחלקם אובחנו באופן שגוי מכיוון שדיווחו על פיתוח סבילות ועל תופעות שניוניות ("האנגאובר" או "דאון"). תופעות אלו שכיחות כ"תסמיני גמילה" בהקשר של סמים אחרים, אך במקרה של MDMA לאו דווקא יעידו על התמכרות. במחקר שוודי בו אנשים נטלו MDMA בפעם הראשונה, רבים דיווחו על תופעות שניוניות. קיים חוסר ודאות באשר למידת הקושי של משתמשים להפסיק את צריכת הסם. במחקר אורך גרמני משתמשים רבים שסווגו כ"מכורים", החלימו באופן ספונטני ללא כל טיפול ב"התמכרות", כביכול, בשונה מממצאים הקשורים להתמכרות לניקוטין,[10] למשל.

ל־MDMA נבנית במהירות סבילות לטווח הקצר (טאכיפילקסיה), אשר מתפוגגת לאחר מספר ימים. סבילות זו גורמת לכך שעל המשתמש לצרוך כמויות גבוהות בהרבה מהכמות הראשונית על מנת להשיג את ההשפעה הרצויה, אשר עשויה להיות בלתי אפשרית אם המוח "מרוקן" באותה העת מסרטונין.

סכנות

הסכנה המיידית הגדולה ביותר למשתמש באקסטזי היא מכת חום והתייבשות. אקסטזי עלול לגרום לעלייה חדה בחום הגוף ולתחושת צימאון חזקה. מעבר לסכנה שבעליית החום ואובדן נוזלים, תחושת הצימאון עלולה לגרום לשתיית מים רבים מדי בפרק זמן קצר, אשר תוביל למצב אקוטי המכונה "הרעלת מים" (ירידה ברמת החומציות של הדם, אשר עלולה לגרום לבצקת ברוב חלקי הגוף). אי לכך, קיימת סכנה אפילו בשימוש חד פעמי. כמו כן, MDMA עלול לגרום להפרעות בפעולת הלב, בפרט באנשים הסובלים ממומים בלב (לעיתים קרובות מדובר במומים סמויים שאינם גורמים לבעיות מיוחדות עד לשימוש בסם, או למאמץ גופני חריג). נטילת מנת יתר עלולה לגרום לסחרחורת, בלבול, חרדה ותחושת אובדן שליטה. למשתמש הקבוע באקסטזי עלול להיגרם נזק מצטבר לטווח ארוך, בעיקר למידת רגישותם של קולטני הסרוטונין במערכת העצבים. מצב כזה פוגע בתיאבון ובמצב הרוח, ובסופו של דבר עלול להביא לדיכאון קליני עד ל"איפוס" הקולטנים אלו, תהליך שיכול להימשך חודשים, ובמקרים קשים אף שנים.

מאז הפסקת השימוש הרפואי באקסטזי והכרזתו כסם בלתי-חוקי, מיוצרות כמעט כל הגלולות באופן פיראטי, ללא פיקוח על תנאי הייצור והאחסון שלהן. רוב מקרי המוות שנרשמו לא נגרמו ישירות מן הסם, אלא מחומרים אחרים שנמצאו בכדור. לדבריו של דייוויד נאט, נוירופסיכופרמקולוג בריטי, כאשר ספרול (מרכיב חשוב בהפקת MDMA) הוגבל על ידי האו"ם, החלו יצרנים בסין להשתמש באנתול במקום, אך הדבר יוצר para-methoxyamphetamine (ידוע גם בתור PMA, או "דוקטור מוות"), אשר רעילותו גבוהה בהרבה מזו של MDMA, והוא עלול לגרום להתחממות יתר, התכווצויות שרירים, ומוות.[11]

מעמד חוקי

ברוב מדינות העולם הסם איננו חוקי. בישראל, הסם נכלל בפקודת הסמים המסוכנים ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא MDMA בוויקישיתוף
קישורים באנגלית

הערות שוליים

  1. ^ DAVID KASNIC, College Kids Are Unknowingly Rolling on Bath Salts, newsweek, ‏25 מרץ, 2015
  2. ^ S. Bernschneider-Reif, F. Oxler, R. W. Freudenmann, The origin of MDMA ("ecstasy")--separating the facts from the myth, Die Pharmazie 61, 2006-11, עמ' 966–972
  3. ^ Shulgin, Alexander T. (Alexander Theodore), Pihkal : a chemical love story, Berkeley, CA: Transform Press, 1991
  4. ^ Adler J, Abramson P, Katz S, Hager M, Getting High on 'Ecstasy, Newsweek Magazine, ‏15 אפריל, 1985
  5. ^ Beck, Jerome, 1957-, Pursuit of ecstasy : the MDMA experience, Albany: State University of New York Press, 1994
  6. ^ Sharanya M. Kousik, T. Celeste Napier, Paul M. Carvey, The Effects of Psychostimulant Drugs on Blood Brain Barrier Function and Neuroinflammation, Frontiers in Pharmacology 3, 2012-06-29 doi: 10.3389/fphar.2012.00121
  7. ^ סוהיני טל, בשורת ה-MDMA תצא מבאר יעקב, באתר כאן תאגיד השידור הישראלי, 2 בספטמבר 2017
  8. ^ "Ecstasy" used to treat Swiss trauma victims
  9. ^ אתר למנויים בלבד עידו אפרתי, ה-FDA הכריז על החומר הפעיל באקסטזי כטיפול פורץ דרך לנפגעי פוסט־טראומה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
  10. ^ http://www.nida.nih.gov/researchreports/nicotine/Nicotine.html Nicotine Research Report NIH
  11. ^ Ecstasy on Prescription, BBC Business Daily, ‏מאי 29, 2018
פנתילאמינים
2C-B • 2C-C • 2C-D • 2C-E • 2C-I • 2C-N • 2C-T-2 • 2C-T-21 • 2C-T-4 • 2C-T-7 • 2C-T-8 • 3C-E • 4-FMP • אמפטמין • בופרופיון • קאתין • קאתינון • דזוקסי • דיאתילקאתינון • דימתילקאתינון • דקסמתילפנידאט • DOC • DOB • DOI • DOM • bk-MBDB • דופמין • Br-DFLY • אפדרין • אפינפרין • אסקלין • פנפלוראמין • לבלבוטרול • לבמטמפטאמין • MBDB • MDA • MDMA • bk-MDMA/MDMC/Methylone • MDEA • מסקלין • מתאמפטמין • מתקאתינון • MDPV • מתילפנידאט • נוראפינפרין • פנטרמין • סאלבוטאמול • טיראמין • ונלפאקסין
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29769903MDMA

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=MDMA&oldid=1492681"